ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין ועדה מקומית לתכנון מרום הגליל נגד דוד עמר :

בפני כבוד ה שופטת רבקה איזנברג

מאשימה

ועדה מקומית לתכנון מרום הגליל

נגד

נאשמים

  1. דוד עמר
  2. מזל עמר

החלטה

1. כנגד הנאשמים הוגש כתב אישום בו הואשמו בעבירות של ביצוע עבודות ו/או שימוש במקרקעין ללא היתר כדין. כתב האישום התייחס לבניית תוספות בניה וכן לקירות אבן ופח אשר לגבי חלקם נטען כי אף הוצבו מחוץ לגבול מגרש הנאשמים והוו פלישה לשטח ציבורי ואף בנויים בסמוך לצומת באופן שמהווה הסיכון תעבורתי.

2. במהלך הדיון שהתקיים ביום 13.4.15 העלו הנאשמים טענות להגנה מן הצדק כדלקמן:
א. אי קיום שימוע או חקירה בטרם הגשת כתב האישום.
ב. שיהוי ניכר בהגשת כתב האישום, כשלטענת הנאשמים, במהלך השנים לא נאכפו חוקי התכנון והבניה בתחומי המועצה בה הינם מתגוררים וראשי המועצה אף העבירו מסר כי ניתן לבנות והדברים "יסתדרו".
ג. אכיפה בררנית-הנאשמים טענו, כי נשלחו מכתבים רשומים בעניין עבירות בניה למס' תושבים בכפר שמאי ואולם, רק כנגדם , הוגש כתב אישום.

3. המאשימה התנגדה לטענות וטענה כי בעבירות מהסוג דנן אין חובת שימוע והנאשמים זומנו לחקירה כמה פעמים, אך לא טרחו להתייצב ולכן, הם עצמם ויתרו על ההזדמנות שניתנה להם להצגת גרסתם. המאשימה הפנתה לאישור משלוח דואר רשום של זימון למתן עדות שהציגו הנאשמים עצמם וצרפה העתק י הזמנות לחקירה ו אישורי משלוח דואר רשום .

לגבי טענת השיהוי הפנתה המאשימה לביקורי הפקחים במקרקעין ולעובדה שלמרות שהנאשמים קיבלו אזהרות והתראות, המשיכו בביצוע העבירות. לעניין המסרים הנטענים שהועברו בעבר מראשי המועצות, נטען כי הטענה מצריכה שמיעת ראיות וכי גם אם תוכח , אין המדובר באמירות שנאמרו בסמכות.

לעניין טענת האכיפה הבררנית, השיבה המאשימה כי מסיבות שונות הייתה בתחומי המועצה בשנים עברו, תת אכיפה ותקופה מסוימת אף לא כיהן תובע בוועדה המקומית. יחד עם זאת, נטען כי אין בכך כדי להעניק חסינות לתושבים ולאפשר להם המשך ביצוע עבירות.
המאשימה טענה כי מדובר בטענה שהועלתה בעלמא, התייחסה לשמות שהעלו הנאשמים במהלך הדיון וטענה כי תיק אחד מצוי בהליכי הגשת כתב אישום, לגבי תיק נוסף כבר הוצא היתר במהלך התקופה בה לא כיהן תובע ואילו 2 תיקים נוספים כלל אינם מוכרים לה. המאשימה הפנתה ל 18 תיקים שנפתחו כנגד תושבים נוספים בכפר שמאי ומצויים בשלבים שונים. לטענת המאשימה, בנסיבות אלו, דווקא ביטול כתב האישום כנגד הנאשמים, תהווה אכיפה בררנית .
המאשימה שבה והדגישה כי מדובר בנאשמים העושים שימוש מסחרי במבנים שנבנו ללא היתר, בניגוד לצו הפסקה שיפוטי ולאחר שאף לא טרחו להגיע למסור עדות.

דיון

4. הגנה מן הצדק" הינה דוקטרינה המאפשרת לביהמ"ש, במקרים מסוימים בהם ניהול ההליך הפלילי עומד בניגוד לעקרונות של צדק והגינות משפטית, לבטל כתב אישום.
כיום מע וגנת הגנה זו במסגרת סעיף 49 (10) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב] התשמ"ב – 1982.
ההלכה הפסוקה הינה שהגנה זו תקום במקרים בהם יהיה בקיום ההליך הפלילי כדי להוות פגיעה מהותית בתחושת הצדק וההגינות (ע"פ 4917/02, 4909, 4855 מדינת ישראל נ. בורוביץ ואח' פ"ד נט(6) 776, 803-809. להלן: "פס"ד בורוביץ").

על ביהמ"ש לאזן בין אינטרסים הקשורים באכיפת החוק ומיצוי הדין עם העבריינים מחד, וזכויות הנאשם, אי קבלת הליכים נפסדים של הרשויות והרתעתן מהתנהגות כזאת בעתיד מאידך (ע"פ 1224/07 בלדב נ. מדינת ישראל). בהתאם לפסיקה (פס"ד בורוביץ, וע"פ 1498/07 הרשברג נ. מדינת ישראל ואח'), האיזון נערך באמצעות המבחן המשולש, על פיו בשלב ראשון נבחנים הפגמים שנתגלו בהליך המשפטי ועוצמתם, בשלב השני נבדק האם ניתן לקיים את ההליך הפלילי בצורה הוגנת למרות הפגמים, ובשלב השלישי – ככל שביהמ"ש השתכנע כי אכן ההליך התנהל באופן הנוגד מהותית עקרונות של צדק והגינות, יבחן ביהמ"ש האם ניתן לנקוט באמצעים מתונים יותר מאשר ביטול כתב האישום, לצורך ריפו הפגמים.

במקרה דנן, לאחר שבחנתי את טענת הצדדים, שוכנעתי כי אין לקבל את בקשת הנאשמים להגנה מן הצדק בגין אי הזמנה לחקירה או שיהוי. אולם, ביחס לטענה לאכיפה בררנית שהינה טענה המצריכה ראיות ועדויות, היא תידון במשפט עצמו.

5. בהתאם למסמכים שצרפה המאשימה ואשר לא נסתרו ע"י הנאשמים, זומנו הנאשמים לחקירה ומסירת עדות בהתאם למכתבים מיום 16.10.06 ,28.2.07 ,26.10.09 ,14.9.09. המאשימה צירפה אישורים המעידים על משלוח הזימונים בדואר רשום.
משהנאשמיגישו תשובה לתגובת המאשימה ולא המציאו ראיות מהדואר לסתירת אישורי המשלוח שהוגשו, לא נסתרה חזקת התקינות על פיה הפעולה המנהלית (במקרה דנן, מסירת הזימונים),נעשתה כדין.

לאור האמור שוכנעתי כי ניתנה לנאשמים אפשרות להציג את גרסתם ואין זה סביר שיטענו כי יש להגן עליהם מחמת הצדק, על אשר בחרו שלא להציג טענותיהם ולא להתייצב לחקירה. מסירת ההזמנה לחקירה די בה ולא ייתכן שבכל מקרה שנאשם לא יתייצב לחקירה יוכל לטעון להגנה מן הצדק מטעם זה.

6. גם טענת השיהוי אין בה ממש- ראשית אציין כי ביחס לעבירת השימוש שהינה עבירה נמשכת, ברי כי לא יכול להיות שיהוי בהגשת כתב האישום שהרי נטען כי העבירה מתקיימת גם כיום. זימוני הנאשמים לחקירה וההתראות שקיבלו, יש בהם כדי להפריך את הטענה כאילו יכלו לסבור שהמאשימה השלימה עם הבניה הבלתי חוקית. אדגיש כי גם אם הייתי משתכנעת שמדובר בשיהוי של שנים רבות (מה שאין כך בענייננו), ספק אם היה בכך להצדיק ביטול כתב האישום:
"המבקש מבסס טענה זו (בעניין הגנה מן הצדק) בעיקר על התרשלותה של המשיבה, שבמשך שנים רבות לא נקטה נגדו כל צעד להפסקת השימוש... טענתו... של המבקש, בעניין ההגנה מן הצדק, דינה... להידחות. בית משפט זה עמד על כך כי יש למצות את הדין עם אלו אשר לא מקיימים את חוק התכנון ו(ה)בניה, בענין זה ציינתי במקום אחר: "כבר נפסק בעבר, כי בתי המשפט מצווים לתת יד למאבק בעבירות החמורות בתחום התכנון והבניה, שהפרו לחזון נפרץ בימנו' (רע"פ 6665/05 מריסאת נ' יושב ראש הועדה המחוזית לתכנון ובניה, פ"ד נ"ו (3) 595, 604 (2002); ע"פ 10023/07 יעקב סבן ציוד לבניה בע"מ נ' הוועדה המקומית לתכנון ובניה 'אונו' (20.12.2007))" (רע"פ 2463/09 שוורצמן נ' הועדה המקומית לתכנון ובניה, חוף הכרמל (8.9.2009))".

טענות הנאשמים כאילו ראשי המועצות יצרו בעבר מצג כי הדברים "יסתדרו", נטענה בעלמא, ללא ציון שם אותו ראש מועצה שיצר את המצג, מתי וכיצד יצר את אותו מצג. העובדה שלא הייתה אכיפה בעבר של דיני התכנון והבניה במועצה, אין בה כאמור, כשלעצמה, כדי ליצור מצג המונע לעולם ועד, אכיפה של הדין.
בבחינת טענות להגנה מן הצדק, נדרש בית המשפט לראיה כוללת של ההליכים והמעשים שקדמו לכתב האישום. משמדובר בנאשמים שקיבלו התראות, ידעו כי מדובר בבניה בלתי חוקית ואף קיבלו זימונים לחקירה, אך לא התייצבו, לא ניתן לקבוע כי המאשימה לא הביאה לידיעתם כי עליהם ל הסדיר את הליכי הבניה על פי הדין וכאילו הוטעו לסבור שהדברים "יסתדרו" ודין הבקשה בטענות אלו , להידחות.

7. הטענה לאכיפה בררנית ונקיטת איפה ואיפה היא טענה שיש להוכיחה ולתמכה בראיות ועדויות ביחס למקרים דומים בהם לא נקטה המאשימה בהליכי אכיפה . על בית המשפט לה שתכנע שהתנהלות הרשות כה מקוממת עד שיש ליתן לנאשם הגנה מן הצדק ולבטל את כתב האישום.
2 הצדדים לא הציגו בפני, בשלב זה, ראיות המספיקות לגיבוש עמדה בעניין ואין ביכולתי לקבוע, האם בהתייחס לעבירות דומות , נוהגת המאשימה באופן בררני.
בנסיבות אלו שוכנעתי כי אין למנוע מהנאשמים להוכיח טענתם ואולם זאת במסגרת המשפט עצמו.
על פי סעיף 150 לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב) התשמ"ב- 1982 רשאי בית המשפט להשהות את מתן החלטתו בטענה מקדמית לשלב אחר של המשפט. התנהלות המאשימה ביחס לעבירות בניה דומות בכפר שמאי מצריכה בירור ושמיעת עדויות. רק לאחר גיבוש התשתי ת העובדתית עליה מבוססת טענה זו ולאחר שתשתית זו תיבחן במסגרת חקירה נגדית, ניתן יהיה להכריע בטענה זו להגנה מן הצדק.

לאור האמור, ההכרעה בטענה של אכיפה בררנית תיעשה לאחר שמיעת הראיות בתיק כולו. יתר הטענות להגנה מן הצדק, נדחות.

המזכירות תקבע מועד להקראה ותזמן את הצדדים.

ניתנה היום, כ"ג אלול תשע"ה, 07 ספטמבר 2015, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: ועדה מקומית לתכנון מרום הגליל
נתבע: דוד עמר
שופט :
עורכי דין: