ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין דוהים בן מחמד חטיב נגד ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו :

בפני: כבוד השופטת א' פרוקצ'יה

העוררים: 1. אנואר בן עוני צבאח
2. דוהים בן מחמד חטיב
3. קודי בן מוחמד חטיב
4. שאהר בן מחמוד שתיה

נגד

המשיבה: מדינת ישראל

ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו
שניתנה ביום 20.3.02 בב"ש 90765/02 על ידי
כבוד השופט צ' גורפינקל

תאריך הישיבה: י"ט בניסן התשס"ב (1.4.02)

בשם העוררים: עו"ד ע' מסארוה ועו"ד א' קנצפולסקי

בשם המשיבה: עו"ד נ' אבו טהה

בבית המשפט העליון בירושלים

החלטה

1. לפני ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב (כבוד השופט גורפינקל) בה הוחלט לקבל את ערר המדינה על החלטת בית משפט השלום ולעצור את העוררים עד תום ההליכים נגדם תוך הגבלת משך מעצרם ל45- ימים. עוד נקבע בהחלטה כי אם לא יסתיים ההליך המשפטי בתוך פרק זמן זה ישוחררו העוררים ממעצרם בתנאי ערבות שנקבעו.

2. נגד העוררים הוגשו כתבי אישום המייחסים להם עבירות של כניסה לישראל שלא כחוק בניגוד לסעיף 12(1) לחוק הכניסה לישראל, תשי"ב1952-.

העורר 1 הוא תושב עוריף. העוררים 2 ו3- הם תושבי טול כרם, והעורר 4 הוא תושב שכם. מדובר באיזורים המוגדרים כיום כאיזורים B ו-C בשטחים.

3. המדינה ביקשה את מעצר העוררים עד תום ההליכים בעילות של מסוכנות וחשש להימלטות מן הדין. בית משפט השלום החליט על שחרורם בכפוף לתנאי שחרור, לאחר שמצא כי בנסיבות הענין אין הצדקה לשלול את חירותם האישית וראוי להטיל חלופת מעצר בעניינם, חרף המצב הבטחוני הקשה בו שרויה המדינה בעת זו.

בערר המדינה על החלטה זו קבע בית המשפט המחוזי כי, שלא כבימים עברו, קיים כיום חשש כי שחרור הנאשמים יביא להתחמקותם מהליכי השפיטה, נוכח העובדה כי לא ניתן יהיה, במצב הבטחון השורר כיום, להבטיח את התייצבותם למשפט באם ישוחררו. עם זאת, תוך מודעות לקושי שנוצר בגין מעצר נאשמים בגין עבירות שהייה שלא כחוק בישראל, העריך בית המשפט כי תקופה של 45 ימים עשויה להספיק לצורך סיום משפטם ולכן הורה על מעצרם למשך פרק זמן זה, ולשחרורם לאחר מכן בכפוף לתנאי הפקדה במזומן בסך 15,000 ש"ח על ידי כל אחד מהם.

4. הנאשמים - והם בלבד - עוררים על החלטה זו. עיקר טענתם היא - והיא נשמעת מפי באי כוחם מטעם הסניגוריה הציבורית - כי לא קמה עילת מעצר בעניינם נוכח העבירות בהן הם מואשמים, ואף אם קמה עילה כזו, יש להחיל לגביהם חלופת מעצר ראויה ולשחררם. לדבריהם, העובדה בלבד כי מקום מגוריהם הוא בשטחים אינה יכולה לשמש גורם בהחלטת המעצר אלא יש לבחון את מסוכנותם והחשש להימלטותם במנותק מכך, ועל יסוד בחינה פרטנית, אינדיבידואלית של כל מקרה לגופו.

בא כוח המדינה מתנגד לשחרור העוררים בנימוק כי במצב הבטחוני השורר כיום קיים חשש של ממש להימלטותם לשטחים ואי התייצבותם למשפט. כן הצביע על המסוכנות הנובעת מעצם שהותם בארץ כזרים ללא היתרי שהייה, וגם זאת על רקע מצב הבטחון.

5. שקלתי את מכלול נסיבות הענין על רקע טיעוני הצדדים ואלה מסקנותי:

חוק המעצרים אשר נחקק על רקע תפיסות היסוד של חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו מניח צורך בקיומו של איזון בין ערך חירות הפרט לערך בטחון הציבור תוך הדגשת הערך הראשון בהפעלת שיקול הדעת השיפוטי. ערך זה מכוון הן את דרך בחינת קיומה של עילת מעצר והן את בירור התאמתה של חלופת מעצר להשגת מטרת המעצר בדרך שתפגע פחות בחירותו האישית של הנאשם. בהפעלת שיקול הדעת כאמור מתחייבת, דרך כלל, בחינה פרטנית של נסיבותיו המיוחדות של הנאשם שעניינו עומד לדיון, ונדרש ביסוס עובדתי קונקרטי הן לקיומה של עילת מעצר והן לענין החלופה. הנחות כלליות, גורפות בלא ביסוס עובדתי, עלולות לערפל את תמונת הנתונים ואת מלאכת האיזונים העדינה המתחייבת בהליך זה.

שלא כבימים כתיקונם, עיתות חירום בטחוני מסוג זו בה אנו שרויים עתה, עלולות להשפיע על אופן הפעלת שיקול הדעת בהליך המעצר - השפעה שהזמן וארועי השעה גרמם. מצבי חירום עלולים לחייב הדגשה גוברת של מימד האינטרס הציבורי ביחס למימד האינדיבידואלי לנאשם ולהשפיע בכך על אופן עריכת האיזון בין עניינו של הפרט לעניינו של הציבור במסגרת שיקולי המעצר. היכולת לממש את זכותו של נאשם לחירות אישית כל עוד לא נמצא חייב בדינו בהנחה כי קימת תשתית מערכתית של המדינה לפיקוח ובקרה על קיום תנאי שחרור בערובה אופיינית לעיתות שגרה. בעיתות חירום, נרתמים כוחות האכיפה למשימות כלליות שיסודן בצרכי ההגנה על בטחון החיים. יכולתם בזמנים אלה לפקח על תנאי השחרור בערובה של נאשמים ולמנוע התחמקות מהליכי השפיטה מצטמצמת עד מאד. מציאות זו עשויה לעודד נסיונות התחמקות העלולים לסכל סיכוי להליך שיפוטי תקין. גורמים אלה אינם יכולים שלא להשפיע על שיקול הדעת השיפוטי בבחינת עילות המעצר וחלופות המעצר, ומציאותם, בבחינת ידיעה שיפוטית כללית, מחייבת התייחסות ומתן משקל ראוי.

6. בעיתות שגרה, אישום כנגד נאשם, תושב שטחים, שכל כולו נסב על כניסה ושהייה שלא כדין בישראל, מחייב בחינת קיומה של עילת מעצר בגין חשש מהתחמקותו מהליכי שפיטה בדרך הימלטותו לשטחים. אף שחשש זה קיים בכל מקרה דרך כלל, מתחייבת בחינה פרטנית של כל מקרה לגופו, ומשקל החשש להימלטות פוחת ככל שרשויות אכיפת החוק פועלות כסידרן בפיקוח על תנאי שחרור וכפיית התייצבות נאשמים לדין. שונה הדבר בעיתות חירום. שאז, עקב צמצום המשאבים המופנים לפיקוח משטרתי שגרתי, גובר מאד החשש מפי הימלטות ועמו עולה הסיכון מפני סיכולו של ההליך השיפוטי התקין עקב מעבר נאשמים תושבי שטחים מעבר לגבול והיעלמם בלא יכולת לאתרם. חשש זה אינו נעלם גם מקום שלא נמצא דבר בעברו של נאשם המצביע באורח קונקרטי על חשש להימלטות כאמור, ומשקלו של החשש בנסיבות מיוחדות אלה גובר במערך השיקולים הנבחנים בהליך המעצר עד כדי גיבושה של עילת מעצר ופעמים גם שלילת חלופת מעצר מחשש שתימצא לא יעילה. עם זאת בהינתן התנאים המיוחדים בהם פועלות רשויות הבטחון כאמור, שומה על מערכת השיפוט לנקוט בצעדים המתבקשים על מנת להאיץ ככל האפשר את בירורו של ההליך השיפוטי, באם מתברר כי לא ניתן לשחרר נאשמים תושבי שטחים בשל קושי להבטיח את התייצבותם למשפט.

7. מן הכלל אל הפרט:

העוררים אינם בעלי עבר פלילי קודם ככל הידוע לנו, והאישום היחידי נגדם הוא כניסה ושהייה בישראל שלא כדין כאשר אין כנגדם אישומים בעבירות פליליות נוספות. לכאורה, לא קמה כנגדם עילת מעצר בגין מסוכנות לבטחון הציבור או בטחון אדם. עם זאת, במצב החירום הבטחוני השורר כיום ונוכח העימות המתמשך בין תושבי השטחים לישראל, שחרורם של העוררים, תושבי שטחים, מהמעצר עלול, בהסתברות גבוהה מאד, להביא להימלטותם אל תוככי השטחים ואי התייצבותם למשפטם. סיכויי ההצלחה של הימלטות כזו גוברים נוכח הדגש המושם בפעילות כוחות הבטחון על משימות בטחוניות מיוחדות על חשבון משימות פיקוח ואכיפה שגרתיות. בנסיבות אלה, ומכח המצב השורר בשטח, מתקיימת עילת מעצר בעוררים הכרוכה בחשש להתחמקותם מהליכי שפיטה, וזאת גם אם לא הוכח חשש קונקרטי באשר לכל אחד מהם, וחשש זה, פרי מציאות של זמן ומקום, נושא עימו משקל רב במערך האיזונים הרלבנטי לענין המעצר.

אין במצב דברים זה כדי לשלול בחינת חלופות מעצר ראויות, אולם החלופה המוצעת צריכה להיות כזו שתשלול את סכנת ההימלטות או, לפחות, תתן ערובה של ממש אשר תמזער במידה ניכרת את ההסתברות כי תתממש.

בענייננו, לא הוצעו חלופות מעצר רציניות בעניינם של העוררים, העשויות להסיר את החשש מפני התחמקותם מהליכי המשפט. לא מצאתי כי בנסיבות ימים אלה והמציאות המיוחדת המאפיינת תקופה זו, תוכלנה חלופות המעצר שהוצעו להשיג את מטרות המעצר של העוררים, המיועדות להבטיח את מיצוי ההליך המשפטי בעניינם.

8. בצד האמור, מתחייבת ההדגשה הבאה: מעצרם של העוררים, על רקע אופי האישומים נגדם ונוכח הנסיבות המיוחדות של התקופה, מחייב היערכות מיוחדת ומהירה ביותר של מערכת השיפוט בערכאה הדיונית אשר תאפשר מתן קדימות ברורה לבירור משפטים שנושאם הוא אישומים כלפי תושבי שטחים בגין כניסה ושהייה שלא כדין בישראל. מוקד תשומת הלב של רשויות התביעה, הסנגוריה, ובתי המשפט צריך להיות מופנה להאצת בירורו של המשפט גופו, כדי לקצר ככל הניתן את תקופת ישיבתם במעצר של נאשמים ששחרורם ממעצר נמנע בעיקרו בשל מאפייניו המיוחדים של מצב החירום הבטחוני בתקופה זו.

9. האיזון בין עניינם של העוררים בהאצת משפטם לבין עניינו של הציבור בהבטחת הליך משפטי תקין בעניינם בא לידי ביטוי נאות בהחלטתו של בית המשפט המחוזי לעצור את העוררים עד תום ההליכים, תוך הגבלת תקופת מעצרם ל45- יום ושחרורם לאחר מכן בתנאים. אינני רואה לשנות קביעה זו - שהמדינה לא עררה עליה - בכפוף לכך שאם לא יסתיים המשפט תוך תקופת המעצר שנקבעה, ישוחררו העוררים בתנאי שחרור בערובה. אשר למהות התנאים, כל צד יהיה רשאי לפנות לערכאה הדיונית המוסמכת ולהעלות טענות בקשר לטיב תנאי השחרור הראויים, ובמידת הצורך, ניתן יהיה להורות על הגשת תסקירי מעצר לצורך כך.

בכפוף לאמור, הערר נדחה.

ניתנה היום, כ"ז בניסן תשס"ב (9.4.02).

ת

_________________
העתק מתאים למקור 02027390.R03
נוסח זה כפוף לשינויי עריכה וניסוח.
רשם

בבית המשפט העליון פועל מרכז מידע, טל' 02-XXXX444 בית המשפט פתוח להערות והצעות: pniot@supreme.court.gov.il
לבתי המשפט אתר באינטרנט: www.court.gov.il


מעורבים
תובע: דוהים בן מחמד חטיב
נתבע: ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו
שופט :
עורכי דין: