ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין מנקדי מרדכי נגד שיתופית בע"מ :

בפני: כבוד הנשיא א' ברק
כבוד השופט א' מצא
כבוד השופטת מ' נאור

המערערים: 1. ברוך ניר
2. מנקדי מרדכי
3. הראל זכריה

נגד

המשיב: עזריאל - מושב עובדים להתיישבות חקלאית
שיתופית בע"מ

ערעור על פסק הדין של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו מיום 28.9.99 בה.פ. 212/96 שניתן על ידי כבוד השופט ד"ר ג' קלינג

תאריך הישיבה: י' בכסלו התשס"ב (25.11.2001)

בשם המערערים: עו"ד משה ימין

בשם המשיב: עו"ד ציון סרור

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים

פסק-דין

השופטת מ' נאור:

פתח דבר

1. כיצד יוגשם, הלכה למעשה, עקרון השוויון בין חברי המושב בעת הרחבתו למגורים? זו השאלה הטעונה הכרעה בין שלושת המערערים לבין מושב עזריאל. גם המערערים וגם המושב חורתים על דגלם את עקרון השוויון, אך כל אחד מהצדדים מציע דרך אחרת ליישומו. האסיפה הכללית של המושב קבעה בהחלטה מיום 4.1.1996 כי המערערים לא יוכלו להשתתף בהגרלה של מגרשים שעמדה להיערך במושב במסגרת הרחבתו. כך קבעה האסיפה הכללית - בשם עקרון השוויון; המערערים טוענים כי החלטת האסיפה הכללית מפלה אותם לרעה. הערכאה הראשונה (כבוד השופט ד"ר ג' קלינג) צידד בדרכו של המושב. על כך הערעור שבפנינו.

2. שניים מהמערערים הם בנים של חברי המושב. המערער השלישי הוא בן של בר רשות באחת הנחלות. ל"בנים ממשיכים" במושבים יש אפשרות להקים יחידת דיור בתוך הנחלה של הוריהם. החלקה מוקצית לבן ממשיך בקרקע שבנחלה. לגבי נחלות הוריהם של המערערים נעשה בעבר הסדר שונה: הם קיבלו מגרשים מחוץ לגבולות של נחלות ההורים, כיוון שלא היתה אפשרות לבנות בתוך גבולות הנחלות המקוריים. בחוזים בין ההורים לבין מינהל מקרקעי ישראל נקבע:

"[הואיל] והתברר כי אין אפשרות להקים את יחידת הדיור השניה בתוך הנחלה ועקב זאת הסכים המינהל לצרף לנחלה, כחלק בלתי נפרד ממנה, את המגרש הידוע כ . . . " (ההדגשה אינה במקור).

כך, משפחות המערערים, שבגבולות הפיזיים של נחלותיהן לא ניתן היה להקצות מגרש לבן ממשיך, קיבלו, במקום זאת, אפשרות בניה במגרש הנפרד פיזית מהנחלה, המוגדר בחוזה עם המינהל כחלק בלתי נפרד ממנה. על פי החוזים בין ההורים לבין המינהל, התחייבו ההורים, בין השאר, שלא לבנות, מעבר ליחידת הדיור האחת לבן הממשיך, כל יחידת דיור נוספת בנחלה (לרבות במגרש הנפרד).

3. אקדים ואומר כי המחלוקת בין הצדדים מקורה בטענת המושב שבעתיד ניתן יהיה לפצל את המגרש הנפרד מנחלת ההורים. כך, לטענת המושב, אם עקב פיצול תיבנה עוד יחידת דיור במגרש הנפרד, יווצר חוסר שוויון בין נחלות. לפי הטענה, אחרי ביצוע התוכנית להרחבת המושב, לנחלות הרגילות יהיו שני בתים נוספים - אחד במגרש שיוקצה במסגרת ההרחבה, ואחד בתוך הנחלה לבן ממשיך; ואילו לנחלות הורי המערערים בענייננו יהיו שלושה בתים נוספים - אחד במגרש שיוקצה במסגרת ההרחבה, אחד במגרש הנפרד שהוקצה לבן ממשיך, ואחד נוסף שבנייתו תתאפשר לאור פיצול המגרש הנפרד מהנחלה. המערערים טוענים, לעומת זאת, כי לא ניתן לפצל את המגרש, וכי עובדה היא שהדבר לא נעשה עד היום. מהראיות שהובאו לא עולה תשובה ברורה לשאלה אם ניתן יהיה בעתיד לפצל את המגרשים מהנחלות, ואם כן - מתי יתממש הסיכוי לכך. הפיצול מותנה בהסכמת המינהל, ולא הובאה כל ראיה שהוא יסכים לכך. כאמור, לפי המערכת החוזית - אסור לבנות יותר מבית אחד על המגרש הנפרד, כך שבעת ההגרלה וגם כיום הפרת השוויון הנטענת על ידי המושב אינה אפשרית. דעתי היא שבעת עריכת ההגרלה (וגם היום), דווקא החלטת האסיפה הכללית שאסרה על השתתפות המערערים בהגרלה יחד עם נחלות אחרות מהווה פגיעה בעקרון השוויון ומקפחת את המערערים (וליתר דיוק - את הוריהם), לעומת בעלי זכויות בנחלות אחרות. אני סבורה שהפתרון הראוי להעדר השוויון הנטען על ידי המושב, שאולי - דגש על אולי - יתהווה בעתיד, הוא קביעה שדרכו של המושב לא תהיה חסומה לתבוע מהמערערים לשלם לקופתו תשלומי איזון, אם בעתיד יפוצלו המגרשים הנפרדים מהנחלות תוך מתן אפשרות לבניה נוספת בהם.

4. על פי דברי באת-כוח המושב בבית המשפט קמא, בהגרלה הוגרלו 63 מגרשים והשתתפו 56 אנשים בלבד. אין איפוא בעיה מעשית לתקן היום את הטעון, להשקפתי, תיקון, ולהקצות להורי המערערים מגרשים בשטח ההרחבה.

5. אלה עיקרי הדברים. ועתה - ראשון ראשון ואחרון אחרון.

ההליכים הנוגעים להרחבה

6. על פי המדיניות של מינהל מקרקעי ישראל התאפשרה הרחבתם של מושבים על ידי בניית יחידות מגורים בשטח המושב, תוך שינוי היעוד של חלק מהמשבצת החקלאית של המושב.

7. ביום 13.10.1993 התקבלה החלטה 612 של מועצת מקרקעי ישראל, שעניינה כללים להקצאת מגרשים למטרת מגורים באגודות שהן מושבי עובדים, כפרים שיתופיים ואגודות שיתופיות חקלאיות. על פי החלטה זו האפשרות להרחבה למגורים פתוחה לבני המקום ולאחרים; האגודה רשאית לבקש כי תינתן עדיפות להקצאת מגרשי המגורים בהרחבה לבני המקום. התוספת להחלטה קבעה (בסעיף 29) קריטריונים לזכאות להרשמה: הקריטריונים נוגעים לאזרחות או תושבות, העדר זכיות במגרש מגורים בישוב כפרי אחר ועוד. אחד הקריטריונים, המופיע בסעיף 29(ה) קבע:

"אם נקבעה עדיפות להקצאת מגרשים לבני המקום . . . ואם מספר המועמדים שהם 'בני המקום' עולה על מספר המגרשים שאושרו בתוכנית ההרחבה, רשאית האגודה לקבוע קריטריוני עדיפות נוספים להקצאת המגרשים ובלבד שהם עומדים במבחן סבירות ציבורי ואינם סותרים סעיפים אחרים בתדריך (כגון עדיפות לבעלי תעודת זכאות של משרד הבינוי והשכון. זכאות למגרש לצאצא אחר לבית אב בסדר הגרלה ראשון וכדו')" (ההדגשה אינה במקור).

סעיף 2 לתוספת קבע כי ההרחבה תעשה לצורך מגורים בלבד. סעיף 3 קבע כי ההרחבה תאושר עד להיקף יחידת מגורים אחת לעומת כל נחלה מתוכננת בישוב.

8. בנובמבר 1994 נכנסה לתוקף תוכנית בנין עיר המאפשרת את הרחבת המושב עזריאל. על פי דברי באי כוח הצדדים בפני בית המשפט קמא, ההרחבה המאושרת היתה של 70 מגרשי מגורים, כמספר הנחלות. עם זאת, וכפי שכבר נאמר רק 63 מגרשים עמדו להגרלה בשלב הראשון.

9. ביום 17.12.1995 קיבלה מועצת מקרקעי ישראל את החלטה 737 המחליפה את החלטה 612. בהחלטה זו לא קבועים קריטריונים לקביעת סדרי עדיפויות בין בני המקום לענין הקצאת המגרשים בהרחבה. נקבע בה כי המינהל יחכיר קרקע למועמדים שיומלצו על ידי האגודה. עוד נקבע בהחלטה שהמינהל יוציא הוראות מעבר לגבי השלמת ביצוע עסקאות שהטיפול בהן החל לפי החלטה 612, ובלבד שתשלום דמי החכירה וחתימת הסכם הפיתוח עם המינהל יבוצעו לא יאוחר מיום 29.2.1996.

10. ביום 29.10.1998 ניתן פסק הדין בע"א 3962/97, 4007, 4014 בארותיים מושב עובדים להתיישבות חקלאית שיתופית בע"מ נ' ארד ואח', פ"ד נב (4) 614. בפרשה זו נדונה תוקפה של הפיסקה בהחלטה 737 לפיה מגרשי מגורים יוחכרו על ידי המינהל למועמדים שיומלצו על ידי האגודה. כאמור, החלטה זו מסמיכה את האגודה להמליץ על מועמדים להקצאת מגרשים אך אינה קובעת קריטריונים לגיבוש ההמלצה. בית המשפט קבע כי החלטה 737 המאפשרת לישובים להמליץ על מועמדים איננה בגדר אצילת סמכות אסורה של הסמכות המסורה בדין למועצת מקרקעי ישראל לקבוע את המדיניות הקרקעית של מינהל מקרקעי ישראל, או של הסמכות של המינהל לנהל את מקרקעי ישראל. פסק הדין קבע כי הפיסקה האמורה בהחלטה 737 - תקפה היא.

11. החלטת האסיפה הכללית מיום 4.1.1996, עליה קובלים המערערים בהליך זה, ניתנה בתקופת התפר שבין החלטות 612 ו737- של מועצת מקרקעי ישראל. המושב קיבל את ההחלטה מיום 4.1.1996 באותו העיתוי בכדי להספיק לזכות במגרשים בתנאי החלטה 612 שהם, כנראה, נוחים יותר. בסופו של דבר לא עלה הדבר בידי המושב, מטעמים שלא הובהרו די הצורך בהליך זה. כל אחד מהצדדים תולה את הכשלון בענין זה בצד האחר. הכרעה במחלוקת זו איננה צריכה לענייננו. מקובל על שני הצדדים שהחלטת האסיפה הכללית מיום 4.1.1996 התקבלה בעת שמשלה עדיין בכיפה החלטה 612, ושהטיפול בהרחבה נעשה במינהל לפי החלטה 737.

12. כאמור, ביום 4.1.1996 התכנסה האסיפה הכללית של המושב. היא אישרה ברוב של 97 נגד 11 הצעת החלטה של "ועדת ההרחבה", אשר הציעה קריטריונים ונוהלים בנושא הרחבת המושב. על פי הצעת ההחלטה, ההרחבה תיעשה בשני שלבים, כאשר בשלב א' יוקצו 63 מגרשים להרחבה. בנוסף, לפי ההצעה, האסיפה מאשרת הצעת פרצלציה מחודשת של מגרשים בקטע המערבי של המושב ומגרשים חדשים אלה יוקצו בשלב ב' של ההרחבה. בסעיף 2 להצעת ההחלטה נאמר:

"מאחר וישנם מספר בתי אב אשר הם או צאצאיהם קיבלו בעבר מגרשים לא ישתתפו בתי אב אלה וצאצאיהם בהגרלה בשלב א'".

ובסעיף 10 נאמר:

"מוסכם כי לגבי נחלות שלהן מגרשים מחוץ לשטח הנחלה תמליץ האגודה, לבקשת החבר, על פיצול המגרש מהנחלה, זאת לאחר אישור תוכנית הפרצלציה המחודשת של המגרשים בקטע המערבי".

אחרי פיסקה 10 של הצעת ההחלטה המודפסת מופיעה תוספת בכתב יד. הדברים בכתב יד הוספו, ככל הנראה, בישיבת האסיפה. מכל מקום הם מהווים חלק מההחלטה. לא כל הכתוב ניתן לפענוח. גם בכתבי הטענות אין פענוח של כתב היד. בתוספת בכתב היד נאמר:

"במקרה שפיצול המגרש מהנחלה לא יאושר ע"י מינהל מקרקעי ישראל ו/או האגודה ובתנאי שהחבר ו/או מי שבנעליו . . . כל המסמכים ויגיש את . . . שידרשו לצורך הפיצול, יוקצו לאותו בית אב מגרש בהרחבה בשלב ב".

בעקבות ההחלטה נקבעה תחילה הגרלה ליום 17.1.1996. על פי ההחלטה לא יכלו הורי המערערים (ואחרים) להשתתף בהגרלה של 63 המגרשים שעמדו להגרלה בשלב א'.

ההליך בערכאה הראשונה

13. בעקבות החלטת האסיפה הכללית מיום 4.1.1996 הגישו המערערים (ואחרים) לבית המשפט המחוזי בתל-אביב את המרצת הפתיחה נשוא הערעור הנוכחי. בתחילה ביקשו המערערים צו הצהרתי זמני לפיו זכאים הם להגיש את מועמדותם להגרלה וכי חובה על המושב לקבל מידיהם את טפסי ההרשמה להגרלה, וצו מניעה זמני האוסר על המושב לקיים את ההגרלה אלא אם כן יכללו בה המערערים. בית המשפט (כבוד השופט א' שלו) נתן צו ארעי שאסר על הגרלת 8 מגרשים (כמספר המבקשים באותו שלב) מבין המגרשים המיועדים להגרלה.

לאחר מכן התקיים ביום 1.2.1996 דיון במעמד הצדדים בנושא צו המניעה הזמני. בדיון זה הצהירה עו"ד ליבני בא-כוח המושב:

"התוכנית כוללת 70 מגרשים. מאחר ו[-]63 מגרשים נמצאים בעדיפות הראשונה, אמרנו שנגריל אותם קודם ולגבי ה[-]7 נקפיא את המצב ואם יתברר שלמבקשים יש [איזו שהיא] זכות הם יקבלו מאותם 7 בלי כל הגרלה. מאחר ואת 7 המגרשים תכננו להעמיד להגרלה בין כל ה[-]70 ואם [מאיזו שהיא] סיבה הפיצול לא יתבצע הוא יקבל אותו ללא הגרלה.

ההחלטה מתייחסת לשלב ב'. הוא לא יצטרך להשתתף בהגרלה. גם אותו בן שיש לו נחלה יוכל להשתתף בהגרלה. כדי שהדברים יהיו ברורים לחלוטין אנו מוכנים כי לס' 10 של החלטת האסיפה הכללית מיום 4.1.96 יתווסף בסיפא של הדברים הכתובים . . . . המלים 'ללא הגרלה' כשברור לכך שבמקרה כזה יוקצה מגרש מתוך שלב ב' לאותם בתי אב שהסעיף מתייחס אליו. אם הפיצול יאושר לא יהיה בכך כדי להפלות בין אותם בנים מאותם בתי אב לבין כל חברי המושב לגבי ההקצאה ככל שתתקיים בעתיד . . . להתחייב היום על לוח זמני[ם] אינני יכולה . . . מאחר ואינני יודעת מה יעלה בגורל 7 המגרשים, אם יהיה פיצול, מרשי מבקש להדגיש כי הם יהיו כמו כל חברי האגודה. לאגודה יש חובות ענק ויתכן שירצו להשתמש ב[-]7 המגרשים הללו לכיסוי החובות. האגודה מצהירה כי היא תתחיל מיד בהליך הפיצול" (ההדגשה אינה במקור).

בהחלטה קצרה בסיום ישיבה זו כתב השופט שלו:

"רשמתי לפני את הצהרותיה של ב"כ המשיב 1 וחזקה על המשיב כי יפעל בהתאם להצהרות אלה, בכפוף לכך, הבקשה [לצו מניעה זמני - מ"נ] נדחית".

אעיר כבר כאן כי מאז ועד היום לא ננקטו כל צעדים לפיצול המגרשים הנפרדים השייכים לנחלות הורי המערערים מאותן נחלות. מינהל מקרקעי ישראל הקצה 70 מגרשים מול 70 נחלות; אך המושב ביקש, כנראה, כעולה מדברי עו"ד ליבני, להשתמש ב7- המגרשים הנוספים לכיסוי חובות. לכן חתר לכך שתאושר להורי המערערים בניה של בית נוסף במגרשים הנפרדים המהווים כבר חלק מנחלותיהם, לאחר שיאושר פיצולם מהנחלות.

14. ההגרלה שהיתה קבועה ליום 17.1.1996 בוטלה, ובמקומה נערכה הגרלה ביום 7.2.1996. לאחר מכן תיקנו המערערים (ברשות) את המרצת הפתיחה. הם ביקשו להצהיר כי ההגרלה בטלה וכי על המושב להקצות את המגרשים בדרך של הגרלה בזכות שווה לכל בני המקום. עוד התבקש בית המשפט להצהיר כי סעיפים 2 ו10- להחלטת האסיפה הכללית מיום 4.1.1996 (אשר צוטטו לעיל) המונעים את השתתפותם בהגרלה בשלב א' - בטלים.

15. המושב התנגד לבקשה המתוקנת, בתצהיר מטעמו נטען, בין השאר:

"המדובר בבנים לבתי אב אשר קיבלו בעבר את הפריבילגיה לבניית בית נוסף כפי שהובהר שלא על חלקה א', כלומר שלא בצמידות לבית ההורים אלא במגרש נפרד לחלוטין ומרוחק מהנחלה בחלקה א'.

האמור . . . מהווה הטבה אדירה לאותו בית אב ולפיכך, סברו כלל החברים כי לא יהיה זה הוגן אם אותם בתי אב אשר למעשה קיבלו מגרש נוסף בעבר יקבלו מגרש נוסף בהרחבה על חשבון כלל חברי האגודה.

אוסיף ואסביר כי האגודה קבעה באותה החלטה כי היא תפעל לביצוע פיצול של המגרשים הנ"ל מהנחלות, כך שיהיה לכל אחד מהם מגרש נפרד בדיוק באותם התנאים של מגרש בהרחבה.

כן נקבע כי בכל מקרה שלא יאושר הפיצול יהיו המבקשים זכאים לקבלת מגרש בהרחבה בלי צורך בקיום הגרלה כלשהי, וזאת מתוך מגרשים הכלולים בהרחבה אך לא מוקצים בשלב זה ויעברו הליך חלוקה בלבד".

16. בישיבת בית המשפט מיום 30.6.1997 הודיעו באי-כוח הצדדים כי הם מבקשים לסכם בכתב. כמו כן הודיעו כי יסתמכו על התצהירים השונים ונספחיהם וכן על הצהרתה של עו"ד ליבני מיום 2.1.1996 לפיה יש בסך הכל 70 מגרשים להרחבה ל70- נחלות והוגרלו 63 מגרשים. לא נשמעו, איפוא, ראיות, ובית המשפט נתן את פסק דינו על יסוד סיכומי הצדדים.

קביעות הערכאה הראשונה

17. הערכאה הראשונה קבעה כי אין פגם בהחלטות המושב אותן תוקפים המערערים. הנמקתה קצרה היא, ואביאנה כלשונה:

"היה ויכלו המבקשים לתקוף את החלטת המושב, היה עליהם להצביע על היותה פגומה. המבקשים מנסים להיאחז בטענות פורמליות, כשתכליתם להביא את המושב להתעלמות מהעובדה שהביאו את האסיפה הכללית לקבל את ההחלטה שעליה מלינים המבקשים.

הורי המבקשים קיבלו בעבר מגרשי מגורים שלא בתחומי הנחלה. כלשונו של המשיב (בסעיף 23 לסיכומיו):

'נוצר מצב לפיו, לעומת שאר חברי האגודה הבנים הממשיכים, שיצטרכו לבנות בתוך הנחלה, יוכלו מבקשים אלה לפצל בעתיד את המגרשים מהנחלה, לבנות לבן ממשיך בית בנחלה ולהישאר עם מגרש מגורים עצמאי'.

אימוץ דרכם של המבקשים משמעה הפרת השיוויון שבין חברי האגודה. החלטת האסיפה הכללית נועדה לשמר את השיוויון. לאור זאת, מוזרים ביותר טיעוני המבקשים . . . כי החלטת האסיפה הכללית פגעה בעקרונות השיוויון.

יתר על כן, נקבע בהחלטה שהמושב יפעל לפיצול המגרשים שקיבלו הורי המבקשים, על מנת שלכל אחד מהם יהיה מגרש בתנאים הזהים לתנאים שבהם ניתנים מגרשים בהרחבה. כך נקבע שאם לא יאושר הפיצול, יהיו המבקשים זכאים למגרש בהרחבה, ללא צורך בנטילת חלק בהגרלה, וזאת מהמגרשים אשר לא יוקצו בשלב זה".

18. על החלטה זו מוגש הערעור שלפנינו. כפי שכבר נאמר, אין דעתי כדעת הערכאה הראשונה. דעתי היא כי ההחלטה שמנעה בעד המערערים לגשת להגרלה באותו שלב יחד עם נציגי נחלות אחרות - פגעה בעקרון השוויון.

על עקרון השוויון ככלל ועל יישומו בענייננו

19. כאמור, הצדדים אינם חלוקים על כך שעקרון השוויון צריך להיות נר לרגליה של האגודה בבואה ליישם את החלטות המינהל בנושא הרחבת הישוב. בהחלטה 612 נאמר מפורשות, כזכור, כי קריטריונים נוספים שייקבעו על ידי האגודה צריכים לעמוד במבחן סבירות ציבורי. החלטה 737 לא קבעה תנאי דומה, אך אין לי ספק כי גם המלצה על חלוקת מקרקעי הלאום במסגרת החלטה 737 צריכה לעמוד בעקרון השוויון ולא להיות החלטה מקפחת (ראו: ע"א 524/88, 525 "פרי העמק" - אגודה חקלאית שיתופית בע"מ ואח' נ' שדה יעקב - מושב עובדים של הפועל המזרחי להתיישבות חקלאית שיתופית בע"מ ואח', פ"ד מה (4) 529, 548; ס' אוטולנגי אגודות שיתופיות דין ונוהל (כרך א, תשנ"ה) 170-169). איני רואה צורך להאריך בענין זה משום שהמושב אינו חולק על כך שחייב היה לפעול בהתאם לעקרונות הסבירות והשוויון; טענתו היא כי עשה כן. השאלה הצריכה לענייננו היא אחת: אם החלטת האגודה מיום 4.1.1996 נגועה בהפליה פסולה, או שמא מדובר באבחנה רלוונטית. הראשונה אסורה היא, והשניה מותרת. כפי שקבע הנשיא אגרנט בד"נ 10/69 בורונובסקי נ' הרב הראשי לישראל, פ"ד כה (1) 7:

"בית-משפט זה קבע, לא פעם אחת, כי יש להבדיל תמיד - הן לצורך פרשנות החוק והן כקנה-מידה לסבירות הפעולה המינהלית של רשות ציבורית בעלת סמכות דיסקרציונית - בין הפליה פסולה (להלן - הפליה) לבין הבחנה מותרת. עקרון השוויון, אשר אינו אלא הצד השני של מטבע ההפליה ואשר המשפט של כל מדינה דמוקרטית שואף, מטעמים של צדק והגינות, להמחישו, משמעותו, כי יש להתייחס, לצורך המטרה הנדונה, יחס שווה אל בני אדם, אשר לא קיימים ביניהם הבדלים של ממש, שהם רלוונטיים לאותה מטרה. אם אין מתייחסים אליהם יחס שווה, כי אז לפנינו הפליה. לעומת זאת, אם ההבדל או ההבדלים בין אנשים שונים הינם רלוונטיים למטרה הנדונה, אזי תהיה זו הבחנה מותרת, אם מתייחסים אליהם, לצורך אותה מטרה, יחס שונה, ובלבד שההבדלים ההם מצדיקים זאת. המושג 'שוויון', בהקשר זה, פירושו איפוא שוויון רלוונטי relevant equality)) והוא הדורש, לענין המטרה הנדונה, 'טיפול שווה' equality of treatment)) באלה אשר המצב האמור מאפיין אותם. כנגד זה, תהא זו הבחנה מותרת, אם השוני בטיפול בבני אדם שונים ניזון מהיותם נתונים, בשים לב למטרת הטיפול, במצב של אי-שוויון רלוונטי, (relevant inequality), כשם שתהא זו הפליה, אם הוא ניזון מהיותם נתונים במצב של אי-שוויון, שאיננו רלוונטי למטרת הטיפול".

בצטטו את הדברים האמורים של הנשיא אגרנט בבג"צ 4541/94 מילר נ' שר הבטחון ואח', פ"ד מט (4) 94, 110, ציין חברי השופט מצא:

"כתנאי להשגתו של שוויון מהותי חובה לקבוע, שאת עצם הרלוואנציה של השונות, ואת מידתה, יש לבחון, בכל מקרה נתון, בשים-לב למטרה הפרטיקולארית שלשם השגתה מיושמת ההבחנה. לאמור: הזיקה הנדרשת בין התכונות המיוחדות המצויות באחד ואינן מצויות בזולתו, לבין המטרה שלשם השגתה מותר להעדיף את האחד על פני האחר, חייבת להיות ישירה וקונקרטית (ראה והשווה דברי השופטת נתניהו ב[בג"צ 720/82 אליצור אגוד ספורטיבי דתי סניף נהריה נ' עיריית נהריה ואח', פ"ד לז (3) 17, 21]. עצם קיומו של שוני בין בני אדם אינו מצדיק הבחנה ביניהם. השווה [בג"צ 721/94 אל-על נתיבי אויר לישראל בע"מ נ' דנילוביץ ואח', פ"ד מח (5) 749], דברי המשנה לנשיא ברק, בעמ' 764-760, ודברי השופטת דורנר, בעמ' 783-782. אדרבא, כל אימת שהדבר אפשרי, גם בשונים יש לנהוג בשוויון, תוך התחשבות בהיותם שונים".

וראו עוד בהרחבה על יישומו של עקרון השוויון וסייגים לו: המשפט הקונסטיטוציוני של מדינת ישראל (מהדורה 5, מאת א' רובינשטיין וב' מדינה, תשנ"ז) 330-276. ליישום עקרון השוויון באופן קונקרטי ראו והשוו גם בג"ץ 6741/99 יקותיאלי ואח' נ' שר הפנים ואח', פ"ד נה (3) 673.

20. בענייננו עוסקים אנו בשוויון בין נחלות במושב בהקצאת קרקעות במסגרת הרחבת המושב. ערב החלטתה של האסיפה הכללית היה מצב דברים זה: בנחלות אחרות היה בית להורים וגם מגרש לבן ממשיך בתוך הגבולות המקוריים של הנחלה; בנחלות הורי המערערים היה בית להורים, אך לא ניתן היה להקצות בה מגרש לבן ממשיך. כדי לפתור את הבעיה הוקצה, בהסכמת המינהל, מגרש לבן ממשיך, שהוגדר כחלק מהנחלה. סך הכל היתה לכל נחלה (של בעלי זכויות אחרים במושב ושל הורי המערערים) אפשרות לשכן בן אחד בנוסף לדור ההורים. אחרי ההגרלה בפברואר 1996 היתה לשאר חברי המושב אפשרות לשכן במושב בן נוסף. אך ממשפחות המערערים נשללה האפשרות לגשת להגרלה. אחרי ההגרלה המצב הוא ששאר חברי המושב המעונינים בכך יכולים לשכן במושב שני בנים, ואילו משפחות המערערים יכולות לשכן בן אחד בלבד. השוויון נמצא נפגע. עקרון השוויון היה קל ליישום: הוקצו 70 מגרשים מול 70 נחלות. לכל נחלה היה באותה עת מקום לבן אחד - חלק בתוך גבולות הנחלה המקוריים, ובנחלות בהן הדבר לא התאפשר, במגרש נפרד. כך, העמדת כל המגרשים להגרלה היתה יוצרת שוויון. ואולם, המושב טוען כי בשל כך שנחלות הורי המערערים קיבלו בעבר מגרש נפרד המהווה חלק בלתי נפרד מהנחלה - אין הם זכאים למגרש נוסף.

21. אכן, בעתיד, אם יפוצלו המגרשים הנוספים מהנחלה ניתן יהיה, ככל הנראה, לשכן במגרשים הנפרדים גם בן נוסף מעבר לבן שיבנה את ביתו בו תחילה, וכך יחזור השוויון המספרי שהופר על כנו. ואולם, פיצול הנחלה מהמגרש הוא בגדר דבר שלא בא לעולם. הפיצול תלוי בהסכמת צד ג' - מינהל מקרקעי ישראל. לא הובאה כל ראיה שהמינהל יסכים בכלל לפיצול, ומתי, אם בכלל, יהיה פיצול. לפי המערכת החוזית הקיימת - אסור לבנות בית נוסף במגרש הנפרד. בתוספת בכתב היד להחלטת האסיפה הכללית נצפתה גם האפשרות שהמינהל לא יאשר את הפיצול. לא מן המותר להעיר בהקשר זה, שאנו נמצאים היום כ6- שנים לאחר החלטת האסיפה הכללית, ולא שמענו שכבר נעשה פיצול בפועל, או שננקט צעד כלשהו בכיוון זה. יש ערך כלכלי לא רק לאפשרות לשכן בן נוסף בתוך המושב, אלא גם לתקופה בה מתעכבת האפשרות לעשות כן.

22. ועוד: לא שמענו כאמור שיש חֶסֶר במגרשים שימנע מנחלות הורי המערערים לקבל מגרשים במסגרת ההרחבה, אפילו בשלב א'. לפי הנתונים שהוגשו לערכאה הראשונה לא כל בעלי זכויות בנחלות ניגשו להגרלה, הכל כפי שכבר פורט.

23. הועלתה בתגובת המושב טענה שבני משפחת המערערים זכו בעבר להטבה כלכלית בקבלת המגרש הנפרד, ועוד טען המושב כי בני משפחות המערערים פלשו בשעתו למגרשים המצויים בשטח ההרחבה, בטרם נעשה ההסכם הפורמלי עם המינהל. התשתית העובדתית היחידה לטענה זו מצויה בסעיף 12 לתצהיר התשובה מטעם משיב 1 שם נאמר לענין זה:

"המבקשים . . . הינם צאצאים של הורים שקיבלו בעבר מגרש מגורים כאמור לעיל [מדובר במגרש המהווה חלק בלתי נפרד מנחלה אף שהוא נפרד פיזית - מ"נ]. מבקשים אלה קיבלו בעבר הטבה שאין לחברי האגודה האחרים ולצאצאיהם שכן מגרשי המגורים הנ"ל מצויים שלא בצמוד לנחלת ההורים אלא באותו מתחם של חלק ממגרשי ההרחבה.

נוצר מצב לפיו, לעומת שאר חברי האגודה הבנים הממשיכים שיצטרכו לבנות בחלק הנחלה יוכלו מבקשים אלה לפצל בעתיד את המגרשים מהנחלה לבנות לבן ממשיך בית בנחלה ולהשאר עם מגרש מגורים עצמאי. באם תקבל קבוצה זו גם מגרש בהרחבה יופר פעם נוספת עקרון השוויון על חשבון יתר חברי האגודה. (במאמר מוסגר יצויין כי זכותם של החברים במגרשי המגורים שלא בצמוד לנחלות ההורים הוכרה לאחר שאותם חברים פלשו למגרשי מגורים אלה).

לפיכך, הוצע ואושר ע"י האסיפה כי האגודה תפעל לפיצול מגרשים אלה כבר היום וכי באם יתבצע הפיצול לא יקבלו מגרש נוסף (שכן יישאר ביד[יהם] מגרש נפרד כמו שאר החברים) ובאם לאו, כן יקבלו מגרש. הצעה זו אף התקבלה באסיפה על דעת המבקשים אלא שעמדו על כך שהענין יוסדר מיידית, דבר שלא ניתן לביצוע" (ההדגשות אינן במקור).

24. הטענה שההסכמים שנעשו עם המינהל בענין קבלת המגרש הנפרד בנחלות בהן לא ניתן לשכן בן ממשיך יוצרים "הטבה" לעומת המצב בו יש בן ממשיך בתוך הגבולות המקוריים של הנחלה לא גובתה בראיות, כגון בחוות דעת כלכלית. אין שום תשתית ראייתית שאיפשרה לקבוע שמשפחות המערערים נהנו מהטבה. לענין טענת הפלישה ייאמר, כי אינני רואה את הרלוונטיות שלה לשאלת האיזון הכלכלי בין בעלי זכויות במושב. נראה שבין בעלי זכויות אחרים לבין המערערים יש טינה רבה ומשקעים שונים, אך לא על יסוד כך ייקבע הדין.

25. אינני קובעת שהקצאת מגרשים למערערים בשלב א' יוצרת איזון כלכלי מלא. התשתית שעמדה בפני הערכאה הראשונה אפשרה רק יצירת איזון מספרי, כך שמספר הבנים שתוכל כל משפחה לשכן במושב יהיה זהה. אם התרחשויות עתידיות כגון פיצול המגרש מהנחלה תפרנה את האיזון, פתוחה כאמור הדרך לדרוש תשלומי איזון, בין במסגרת הליך מוסכם ובין בהליך שיפוטי.

26. אציע לחברי לקבל את הערעור ולקבוע כי המערערים היו זכאים להשתתף בהגרלה להקצאת מגרשים בשטח ההרחבה בתנאים זהים לתנאיהם של בעלי זכויות אחרים במושב (ראו סיכומי המבקשים בערכאה הראשונה, סעיפים 116 ו117-). החיוב בהוצאות בערכאה הראשונה יתבטל. בנסיבות הענין ישלם המשיב למערערים הוצאות ושכ"ט עו"ד בערכאה זו בסכום כולל של 10,000 ש"ח + מע"מ.

ת

השופט א' מצא:
אני מסכים.

השופט א' א' לוי:
אני מסכים.

לפיכך הוחלט כאמור בפסק הדין של השופטת מ' נאור.

ניתן היום, י"ג בניסן התשב"ב (26.3.2002).

ת

_________________
העתק מתאים למקור 99082230.C10
נוסח זה כפוף לשינויי עריכה וניסוח.
רשם בבית המשפט העליון פועל מרכז מידע, טל' 02-XXXX444
בית המשפט פתוח להערות והצעות: [email protected]
לבתי המשפט אתר באינטרנט: www.court.gov.il


מעורבים
תובע: מנקדי מרדכי
נתבע: שיתופית בע"מ
שופט :
עורכי דין: