ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין מירי פיינברג אבנר נגד איציק ג'ק בניזרי :

בפני כבוד ה רשם בכיר אדי לכנר

תובעים

מירי פיינברג אבנר ת.ז XXXXXX189

נגד

נתבעים

1.איציק ג'ק בניזרי ת.ז XXXXXX511
2.סנדרה בניזרי ת.ז XXXXXX567

פסק דין

תובענה נשוא התיק היא, חוזית, וכן בדרישה לחייב את הנתבעים לשאת בעלויות התיקונים אשר בוצעו בדירה וזאת לאור הסכמת הצדדים עת החתימה על זיכרון הדברים.

רקע עובדתי:
בין התובעת לבין הנתבעים נחתם זיכרון דברים בתאריך 28/10/2014 כמשמעותו בחוק, ועל פיו תושכר הדירה שברחוב ארלוזורוב 35/8 רמת גן ( להלן: "הדירה") לנתבעת. יצוין כי בזיכרון הדברים סוכם שתאריך הכניסה לדירה משוער ב- 16/11/2014. באותו מועד שילמה התובעת סך של 2,000 ₪ בגין מקדמה.

יודגש, כי הנתבעים בעניינו הגישו תביעה לפינוי מושכר כנגד התובעת בתיק שמספר תא"ח 42734-02-15, ובו הגיעו הצדדים להסכמה שאכן התובעת תפנה את הדירה לאחר תום השנה הראשונה מחוזה השכירות. וזאת כיוון שהתובעת לא הסכימה כלל לחתום על חוזה השכירות.

התובעת אם חד הורית לילד בן 13 ומפרנסת יחידה (להלן: "השוכרת"), נאלצה לשנות מקום מגורים מאחר ובנה לומד בבית ספר ברמת גן, לאור זאת חיפשה דירה סמוכה לבית הספר. יצוין כי הנתבעת הייתה גרה קודם לכן בחיפה.

הנתבעים הינם בעלים של דירת מגורים ברח' ארלוזורוב 35/8 רמת גן, גוש 6127, חלקה 333, תת חלקה 8 ( להלן: "הדירה").

הנתבעים 1, ו- 2, הם בני זוג ( להלן: "המשכרים").

התובעת נכנסה לדירה בתאריך 14/11/2014, אולם בתאריך 12/11/2014 ביקרה התובעת בדירת הנתבעים, נהלו משא ומתן, כך שהנתבעים הבטיחו לתובעת שיתקנו את הליקויים בדירה, בין היתר ליקויי בבטיחות הדירה.

התובעת דורשת השבת הכספים ששילמה עבור הליקויים בדירה לאור הבטחת הנתבעים אשר כלל לא תיקנו את המתבקש. מכאן, הוגשה תביעה זו ע"מ לפצות את הנתבעת בגין הנזקים שנגרמו לה.

טענות התובעת:
התובעת טוענת שעת עריכת זיכרון הדברים הייתה הדירה במצב תחזוקתי, אולם הנתבעים הבטיחו לה לתקן על חשבונם עוד לפני כניסתה לדירה. בזיכרון הדברים נרשם שהתיקונים אשר יתקנו על ידי הנתבעים: תריסים וחלונות, תיקוני צבע, חשמל, שקעים, אמבטיה ושירותים, ברזים, סתימות, דוד שמש, מזגנים.

עוד סוכם בזיכרון הדברים ששכר הדירה יעמוד על 4,600 ₪ לחודש " או לפי מה שסוכם בין הצדדים", ואופציה לתשלום של 6 חודשים מראש לפי 4,500 ₪.

לא זו אף זו, באשר לתקופת ההסכם נכתב " אופציה ל – 4 שנים או כמה שאנחנו רוצים". לטענת התובעת שהכוונה בין הצדדים הייתה להארכה נוספת מעבר לארבע שנים. אולם טוענת התובעת שלמרות שלא נרשם בזיכרון הדברים, סוכם כי תקופת ההסכם הראשונה תהיה לשנה.

התובעת טוענת ששילמה את שכר הדירה במלואו לשנה מראש, על אף שלא כתוב בזיכרון הדברים. כך שהתשלום הופחת בעוד 100 ₪ נוספים ועמד על 4,400 ₪.

התובעת טוענת בייחס לחוזה השכירות, שכלל פרטים בלתי נכונים ו/או בלי מוסכמים, ובין היתר לא הופיעה התייחסות לליקויים ו/או התחייבות לתקן הליקויים. לשם כך התובעת טוענת שהעביר את הערותיה לנתבעים על מנת לשנות את הנ"ל. למותר לציין שהתובעת קיבלה עוד טיוטה שנייה לחוזה שכן גם היא הכילה תנאי בלתי נכונים, כגון שתי תקופות אופציה במקום ארבע, דמי השכירות 4,500 ₪ במקום 4,400 ₪. גם הפעם סירבה התובעת לחתום על חוזה השכירות.

התובעת טוענת שהנתבע מס' 1 ביקר בדירה לאחר שנכנסה אליה, יחד עם מתווך בשם מאיר בכדי לבדוק את הליקויים. שלטענת התובעת המתווך הסכים איתה שאכן מדובר בליקויים.

בחודשים נובמבר – דצמבר 2014 היו גשמים, כך שמי הגשם חדרו לדירה מכל עבר, מהתקרה, מהקירות והרטיבו את הרהיטים בדירה. נוסף לכך, כ- 30 ימים לאחר כניסת התובעת לדירה, התרחש קצר בשקע חשמלי במטבח ואליו היה מחובר המקרר אשר גרם לשריפת המקרר.

לאור הנאמר לעיל, ולאור כל פניותיה של התובעת אשר כלל נותרו ללא מענה, פנתה לנתבעים באמצעות עו"ד עזריאל בתאריך 22/12/2014, כן גם מכתב זה נותר ללא מענה.

במהלך חודש דצמבר פנתה התובעת לעיריית רמת גן כדי לשלם את חשבונות הארנונה ואז התברר לה כי קיים חוב ישן והעירייה סירבה לקבל תשלום משום שאין חוזה בידה של התובעת.

בלתי ברירה, התובעת נאלצה לתקן את הליקויים בדירה, באמצעות בעלי מקצוע את התיקונים החיוניים ביותר בתחום החשמל, החלונות והגג. וזאת על מנת למנוע סכנות בטיחותיות.

הליקויים שתוקנו ע"י התובעת:
חלונות ותריסים ע"ס 2,900 ₪
עבודות חשמל ע"ס 1,600 ₪
תקרת רעפים ואיטום ע"ס 5,192 ₪
דלתות ומנעולים ע"ס 500 ₪
וכן דורשת התובעת פיצוי בגין מקרר חדש ע"ס 5,500 ₪ ועוגמת נפש ע"ס 4,400 ₪.

טענות הנתבעים:
בתאריך 28/10/2014 התובעים והנתבעת חתמו על זיכרון דברים כללי מתוך כוונה והסכמה כי זיכרון הדברים נועד אך ורק כדי לשמור לנתבעת את הדירה עד למועד חתימה על חוזה שכירות מפורט. בתמורה לכך שילמה התובעת לנתבעים סך של 2,000 ₪.

התובעת ללא רשות הנתבעים, ולפני שחתמה על חוזה שכירות, נכנסה בפועל יחד עם בנה לגור בדירה בתאריך 14/11/2014, תוך כדי החלפת צילינדר של דלת הכניסה וסירבה להעביר עותק לתובעים.

הנתבעים טוענים למרות הדרישות החוזרות התובעת סירבה לחתום על חוזה שכירות וסירבה לתת ביטחונות. יתר על כן, לאור התנגדויותיה של התובעת בעניין חוזה השכירות, ישנו חשש כבד כי התובעת מתכננת להשתלט על הדירה ומבלי שיהיו בדיהם של הנתבעים בטחונות.

בפגישה השנייה בין התובעת לנתבעים במהלך המשא ומתן, התובעת התנהגה בחוסר תום לב ובאופן מניפולטיבי בכדי שהנתבעים יוותרו על זכיותיהם הקנייניות תוך כדי ניצול העובדה שהנתבעים עולים מצרפת.

הנתבעים טוענים כי במהלך הפגישה השנייה בו נחתם זיכרון הדברים, חוץ מברז אחד בשירותים לא עבד, מזגן מיני מרכזי שהיה חלש, וכמה תריסים שבורים והחשמל היה תקין.

אולם בסוף הפגישה השנייה, הגיעו הנתבעים יחד עם התובעת להסכמה ולשם כך נכתב זיכרון דברים שלטענת הנתבעים זיכרון הדברים נכתב בצורה כללית מאוד ולא מפורטת, כיוון שברור היה לצדדים שהזיכרון הדברים לא מהווה הסכם שכירות סופי ומחייב, אלא רק ביטחון לשמור לנתבעת את הדירה. למותר לציין, כי בזיכרון הדברים חסרים שמות ומספרי תעודות זהות של הצדדים ואפילו לא מצוין פרטי הדירה להשכרה ולא תקופת ההשכרה. זאת ועוד, את המילה אופציה לא התכוונו למשמעות המשפטית של המילה כפי שנהוג בארץ אלא התכוונו למילה אפשרות בעברית.

לא זו אף זו, הנתבעים טוענים שהתובעת בדרך כלל כל בעל מקצוע אשר נשלח ע"י הנתבעים לדירה, התובעת התלוננה על טיב העבודה וערערה על מקצועיותו. הנתבעים טוענים שבתאריך 16/12/2014 ערב נר ראשון של חנוכה התובע שלח בעל מקצוע לדירה " איציק תריסים", וסוכם בין הצדדים כי ביום רביעי בבוקר יגיע התובעת יחד עם בעל המקצוע לדירה ע"מ לתת את המקדמה לאיציק ולשם ביצוע העבודה אולם התובעת לא נכחה בדירה באותה עת.

זאת ועוד, בתאריך 14/11/2014 שלחו הנתבעים לדירה את מרדכי בעל מקצוע, ע"מ לבדוק את כל בדיקות החשמל, כך שמרדכי ציין בפניהם של הנתבעים שאין כל בעיית חשמל. כמו כן הגיע נשלח שוב חשמלאי לדירה בתאריך 10/12/2014 אשר שלל לחלוטין בעיית בטיחות בדירה. עוד נטען שבתאריך 4/12/2014 נשלח לדירה בעל מקצוע בשם אריה ע"מ לבדוק את האינסטלציה, ולא היו בעיות למעט ברז בשירותים שתוקן על ידו.

ולעניין דוד השמש, בו צוין בזיכרון הדברים במפורש, שהתובעת תטפל בהתקנתו, אולם התובעת לא הביאה לו הצעת מחיר אחת על אף שהנתבעים הסכימו להתקנת דוד שמש.

הנתבעים טוענים שהסכימו להנחה של 100 ₪ משכר הדירה, בתנאי שהתובעת תשלם 6 חודשים מראש. כאמור שכר הדירה עמד על 4,600 ש"ח אולם בפועל התובעת על דעת עצמה ובדרך עקיפה השיגה פרטי חשבון הבנק של הנתבעים והעבירה סכום של 50,800 ₪, היינו התובעת נתנה לעצמה הנחה של 200 ₪, לפי חישוב של 4,400 ₪ במקום לשלם 4,500 ₪. לאור זאת, הנתבעים באו בתלונות לתובעת וטענו שאין לראות בעובדה זו כהסכמה.

המחלוקת בין הצדדים הינה במספר מישורים:
ראשית, האם התובעת זכאית להשבת הכספים ששילמה בגין העבודות שבוצעו בדירה ?

שנית, האם התובעת הייתה זכאית לפעול על דעת עצמה ולהפחית משכר הדירה ?

שלישית, האם זיכרון הדברים חוזה מחייב?

רביעית, האם לשונו ופרשנותו של זיכרון הדברים היה מובן לצדדים ?

המסגרת המשפטית:
השאלה באילו נסיבות ניתן לראות בזיכרון דברים כיוצר קשר חוזי מחייב נידונה בע"א 158/77 חוה רבינאי נ' חברת מן שקד בע"מ, פ"ד לג(2), 281, (השופט ברק אמר שבאופן עקרוני ניתן להשקיף על זיכרון דברים מ- 2 נקודות מבט:

עריכת זיכרון הדברים היא שלב אחד מבין שלבי המשא והמתן, שלבים שתחילתם בטרם נעשה זיכרון הדברים, המשכם הוא במעשה זיכרון הדברים, וסיומם לאחר עריכת זיכרון הדברים, עם כריתתו של החוזה המחייב. בהתאם לנקודת מבט זו, עריכת זיכרון הדברים כשלב ביניים במשא ובמתן לא באה אלא כדי להעלות על הכתב את שהצדדים כבר הסכימו ביניהם, מתוך הבנה כי הסכמה זו אין בה גמירת הדעת הסופית לשכלולו של המשא והמתן בין הצדדים. זיכרון הדברים מהווה, לפי קו מחשבה זה, רק "חומר גלמי" ואינו אלא שלב במשא ובמתן שטרם נסתיים . כלומר, זיכרון הדברים אינו חוזה מחייב.

צדדים באו לכדי חוזה ביניהם, תוך שהם סיימו את המשא והמתן ביניהם עם עריכת זיכרון הדברים. עם זאת הם מבקשים לא להסתפק בחוזה זה, אלא הם מבקשים לתת לו חותם פורמלי ופרופסיונלי. זכרון הדברים מהווה, לפי נקודת מבט זו, "חוזה גמור ומוחלט" היוצר את הקשר המשפטי בין הצדדים וזאת אף אם החוזה הפורמלי לא יצא אל הפועל.

בבואו של בית המשפט לבדוק לאיזו משתי הקטגוריות הנזכרות נופל זיכרון דברים פלוני הוא יערוך שני מבחנים - מצטברים:
המבחן הסובייקטיבי - מבחן כוונת הצדדים ליצור קשר חוזי מחייב ביניהם עם ההסכמה על זיכרון הדברים. בפסיקה נקבעו כללים לבחינת כוונת הצדדים הנלמדת על-פי אמות המידה של האדם הסביר, מהתנהגותם של הצדדים לפני, בשעת ולאחר ההסכמה על זיכרון הדברים ומתוכן זיכרון הדברים עצמו (בהתאם ליסודות שהצדדים קבעו בזיכרון הדברים עצמו ו"נוסחת הקשר" שנקבעה בזיכרון הדברים בינו לבין "החוזה" הפורמלי שייחתם בעתיד). במילים פשוטות, בוחנים האם הייתה גמרות דעת של הצדדים, שיוצרת את מפגש הרצונות המשתכלל לידי חוזה. לחלופין, בודקים האם כל אחד מהצדדים ראה את הדברים בדרך אחרת שמנעה כל מפגש רצונות. התשובה לשאלה זו מבוססת על חומר הראיות שמוצג בבית המשפט.

מבחן האובייקטיבי - מבחן קיומה של הסכמה בזיכרון הדברים על הפרטים המהותיים והחיוניים של העסקה שביניהם. זהו תנאי נפרד ועצמאי. בהקשר זה, בית משפט השלום תל אביב-יפו בת.א. 063369/07 עמר קובי נ' קדוש סוליקה ( החלטה מתאריך 02.04.2009) בחן את סממנים חיצוניים וסממנים מהותיים הבאים:

סממנים חיצוניים למשל, האם למסמך יש כותרת של חוזה או של זיכרון דברים; האם כתב היד לא קריא ולא ברור.
סממנים מהותיים למשל, האם במסמך פרטים מהותיים כמו מועדי תשלום, מועד מסירת החזקה, מועד העברת הבעלות וכד'; האם מדובר במסמך חד צדדי – למשל שהמסמך מפרט את חבויות צד א' כלפי צד ב' אך לא מפרט שום התחייבות שיש לצד ב' כלפי צד א'.

דיון והכרעה:
לאחר ששמעתי את הצדדים בדיון, ועיינתי בכתבי הטענות ובמסמכים שצורפו לתיק, הגעתי למסקנה כי דין התביעה להתקבל מהנימוקים שיפורטו להלן:

ראשית, אציין כי זיכרון הדברים בנסיבות העניין חוזה מחייב. הרי הצדדים לא תוכננו ולא הוסיפו סעיף בזיכרון הדברים, כי להוסיף ולחתום על חוזה מפורט, היינו הצדדים התכוונו ליתן לזיכרון הדברים תוקף מחייב, תוך יצירת התחייבות הדדית לשכירת הדירה בתנאי המסגרת שהוסכמו ביניהם. אציין, כי זיכרון הדברים בעניינו קיים את יסוד המסוימות – שכן את הפרטים המהותיים נקובים בו, וכן התקיים יסוד גמירות הדעת – הן במובנו האובייקטיבי והן במובנו הסובייקטיבי. בכל הנוגע להיבט האובייקטיבי, סבור אני כי ניתן ללמוד על קיומה של גמירות דעת בין הצדדים. ובכל הנוגע לקיומה של גמירות דעת סובייקטיבית, לאור עדויותיהם של והתנהלותם , נראה כי אכן הייתה בדעת הצדדים לקשור קשר חוזי מחייב.

בנוסח זיכרון הדברים שבפני לא מופיע כי תקופת החוזה תחל ביום חתימת ההסכם על חוזה מפורט או בכלל אצל עו"ד. דהיינו, אין אופיו של זיכרון הדברים מלמדים כי אם לא ייחתם על חוזה מפורט, הרי שלא תתחיל תקופת השכירות. אלא נוסח זה, מעיד על גמירות דעת בין הצדדים. על כך המסרונים שצורפו לתיק, מעידים שאכן הנתבעים הסכימו לאפשר לתובעת להיכנס לדירה, דבר המחזק מסקנתי שהיה על הנתבעים להוסיף תנייה בחתימת הזיכרון הדברים או בכלל לפרט חוזה כאמור ובהתאם לזיכרון הדברים.

נוסף על כך, בזיכרון הדברים לא צוינו במפורש כי הוא מטיל על הצדדים כל חיוב בטרם יעשה החוזה הפורמלי, הרי בכך הביעו הצדדים דעתם הברורה כי זיכרון הדברים אינו שלב ביניים אלא הוא מקור הזכויות והחובות ביניהם. לאור זאת, ומאחר והנתבעים לא ערכו חוזה בהתאם למה שסוכם ביניהם בזיכרון הדברים, לא אתייחס לחוזה כלל.

אציין כי שוכנעתי שבמהלך משא ומתן בין הצדדים, הבטיחו הנתבעים לתקן את הליקויים שבדירה. הני כי כן, אין מחלוקת בין הצדדים על כך, מאחר ובמעמד החתימה על זיכרון הדברים נרשמו הליקויים במפורש והנתבעים מודים בכך בעדויותיהם. זאת עוד, מאחר והנתבעים לא סתרו טענותיה של התובעת, סבור אני כי היה על הנתבעים לפעול בהתאם לזיכרון הדברים, ולתקן את הליקויים כנדרש. מנגד, היה על התובעת לשתף פעולה עם הנתבעים. על אף עדויות הצדדים, שוכנעתי כי הייתה התנהלות לא ראויה משני הצדדים.

אינני רואה לנכון להתייחס להמשך תקופת השכירות, מאחר וישנה הסכמה בין הצדדים כי סיום השכירות יסתיים לאחר תום השנה הראשונה ממועד כניסת התובעת לדירה.

אולם כן שוכנעתי כי על הנתבעים לפצות את התובעת מאחר ואין מחלוקת בגין הליקויים שנמצאים בדירה למעט פיצוי בגין המקרר כי לא הוכח בפני שאכן התקלקל עקב בעיית חשמל בדירה. מנגד, הנתבעים לא צרפו חוות דעת נגדית, אשר הייתה יכולה לסתור טענות התובעת בגין הליקויים, לפיכך אין להם אלא להלין על עצמם.

זאת ועוד, מאחר והתנהלותה של התובעת אינה התנהלות תקינה לחלוטין, ועל אף כי הנתבעים לא קיימו את התחייבותם, סבור אני כי התובעת לא זכאית לפיצוי בגין עוגמת נפש.

נוסף לכל האמור לעיל, מאחר והתובעת פעלה על דעת עצמה, בכך ששילמה את שכר הדירה במזומן ונתנה לעצמה הנחה של 200 ₪, הנני מורה כי התובעת תישלם סכום זה לנתבעים, דהיינו את ה- 1,200 ₪, אולם בנסיבות העניין אקזז את הסכום מסכום התביעה הסופי.

סוף דבר:
לאור הנאמר לעיל, דין התביעה להתקבל.

הנתבעים ישלמו לתובעת בגין הליקויים שאינם במחלוקת. עלות חלונות ותריסים, תיקוני חשמל, דלתות ומנעולים ותיקון גג בסך 10,192 ₪ מתוכם קוזז סך של 1,200 ₪.

הנתבעים ישלמו סך של 8,992 ₪ תוך 30 ימים, באם לא כן, הסכומים יישאו הפרשה הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה עד היום.

בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 15 ימים מיום מסירת פסק הדין.

ניתן היום, כ"ד אלול תשע"ה, 08 ספטמבר 2015, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: מירי פיינברג אבנר
נתבע: איציק ג'ק בניזרי
שופט :
עורכי דין: