ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין חזי אציל נגד בנק הפועלים בע"מ :

בפני כבוד ה שופט, סגן נשיאה ישעיהו שנלר, אב"ד

כבוד ה שופט, סגן נשיאה ד"ר קובי ורדי

כבוד ה שופט חגי ברנר

מערער

חזי אציל

בעצמו

נגד

משיב

בנק הפועלים בע"מ

בית המשפט קמא דחה על הסף את הטענה האמורה מחמת העדר פירוט, ונוכח הכלל לפיו טענת מרמה יש לפרט בהרחבה. בית המשפט קמא ציין כי בדיון קודם מיום 4.9.2012 נשאל המערער מיהם השופטים אשר קיבלו שוחד מהמשיב ובתגובה הודה המערער כי איננו יכול לנקוב בשמות אבל הוא יכול לציין שיש החלטות אבסורדיות של שופטים. המערער גם ציין באותו דיון שלא ניתן לצפות ממנו להציג שיק ששופט קיבל בגין שוחד. נוכח זאת קבע בית המשפט קמא כי המערער אינו יכול לפרט איזה שופט קיבל שוחד ואף הודה כי אין בידיו ראיות כלשהן על מנת לבסס את טענת השוחד, פרט לסברה שלו לפיה לא ייתכן כי ניתנו נגדו החלטות אלא אם כן הדבר נבע ממתן שוחד לשופטים ורשמים. בית המשפט קמא הוסיף וציין כי הדחייה על הסף נעשתה, בין השאר, על יסוד תקנה 101(א)(3) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד- 1984 (להלן: "התקנות").

פסק דין

מבוא
ערעור על פסק דינו החלקי של בית משפט השלום (כבוד השופט מיכאל תמיר) מיום 13.3.2013 בת.א. 10- 08- 32790, אשר דחה על הסף אחת מטענותיו של המערער נגד המשיב.

המערער הגיש תביעת נזיקין נגד המשיב לתשלום סך של 2,493,855 ₪ בגין נזק שנגרם לו לטענתו בשל מעשי ומחדלי המשיב בנוגע לתיק ניירות הערך של המערער. בין שאר טענותיו בכתב התביעה, טען המערער כי המשיב "נוהג באופן קבוע לבצע עבירות פליליות במתן שוחד לשופטים ולרשמים במערכת השיפוטית".

בית המשפט קמא דחה על הסף את הטענה האמורה מחמת העדר פירוט, ונוכח הכלל לפיו טענת מרמה יש לפרט בהרחבה. בית המשפט קמא ציין כי בדיון קודם מיום 4.9.2012 נשאל המערער מיהם השופטים אשר קיבלו שוחד מהמשיב ובתגובה הודה המערער כי איננו יכול לנקוב בשמות אבל הוא יכול לציין שיש החלטות אבסורדיות של שופטים. המערער גם ציין באותו דיון שלא ניתן לצפות ממנו להציג שיק ששופט קיבל בגין שוחד. נוכח זאת קבע בית המשפט קמא כי המערער אינו יכול לפרט איזה שופט קיבל שוחד ואף הודה כי אין בידיו ראיות כלשהן על מנת לבסס את טענת השוחד, פרט לסברה שלו לפיה לא ייתכן כי ניתנו נגדו החלטות אלא אם כן הדבר נבע ממתן שוחד לשופטים ורשמים. בית המשפט קמא הוסיף וציין כי הדחייה על הסף נעשתה, בין השאר, על יסוד תקנה 101(א)(3) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד- 1984 (להלן: "התקנות").

מכאן הערעור.

בהודעת הערעור טען המערער שלל טענות, המכוונות כולן נגד אופן ניהול ההליך על ידי בית המשפט קמא ונגד החלטות נוספות שנתן בתיק. טענות אלה מקומן לא יכירן במסגרת הערעור הנוכחי, שכן לא עומדת למערער זכות ערעור בגינן הואיל ומדובר בהחלטות ביניים לגביהן צריך היה המערער להגיש בקשה לרשות ערעור. על כן, בהחלטה מיום 17.7.2013 סולקו על הסף כל הטענות האמורות. הטענה היחידה הרלבנטית לערעור שבפנינו, ואשר נותרה על כנה לאחר ההחלטה מיום 17.7.2013, היא שבית המשפט קמא לא איפשר למערער להוכיח את טענתו בדבר תשלומי השוחד לשופטים, שכן הראיות לכך היו אמורות להיות מוגשות במהלך הדיונים. עוד טען המערער כי בית המשפט קמא לא נימק את החלטתו לדחות את התביעה על יסוד תקנה 101(א)(3) לתקנות.

דיון והכרעה
לאחר עיון בחומר ושמיעת טיעוני הצדדים, באנו לכלל מסקנה כי דין הערעור להדחות, מן הטעמים שיפורטו להלן.

ראשית לכל, המערער לא טרח להגיש עיקרי טיעון לקראת הדיון בערעור, וכבר מטעם זה דין הערעור היה להמחק, בהתאם לתקנה 446(ד) ו- 450 לתקנות, הגם ששמענו את טיעוני ב"כ הצדדים חרף האמור (באותה עת המערער היה מיוצג ע"י עו"ד).

זאת ועוד, ביום 25.6.2015, בסמוך לפני מועד שמיעת הערעור, הגיש המערער בקשה לדחיית מועד הדיון, ובס' 2 לבקשה כתב:

"נושא הדיון אליבא דמשיב ... הוא רק סוגיית רמיה. בעניין זה אין טעם לקיים את הדיון כי המבקש חוזר בו מטענת הרמייה בגלל העדר הוכחות ישירות."

גם מטעם זה, של חזרת המערער מטענת הרמייה, דין הערעור להדחות.

גם לגופו של הענין, דין הערעור להדחות.

בטיעוניו בעל פה בפנינו, לא היתה בפיו של ב"כ המערער ולו גם טענה אחת לגופו של הערעור. הוא אף הודה כי ההאשמות שהעלה המערער נגד המשיב בענין מתן שוחד לשופטים "אינן ראויות ועל אחת כמה כשאין ראיות ישירות להן ..." (ע' 2 לפרוטוקול). הטענות היחידות שהיו בפיו היו בקשר להחלטות אחרות של בית המשפט קמא, אלא שכאמור לעיל, הערעור סולק על הסף בקשר לטענות אלה.

נוכח טיבו של הערעור וטיבן של הטענות שהועלו בעל פה, ניתנה בתום הדיון שהות למערער להודיע האם הוא עומד על ערעורו. בהודעה שבאה בחלוף מספר ימים הודיע בא כוחו של המערער על הפסקת ייצוגו, ואילו המערער עצמו הודיע בהודעה נפרדת כי הוא עומד על ערעורו. המערער הוסיף וכתב כי המשיב נוהג לשחד עורכי דין המייצגים אותו על מנת שיפרשו מייצוגו, וכי עד היום פרשו מייצוגו שישה עורכי דין, מה שמבסס את החשד כי הבנק נוהג לתת שוחד.

אנו סבורים כי בדין סילק בית המשפט קמא על הסף את טיעונו של המערער בדבר נוהגו כביכול של המשיב ליתן שוחד לשופטים ורשמים.

תקנה 101(א)(3) לתקנות קובעת:

"בית המשפט או רשם שהוא שופט רשאי, בכל עת, לדחות תובענה נגד הנתבעים, כולם או מקצתם, מאחד הנימוקים האלה: ... כל נימוק אחר שעל פיו הוא סבור שניתן לדחות מלכתחילה את התובענה בנוגע לאותו נתבע."

במקרה דנן הודה המערער עצמו במסגרת ההליך קמא כי איננו יכול לנקוב בשמות של שופטים ורשמים שקיבלו כביכול שוחד מן המשיב. הוא אף הודה כי אין בידיו ראיות כלשהן על מנת לבסס את טענת השוחד, פרט לסברה שלו לפיה לא ייתכן כי ניתנו נגדו החלטות אלא אם כן הדבר נבע ממתן שוחד לשופטים ורשמים. בנסיבות אלה, ונוכח העובדה שהמערער גם לא הגיש תצהיר עדות ראשית במועד שנצטווה לכך, רשאי היה בית המשפט קמא לסלק על הסף את הטענה בדבר מתן שוחד, לאחר שהתברר כי המערער לא יוכל להוכיח את טענתו זו.

יתר על כן, אנו סבורים כי במקרה דנן ראוי היה לעשות שימוש בהוראת תקנה 91(א) לתקנות, שהיא בבחינת דרך המלך בה יש לילך כאשר עסקינן בטענות מסוג זה. תקנה זו קובעת כי:

"בית המשפט או הרשם רשאי, בכל עת, להורות כי יימחק או יתוקן כל ענין בכתב טענות שאין בו צורך או שהוא מביש או עלול להפריע לדיון הוגן בתובענה, לסבכו או להשהותו. כמו כן רשאי בית המשפט או הרשם להודות על מחיקה או על תיקון של כתב טענות שלא קויימו לגביו הוראות תקנות אלה."

הטענה לפיה המשיב נוהג לשחד שופטים ורשמים היא מקרה מובהק של טענה מבישה וקנטרנית שיש להורות על מחיקתה, מה גם שאין היא רלבנטית לתביעתו של המערער, וכידוע, המבחן המרכזי לענין טענות מסוג זה הוא מבחן הרלבנטיות. כפי שנפסק בבג"ץ 10991/07 פלונית נ' בית הדין הרבני הגדול בירושלים (פורסם בנבו, 09.10.2012):

"אכן, לצערנו כתבי טענות המוגשים לערכאות שיפוטיות כוללים לעתים "משפטים נלוזים שאין הנייר סובלם". לבתי המשפט סמכות להורות "כי יימחק או יתוקן כל ענין בכתב טענות שאין בו צורך או שהוא מביש או עלול להפריע לדיון הוגן בתובענה, לסבכו או להשהותו" ..."

כך גם נפסק כי:

"ואכן, אין ספק כי ישנם מקרים בהם כתבי טענות מכילים טענות שעל בית המשפט לסלקן (ראו א' גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי (מהדורה עשירית, תשס"ט) 164); והמבחן הוא ביסודו מבחן הרלבנטיות (רע"א 3614/97 אבי יצחק נ' חברת החדשות הישראלית, פ"ד נג(1) 26, 54)."

ע"א 3266/08 אמנון סדן נ' פקיד שומה תל אביב 1 (פורסם בנבו, 01.06.2011).

יצויין כי תקנה 100(2) לתקנות מסמיכה את בית המשפט להורות על מחיקת כתב התביעה בשלמותו אם "נראה לבית המשפט או לרשם מתוך הכתב שהתובענה היא טרדנית או קנטרנית", אלא שבמקרה דנן מדובר בטענה ספציפית שהיא קנטרנית וטרדנית, ולכן האכסניה הדיונית המתאימה יותר למחיקתה היא במסגרת תקנה 91(א) לתקנות.

אשר על כן, הערעור נדחה.

המערער ישלם למשיב את הוצאות הערעור בסך 23,600 ₪.

המזכירות תעביר לידי המשיב, באמצעות בא כוחו, את הערבון שהפקיד המערער, וזאת על חשבון החיוב בהוצאות.

המזכירות תשלח את פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, כ"ב אלול התשע"ה, 6 ספטמבר 2015.

ישעיהו שנלר, סג"נ
אב"ד

ד"ר קובי ורדי, שופט, סג"נ

חגי ברנר, שופט


מעורבים
תובע: חזי אציל
נתבע: בנק הפועלים בע"מ
שופט :
עורכי דין: