ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין הנתבעים נגד אי טי אופציות בינאריות בע"מ :

לפני: כבוד השופטת קרן כהן

המבקשים:
הנתבעים

  1. אי טי אופציות בינאריות בע"מ
  2. BANC DE BINARY ITD
  3. יחזקאל שבת
  4. אורן שבת

ע"י ב"כ עו"ד רם ז'אן ועו"ד יעל וייס
-
המשיב:
התובע
אורי כץ
ע"י ב"כ עו"ד דרור גל ועו"ד גיל ריבלין

החלטה

לפניי בקשה לעיון מחדש בהחלטה מיום 11.3.2014 שבה נדחתה בקשת המבקשים (הנתבעים) לעיכוב הליכים מחמת הליך תלוי ועומד (להלן: הבקשה).

הרקע העובדתי
ביום 12.11.2013 הגישו המבקש ים תביעה נגד המשיב לבית משפט השלום. בכתב התביעה נטען כי המשיב הפר את חובת האמונים שחב למבקשות 1 ו-2 (להלן: המבקשות) בעת כה ונתו בתפקיד מנכ"ל המבקשת 1 ודירקטור מנהל של המבקשת 2. נטען כי המשיב התחרה ב מבקשות תוך שהוא מציב את עצמו בניגוד עניינים מובהק ותוך ניצול של הזדמנויות עסקיות שנקרו בדרכן של המבקשות על מנת להפיק לעצמו טובות הנאה. המבקשות טענו כי יש לחייב את המשיב בתשלום סכום של 1,000,000 ₪ בגין הנזק שנגרם להן מאבדן ההזדמנות העסקית לרכישת חברה מתחרה בעקבות פעולות המשיב (להלן: ההליך בבית משפט השלום).

ביום 18.12.2013 הגיש המשיב תביעה נגד המבקשים לבית דין זה. בתביעה נטען כי ה וא עבד אצל המבקש ות החל מיום 1.9.2011 ועד ליום 11.11.2013, שבו פוטר. המשיב טען כי הוא זכאי לתשלום זכויות שונות בגין תקופת עבודתו וסיומה – תשלום שכר עבודה עבור חודש 10/2013 ו עבור אחד עשר ימי עבודה בחודש 11/2013, תשלום חלף הודעה מוקדמת בהתאם לחוזה העבודה, שווי רכב בתקופת ההודעה המוקדמת, הפרשי עמלות, הפרשי הפרשות לביטוח מנהלים ומכתב לשחרור הפוליסה, פדיון חופשה, הקצאת מניות ולחלופין פיצוי בגין אי הקצאתם, פיצוי בגין אי מתן מכתב פיטורים בסכום דמי האבטלה שנמנעו מהמשיב ופיצוי בגין עגמת נפש.

הבקשה לעיכוב ההליכים בבית הדין לעבודה
ביום 29.12.2013 הגישו המבקשים בקשה לעיכוב הליכים בתיק זה בגין ההליך התלוי ועומד בבית משפט השלום וכן לסילוק התביעה על הסף כנגד המבקשת 2 מן הטעם שהמשיב לא היה עובד של ה.

ביום 11.3.2014 נדחתה הבקשה לעיכוב הליכים מן הטעם שלא קיימת חפיפה בין שני ההליכים. נפסק כי התביעה שהוגשה לבית דין זה עוסקת בזכויות המשיב בגין תקופת עבודתו אצל המבקשות וסיומה בעוד שההליך בבית משפט השלום עוסק בהתנהלותו ופעילותו של המשיב בתפקיד דירקטור של המבקשות. לפיכך נקבע כי לא ברור כיצד פסק דין באחת מהתובענות ייתר את בירור ההליך בפני הערכאה המקבילה, וזאת משום שהמסכת העובדתית הנדרשת להוכחת קיומם של יחסי עובד מעביד ולהוכחת פגמים בהתנהלותו של עובד שונה מהמסכת העובדתית הנדרשת להוכחת הפרה של חובת האמון של דירקטור בחברה (להלן: ההחלטה).

ביום 31.3.2014 הגישו המבקשים בקשת ערעור על ההחלטה לבית הדין הארצי (בר"ע 52380-03-14).

ביום 11.12.2014 דחה בית הדין הארצי את בקשת רשות הערעור לאחר שעיין בכתבי הטענות שהוגשו בשני ההליכים. בית הדין הארצי קבע שלא קיימת זהות בין עילות התביעה בשני ההליכים ואישר את ההחלטה. ובלשונו של בית הדין הארצי :
"19. ראשית יצוין, כי הגם שבשתי התביעות המדובר בשאלת זכאותו של המשיב לאופציות ומניות, הרי שלא מדובר באותה שאלה בשתי התביעות, שכן בתביעה בשלום טענו המבקשות כי נדונה בשאלת הענקת אופציות ומניות למשיב במסגרת המו"מ בין הצדדים באשר לתנאי פרישתו של המשיב עם סיום עבודתו. לעומת זאת, בתביעה באזורי טען המשיב כי מדובר בזכאות למניות ואופציות שסוכמה עמו קודם לתחילת עבודתו והתייחסה לתנאי עבודתו במובחן מתנאי סיום עבודתו .
20. אלא שבכך לא סגי, שכן גם לגופם של דברים, אין בידי לקבל את הנחת המוצא של המבקשים בדבר הקשר שבין הזכאות למניות ואפציות כנתבע בבית הדין האזורי לבין קביעתו של בית משפט השלום באשר להתנהלותו של המשיב לעת סיום עבודתו....
הנה כי כן, אותה התחייבות נטענת (שכאמור עצם תוקפה שנוי במחלוקת בין הצדדים) מתייחסת לתנאי העבודה המגיעים למשיב בגין תקופת עבודתו כחלק מתנאי שכרו ולא כחלק מתנאי סיום עבודתו. על תנאי עבודתו השוטפים של המשיב (ככל שיוכח כי כך הוסכם) לא ניתן להתנות, ועל כן גם אם יוכח כטענת המבקשות בתביעה בשלום, כי במועד סיום עבודתו הפר המשיב איזה מבין החובות המוטלות עליו מכוח כל דין, הרי שיהא בכך כדי להקנות למבקשות פיצוי מאת המשיב, אך אין בכך כדי לשלול מהמשיב בדיעבד את זכאותו לתנאי עבודתו השוטפים בשל אירועים שהתרחשו בסיום עבודתו.
.....
21. הנה כי כן, מהבחינה המהותית, אין כל חפיפה, לא מלאה ולא חלקית בין הטעון בירור בבית הדין האזורי לבין הטעון בירור בבית משפט השלום, ואין בכוחה של הקביעה בבית משפט השלום כדי להשפיע על שאלת זכאותו של המשיב לאופציות ומניות כחלק מתנאי עבודתו, בבית הדין האזורי.
22. משכך ומבלי להידרש לשאר המחלוקות שבין הצדדים וטענותיהם, ברי כי צדק בית הדין האזורי בקובעו כי פסק דין באחת מהתובענות לא ייתר את בירור ההליך בפני הערכאה המקבילה. כך גם משלא קיימת חפיפה בין השאלות הטעונות הכרעה בשני ההליכים מהבחינה המהותית, אין ולא היה מקום לבחון האם התקיימו התנאים הנוספים הנדרשים לצורך עיכוב הליכים, כך שאף בעניין זה צדק בית הדין האזורי שלאור מסקנתו כאמור, לא נדרש לאותם תנאים" (ההדגשות במקור – ק.כ) .

ביום 14.12.2014 הגישו המבקשים כתב הגנה בהליך זה.

הבקשה לעיכוב הליכים בבית משפט השלום
ביום 8.1.2015 הגיש המשיב בקשה לעיכוב הליכים לבית המשפט השלום בגין ההליך הנדון בפני בית דין זה.
המשיב טען כי המבקשות פירטו בכתב ההגנה שהוגש לבית הדין את המחלוקות העומדות בבסיס תביעתן בהליך המתנהל בבית המשפט השלום . דהיינו, הפרת חובות האמון והנאמנות על ידי המשיב, הפרת ההתחייבויות לאי תחרות והיעדר זכאותו לסעדים הנתבעים על ידו לרבות קבלת אופציות ומניות.
לפיכך טען המשיב כי משהתביעה בבית הדין האזורי עוסקת באותן שאלות עובדתיות ומשפטיות הדרושות הכרעה בתביעה בבית משפט השלום, בשל פירוט המחלוקות בכתב ההגנה מטעם המשיבות, ומשבית הדין הארצי קבע שאין מקום לעיכוב ההליכים המתנהלים בבית הדין לעבודה הרי שיש להורות על עיכוב ההליך בבית המשפט השלום עד להכרעת בית הדין בתביעת המשיב.

המבקשות טענו בתגובה כי המשיב מושתק מלהעלות טענות אלה מכיוון שטען בתגובה לבקשה לעיכוב הליכים שהוגשה לבית הדין ש אין כל זהות בין עילות התביעה המתבררות בערכאות השונות . עוד נטען כי הכלל בדבר הליך תלוי ועומד נועד לעכב את ההליך המאוחר בזמן, ובענייננו, את ההליך בבית הדין לעבודה ולא את ההליך שנפתח בבית משפט השלום . בנוסף נטען כי כל טענות המבקשות שנטענו בכתב ההגנה שהוגש לבית הדין האזורי לעבודה, היו ידועות למשיב עוד בטרם הגשת כתב ההגנה.

ביום 10.3.2015 דחה בית המשפט השלום את הבקשה לעיכוב הליכים שהגיש המשיב. וכך קבע בית משפט השלום:
"לאחר עיון בטענות הצדדים ובהחלטות שניתנו בהליך האחר, לא התרשמתי מקיומם של שיקולים המטים את הכף לעבר קבלת הבקשה ומהצדק לחרוג מקביעות שיפוטיות קודמות. ככל שלא אהפוך בעניין, ההליך האחר עוסק בזכויות המבקש מכוח דיני מגן וההליך שלפניי עוסק בהפרה נטענת של חובת הנאמנות של המבקש מכוח מערך דינים שונה. בנסיבות אלו, אין רלוונטיות לשיקולי מאזן נוחות והימנעות מהתדיינות כפולה והכרעות סותרות".

ביום 2.4.2015 הגיש המשיב בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי על החלטת בית משפט השלום (רע"א 4567-04-15).

ביום 25.5.2015 התקיים דיון בבית המשפט המחוזי בבקשת רשות הערעור של המשיב. ב מסגרת הדיון קיבל המשיב את המלצת בית המשפט המחוזי וחזר בו מבקשת רשות הערעור שהגיש.

בנסיבות אלה, לא עוכב ההליך המתנהל לפני בית משפט השלום.

הבקשה לעיון מחדש
בין לבין, ביום 28.1.2015, הגישו המבקשות בהליך זה את הבקשה לעיון מחדש בהחלטה שלא לעכב את ההליכים בתיק זה.
זו הבקשה הדרושה להכרעה במסגרת הליך זה.

טענות הצדדים
המבקשים טענו כי הבקשה לעיכוב הליכים שהוגשה לבית משפט השלום מהווה שינוי נסיבות קיצוני. לגרסתם באותה בקשה טען המשיב את אותן הטענות ששנטענו על ידי המשיבים בבקשה לעיכוב הליכים שהוגשה לבית דין זה. משמעות הדבר לגרסתן היא שהמשיב חזר בו מהאמור בתגובתו לבקשתן לעיכוב ההליכים ואף הוא סבור כיום שבשני ההליכים מתבררות סוגיות זהות. לפיכך נטען כי התשנו הנסיבות ועל בית הדין לעיין מחדש בהחלטתו. עוד נטען כי כשתוכרע המחלוקת המהותית בין הצדדים בשאלה אם המשיב ניצל הזדמנות עסקית והתחרה במבקשות, יוכרע גורל שתי התביעות.

המשיב שלל את טענות המבקשים. לטענתו אין המדובר בטענות סותרות וכי אחת התביעות לא תייתר את רעותה. נטען כי הסמכות לדון בשתי התביעות נתונה לבית הדין האזורי לעבודה וכי יש לבצע אבחנה בין היעדר זהות בנוגע לעילות בכתב התביעה לבין זהות השאלות המשפטיות העומדות להכרעה בשתי התביעות. עוד נטען כי יש הבדל מהותי בין בקשת העיכוב שהגישו המבקשים לבית הדין לבין בקשת המשיב לעיכוב הליכים שהוגשה בבית המשפט השלום, מכיוון שבקשת המשיב מתבססת על כך שהמבקשים בחרו לטעון במסגרת הגנת ם בבית הדין טענות זהות לטענות שנטענו בכתב התביעה שה וגש לבית המשפט השלום. כן נטען כי טענת ההשתק איננה יכולה לחול באופן רטרואקטיבי על ההליך הקודם. עוד נטען כי אין לאפשר עיון מחדש בהחלטה מטעמים הנוגעים למדיניות שיפוטית בהתאם לעיקרון סופיות הדיון.

בתשובתן לתגובת המשיב חזרו המבקשים על טענותיהם.

דיון והכרעה
תחילה אציין כי בסדרי הדין לא קיים הליך של "עיון מחדש" בהחלטות בית הדין. עם זאת, הלכה היא כי בית הדין רשאי לשוב ולעיין בהחלטות ביניים כאשר מתקיימות נסיבות חדשות שיש בהן כדי להצדיק את העיון מחדש.

לטעמי לא מתקיימות בענייננו נסיבות חדשות שיש בהן כדי להצדיק את העיון מחדש. שכן, לא מדובר בענייננו בנסיבות שהשתנו או בעובדות חדשות שנתגלו מאז מתן החלטת בית הדין. טענות המשיב בבקשתו לעיכוב הליכים בבית המשפט השלום אינן בבחינת נסיבו ת חדשות משמדובר בטענות משפטיות בלבד, שאף נדחו בארבע ערכאות שונות.
לפיכך, אף אם לכאורה יש בטענות המשיב משום הסכמה עם טענות המבקשים בבקשה לעיכוב הליכים , אין די בכך כדי לקבל את הבקשה לעיון מחדש מן הטעם שאין בטענות אלו כדי לשנות את פני הדברים כפי שהיו בעת מתן ההחלטה.

זאת ועוד. כפי שנקבע בהחלטה, בהחלטתו של בית הדין הארצי מיום 11.12.2014 ובהחלטתו של בית משפט השלום מיום 10.3.2015 אין המדובר בשני הליכים זהים או דומים אלא בעילות תביעה שונות ובמחלוקות שונות הטעונות הכרעה לגופן בכל אחת מהערכאות. כאמור, החלטתו של בית הדין הארצי מנומקת ומפורטת ובמסגרתה נבחנו עילות התביעה השונות, לרבות טענות המשיבים להפרת חובותיו של המשיב, והוסבר מדוע אין בהכרעתו של בית משפט השלום כדי לייתר את המחלוקות בענייננו, ולמצער, את המחלוקות המהותיות שבין הצדדים.

כמו כן, החלטת בית המשפט השלום ואף המלצתו של בית המשפט המחוזי, אותה קיבל המשיב, ניתנו לאחר שכתב ההגנה שהוגש בהליך זה עמד בפני אותן ערכאות שבחנו את ה טענות שנטענו בו, והחליטו שאין לעכב את ההליכים בתביעה המתנהלת בבית המשפט השלום.

בנסיבות אלה, משטענות המשיב בבקשה לעיכוב הליכים שהוגשה לבית משפט השלום נדחו על ידי שתי הערכאות ומשאין בהן כדי לשנות את התשתית העובדתית שעמדה לפני בעת מתן ההחלטה בבקשה לעיכוב הליכים ואת מהותן של התביעות המתנהלות בבית דין זה ובבית המשפט השלום, אין מקום לקבל את הבקשה לעיון מחדש ולשנות את ההחלטה מיום 11.3.2014.

סוף דבר
הבקשה לעיון מחדש בהחלטה מיום 11.3.2014 – נדחית.

נוכח הסכמת הצדדים לפנות להליך גישור בתביעה זו ובתביעה המתנהלת לפני בית משפט השלום, יעוכבו ההליכים בתובענה.

ניתנה היום, י"ז אלול תשע"ה, (01 ספטמבר 2015), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.


מעורבים
תובע: הנתבעים
נתבע: אי טי אופציות בינאריות בע"מ
שופט :
עורכי דין: