ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין לבנה טמוזרטי נגד האפוטרופוס הכללי במחוז תל-אביב :


בפני כבוד ה שופטת חנה פלינר

מבקשים

  1. לבנה טמוזרטי
  2. גבריאל טמוזרטי

נגד

משיבים

  1. האפוטרופוס הכללי במחוז תל-אביב (כונס נכסים)
  2. היועץ המשפטי לממשלה
  3. יוסף שחור (נאמן)

החלטה

מונחת לפניי בקשת המערערים/המבקשים (שהינם החייבים בתיק העיקרי) לפטור מאגרה לפי תקנה 14 לתקנות בתי המשפט (אגרות) התשס"ז – 2007 (להלן: "התקנות").

לשיטת המבקשים, הוכרזו פושטי רגל ע"י ביהמ"ש המחוזי בירושלים בשנת 2005. לטענתם מתפרנסים בדוחק והימשכות הליכי פשיטת הרגל הופכת את חייהם לקשים מנשוא. המערער עובד בעסק ההסעדה שלו ומשתכר כ-8,500 ₪ (ברוטו) בחודש והמערערת עובדת במחלקת המים של מגער ומשתכרת כ-3,400 ₪ (נטו) בחודש. עוד טוענים הם כי הינם הורים לארבעה ילדים. האחד, הינו חייל סדיר בצה"ל המתגורר בביתם וסמוך על שולחנם; השני משתכר בסך 2,000 ₪ בחודש, מסובך כלכלית וננקטים נגדו הליכי הוצל"פ; השלישי, נשוי ואב לשלושה אשר הוכרז פושט רגל; הרביעית נשואה ואם לשניים, עובדת ברשות מקומית אך בימים אלה אינה עובדת בשל שמירת הריון. המבקשים טוענים כי לא הצליחו לגייס את סכום האגרה מקרוביהם/ חבריהם ומצבם הכלכלי אינו מאפשר להם לשלמה. שכן, מעבר לבית מגוריהם המשועבד אין בבעלותם נכסים כלשהם כגון כלי רכב ומיטלטלין; בעקבות הסכם הפשרה בביהמ"ש העליון הפקידו בקופת פשיטת הרגל 120,000 ₪ כאשר מחצית מהסכום הגיע מקרובי משפחה ומחציתו ממימוש כל קופות הגמל והפנסיה שהיו בבעלותם; אין הם מקבלים קצבאות; הוצאות מחייתם הבסיסיות עומדות ע"ס 12,000 ₪ בחודש כולל תשלום הלוואה מובטחת במשכנתא בסך 4,900 ₪. לדידם סיכויי הערעור טובים.

ב"כ היועמ"ש המשפטי לממשלה טוען כי אין לו מידע בדבר יכולתם הכלכלית של המבקשים מעבר למפורט בבקשה; כי לא בכל מקרה צריך להזמין את המדינה להביע עמדתה בסוגיית האגרה בשל העומס המוטל עליה וכזה הוא המקרה דנן; גם לבעלי הדין בהליך העיקרי מעמד בדיון בסוגיית האגרה שכן קיימת אפשרות סבירה שבידיהם מצוי המידע בדבר מצבם הכלכלי של מבקשי הפטור; הוגש תצהיר ע"י אחד מהמבקשים בלבד ולכן יש לדחות את הבקשה לפטור; המבקשים לא צירפו את מלוא האסמכתאות לבחינת טענתם בדבר היעדר יכולת כלכלית; הסתמכות המבקשים על הכרזתם פושטי רגל לא תועיל שכן אינה אלא ראיה לכאורה שאין בה לבדה כדי להעניק למבקשים פטור קבוע מאגרה.

הנאמן טוען כי כתב הערעור מגלה עילה ויתכן כי התביעה תתקבל. מה גם ומהבקשה ונספחיה עולה כי מצבם הכלכלי של המבקשים אינו מאפשר להם לשלם את האגרה. לשיטתו הבקשה עונה על הקריטריונים הקבועים בחוק ובפסיקה למתן פטור מתשלום אגרה ולכן יש להיעתר לה.

בתשובה לתגובות טוענים המבקשים כי אי הגשת תצהיר של המבקשת נעשתה בטעות, מדובר בבני זוג המנהלים משק בית משותף וסביר להניח כי תצהירה ממילא היה זהה לזה שהוגש. מכל מקום, אין מניעה להגישו כעת; המבקשים צירפו את כל המסמכים הנדרשים להוכחת טענתם בדבר הקושי שלהם לשלם את האגרה; הנאמן האמון על נכסיהם ומודע למצבם הכלכלי ולמצבת הנכסים סבר כי יש ליתן להם פטור מאגרה, דבר המוכיח גם הוא את מצבם הכלכלי הרעוע; המבקשים נאלצו למכור את ביתם ולעבור לדירה קטנה על מנת לחסוך כסף ולהחזיר לפחות חלק מחובותיהם; על פי הפסיקה, בהעדר ראיות לסתור יש ליתן פטור מאגרה למבקש שהוכרז פושט רגל למרות שמדובר רק בראיה לכאורה לאי יכולת לשלם אגרה.
דיון והכרעה

לאחר שעיינתי בטענות הצדדים סבורה אני כי יש לדחות את הבקשה, כפי שיפורט להלן.

תקנה 14 לתקנות קובעת כך:
"14. (א) בעל דין, הטוען שאין ביכולתו לשלם אגרה, יצרף לתובענה, עם הבאתה לראשונה לבית המשפט, בקשה לפטור מתשלום אגרה בגין אותה תובענה, בצירוף תצהיר שיפרט בו את רכושו, רכוש בן זוגו ורכוש הוריו אם הוא סמוך על שולחנם, ומקורות הכנסתו בששת החודשים שקדמו לתאריך הבקשה.
...
(ג) הוגשה בקשה לפטור מתשלום אגרה וראה בית משפט שאין ביכולתו של המבקש לשלם את האגרה, ונראה לבית המשפט שההליך מגלה עילה, רשאי בית המשפט לפטור את המבקש מתשלום האגרה, כולה או חלקה; בית המשפט יתחשב ביכולתו האישית של המבקש בלבד, בהסתמך על רכושו, רכוש בן זוגו ורכוש הוריו, אם הוא סמוך על שולחנם בלבד.
(ד) ראיה לכאורה לחוסר יכולתו של המבקש לשלם את האגרה כאמור בתקנת משנה (ג), תשמש החלטה או הכרזה כמפורט להלן, אם ניתנה בשנתיים שקדמו להגשת הבקשה:
(1) ...
(2) ...
(3) הכרזה כי החייב הוא פושט רגל לפי סעיף 42 לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], התש"ם-1980."

בהתאם לתקנה 14, על מבקש פטור מאגרת ביהמ"ש לעמוד בשני תנאים מצטברים: האחד, העדר יכולת כלכלית לשאת בתשלום האגרה והשני, כי ההליך נשוא בקשת הפטור מתשלום האגרה מגלה עילת תביעה. לגבי התנאי הראשון נדרשת הוכחה הכוללת תיעוד ואסמכתאות לרבות תדפיסי חשבון בנק, דיווח הוצאות חודשיות וכ'ו. תקנות 14(ד) ו(ה) קובעות מספר "ראיות לכאורה" לאי מסוגלות כלכלית של מבקש פטור מאגרה אך לא די בקיומה של אחת מהן כדי לקבוע פטור אוטומטי וגם אם קיימת ראיה לכאורה, לנוכח קיומה של אחת מהתקנות לעיל, הרי שעדיין מוטל על המבקש נטל הוכחה עובדתית של בקשתו. לגבי התנאי השני שהתובענה מגלה עילה הרי מדובר ברף שאינו גבוה (ראו דברי כבוד הש' ג'ובראן בבשג"ץ 4934/14 מילנה גורנשטיין נ' כנסת ישראל [פורסם במאגרים המשפטיים]).

ומהכלל אל הפרט. אתחיל דווקא בתנאי השני, שהתובענה מגלה עילה, סבורה אני כי תנאי זה מתקיים אף הוא. הפסיקה, כאמור, קבעה כי לא מדובר ברף גבוה להוכחה. מעיון בכתב הערעור ולאור עמדת הנאמן עצמו שלפיה התובענה מגלה עילה אני קובעת כי קיים סיכוי שכתב הערעור יתקבל ולכן גם התנאי השני מתקיים. אציין כי מכיוון שמותב זה הוא שישמע את הערעור, אין בדברים אלו כדי להביע דיעה אלא לעניין התקיימות התנאי השני למתן פטור מאגרה.

לגבי התנאי הראשון, של העדר יכולת כלכלית, המבקשים הינם פושטי רגל ולפיכך לפי סעיף 14(ד)(3) קיימת ראיה לכאורה לחוסר יכולתם הכלכלית. עם זאת, מסכימה אני עם ב"כ היועמ"ש לממשלה שהמבקשים לא הציגו את מלוא המסמכים להוכחת אי יכולת כלכלית ובכלל זה תדפיסי חשבון בנק והוכחת הוצאותיהם הנטענות. זאת ועוד, וחשוב מכך, רק לאחרונה (2/9/15) אושרה בקשת המבקשים למכור את דירתם ולהפקיד מתוך התמורה העומדת על סך של 1.5 מיליון ₪ סך של 666,382 ₪, סכום המספק לתשלום 100% דיוודנד לנושים בצירוף הוצאות ההליך. דהיינו, החייבים עומדים בפני קבלת הפטר; נותרת יתרה בלתי מבוטלת בידי החייבים, הגם ומודעת אני לחוב נטען כלפי הבנק, הנושה המובטח. סבורה אני כי בנסיבות אלו ומשעומדים לחייבים מקורות נזילים, ומשמבקשים הם להגיש ערעור על הכרעת החוב של הנושה רבינר, שאם יתקבל יניבו לחייבים תקבולים נוספים, אין כל מקום לפטור אותם מתשלום אגרה זעומה בסך של 900 ₪.
לפיכך, הבקשה לפטור מאגרה נדחית. על החייבים לשלם את הסך הנדרש תוך 20 יום מיום קבלת ההחלטה שאחרת ימחק הערעור.

ניתנה היום, כ"ד אלול תשע"ה, 08 ספטמבר 2015, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: לבנה טמוזרטי
נתבע: האפוטרופוס הכללי במחוז תל-אביב
שופט :
עורכי דין: