ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין שירותי בריאות כללית נגד בשם המבקשת :

ניתנה ביום 06 ספטמבר 2015

דורית איזנברג-בכר
המבקשת
-
שירותי בריאות כללית
המשיבה

בשם המבקשת
-
עו"ד חגית שרעבי

בשם המשיבה
-
עו"ד גלית גולן-רתם, עו"ד מיכל חדד

בית הדין הוסיף וציין בהחלטתו כי עם מתן הסעד הזמני, "הבקשה לפי פקודת ביזיון ביהמ"ש (להלן: "הפקודה"), שהוגשה בקשר ל"סעד הארעי" – תימחק. שכן, צו לפי הפקודה הוא "צופה פני עתיד", ושאלת מימוש ה"סעד הארעי" כבר אינה רלבנטית כעת".

החלטה

השופטת רונית רוזנפלד
כללי
1. למבקשת הודע על פיטוריה מעבודתה אצל המשיבה ביום 4.2.15. הפיטורים היו אמורים להיכנס לתוקפם ביום 1.3.15. על פי החלטות בית הדין האזורי בתל אביב, שניתנו במסגרת בקשת המבקשת לסעד זמני כנגד פיטוריה, הוארכה תקופת העסקתה של המבקשת פעמים אחדות. כך, בהחלטה ראשונה מיום 19.3.15 מפי השופט לובוצקי שניתנה " כסעד ארעי" הוארכה תקופת העסקתה של המבקשת עד ליום 31.5.15; בהחלטה שניה מפי השופט לובוצקי שניתנה ביום 29.4.15 כ"סעד זמני", הוארכה תקופת העסקתה של המבקשת עד ליום 15.7 .15; ולאחרונה, בהחלטת השופט סילורה מיום 14.7.15, הוארכה התקופה בשבוע נוסף, עד ליום 22.7.15.
לפני בקשת המבקשת שהוגשה ביום 6.8.15 למתן רשות ערעור על שתי החלטות בית הדין האזורי בתל אביב מיום 21.7.15 וכמו כן על החלטתו מיום 22.7.15, בהן דחה בית הדין האזורי את בקשת המבקשת לעיין מחדש בהחלטתו האחרונה מיום 14.7. 15, בה האריך את תקופת העסקתה בשבוע נוסף. כמו כן דחה בית הדין את בקשתה לקיום דיון בבקשה לביזיון בית הדין, והורה לה לפנות את חדרה " באופן סופי ומוחלט" עד ליום 26.7.15 (השופט תומר סילורה; סע"ש 2316-03-15) .
לפני גם בקשת המבקשת לעיכוב ביצוע החלטות בית הדין האזורי. הבקשה הוגשה ביום 27.7.15, עוד קודם להגשת הבקשה לרשות ערעור. על רקע זה ניתנה החלטת הנשיא פליטמן מיום 28.7.15 בקשר לבקשה לעיכוב ביצוע כי " כל עוד לא הוגשה בקשת רשות ערעור אין מקום להגשת בקשה לעיכוב ביצוע". משהוגשה בקשת רשות ערעור ביום 6.8.15, ניתן לראות את הבקשה לעיכוב ביצוע כאילו הוגשה באותו מועד, ואף היא מונחת לפני למתן החלטה.

הרקע העובדתי- השתלשלות ההליך והחלטות קודמות כללי
2. תקצר היריעה מלפרט את שלל הפניות והבקשות לבית הדין האזורי מאז שהגישה המבקשת את בקשתה לסעד זמני כנגד פיטוריה ביום 1.3.15. לפני בית הדין האזורי הונחו עשרות פניות שכמעט כל אחת מהן מוכתרת כ"בקשה דחופה" או " בהולה" או בשני התארים כאחד. בין הבקשות השונות נמצא בקשות לעיון חוזר, בקשות לפי פקודת בזיון בית המשפט, בקשות להארכת מועד ועוד כיוצא באלה בקשות. למרבה ההפתעה, כתב תביעה עיקרי, בין כנגד החלטת הפיטורים ובין בכלל, טרם הוגש לבית הדין האזורי, כשפעם אחר פעם נעתר בית הדין האזורי לבקשות להארכת המועד להגשתו. כך, אך לאחרונה, ביום 25.8.15 בקשה המבקשת להאריך את המועד להגשת כתב התביעה עד ליום 10.11.15. בהחלטת בית הדין האזורי התאפשר לה, לפנים משורת הדין, להגיש את כתב התביעה עד ליום 7.10.15. כך יצא שבית הדין האזורי, ועתה בית דין זה, נזקק באופן אינטנסיבי להליך הזמני בקשר לפיטורי המבקשת מאז חודש מרץ שנה זו, כשכתב תביעה עיקרי עדיין לא מונח לפניו.
להלן אציג את עיקרי העובדות ועיקרים מהשתלשלות ההליך עד כה.

3. המבקשת, פסיכולוגית במקצועה הועסקה במשך כ-13 שנים אצל המשיבה, בבית החולים קפלן ברחובות ( להלן: בית החולים), במסגרת המכון להתפתחות הילד. בשנים האחרונות עסקה במסגרת בית החולים וברשות הממונים עליה, במחקר קליני, במסגרת לימודים לקראת קבלת תואר שלישי. לטענתה כמפורט בבקשה לסעד זמני, במהלך עבודתה נחשפה להתנהלות בלתי תקינה של נציגי המשיבה ומנהליה "עד כדי עבירות פליליות", ועל רקע זה, ולאחר שהגישה מסמך מפורט למבקר המשיבה, הודיעה לה המשיבה על פיטוריה. בבקשתה לקבלת סעד כנגד פיטוריה טענה המבקשת כי פיטוריה בוצעו בניגוד לחוק הגנה על עובדים ( חשיפת עבירות ופגיעה בטוהר המידות או במינהל התקין) תשנ"ז-1997. כמו כן טענה לפגמים שנפלו בהליך הפיטורים ולנזק הרב שנגרם לה עקב פיטוריה, קודם להשלמת עבודת המחקר בה היא עוסקת. המשיבה הכחישה מכל וכל את כל טענות המבקשת בקשר לנסיבות פיטוריה, וביקשה מבית הדין לדחות את הבקשה. בעיקרו של דבר טענה המשיבה, כי סוכם בעבר עם המבקשת על פרישה מוסכמת בתום מחקרה האקדמי, והיא זו שאינה משלימה את המחקר מטעמים הקשורים בה.

4. בית הדין האזורי קיים דיון בבקשה ביום 18.3.15, במהלכו העידה המבקשת. כמו כן העיד עד המשיבה ד"ר יוסי נוגה. במהלך הדיון בירר בית הדין אפשרות לפשרה. במסגרת זו הדגישה ב"כ המבקשת כי המבקשת צריכה לסיים את המחקר וכי " אי מתן סעד של אכיפה פוגע בהמשך המחקר שיסתיים עד סוף מאי"; כי " החשיבות הרבה של התובעת זה להשלים את המחקר עד 31.5.15 "; כי " המחויבות שלנו לנבדקים זה עד 31.5.15 ", וכי "יש ציפייה של ההורים להשלמת המחקר. יש צורך לעבור על בדיקות דם שלהם. יש כאלה שכבר נקבע להם מועד למעקב וכל זה צריך להסתיים עד 31.5.15 " (ההדגשות שלי, ר.ר.). בתום הדיון הוצע לצדדים להגיע להסכמה לעניין המשך העסקה של המבקשת עד 31.5.15. משלא הגיעו הצדדים להסכמה ניתנה החלטת השופט לובוצקי ביום 19.3.15 כ"סעד ארעי", לפיה: "ייאסר על המשיבה ( שירותי בריאות כללית) לנתק את יחסי העבודה בינה לבין התובעת, עד למתן ההחלטה בבקשה לסעד הזמני או עד 31.5.15 לפי המאוחר. זאת בהתחשב בשנות העבודה המרובות של התובעת אצל הנתבעת ובנזק הממשי שעלול להיגרם לה כתוצאה מפיטוריה קודם להשלמת מחקרה האקדמי". באותה החלטה שניתנה כאמור ביום 19.3.15, נעתר בית הדין לבקשה להארכת המועד להגשת כתב התביעה, והורה על הגשתו עד ליום 1.6.15.

5. בין לבין, לאחר שניתן " הסעד הארעי", ועוד קודם למתן החלטת בית הדין בבקשה לסעד זמני, הגישה המבקשת בקשותיה לבית הדין לפי פקודת בזיון בית המשפט בהן טענה כי אין המשיבה ממלאת כנדרש אחר החלטת בית הדין מיום 19.3.15.

בית הדין הוסיף וציין בהחלטתו כי עם מתן הסעד הזמני, "הבקשה לפי פקודת ביזיון ביהמ"ש (להלן: "הפקודה"), שהוגשה בקשר ל"סעד הארעי" – תימחק. שכן, צו לפי הפקודה הוא "צופה פני עתיד", ושאלת מימוש ה"סעד הארעי" כבר אינה רלבנטית כעת".
הנה כי כן, על פי החלטת בית הדין, בה הושם עיקר הדגש על הנזק הצפוי למבקשת כתוצאה מהפסקת מחקרה טרם השלמתו עקב הפיטורים, הוארכה תקופת ההעסקה של המבקשת עד ליום 15.7.15. בית הדין נמנע מלהיזקק בהחלטתו לטענות המבקשת בהתייחס לביזיון החלטתו.
כנגד החלטת בית הדין מיום 29.4.15 לא הוגשה בקשת רשות ערעור, כך לרבות לעניין הימנעות בית הדין מקביעת דיון בבקשה לפי פקודת בזיון בית המשפט.

7. לאחר מתן ההחלטה שבה המבקשת והגישה בקשתה לפי פקודת בזיון בית המשפט, בה טענה כי המשיבה מתנכלת לה ואינה ממלאת אחר החלטת בית הדין באופן שיתאפשר לה להשלים את מחקרה ( להלן גם: בקשת הביזיון). בדיון שהתקיים בבית הדין ביום 26.5.15 הודיע השופט לובוצקי לצדדים, לאחר ששמע את עמדתם בעניין, כי הוא פוסל עצמו מהמשך הדיון. באותו מועד, על פי בקשת המבקשת, הוארך המועד להגשת כתב התביעה עד ליום 16.6.15, בהתאמה ניתנה רשות למשיבה להגיש הגנתה עד ליום 16.9.15. או אז חזרה בה המבקשת מבקשתה להארכת המועד להגשת כתב התביעה, אלא שבית הדין דחה בקשתה לחזור בה. בדיון חזרה המבקשת על בקשתה לקבוע מועד לדיון בבקשת בזיון בית המשפט. בשלב זה הועבר התיק לנשיאת בית הדין בתל אביב השופטת אפרת לקסר, על מנת שתקבע מי ידון בבקשה. נקבע שהתיק ידון לפני השופט תומר סילורה.

8. ביום 15.6.15 התקיים דיון לפי השופט סילורה בקשר לבקשת המבקשת לפי פקודת בזיון בית המשפט. בדיון הודיעה ב"כ המשיבה כי בית החולים יאפשר למבקשת לבצע את מחקרה בחדר אשר הוקצה לכך וזאת עד ליום 15.7.15, ובתנאים כפי שהגדיר בית החולים במכתב מיום 4.6.15. כמו כן הודיעה ב"כ בית החולים כי " בית החולים עומד על זכותו לקבל מהמבקשת מידע ודיווח לגבי התקדמותה בהשלמת המחקר". בהמשך הציע בית הדין לצדדים הסדר להמשך העבודה המשותפת כך שהבקשה לפי פקודת בזיון בית המשפט תימחק. ב"כ המבקשת ביקשה שהות בת 3 ימים להודיע עמדתה. בד בבד ביקשה שוב להאריך המועד להגשת כתב תביעה. בית הדין הורה אז למבקשת להודיע עמדתה בקשר להצעה בתוך 7 ימים, והאריך את המועד להגשת כתב התביעה עד ליום 17.7.15.
משההצעה להסדר לא התקבלה בסופו של יום על ידי המבקשת, הבקשה לביזיון נקבעה לדיון ליום 8.7.15. אלא שמטעמים של בית הדין בוטל הדיון, בהחלטת בית הדין מיום 7.7.15. מועד אחר לדיון לא נקבע. נציין כי במהלך התקופה הוחלפו בין הצדדים כתבי טענות בקשר לטענות המבקשת בדבר בזיון החלטת בית הדין. המשיבה חלקה בכתבי טענותיה מכל וכל על כל טענות המבקשת לפיהן היא אינה מאפשרת למבקשת להשלים את מחקרה.

9. ביום 13.7.15 הגישה המבקשת בקשה " בהולה" לבית הדין האזורי להאריך את תוקף הצו הזמני לעניין מועד סיום העסקתה כך שמועד סיום העבודה שנקבע ליום 15.7.15 יוארך בשלושה שבועות, ולחלופין, שהמועד יוארך עד לבירור הבקשה לביזיון החלטת בית הדין, שהורתה, כך לטענת המבקשת, לאפשר לה להשלים את מחקרה. המבקשת פרטה בבקשתה כי מאז מתן הצו הזמני ועוד קודם לכן, המשיבה אינה מפסיקה להפריע לה לסיים את מחקרה בכל תחבולה אפשרית, לרדוף אותה ולהכפישה. ההטרדה וההתנכלות כלפי המבקשת כה קשים עד שיש בכך לדבריה כדי להשפיע על בריאותה הנפשית, ולכן עבודתה מתעכבת. המבקשת מציינת מצב של הפרדה בחדרי השירותים שגרמה לה לפגיעה נפשית חמורה, מעשי השפלה והפליה, ועוד פרטי מעשים שבגינם אף סבלה מהתקף חרדה קשה. המבקשת מציינת כי אינה מסוגלת לעבוד בתנאים כה קשים ומבקשת את התערבות בית הדין והגנתו.
לאחר שהתקבלה תגובת המשיבה בה הוכחשו כל טענות המבקשת ונמסרה גרסת המשיבה בהרחבה, קבע בית הדין בהחלטתו מיום 14.7.15, כדלקמן:
"4 . ראשית אציין שטענות המשיבה בתגובתה הן כבדות משקל.
5. חרף זאת, לפנים משורת הדין ועל מנת לאפשר למבקשת להשלים את מחקרה אני מאריך את תוקף הצו הזמני להמשך קיומם של יחסי עובד מעביד לשבעה ימים נוספים בלבד ( קרי עד ליום 22.7.2015 ).
6. בהחלטתי זו אני נותן משקל מכריע למאזן הנוחות שבין הצדדים (כפי שגם השופט לובוצקי ציין בהחלטתו) ומאפשר למבקשת להשלים את המחקר האקדמי עליו היא עומלת תקופה ארוכה. יחד עם זאת בית הדין לא יעתר לארכה נוספת ועל המבקשת להיערך להשלמת מחקרה עד לתאריך הנזכר על כל המשתמע מכך.
7 . על הצדדים לפעול בשיתוף פעולה על מנת לאפשר למבקשת להשלים את המחקר.
8. סוף דבר: תוקף הצו הזמני מיום 29.4.2015 יוארך עד ליום 22.7.2015 " (להלן: החלטה מיום 14.7.15 . ההדגשה שלי, ר.ר.)

כנגד החלטה זו לא הוגשה בקשת רשות ערעור.

הבקשות וההחלטות מושא בקשת רשות הערעור
10. ביום 21.7.15 הגישה המבקשת " בקשה בהולה נוספת להארכת תוקף סעד זמני ובקשה לעיון חוזר". בבקשתה, עתרה המבקשת " להאריך את תוקף הסעד הזמני בשלושה שבועות או עד לאחר קיום דיון בבקשה לביזיון- לפי המאוחר מביניהם"; "לקבוע מועד דחוף לדיון בבקשה לביזיון כפי שנקבע על ידי בית דין זה בהחלטה מיום 7.7.15 "; להאריך את תוקף יחסי עובד מעביד שבין המבקשת למשיבה עד לאחר הדיון בבקשה לביזיון וקבלת הכרעה בעניין. המבקשת טענה בבקשתה, כי המשיבה " מבקשת לקבל החלטה על סיום עבודת המבקשת אצלה טרם נידונה הבקשה לביזיון בית הדין, בעוד שלא מאפשרת למבקשת תנאי וסביבת עבודה נאותים על מנת שהמבקשת תסיים את המחקר". המבקשת מוסיפה ומציינת, כי היא מצויה בחופשת מחלה וגם משום כך אינה יכולה לסיים את עבודת המחקר, ועל כן נדרשת הארכת תוקף הסעד הזמני.

11. בהחלטתו מיום 21.7.15, שהיא אחת מן ההחלטות מושא בקשה זו, קבע בית הדין כך:
"הבקשה נדחית.
ראשית לא ברור מדוע יום אחד בלבד לפני מועד סיומו של הצו מוגשת בקשה זו.
לגופו של עניין כאמור בהחלטתי מיום 14.7.15 הוארך תוקף הצו הזמני לשבוע אחד בלבד נוסף תוך שהבהרתי שלא תינתן ארכה נוספת.
ממילא מאחר שמחר יסתיימו יחסי עובד – מעביד בין הצדדים אין מקום כבר לדון בבקשה לביזיון בית הדין."

12. בו ביום הגישה המבקשת בקשה נוספת, שכותרתה "בקשה בהולה מטעם המבקשת". בבקשתה חוזרת המבקשת על טענותיה בבקשה הקודמת תוך שהיא מוסיפה כי היא מצויה בחופשת מחלה ולא יעלה בידה לאסוף את חפציה לרבות חומרים ומסמכים שונים עד למחרת היום. ככל שבית הדין לא ייעתר לבקשתה להאריך את תוקפו של הצו הזמני מבקשת המבקשת להורות לנציגי המשיבה שלא להיכנס לחדרה, וזאת פן יפגע מחקרה. בקשר לבקשה זו קבע בית הדין בהחלטה מאותו מועד, שגם היא מושא בקשה זו, כי יחסי עובד מעביד בין הצדדים יסתיימו למחרת היום, דהיינו ביום 22.7.15, וכי המבקשת או מי מטעמה יהיו רשאים לפנות את חפצי המערערת מחדרה ביום 26.7.15. עד אז נדרשת המשיבה למנוע כניסת מי מעובדיה לחדר המבקשת.

13. ביום 22.7.15 הגישה הפעם המשיבה " בקשה דחופה ובהולה" בעניין פינוי חפציה של המבקשת מחדרה. בית הדין שב והורה בהחלטתו, שגם היא מושא ערעור זה כי על המבקשת לפנות את חדרה " באופן סופי ומוחלט ביום ראשון 26.7.15"; כי עד למועד זה תמנע המשיבה מכניסה לחדרה וכי " יחסי עובד מעביד בין הצדדים יסתיימו היום".

הבקשה לעיכוב ביצוע
14. ביום 27.7.15 הגישה המבקשת בקשתה לבית דין זה להורות למשיבה שלא לפנות את חדרה "הצפוי להיות מפונה היום עד השעה 17:00", ובו מצויים מסמכים ונתונים וחיבור למערכות מחשב. בבקשתה פירטה המבקשת את השתלשלות ההליכים, ופירטה טענותיה כפי שהן באות לידי ביטוי בבקשת רשות הערעור. בהחלטת הנשיא פליטמן מיום 28.7.15 נקבע כי "כל עוד לא הוגשה בקשת רשות ערעור אין מקום להגשת בקשת עיכוב ביצוע וזאת בהתאם לתקנה 467 לתקנות סדר הדין האזרחי תשמ"ד – 1984". בקשת רשות הערעור הוגשה ביום 6.8.15.

15. בתגובתה לבקשה לעיכוב ביצוע טענה המשיבה, כי משהמבקשת נמנעה מלפנות את חדרה כפי שהורה לה בית הדין ביום 26.7.15, פינתה המשיבה את חדרה ביום 30.7.15, וזאת לאחר שחלפו מספר ימים מן המועד כפי שקבע בית הדין. כך יוצא שהבקשה הפכה תיאורטית ומדובר במעשה עשוי. פינוי החפצים נעשה מבלי שנגרם כל נזק לחומרים, למסמכים, ולאיזה מחפצי המבקשת. המשיבה מציינת בתגובתה כי "הבהירה למבקשת כי היא נכונה לסייע למבקשת בהעברת כל הנתונים הדרושים ממחשב בית החולים לצורך עיבוד נתוני המחקר בידי המבקשת ממחשב ביתה האישי ומכל מקום אחר" (סעיף 21 לתגובה לבקשה). בתגובה שהגישה המבקשת לטענות המשיבה מדגישה המבקשת, כי הגישה בקשתה לעיכוב ביצוע עוד ביום 27.7.15. על כן לטענתה פעלה המשיבה בחוסר תום לב בפעולתה לפינוי חדרה של המבקשת, תוך "ניסיון לשיבוש הליכי משפט", ומכל מקום למבקשת ראיות חותכות כי חדרה לא פונה, ואין לאפשר למשיבה "להיבנות מהטעיה" בטענתה למעשה עשוי. המבקשת טוענת בין השאר כי היא "לא נותקה מכלל מערכות המחשב ותיבת הדוא"ל המשמשת אותה בעבודתה בבית חולים עדיין פעילה, ואף נניח כי נותקה ניתן לחברה שוב" (ההדגשה שלי, ר.ר).

16. נקדים ונדגיש כי כאמור בהחלטת הנשיא פליטמן, לא ניתן להגיש בקשה לעיכוב ביצוע לבית דין זה, כ ל עוד לא הוגש ה בקשת רשות ערעור על ההחלטה מושא הבקשה. כך, לפי הוראת ה המפורשת של תקנה 467 לתקנות סדר הדין האזרחי. משהוגשה הבקשה לרשות ערעור מושא החלטה זו ביום 6.8.15, ניתן לומר כי הבקשה לעיכוב ביצוע הוגשה לכל המוקדם ביום 6.8.15. בנסיבות אלה אין בסיס לטענות המבקשת כנגד המשיבה בקשר לפעולות שפעלה לפינוי חדרה של המשיבה לאחר 26.7.15. זאת משעה שבית הדין האזורי אפשר לה לפנות חפציה עד 26.7.15, וודאי כל עוד לא הוגשה בקשה על פי הוראות הדין לעיכוב ביצוע, וכל עוד לא ניתנה החלטה בבקשה. לא זו אף זו, לפי דברי המבקשת עצמה, "הפינוי" עצמו אינו בלתי הפיך, שכן אפילו נותקה ממערכות המחשב, ניתן לשוב ולחברה אליהם. מכל מקום, משהחלטתי כפי שתפורט בהמשך היא לדחות את הבקשה למתן רשות ערעור, ממילא, כפועל יוצא מכך, דין הבקשה לעיכוב ביצוע להידחות.

הבקשה למתן רשות ערעור
17. כאמור, הבקשה למתן רשות ערעור סבה על החלטות בית הדין האזורי מיום 21.7.15 ומיום 22.7.15. לטענת המבקשת, מצב הדברים בפועל עומד בניגוד להחלטת בית הדין מיום 29.4.15 בסעד הזמני, ועומד בניגוד לכללי הצדק. לדברי המבקשת, בהחלטת בית הדין בסעד הזמני הודגשה חשיבות השלמת המחקר למבקשת אלא שהמשיבה ביזתה בהתנהלותה ובהטרדותיה את החלטת בית הדין, ומנעה מן המבקשת לסיים את המחקר. לעניין זה מונה המבקשת שורה של מעשים חמורים שבצעה לטענתה המשיבה, בהם מנעה ממנה אפשרות להשלים את מחקרה. לטענת המבקשת, בית הדין אמנם קבע מועד לדיון בבקשת הביזיון ליום 8.7.15 אלא שהדיון בוטל ובית הדין נמנע מלקבוע מועד חדש. לדברי המבקשת, למרות נתונים אלה " בהחלטה מיום 14.7.15 קבע בית הדין קמא את מועד סיום ההעסקה של המבקשת ליום 22.7.15 (לאחר שהאריכה במספר ימים), וטרם שקיים דיון בבקשה לביזיון שהוגשה על ידי המבקשת וטרם בחן טענות המבקשת כי ממילא לא מאפשרים לה לעבוד בנימוק כי ממילא ההעסקה מסתיימת בקרוב". לטענת המבקשת "שגה בית הדין שלא נדרש ולו לאחד הסעדים שבקשה המבקשת בבקשתה כמפורט להלן: א. לבצע עיון חוזר בהחלטתו מיום 14.7.15 שניתנה בבקשת המבקשת להארכת תוקף הסעד הזמני... ב. להאריך את תוקף הסעד הזמני בשלושה שבועות או עד לאחר קיום דיון בבקשה לביזיון לפי המאוחר מביניהם. ג. לקבוע מועד דחוף לדיון בבקשה לביזיון .. ד. להאריך את תוקף יחסי עובד מעביד ... ".

18. המבקשת מפרטת בהרחבה את השתלשלות העניינים בהליך לפני בית הדין האזורי, תוך שהיא מדגישה כי בית הדין נמנע מלדון בבקשת הביזיון שהגישה, ואת הנזק שנגרם לה בכך שמשיבה אינה מאפשרת לה להשלים את מחקרה. לדבריה היא עברה "מסכת התעללות שאין שני לה", כשהמשיבה מפרה ברגל גסה את הצו הזמני שניתן בידה.

19. בתגובתה המפורטת טוענת המשיבה כי דין הבקשה להידחות. לטענת המשיבה, בהתאם להלכה הפסוקה ערכאת הערעור אינה נוהגת להתערב בשיקול דעתו של בית הדין האזורי בכל הנוגע למתן סעדים זמניים למעט במקרים חריגים יוצאי דופן. הלכה זו חלה ביתר שאת כאשר ההחלטות מושא הבקשה למתן רשות ערעור ניתנו בבקשה לעיון חוזר בהחלטות שהפכו חלוטות. בקשה מעין זו תענה על ידי בית הדין אך במקרים נדירים, בהם מוכח שינוי נסיבות או קיומן של ראיות חדשות , או במקרים נדירים בהם התברר כי ניתנה החלטה מוטעית. בנסיבות המקרה כאן לא התקיימו אותן נסיבות חריגות המצדיקות עיון מחדש בהחלטות קודמות שהפכו חלוטות. המשיבה מוסיפה ומדגישה , כי מחקר ה הקליני של המבקשת הסתיים בחודש יוני 2015. כך עולה מלוח זמנים שהעבירה המבקשת ל ידי החוקרת הראשית פרופ' גרנות. לטענת המשיבה, המבקשת עושה שימוש פסול במחקר במטרה להאריך את תקופת עבודתה. השתתפותה של המבקשת במחקר נעשתה לצורך קידומה האקדמי בלבד, ואינה מהווה חלק ממשימותיה כפסיכולוגית במכון להתפתחות הילד בבית החולים. הסיבה שבגינה בוצע המחקר בבית החולים נובעת מכך שמדובר במחקר קליני המחייב את א ישור ועדת הלסינקי ובהתאם ניתן לבצעו במסגרת בית החולים בלבד. המערערת ביצעה את המחקר על חשבון זמנה הפרטי ללא קשר לעבודתה. לטענת המשיבה המבקשת התייצבה בבית החולים אך חלקית בתקופות עליהן הורה בית הדין, ואין אמת בכל טענותיה בדבר הטרדתה, השפלתה ובכל הטענות לפיהן המשיבה מנעה ממנה להשלים את מחקרה. לדברי המשיבה התקיימו שני דיונים בבקשת הביזיון שהגישה המבקשת, ומכל מקום בהיות הדיון בבקשה לביזיון צופה פני עתיד, לא היה מקום לקיים דיון בבקשה יום לפני סיום יחסי עובד מעביד. כמו כן מציינת המשיבה כי המבקשת לא הגישה תביעה עיקרית, וב נסיבות אלה אין מקום לתת סעד זמני, שלפי הפסיקה כל כולו תלוי בנסיבות מעין אלה על בלימה.

20. לתיק בית הדין הוגשה תגובת המבקשת לתגובת המשיבה, ותגובה לתגובה, ועוד תגובה מטעם המבקשת. בכל התגובות חוזרים הצדדים בעיקרו של דבר על טענותיהם.

ההכרעה
21. לאחר שעיינתי בבקשה שלפני על כלל התשובות והתגובות שהוגשו בקשר אליה, בהחלטות מושא הבקשה ובכלל חומר התיק, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות. בקשר לכך לא למותר הוא להזכיר מושכלות ראשונים לפיהן החלטה אם ליתן סעד זמני אם לאו, מסורה לשיקול דעתה של הערכאה הדנה בהליך . ככלל, אין ערכאת הערעור נוהגת להתערב בשיקול דעתו של בית הדין האזורי בכל הנוגע למתן או לאי מתן סעדים זמניים אלא אם שיקול הדעת הופעל שלא כהלכה (דב"ע נה/3-247 המרכז הרפואי שערי צדק - ד"ר אורלי פרט, פד"ע כט 244 (1995)). לא מצאתי כי המקרה דנן מצדיק חריגה מן הכלל ושמיעת ערעור על החלטתו של בית הדין האזורי. על הטעמים שבבסיס החלטתי אעמוד להלן.

22. בפתח הדברים אזכיר כי לפני בית הדין האזורי הונחה בקשת המבקשת למתן סעד זמני כנגד פיטוריה מן העבודה, שלדבריה באו לעולם על רקע טענות קשות שטענה אודות אי סדרים משמעותיים אצל המשיבה עד כדי חשד למעשים פליליים. אלא שבית הדין האזורי לא מצא כי הונח לפניו בסיס לכאורי שיש בו ממש כדי לתמוך בטענות המבקשת בהקשר זה, ובחר לבסס החלטתו בדבר מתן סעד זמני למבקשת בעיקר על מאזן הנוחות, הקשור לנזק שיגרם למבקשת אם תופסק עבודת המחקר שבה היא עוסקת במסגרת בית החולים, לצורך קבלת תואר שלישי. יצוין כי על פני הדברים הרושם המתקבל הוא כי המחקר בו מדובר אינו חלק ממסגרת עיסוקה של המבקשת. על רקע זה הורה בית הדין בצו ארעי על הארכת תקופת העסקתה של המבקשת עד 31.5.15, שהוא המועד עליו הצביעה המבקשת עצמה כמועד שבו היא צפויה לסיים את מחקרה. בשלב מאוחר יותר, בהחלטתו בבקשה לסעד זמני שניתנה ביום 29.4.15, האריך בית הדין את המועד עד 15.7.15, אף מבלי שנשמעו לפניו טיעונים בקשר לכך. בית הדין לא מצא מקום באותו שלב לדון בבקשת המבקשת לפי פקודת בזיון בית משפט בהתייחס להתנהלות המשיבה. על החלטה זו, לא הוגשה בקשת רשות ערעור והיא הפכה חלוטה.
יצוין כי מכאן ואילך התמקדו בקשות המבקשת לבית הדין במחקר שבו היא עוסקת, ההפרעות שמפריעה המשיבה לקידומו של המחקר, והקושי של המבקשת לסיימו. כך ארע שהבקשות כולן, כולל בקשת רשות ערעור זו, מתמקדות בעניינים שבמאזן הנוחות, והן מתייחסות לאמיתו של דבר לאי מילוי אחר החלטת בית הדין האזורי מיום 29.4.15 בעניין מתן אפשרות להשלים את המחקר על פי ההחלטה בסעד הזמני, ולא לעניין עילת הפיטורים . בקשר לכך יודגש כי בהחלטה זו קבע בית הדין האזורי מפורשות כי עבודתה של המבקשת תופסק ביום 15.7.15 או בעת השלמת מחקרה האקדמי לפי המוקדם שביניהם.

23. ביום 14.7.15 הגישה המבקשת בקשתה להאריך את הצו הזמני בדבר המשך העסקתה בשלושה שבועות, או עד דיון שיקיים בית הדין בבקשה שהגישה לביזיון בית משפט. בית הדין האריך את הצו הזמני בשבוע, מבלי שקיים דיון בטענותיה אודות התנהלות המשיבה, ומבלי לקבוע מועד לדיון בבקשה לביזיון בית המשפט.
כך אירע שטענותיה העובדתיות של המבקשת במסגרת בקשתה לביזיון בית משפט ולהארכת תוקף הצו הזמני, לפיהן המשיבה מונעת ממנה להשלים את מחקרה, ותשובת המשיבה מנגד כי פני הדברים כלל אינם כאלה, והמבקשת היא זו שמתנהלת שלא כשורה, לא זכו לבירור עובדתי בבית הדין האזורי. אלא שעל החלטה זו לא הגישה המבקשת בקשת רשות ערעור.
המבקשת שלא הייתה שבעת רצון מהחלטת בית הדין האזורי מיום 14.7.15, ובחרה שלא להגיש לגביה בקשת רשות ערעור, הגישה ביום 21.7.15, יום לפני תום התקופה המוארכת כפי שקבע בית הדין האזורי בהחלטתו האחרונה , בקשתה לעיון חוזר בהחלטה מיום 14.7.15. בבקשתה חזרה ובקשה להאריך את תקופת העסקתה בשלושה שבועות או עד למועד שבו יתקיים דיון בבקשה לביזיון בית המשפט לפי המאוחר מביניהם. בקשר לכך צודקת המשיבה בהפנותה להלכה הפסוקה לפיה הערכאה הדיונית רשאית לשוב ולדון בהחלטות קודמות שנתנה אך בנסיבות חריגות. יפים לענייננו כאן קביעותיו של בית דין זה בפסק הדין בעניין יוסי לוי מפי השופטת לאה גליקסמן וכך בלשון פסק הדין:
"כלל ידוע הוא כי החלטת ביניים אינה יוצרת מעשה בית דין, ולפיכך הערכאה שהחליטה אותה בראשונה, רשאית לשוב ולדון בה ואף לשנותה [ע"א 450/64 איזנר נ' פינקלשטיין, פ"ד יט (1) 655; ע"א 161/73 ארדה נ' סמסונוב, פ"ד כח(2) 228; ע"א 37/68 גינז נ' מאירי, פ"ד כב (1) 525]. עוד נקבע בפסיקה, כי נסיבות חדשות, אשר התרחשו לאחר מתן ההחלטה המקורית, פותחות פתח לשינויה על ידי הערכאה שנתנה אותה [ע"א 3604/02, רע"א 4015/02 אילן אוקו נ' יחיאל שמי ואח' פ"ד נו(4), 505; וראו גם: י' זוסמן סדרי הדין האזרחי [מהדורה שביעית, ש' לוין עורך, 774 (1995)]. .......
למען הסר ספק, מובהר כי אין באמור לעיל כדי לקבוע שבעל דין יכול להגיש בקשות חוזרות ונשנות בעניינים שנדונו כבר על ידי בית הדין, וכי כל אימת שתוגש בקשה "משופרת ומשודרגת" בעניין בקשה שנדחתה, ידון בה בית הדין מחדש. על מנת שבית הדין ידון מחדש בבקשה שניתנה בה החלטה נדרש בעל הדין להוכיח שינוי נסיבות או קיומן של ראיות חדשות, אשר לא היו בידיו והוא לא היה יכול להשיגן בשקידה סבירה במועד הגשת הבקשה שנדחתה" (ע"ע 224/07 יוסי לוי – Jinyu Chi (28.5.07) , בפסקאות 5-7).

וכן ראו בפסק דינו של בית המשפט העליון רע"א 1574/11 שטראוס שיווק בע"מ נ' משה אורמן (14.7.11), הדברים בזו הלשון:
"לעניין זה יצויין כי ככלל דרך המלך לתקיפת החלטות של בתי המשפט אינה בדמות הגשת "בקשה לעיון חוזר" כל עוד לא חל שינוי נסיבות המצדיק את העיון מחדש, שכן אין לפנות לבית המשפט שנתן את ההחלטה בבקשה חוזרת באותו עניין כאשר הטענות הינן "ערעוריות" באופיין. עם זאת, כאשר לא חל שינוי נסיבות רשאית הערכאה שנתנה את ההחלטה הראשונה לשנותה, אולם זאת רק במקרים נדירים כאשר מתברר לבית המשפט כי נתן החלטה מוטעית, בייחוד כאשר מדובר בתיקון שאין בו כדי לפגוע בזכויות הדיוניות והמהותיות של הצד שכנגד [ראו: ע"א 3604/02 אוקו נ' שמי, פ"ד נו(4) 505, 508 (2002) (להלן: עניין אוקו); ע"א 3537/03 זאב בר בע"מ נ' מנהל מס ערך מוסף, פ"ד נו(4) 568, 575-574 (2005); רע"א 8205/08 מצלח נ' כלל חברה לביטוח בע"מ ([פורסם בנבו], 12.11.2008) בסעיף 9]" (שם, בפסקה 13).

24. בבואנו ליישם את הנחיות הפסיקה על נסיבות המקרה שלפנינו מתברר כי לא חל כל שינוי בנסיבות מאז מתן החלטתו של בית הדין האזורי מיום 14.7.15 ועד ליום 21.7.15, בו הוא התבקש ל"עיין מחדש" בהחלטתו. לא רק שלא חל שינוי כלשהו בנסיבות, אלא שבבקשתה מיום 21.7.15 שבה המבקשת וחזרה על אותן טענות בדיוק כפי שנטענו בבקשתה מיום 13.7.15. הנה כי כן המבקשת נמנעה מלהגיש בקשת רשות ערעור על ההחלטה מיום 14.7.15, ותחת זאת הגישה בקשה לעיון מחדש באותה החלטה, מבלי שהיא מצביעה על כל שינוי שחל בנסיבות המצדיק "עיון מחדש". מצב דברים זה מצדיק כשלעצמו דחיית הבקשה למתן רשות ערעור על ההחלטות מיום 21.7.15 ומיום 22.7.15 בהן נדחתה הבקשה ל"עיון מחדש".

25. בהחלטתו מושא הערעור מיום 21.7.15 הוסיף בית הדין וקבע כי בשלב זה, יום לפני תום יחסי עובד מעביד, אין להורות על קיום דיון בבקשה לפי פקודת בזיון בית משפט. ואכן, בקשה לביזיון היא בקשה הצופה פני עתיד, ואין תכליתה לתקן עוולות ככל שהתרחשו בעבר (ראו: ע"ע 12888-09-10 הפלחה מבואות ירושלים - יפה יצחק (30.12.10); ע"ע 745/07 מועצה מקומית הר אדר ואח' -עמיחי אופיר (2.9.08)). אשר על כן אין טעות בהחלטת בית הדין האזורי שקבע ביום 21.7.15, כי אין לקיים דיון בבקשה לביזיון נוכח סיום יחסי העבודה יום למחרת.

26. בבקשה שלפני שבה המבקשת ופורשת את מכלול טענותיה בדבר האופן בו מנעה ממנה המשיבה מלהמשיך ולהשלים את מחקרה האקדמי במהלך תקופת הצו הזמני. מנגד טוענת המשיבה באריכות כי פני הדברים כלל אינם כמתואר על ידי המבקשת, ולא זו אף זו, המבקשת אף השלימה את מחקרה הקליני, ואת עבודת המחקר היא יכולה להשלים מחוץ לגבולות בית החולים, תוך שהמשיבה מצידה תסייע לה בהעברת כל הנתונים וחומרי המחשב הנחוצים לשם כך. אין צורך לומר כי לערכאת הערעור אין דרך להכריע במחלוקת העובדתית שבין הצדדים לעניין אופן התנהלותם במהלך תקופת הצו הזמני כפי שהורה עליו בית הדין האזורי. אף לא נעלם מעיני כי בית הדין האזורי נמנע מלקיים בירור לגופו של עניין בטענות אלה, כשעל החלטתו לעניין זה מיום 14.7.15 לא הוגשה בקשת רשות ערעור. מבלי להביע עמדה בקשר להחלטת בית הדין שנמנע מלקיים דיון כאמור, ואף אם צודקת המבקשת בטענותיה כי היה מקום לקיום דיון בבקשה, לא מצאתי כי יש בכך כדי להצדיק מתן רשות ערעור. כך כאמור, משלא הוגשה בקשת רשות ערעור על החלטת בית הדין מיום 14.7.15, ואף נוכח נסיבות המקרה, שבהן המבקשת עצמה מדגישה כי כל מעייניה נתונים לסיום עבודת המחקר, ולמעשה רק לשם כך היא מבקשת המשך קיומם של יחסי עובד מעביד. על פני הדברים דומה לכאורה, כי המחקר נמצא בשלביו הסופיים, כשלפי גרסת המשיבה חלקו הקליני כבר הסתיים, ובכל מקרה היא נכונה לשתף פעולה עם המבקשת לצורך השלמת המחקר לעניין העברת נתונים למחשב המבקשת וכיו"ב. אף המבקשת עצמה מציינת כי "עיבוד הנתונים לאחר הקלדתם ולאחר סיום השימוש בטפסים השונים אפשרי בהמשך מחוץ לכותלי בית החולים אלא שהמחקר עדיין לא בשלב זה ונחוצה למבקשת התקופה אשר ניתנה לה בדין ובצדק כדי להשלים הפעולות הקודמות לכך. יצוין כי אין המבקשת מבקשת להשלים את המחקר עד תום כתיבת המאמרים, פרסום וכו. אלא עד השלמת החלק המעשי הדורש גישה לחומרים לתוכנות מחשב ותיבת המייל לצורך תכתובות עם הספקים הרלוונטיים " (סעיף 103 לתשובת המבקשת לתגובת המשיבה לבקשת רשות ערעור). בנסיבות אלה, בהיות המחקר בשלבים סופיים, כשאף לפי בקשות המבקשת מיום 14.7.15 ומיום 21.7.15 דרושה הייתה לה הארכה של הצו הזמני אך לשלושה שבועות, ובשים לב למכלול הנסיבות, אין לכאורה הכרח בהמשך הארכת הצו הזמני בדבר קיום יחסי עובד מעביד לצורך השלמתו. לכאורה, בנסיבות אלה, המשך שיתוף פעולה לצרכי המחקר אפשרי אף שלא במסגרת יחסי עובד מעביד.

27. לקראת סיום אעיר כי תמוהה ביותר התנהלותה של המבקשת, שבד בבד עם דרישותיה החוזרות לקבלת סעדים זמניים, שמעצם טיבם הם "קשורים בטבורם" לתביעה עיקרית, לא הגישה עד היום תביעתה העיקרית, כשאך לפני ימים ספורים נענתה בקשה נוספת שלה להארכת מועד להגשת התביעה העיקרית עד ליום 10.11.15, ונקבע, לפנים משורת הדין, כי כתב התביעה יוגש עד ליום 7.10.15 (תום תקופת החגים). כך יוצא שהמבקשת מנהלת הליכים זמניים בבית הדין האזורי מאז חודש מרץ שנה זו מבלי שהגישה כתב תביעה. בקשר לכך נפנה להוראת תקנה 363 לתקנות סדר הדין האזרחי החלה בבית הדין לעבודה מכוח תקנה 129 לתקנות בית הדין לעבודה תשנ"ב-1991, בה נקבע כך:
"363(א) בית המשפט רשאי ליתן סעד זמני בטרם הוגשה תובענה, אם שוכנע כי הדבר מוצדק בנסיבות הענין, ובלבד שתוקפו של הצו יהיה מותנה בהגשת התובענה בתוך שבעה ימים ממועד מתן הצו או בתוך מועד אחר, שקבע בית המשפט מטעמים מיוחדים שיירשמו."

על פני הדברים, צודקת המשיבה בטענתה בהקשר זה, לפיה בנסיבות אלה, בהן עדיין לא הוגש כתב תביעה, חודשים ארוכים לאחר שהוגשה בקשה לסעד זמני, כי מתן הסעד הזמני למבקשת "תלוי על בלימה" (ראו ע"א 143/83 אריה זלצמן ואח' נ' אליס ושלמה צורגאל ואח' , פ"ד לז(3) 805, (1983), וכן ראו רע"א 5805/90 ה. רוט נ' אינטרנשיונל קרדיט קורפוריישן ניו יורק פ"ד מה(3), 45 (1991)).
ספק בעיני אם היה מקום להיעתר לבקשותיה החוזרות של המבקשת להארכות מועד ולתקופה כה ארוכה. ללא ספק יש בכך כדי לעכב שלא לצורך את בירור התביעה העיקרית, ולהאריך ולסרבל את הדיונים בסעד הזמני.

סיכומם של דברים
28. הנה כי כן משאלה הם פני הדברים, בשים לב למשך הזמן שבו כבר הוארכה תקופת ההעסקה בגין המחקר האמור, שלכאורה אינו חלק ממסגרת עבודתה של המבקשת, ולהודעותיה החוזרות של המשיבה כי בכוונתה לשתף פעולה עם המבקשת על מנת שהמבקשת תוכל להשלים את מחקרה, שלא במסגרת יחסי עובד מעביד, לא מצאתי כי יש הצדקה לחריגה מן הכלל בדבר אי התערבות ערכאת הערעור בשיקול דעתה של הערכאה הדיונית, לעניין משך תקופת הצו הזמני כפי שניתן. הבקשה מתייחסת להחלטת בית הדין האזורי שלא לקבל בקשתה של המברשת ל"עיון חוזר" בהחלטה קודמת שנתן, ביום 14.7.15. המבקשת לא הגישה בקשת רשות ערעור על ההחלטה מיום 14.7.15 ובנסיבות המקרה לא התקיימו התנאים כפי שנקבעו בפסיקה ל"עיון חוזר". אף אין מקום בנסיבות המקרה להתערבות בהחלטה שלא לקבוע מועד לדיון בבקשה לפי פקודת בזיון בית משפט, יום לפני תום קיומם של יחסי עובד מעביד בין הצדדים. לגופם של דברים אף נראה לכאורה כי המבקשת תוכל להשלים את מחקרה שלא במסגרת יחסי עבודה עם המשיבה, תוך שיתוף פעולה הדדי בינה לבין המשיבה , בין לעניין סיום המחקר הקליני ככל שטרם הסתיים (ראו לעניין זה טענת המשיבה לפיה המחק ר הקליני הסתיים במהלך חודש יוני), ובין לעניין העברה של כלל הנתונים, המסמכים וחומרי המחשב מן המשיבה אל המבקשת, כפי שהתחייבה המשיבה לעשות.

29. אשר על כן, נוכח כל האמור, הבקשה למתן רשות ערעור על החלטות בית הדין האזורי מיום 21.7.15 ומיום 22.7.15, נדחית. יחסי עובד מעביד בין הצדדים הסתיימו ביום 22.7.15 . למען הסר ספק יודגש כי אף שהבקשה נדחתה, והסתיימו יחסי העבודה בין הצדדים, אין בכך כדי לשלול מחויבות הצדדים ל המשך שיתוף פעולה ביניהם, על מנת לאפשר למבקשת השלמת המחקר שביצעה במהלך תקופת עבודתה. ככל שלא יתקיים שיתוף פעולה כאמור, ממילא יהיה בית הדין האזורי רשאי לברר נושא זה, בין בהליך זמני ובין ב עת הדיון בהליך העיקרי. במסגרת זו, וככל שתהיה לכך עוד רלוונטיות, ניתן יהיה לברר גם את אותם עניינים הקשורים בהתנהלות הצדדים, שלפי טענת המבקשת עיכבו את השלמת מחקרה קודם לסיום יחסי העבודה, כפי שבאו לידי ביטוי בבקשות המ בקשת לפי פקודת בזיון בית המשפט, ולא התבררו בסופו של יום בבית הדין האזורי.
שקלתי אם לחייב המבקשת בהוצאות הבקשה, והגעתי לכלל מסקנה כי הוצאות הליך זה יובאו בחשבון על ידי בית הדין האזורי בתום ההליך העיקרי לפניו.

ניתנה היום, כ"ב אלול תשע"ה (06 ספטמבר 2015) בהעדר הצדדים ותישלח אליהם .


מעורבים
תובע: שירותי בריאות כללית
נתבע: בשם המבקשת
שופט :
עורכי דין: