ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין ג'מל מאג'ד נגד מועצה מקומית כאבול :

בפני כבוד השופט יגאל גריל, שופט בכיר

המבקש:

ג'מל מאג'ד
ע"י ב"כ עוה"ד מוחמד ספורי ואח'

נגד

המשיבות:
1. מועצה מקומית כאבול
ע"י ב"כ עוה"ד איימן עיאשי

2. תאגיד מים וביוב סובב שפרעם בע"מ
ע"י ב"כ עוה"ד אלי אליאס ואח'

החלטה

א. בפניי בקשת המשיבה מס' 2 (תאגיד המים) לקבוע הוראות בפסק הדין שניתן בתאריך 12.7.2015, או בקשר אליו.

ב. הנסיבות הצריכות לעניין הינן בתמצית אלה:

המבקש, תושב כפר כאבול, הגיש תובענה כנגד המשיבה מס' 1 (המועצה המקומית) בטענה שלפיה המשיכה המשיבה מס' 1 להטיל ולגבות תשלומי חובה בניגוד לסעיף 139 של חוק תאגידי מים וביוב, התשס"א-2001, אשר לפיו לא תפעל הרשות המקומית לאחר התאגדותו של תאגיד המים בכל הנוגע לאספקת שירותי מים ושירותי ביוב ויינטלו ממנה סמכויות הג בייה של תשלומי חובה בקשר אליהם.

תאגיד המים פועל בתחומה של המשיבה מס' 1 מאז 1.9.2009.

ג. הקבוצה שהמבקש מעונין היה לייצג הוגדרה כ:"כל אדם/תאגיד שהמועצה דרשה ו/או גבתה מהם תשלום עבור היטלי מים ו/או ביוב ו/או היטלים אחרים בניגוד להוראות החוק".

ד. יובהר, שהמשיבה מס' 2, תאגיד המים, צורפה רק כצד הנוגע בדבר ולא נתבקש כל סעד כנגדה.

ה. בתאריך 9.7.2015 הגישו ב"כ המבקש וב"כ המשיבה מס' 1 בקשה מוסכמת להא רכת המועד להגשת הודעת חדילה מטעם המשיבה מס' 1, לפיה מודיעה המשיבה מס' 1 על חדילתה מגביית היטלים ואגרות שגבייתם מצויה בתחום סמכותה של המשיבה מס' 2. תוקף החדילה החל מתאריך 20.7. 2015.

ו. ב"כ המבקש וב"כ המשיבה מס' 1 אף הגיעו להסכמה בדבר תשלום שכר הטרחה לב"כ המבקש וגמול למבקש עצמו ולכל אלה נתתי ביום 12.7.2015 תוקף של פסק דין.

ז. בתאריך 14.7.2015 (דהיינו, יומיים לאחר מתן פסק דין) הגישה המשיבה מס' 2 בקשה לקבוע הוראות בפסק הדין או בקשר אליו.

נטען באותה בקשה, כי חדילת המועצה (המשיבה מס' 1) מתבססת על חוות דעתו של המשנה ליועץ המשפטי לממשלה מיום 11.3. 2013 בנושא "גביית היטלי מים וביוב בתקופת הביניים שלאחר הקמת תאגיד מים וביוב".

בסעיף 44 לחוות דעתו של המשנה ליועץ המשפטי (חוות הדעת צורפה כנספח 3 לבקשת האישור) נאמר כך:

"עמדה מפורטת זו באה לאחר תקופה ארוכה של עמימות. בישיבה שערכנו נמסר לנו כי רשויות מקומיות רבות הוציאו דרישות תשלום מעין אלה ואף גבו אותן. לכן יש לקבוע הוראת מעבר אשר תקבע הסדר לגבי דרישות תשלום ששולמו. מכח עקרון הבטלות היחסית, דרישות תשלום ששולמו עד למועד פרסום חוות הדעת יוותרו בידי הרשות המקומית. אולם, דרישות תשלום שהוצאו וטרם שולמו לא ייגבו, אלא יועברו בצורה מרוכזת מהרשות המקומית לתאגיד, אשר יבוא בנעלי הרשות המקומית בהליך הגבייה, אם אין בידו עילת חיוב עצמאית"
(ההדגשה שלי – י.ג. ).

ח. טוען ב"כ המשיבה מס' 2, שנוכח האמור לעיל בחוות הדעת הנ"ל נדרשת העברה מרוכזת של דרישות תשלום שהוצאו וטרם שולמו על מנת לאפשר לתאגיד להמשיך ברציפות הגבייה.

ב"כ המשיבה מס' 2 מבקש, כי בית המשפט יורה כדלקמן:

(1) להורות למשיבה מס' 1 למסור פרטים מלאים של כל החיובים בתשלומי החובה שהוצאו על ידה לפני המועד הקובע ונגבו על ידה לאחריו.

(2) להורות למשיבה מס' 1 למסור פרטים מלאים של כל החיובים בתשלומי החובה שהוצאו על ידה לפני המועד הקובע וטרם נגבו.

(3) לחייב את המשיבה מס' 1 למסור את כל הודעות החיוב, הדרישות לתשלומן והליכי הגבייה בגינן, תוך פירוט סטטוס הליכי הגבייה.

ט. משהוגשה בקשתה זו של המשיבה מס' 2 קבעתי בהחלטה מאותו יום, כי: "לנוכח בקשתה של המשיבה מס' 2 ומכיוון שפסק הדין ניתן מבלי שנתבקשה עמדתה של המשיבה מס' 2 אני מורה בזאת על עיכוב ביצוע פסק הדין שנתתי ביום 12.7.15 על כל חלקיו". בנוסף קבעתי דיון במעמד הצדדים לתאריך 19.7.2015.

י. זמן קצר לאחר מכן הוגשה הודעת המשיבה מס' 2, לפיה היא מתנגדת לעיכוב ביצוע החדילה על ידי המועצה המקומית (המשיבה מס' 1) , שכן כל שביקשה המשיבה מס' 2 אינו אלא שהחדילה תהא כפופה להוראות שפורטו בבקשת ההבהרה, כשבית המשפט ידון במחלוקת שבין הצדדים , אך החדילה תהא בת תוקף.

יא. ב"כ המבקש הגיש בקשה והודעה, גם על דעת ב"כ המשיבה מס' 1, לפיה מבוקש שתוקף החדילה לא יעוכב ופסק הדין שניתן בעניין שכר הטרחה והגמול יעמוד בתוקפו ולא יעוכב. לנוכח הסכמה משותפת זו של באי כח הצדדים נעתרתי למבוקש.

יב. לגופה של בקשת ההבהרה שמטעם המשיבה מס' 2 הוגשה תגובת המשיבה מס' 1, המתנגדת לבקשתה של המשיבה מס' 2 , וטוענת כי המדובר בבקשה משוללת יסוד משפטי.
נטען בתגובת המשיבה מס' 1, שלבית משפט זה אין סמכות לקבוע הוראות בפסק הדין לאחר שזה ניתן , זולת תיקון טעות קולמוס לפי סעיף 81(א) של חוק בתי המשפט, התשמ"ד-1984 , ואילו המשיבה מס' 2, כך נטען, עותרת לביצוע תיקונים מהותיים מאוד בפסק הדין, ואין בית המשפט רשאי לעשות כן אפילו סבור הוא שנפלה טעות מהותית בפסק הדין, טעות שתיקונה אפשרי רק על דרך של הליך ערעור.

עוד טוענת המשיבה מס' 1, כי המשיבה מס' 2 עותרת לסעדים , ואף לסעדים אופרטיביים כנגד המשיבה מס' 1, הגם שאין למשיבה מס' 2 כל מנדט לבקש סעדים כאלה במסגרת הבקשה לאישור התובענה כייצוגית.

ממשיך וטוען ב"כ המשיבה מס' 1, שככל והמשיבה מס' 2 חפצה בסעדים כאלה, וככל שיש לה טענות כנגד המשיבה מס' 1, עליה ליזום הליך נפרד מטעמה ולעתור במסגרתו לסעדים שהיא מבקשת.

יג. המשיבה מס' 1 הוסיפה וטענה, שאין למשיבה מס' 2 כל זכות לנצל הליך זה שהיא צורפה אליו רק כצד נוגע בדבר ולנצל זאת כדי לבקש בדלת האחורית סעדים אופרטיביים שאינה זכאית להם.

לתמיכה בטענתה הפנתה המשיבה מס' 1 לפסק דינו של בית משפט זה בת"מ (מחוזי חיפה) 37295-01-15 כאיד נ' עיריית טמרה (מיום 16.8.15).

יד. ביחס לתגובה זו של המשיבה מס' 1, חזרה והפנתה המשיבה מס' 2 לסעיף 44 בחוות דעת המשנה ליועץ המשפטי לממשלה מיום 11.3.2013, והצביעה על כך שלפי חוות דעת זו נדרשת העברה מרוכזת של דרישות התשלום שהוצאו וטרם שולמו על מנת לאפשר לתאגיד להמשיך ברציפות הגבייה.
מכאן, שבקשת ההבהרה של המשיבה מס' 2, כך נטען, היא פועל יוצא ומחייב של האמור בחוות הדעת הנ"ל , ואין המדובר בבקשת סעד מטעמו של התאגיד או בקשה לתיקון פסק הדין, שהרי בקשת המשיבה מס' 2 לא נועדה אלא להבטיח כי החדילה תבוצע כהלכה על ידי המשיבה מס' 1 , במובן זה ש חדילה תבוצע לפי הנחיות חוות דעתו של המשנה לי ועץ המשפטי לממשלה.

לכן, כך לטעמה של המשיבה מס' 2, אין המדובר בבקשה למתן סעד , אלא בפועל היוצא מהודעת החדילה , והבקשה קשורה אינהרנטית להודעת החדילה מטעם המשיבה מס' 1.

יתר על כן, הבקשה מיטיבה עם חברי הקבוצה ולכן תמוהה, כך נטען, התנגדות המשיבה מס' 1 לבקשה זו בשעה שאין בבקשה כדי לפגוע במשיבה מס' 1.

טו. בהתייחס לטענות הנוספות שהעלתה המשיבה מס' 1 בתגובתה, טענה המשיבה מס' 2, כי מלכתחילה היה בדעתה להגיש את בקשתה בטרם מתן פסק הדין וזאת נוכח החלטת בית המשפט מיום 10.7. 2015, בה נקבע כי לאור המצאת תצהיר המשיבה מס' 1 בדבר החדילה "בהמשך יומצא פסק הדין לצדדים".

אולם, בטרם הספיקה המשיבה מס' 2 להגיש את בקשתה, ניתן פסק הדין ביום 12.7.2015 ולכן הוגשה בקשת המשיבה מס' 2 ביום 14.7. 2015, משמע לאחר מתן פסק הדין ולכל היותר מדובר בפגם פרוצדורלי בלבד , שספק אם יש בו כדי לשלוקבוצה את הזכות ל מתן הוראות בעניין החדילה, הוראות שיש בהן כדי להיטיב עם חברי הקבוצה.

טז. מוסיפה המשיבה מס' 2, שאין לראות את בקשתה כבקשת סעד מטעמה , או כבקשה לתיקון פסק הדין , הואיל ומדובר בבקשה הנובעת מהוראות חוות דעתו הנ"ל של המשנה ליועץ המשפטי לממשלה.

הבקשה, כך נטען, מתבקשת מכוח היות המשיבה מס' 2 משיבה ראויה לפי תקנה 18(ב) של תקנות תובענות ייצוגיות, התש"ע-2010.

יז. בהתייחס לכך שהמשיבה מס' 1 הפנתה לפסק דינו של בית משפט זה בת"מ 37295-01-15 כאיד נ' עיריית טמרה (16.8.2015), ציינה המשיבה מס' 2 שביום 2.9. 2015 היא הגישה לבית משפט זה בקשה לעיון מחדש בפסק הדין שבעניין כאיד, ומכל מקום לטעמה נסיבות הליך זה שבפנינו שונות מן הנסיבות בעניין טמרה, הואיל ובמקרה שבפנינו הגישה המשיבה מס' 2 (התאגיד) תגובה לבקשת האישור וזאת ביום 21.6.2015. רק לאחריה, ובעקבות הדיון שהתקיים בבית המשפט ביום 22.6.2015, הוגשה הודעת החדילה מטעם המשיבה מס' 1 ביום 9.7.2015.

יח. ב"כ המבקש התייחס אף הוא למחלוקת זו שבין הצדדים וטען, כי הצדק עם ב"כ המשיבה מס' 1, שהרי משיבה מס' 2 צורפה כמשיבה לבקשת האישור מכוח סעיף 18 של תקנות תובענות ייצוגיות ולא נתבקש כל סעד כנגד המשיבה מס' 2.

עוד הוסיף ב"כ המבקש, שככל שקיימת מחלוקת בין הצדדים, על המשיבה מס' 2 להגיש תביעתה לערכאה המשפטית המתאימה ולא להעלות טענות יה בערכאה הנוכחית.

ממשיך וטוען ב"כ המבקש, כי המשיבה מס' 2 עותרת, למעשה, לכך שהמועצה המקומית תמסור לה פרטים מלאים אודות חיובים ודרישות דבר המצריך בירור עובדתי מורכב, וראוי לברר טענות אלה בפני הערכאה המתאימה.

נוכח כל זאת, תומך ב"כ המבקש בעמדת המשיבה מס' 1 בדומה למה שגם נפסק על ידי בית משפט זה בעניין כאיד נ' עיריית טמרה.

יט. בישיבה שהתקיימה בפניי ביום 6.9.2015 שמעתי בהרחבה את טיעוניהם המפורטים של באי כ ֹח הצדדים בסוגיה שבמחלוקת.

לטעמו של ב"כ המשיבה מס' 1, יש למרשתו סיבה מהותית שלא להיענות לבקשה של התאגיד וזאת משום שקיימים חילו קי דעות כספיים בין המשיבה מס' 1 לבין המשיבה מס' 2.

לטעמו של ב"כ המשיבה מס' 1, העברת הנתונים מן המשיבה מס' 2 למשיבה מס' 1 היא חלק מן המחלוקת הכספית שבין הצדדים. מה גם שניסיון שעשתה המשיבה מס' 1, כך נטען, להגיע לפתרון כולל בינה לבין המשיבה מס' 2 נכשל , והמשיבה מס' 1 נתקלה, לטעמה, באוזן אטומה.

כ. עוד טען ב"כ המשיבה מס' 1, שאת בקשותיה וטענותיה של המשיבה מס' 2 עליה להעלות במסגרת הליך נפרד כנגד המשיבה מס' 1 , ולמעשה אלמלא היתה המשיבה מס' 2 מצורפת מלכתחילה לבקשת האישור , והמועצה (המשיבה מס' 1) היתה מגישה ה ודעת חדילה, היה התיק מסתיים בכך.

כא. עוד תוהה ב"כ המשיבה מס' 1, מדוקטה המשיבה מס' 2 בהליך כלשהו מאז נחתם הסכם ההבנות בינה לבין המועצה (המשיבה מס' 1) לפני למעלה משנתיים (יולי 2013), ומכל מקום הדרך עדיין פתוחה בפני המשיבה מס' 2 לנקוט בהליך משפטי מטעמה.

כב. עוד מציין ב"כ המשיבה מס' 1, שהמבקש (התובע הייצוגי) כלל לא עתר לסעד של העברת הגבייה לתאגיד , אלא לסעד של חדילה , וחדילה זו התממשה על ידי כך שהמשיבה מס' 1 חדלה מלעסוק בגביית תשלומי חובה נשוא הדיון, ואין לתמוך במהלך שעשתה המשיבה מס' 2 על מנת לכרוך סעדים שונים מטעמה בהודעת החדילה.

כג. עוד טען ב"כ המשיבה מס' 1, שאף אם נפלה טעות בפסק הדין , הרי לא ניתן לתקן טעות על ידי הערכאה שנתנה את פסק הדין, אלא על דרך של תיקון טעות קולמוס לפי סעיף 81 של חוק בתי המשפט. בענייננו לא ניתן לומר שמדובר בטעות סופר גרידא , ומכל מקום אין להבחין בין המקרה נשוא הדיון כאן ובין פסק הדין שבעניין כאיד נ' טמרה.

כד. ב"כ המבקש הצטרף לעמדת ב"כ המשיבה מס' 1, לפיה המחלוקת בין התאגיד לבין המועצה המקומית חייבת להתברר בפני ערכאה אחרת שהרי מדובר , לטעמו, בעניין מורכב.

כה. ב"כ המשיבה מס' 2 התייחס לטענה שהעלה ב"כ המשיבה מס' 1 בנוגע למשא ומתן שהתנהל בין המועצה לבין התאגיד , ועמדתו היתה שה מתנגדת העיקרית לכ ל הסדר היתה דווקא המשיבה מס' 1.

מכל מקום, לטענתוֹ, אין למשיבה מס' 2 כל עניין להשיג יתרון על פני המשיבה מס' ,1 ואולם על מנת שהחדילה, המבוססת על האמור בחוות דעת המשנה ליועץ המשפטי לממשלה תהא חדילה שלמה, עליה להיות מלווה בהעברת הדרישות שבהן מטפלת הרשות המקומית כאמור בסעיף 44 לחוות הדעת.

כו. לטעמו של ב"כ המשיבה מס' 2 אין המבקש מקיים את חובתו כתובע מייצג, שכן הוא לא ביקש שהחדילה תיעשה במתכונת שהתאגיד דורש, דהיינו, שהעברת הדרישות מן המשיבה מס' 1 למשיבה מס' 2 תהא חלק אינהרנטי של החדילה.

כז. עוד ציין ב"כ המשיבה מס' 2, שהסעד שהמשיבה מס' 2 עותרת לו נועד על מנת שתהא המשכיות של הליכי הגבייה בגין תשלומי החובה נשוא הדיון , ואין הכוונה לפגוע לא בתאגיד ו לא באינטרסים של החייבים בתשלום.

כח. באשר לשאלת בית המשפט מדוע לא נקטה המשיבה מס' 2 בהליך משפטי מאז נכנס הסכם ההבנות לתוקפו ביולי 2013 טען ב"כ המשיבה מס' 2, שמרשתו רואה את הפנייה לבית המשפט כמוצא אחרון , והיא עושה כל שביכולתה כדי לפתור את הסכסוכים "בתוך הבית".

ב"כ המשיבה מס' 2 חזר והדגיש שמרשתו אינה עותרת לסעד כספי כלשהו, אלא עומדת על כך שהחדילה תתבצע כאמור בסעיף 44 לחוות דעתו של המשנה ליועץ המשפטי לממשלה , ושהחדילה תושלם על ידי העברה מרוכזת של דרישות התשלום אל התאגיד.

כט. על דברי ב"כ המשיבה מס' 2 הגיב ב"כ המשיבה מס' 1 , וטען שהתאגיד מעונין באמצעות בקשה זו לקנות יתרון לעצמו על פני המשיבה מס' 1 כך שידו תהא על העליונה.

ל. עד כאן תמצית ההליך המשפטי עד כה ותמצית טיעוניהם המפורטים של באי כח הצדדים בכתב ובעל-פה.

לא. לאחר ששקלתי את טיעוניהם ועמדותיהם של כל הצדדים, אני סבור שבעיקרו של דבר יש להיעתר לבקשתה של המשיבה מס' 2, באופן שאותו אורה להלן.

לב. תחילה אתייחס לטענתו של ב"כ המשיבה מס' 1, לפיה משניתן פסק הדין אין בית משפט רשאי עוד לשנות מן האמור בפסק הדין, ותהא הסיבר לכך אשר תהא, זולת במקרה בו נפלה טעות קולמוס כמשמעותה בסעיף 81 של חוק בתי המשפט, התשמ"ד-1984.

אולם, לא זה המקרה שבפנינו. אבהיר את הדברים: בבקשת האישור שהוגשה על-ידי המבקש צוין מפורשות , כי המשיבה מס' 2 מצורפת כצד הנוגע בדבר בהתאם לתקנה 18(א) של תקנות תובענות ייצוגיות, התש"ע-2010, אך לא מבוקש כל סעד כנגד המשיבה מס' 2.

ואכן, מעיון בבקשת האישור עולה, שאת כל הסעדים ביקש המבקש כנגד המשיבה מס' 1 בלבד.

אולם, בהיות המשיבה מס' 2 בעלת דין בתיק רשאית היתה היא, כמובן, להביע את עמדתה, ואף אם צורפה כמשיבה פורמאלית.

בתאריך 21.6.2015 הוגשה תגובתה של המשיבה מס' 2 לבקשת האישור. במסגרת תגובתה זו הפנתה המשיבה מס' 2 לאמור בחוות דעתו של המשנה ליועץ המשפטי לממשלה מיום 11.3.2013, ציינה כי המשיבה מס' 1 לא פעלה בהתאם לאמור בחוות הדעת, ועתרה לכך, שהמשיבה מס' 1 (המועצה) תעביר לידיה את כל הכספים שגבתה המשיבה מס' 1 לאחר מועד הפצת חוות הדעת הנ"ל, והן כספים שנגבו בין מועד ההפצה לבין המועד הקובע הנקוב בחוות הדעת (דהיינו, ממועד תחילת פעילותו של התאגיד בתחומי המשיבה מס' 1).

לג. מכאן, שמשעה שידעו המבקש מחד גיסא, והמשיבה מס' 1 מאידך גיסא, כי המשיבה מס' 2 ציינה מפורשות, שהיא עותרת ליישום האמור בחוות הדעת של המשנה ליועץ המשפטי לממשלה, ועומדת על כך שהכספים שנגבו על-ידי המשיבה מס' 1 לאחר תחילת מועד הפעלת התאגיד יועברו אליה, היה על המבקש והמשיבה מס' 1 לקבל את עמדת המשיבה מס' 2 בנוגע לבקשה לאישור הודעת החדילה.

אולם, הבקשה המוסכמת (בין המבקש לבין המשיבה מס' 1), להארכת המועד להגשת הודעת החדילה והודעת החדילה עצמה, הוגשו על-פי המוסכם בין המבקש מחד גיסא, לבין המשיבה מס' 1 מאידך גיסא, מבלי שהיתה כל התייחסות לעמדתה של המשיבה מס' 2, הגם שטענותיה של משיבה זו צוינו מפורשות בתגובתה מיום 21.6.2015.

לד. בפנינו איפוא מקרה, שבו ניתן פסק הדין מבלי שנשמעה עמדתה של המשיבה מס' 2 בכל הנוגע להודעת החדילה, ודי בכך כדי להביא לביטולו של פסק הדין מיום 12.7.2015.

לה. לא בכדי, קבעתי בהחלטתי מיום 14.7.2015 (דהיינו, מיד כשהוגשה בקשת המשיבה מס' 2 למתן הוראות), כי נוכח הבקשה של המשיבה מס' 2, ומכיוון שפסק הדין ניתן מבלי שנתבקשה עמדתה, יעוכב ביצוע פסק הדין שנתתי ביום 12.7.2015 על כל חלקיו.

ואולם, כפי שכבר ציינתי לעיל במסגרת סקירת העובדות, ביקשו כל הצדדים שבתיק שהחדילה לא תעוכב, והמשיבה מס' 2 ביקשה שבית המשפט יכריע רק בבקשתה שהחדילה תהא כפופה להוראות אשר פורטו בבקשת ההבהרה שהגישה (ועיינו בהחלטתי הנוספת בעניין זה מיום 16.7.2015).

לו. אם לסכם את הדברים עד כֹה: בנסיבות העניין, משניתן פסק הדין מיום 12.7.2015 מבלי שנ תבקשה עמדתה של המשיבה מס' 2 ביחס להודעת החדילה, ניתן היה לבטל את פסק הדין, דבר שלא נעשה בשים לב לבקשתם של כל הצדדים, ואולם אין בכך כדי למנוע קיום דיון בבקשתה של המשיבה מס' 2 לקביעת הוראות בנוגע להעברת הנתונים הרלוונטיים מן המשיבה מס' 1 לתאגיד המים, וזאת כחלק בלתי נפרד של החדילה .

הסוגיה שהעלתה המשיבה מס' 2 אמורה היתה להתברר בטרם ניתן פסק הדין המאשר את הודעת החדילה, בדיון שהיה מתקיים במעמד הצדדים , באותה מתכונת שבה התקיים בפניי, בדיעבד, הדיון מיום 6.9.2015, כל זאת אילו היתה מובאת בפני בית המשפט התייחסותה של המשיבה מס' 2 למבוקש בהודעת החדילה.

לז. לעיצומו של עניין, סבורני שבעיקרו של דבר הדין עם המשיבה מס' 2.

כפי שקבע המשנה ליועץ המשפטי לממשלה בחוות דעתוֹ בעניין "גביית היטלי מים וביוב בתקופת הביניים שלאחר הקמת תאגיד מים וביוב" בסעיף 44: "לכן יש לקבוע הוראת מעבר אשר תקבע הסדר לגבי דרישות תשלום ששולמו. מכוח עיקרון הבטלות היחסית, דרישות תשלום ששולמו עד למועד פרסום חוות הדעת ייוותרו בידי הרשות המקומית. אולם, דרישות תשלום שהוצאו וטרם שולמו, לא ייגבו, אלא יועברו בצורה מרוכזת מהרשות המקומית לתאגיד, אשר יבוא בנעלי הרשות המקומית בהליך הגביה, אם אין בידו עילת חיוב עצמאית".

הוראה זו הגיונה בצידה, שהרי לפי סעיף 139 של חוק תאגידי מים וביוב, התשס"א-2001, ניטלת מן הרשויות המקומיות, החל מיום הקמת התאגיד, הסמכות הנוגעת להיטלי מים וביוב, והכוונה היא הן לעצם הטלתו של חיוב, הן לסמכות להוצאת דרישות תשלום, והן לסמכות לגבות דרישות תשלום שהוצאו בטרם הקמת התאגיד או לאחר הקמתו.

משכך, מקובלת עליי עמדת המשיבה מס' 2, לפיה יש לראות את הבקשה בדבר העברת הנתונים בנוגע לגביה של היטלי המים והביוב מן הרשות המקומית לתאגיד המים כחלק בלתי נפרד של החדילה.

לח. נזכור, כי סעיף 9(ב) של חוק תובענות ייצוגיות קובע, שבית המשפט לא יאשר תובענה ייצוגית נגד רשות אם זו הודיעה כי תחדגביה שבגינה הוגשה בקשת האישור "והוכח לבית המשפט כי היא חדלה מהגביה כאמור לכל המאוחר במועד הקובע". משמע, אין די בהודעה בדבר חדילה, אלא יש להוכיח כי הרשות אכן חדלה מן הגביה.

נראה איפוא, כי הדרישה להעברת הנתונים לידי תאגיד המים היא חלק אינהרנטי של יישום הודעת החדילה, והדבר עולה בקנה אחד עם האמור בסעיף 44 של חוות הדעת המשנה ליועץ המשפטי לממשלה.

לט. יתר על כן, גם לאחר שהאזנתי היטב לטיעונו של ב"כ המשיבה מס' 1 בפניי ביום 6.9.2015, לא שוכנעתי שהיענות לבקשתו של התאגיד, יש בה כדי לפגוע בדרך כלשהי, במישרין או בעקיפין, באינטרסים של המשיבה מס' 1, שהרי עליה, בכל מקרה, לחדול מלעסוק בהטלת חיובים בגין תשלומי חובה אלה, ולחדול מגבייתם . לכן, משאמורה המשיבה מס' 1 שלא לעסוק עוד בחיובים אלה, מה אמור למנוע ממנה להעביר את הנתונים לתאגיד המים, שהוסמך על-פי חוק לעסוק בנושא זה?

מ. כפי שהובהר בדיון בפניי, קיימות מחלוקות כספיות בין הרשות המקומית מחד גיסא, לבין תאגיד המים מאידך גיסא, וניסיון ליישב מחלוקות אלה לא עלה יפה. אולם, בעוד שבתגובה לבקשת האישור טענה המשיבה מס' 2, שיש לחייב את הרשות המקומית להעביר אליה את הכספים שנגבו, הרי בבקשתה כיום, מתמקדת המשיבה מס' 2 בכך, שיועברו אליה נתוני הגביה.
מכאן, שסוגיית המחלוקות הכספיות תוכל להתברר בין המועצה לבין תאגיד המים, בין אם על דרך של ניהול משא ומתן, או גישור, או הליך משפטי, אך מדוע למנוע העברה מסודרת של הנתונים?

מא. לא זו בלבד, אלה שנראה כי העברת נתוני הגביה אף דרושה לצורך המשכיות מסודרת בגביית הכספים המגיעים בגין תשלומי חובה אלה. העברת הנתונים הנדרשים לידי המשיבה מס' 2 יהא בה כדי למנוע חיוב תושב (חבר הקבוצה המיוצגת) בגביית כפל, ולחלופין, יהא בה כדי למנוע מצב שבו לא מתבצעת הגביה הנדרשת בהיעדר נתונים.

מב. מכאן, שיש לראות את בקשתה של המשיבה מס' 2 מיום 14.7.2015 כמשרתת את האינטרס של הקבוצה המיוצגת, ויש לראות בה חלק אינהרנטי של הודעת החדילה. לכן, יש מקום להיעתר למבוקש בסעיף 6(ב)+(ג) של הבקשה. לעומת זאת, סעיף 6(א) של בקשת המשיבה מס' 2 חורג מעבר לנדרש בשים לב לאמור בסעיף 44 של חוות דעת המשנה ליועץ המשפטי לממשלה.

מג. בזיקה לאמור בסעיף 44 של חוות הדעת המשנה ליועץ המשפטי לממשלה, אני מורה בזאת למשיבה מס' 1 להעביר בצורה מרוכזת למשיבה מס' 2 את כל דרישות התשלום של היטלי מים וביוב שהוצאו טרם מועד פרסום חוות הדעת (11.3.2013) ואשר טרם נגבו.

העברת נתונים זו תכלול את מסירת כל הודעות החיוב הרלוונטיות, הדרישות לתשלומן, הליכי הגביה שננקטו וציון סטטוס הליכי הגביה.

המשיבה מס' 1 תעשה כן לא יאוחר מתאריך 15.11.2015 (פגרת הסוכות כלולה במניין הימים).

מד. אין צו להוצאות.

המזכירות מתבקשת להמציא העתקי החלטה זו:

  1. לב"כ המבקש, עו"ד מוחמד ספורי, טמרה.
  2. לב"כ המשיבה מס' 1, עו"ד איימן עיאשי, עכו.
  3. לב"כ המשיבה מס' 2, עו"ד אלי אליאס, תל-אביב.
  4. למנהל בתי המשפט לעדכון פנקס התובענות הייצוגיות.

ניתנה היום, כ"ד אלול תשע"ה, 08 ספטמבר 2015, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: ג'מל מאג'ד
נתבע: מועצה מקומית כאבול
שופט :
עורכי דין: