ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין נעמי בסן נגד אלקבס תאורה בע"מ :

בפני: כבוד השופטת ד' דורנר

המבקשים: 1. אונלי - תאורה בע"מ
2. נעמי בסן
3. לימור מושיוב
4. בנימין בסן

נגד

המשיבות: 1. ANTARES
2. אלקבס תאורה (1999) בע"מ

בקשת רשות ערעור על החלטות בית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו מיום 6.8.01 בבש"א 12066/01 ומיום 29.8.01 בבש"א 17672/01 (ת"א 1858/01) שניתנו על-ידי כבוד השופט י' זפט

בשם המבקשים: עו"ד יעקב קלדרון; עו"ד חנה קלדרון

בשם המשיבות: עו"ד קובי מאיר

בבית המשפט העליון

החלטה

המשיבה 1 (להלן: המשיבה), חברה אשר מקום מושבה בספרד, מייצרת גופי תאורה, ומאז 1992 משווקת את תוצרתה ב72- מדינות ברחבי העולם, ובכללן ישראל. בין מוצריה, סדרת גופי תאורה (להלן: המוצרים המקוריים) שעוצבו עבורה על-ידי חברת Porsche Design (להלן: חברת פורשה).

עד חודש נובמבר 2000 המבקשת 1 (להלן: המבקשת), חברה ישראלית, נהגה לרכוש את המוצרים המקוריים ישירות מן המשיבה.

בחודש נובמבר 2000 החלה המשיבה להפיץ את מוצריה בישראל באמצעות המשיבה 2 בלבד. במקביל, החלה המבקשת לייבא מסין גופי תאורה, המעתיקים במדויק את גופי התאורה בעיצובה של חברת פורשה, למעט הכיתוב על המוצר, המלמד כי המוצר עוצב על-ידי חברת פורשה (להלן: המוצרים המזויפים).
בעקבות בקשה שהגישה המשיבה, הורה בית-משפט השלום בכפר-סבא על מתן צו מניעה ארעי במעמד צד אחד, המורה למבקשת להימנע מלייבא, לשווק ולהפיץ את המוצרים המזויפים, ועל מינוי כונס נכסים על מוצרים מזויפים שייתפסו על-ידיו. הצו הותנה, בין היתר, בהפקדת ערבות בנקאית בסך 200,000 ש"ח.

לאחר מתן הצו הועברה התובענה, בשל היעדר סמכות עניינית, לבית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, והמשיבה עתרה בפניו למתן צו מניעה קבוע, צו למתן חשבונות וסעד כספי, בעילה של גניבת-עין לפי חוק עוולות מסחריות, תשנ"ט1999- ובעילה לפי חוק עשיית עושר ולא במשפט, תשל"ט1979-. במסגרת תובענה זו הגישה המשיבה לבית-המשפט המחוזי בקשה לאסור על המבקשת בצו מניעה זמני ייבוא, שיווק והפצה של המוצרים המזויפים.

בית-המשפט המחוזי (השופט יהודה זפט) קבע, לאחר שמיעת ראיות, כי למרות שהמשיבה לא הגישה נתונים בדבר היקף מכירותיה בישראל של המוצרים בעיצוב חברת פורשה, הרי שהעובדה שהמבקשת רכשה ושיווקה מוצרים אלו מן המשיבה במשך שנים, והעובדה שלאחר שהמשיבה הפסיקה את התקשרותה עם המבקשת, הזמינה האחרונה מוצרים מזויפים מיצרן סיני, "מניחה יסוד לכאורי מספיק להנחה בדבר קיומו של מוניטין למוצרים הנדונים בשוק הישראלי". עוד קבע בית-המשפט המחוזי, כי לפיכך התקיימו יסודות העוולה של גניבת-עין, וכפועל-יוצא מזה, הוכחו סיכויי המשיבה לזכות בתביעתה, משכך, לא נדרש בית-המשפט המחוזי לשאלה, האם אי רישום המוצרים כמדגמים בישראל שולל את קיומה של עילת תביעה בגין עשיית עושר ולא במשפט. עוד ציין בית-המשפט בהחלטתו, כי ניסיונותיה של המבקשת להראות שהמשיבה הפרה את התחייבויותיה מול חברת פורשה אינן רלוואנטיות לתובענה ולבקשה. לבסוף, הורה בית-המשפט המחוזי על מתן צו מניעה זמני כנגד המבקשת, שהותנה בערובה עצמית של המשיבה ובערבות בנקאית אוטונומית בסך 25,000 ש"ח (להלן: ההחלטה הראשונה).

או אז הגישה המשיבה בקשה נוספת לבית-המשפט המחוזי להחזרת הערבות הבנקאית בסך 200,000 ש"ח, שחויבה להמציא על-פי פסיקת בית-משפט השלום. בית-המשפט המחוזי קיבל את הבקשה (להלן: ההחלטה השניה) בהסבירו:

הואיל והמחוקק הגביל בסעיף 19 לחוק עוולות מסחריות את גובה העירבון לסך של 25,000 ש"ח, החלטתי לקבל את הבקשה ולהורות על החזרת הערבות הבנקאית בסך 200,000 ש"ח ובלבד שהבנק הערב יאשר בכתב תחילה כי הערבות בסך 25,000 ש"ח חלה גם להבטחת נזק ממתן הצו הארעי שניתן בבית משפט השלום בכפר-סבא ב- 17.5.01.
הערבות העצמית של [המשיבה], יחד עם הערבות הבנקאית מהווה ערובה מספקת לנזקי [המבקשים].

מכאן הבקשה שבפניי למתן רשות ערעור, שבגידרה תקפו המבקשים את שתי ההחלטות. כנגד ההחלטה הראשונה טענו, כי לא ניתן להסיק קיומו של מוניטין אך מן העובדה שהמבקשת ייבאה מוצרים דומים למוצרי המשיבה ובכמות מסחרית; כי כאשר עסקינן ב"תובע זר", נטל ההוכחה לקיום מוניטין בארץ כבד במיוחד; וכי גם אם הוכח מוניטין של המוצר בישראל, הרי שהזכויות במוניטין אינן של המשיבה כי אם של חברת פורשה, אשר לא צורפה להליכים על-ידי המשיבה. עוד טענו המבקשים, כי על-פי הסכם הרשיון בין המשיבה לבין חברת פורשה, רשיון הייצור הזמני של המשיבה פקע וחל עליה איסור להמשיך ולייצר מוצרים אלו, ומכאן שלפי הסכם זה, הזכות הקניינית במוניטין נועדה להישאר בידי חברת פורשה, ולמשיבה הוקנתה רק זכות חוזית לייצר ולשווק מוצרים אלו. לבסוף טענו המבקשים, כי לא ניתן לזכות תובע בסעד מכוח עילות גניבת-עין ועשיית עושר ולא במשפט, כאשר התובע יכול היה לרשום את המוצרים כמדגמים.

אשר להחלטה השניה טענו המבקשים, כי הערבות הבנקאית שקבע בית-משפט השלום נועדה להבטיח את נזקי המבקשים כתוצאה מצו כינוס הנכסים; כי צו כונס הנכסים בוצע, והמשיבה מחזיקה ברכוש המבקשת הנאמד בשווי של 300,000 ש"ח; וכי לפיכך ראוי להעמיד ערבות של ממש העומדת ביחס ריאלי לנזקים שנגרמו ונגרמים למבקשים.

מנגד, תמכו המשיבות יתדותיהן בהחלטת בית-המשפט המחוזי והוסיפו, כי בהליך ביניים, יש לבדוק האם יש ראיות מספיקות לכאורה לביסוס הטענה בדבר גניבת-עין שמכוחה ראוי להעניק למשיבות את הסעדים הזמניים שנתבקשו. עוד טענו המשיבות, כי הוכח קיומו של מוניטין, שכן המדובר בהעתקה מדויקת של סדרת גופי התאורה המקורית; ארבעה יצרנים שונים בחרו להעתיק דווקא מוצר זה; המבקשת ייבאה במקרה אחד מכולה גדולה מסין עמוסה בדגמים מזויפים, ואף הוכחה כוונתה להטעות. לבסוף טענו המשיבות, כי לחברת פורשה זכויות קניין רוחני בעיצוב המוצר, אך למשיבה זכויות קניין במוצר הסופי כגוף תאורה, שכן על-פי ההסכם בין המשיבה לחברת פורשה, אשר, לטענת המשיבות, עומד בתוקפו, הזמינה המשיבה מחברת פורשה שירותי עיצוב לצורך ייצורם הסידרתי אצל המשיבה; חברת פורשה אף קיבלה סכום כסף בתמורה לשירותי העיצוב ותמלוגים דרך קבע מן המכירות.

אשר להחלטה השניה, ציינו המשיבות, כי הן עמדו בתנאים ובדרישות שהציב בית-המשפט המחוזי כאמור בהחלטתו השניה, וכי למבקשים לא עשויים להיגרם נזקים ניכרים כתוצאה מתפיסת המוצרים.

דין הבקשה להידחות.

יש לדחות את טענותיהם של המבקשים בדבר אי הוכחת מוניטין המוצר במידת ההוכחה הנדרשת. כאמור, המדובר בהליך ביניים, שבגידרו שמע בית-המשפט המחוזי ראיות וקבע, כעניין שבעובדה, כי הוכח לכאורה מוניטין של המוצר בישראל ומוניטין של המשיבה במוצר המוגמר. כידוע, בממצאים אלו אין ערכאת הערעור נוהגת להתערב, והמבקשים לא העלו טעם לסטות מכלל זה במקרה הנוכחי.

יש לדחות אף את טענת המבקשים בדבר אי רישום המוצרים כמדגמים בישראל. בית-משפט זה דן, בהרכב מורחב, בשאלה זו, ובדעת-רוב הוכר עקרונית קיומה של עילת תביעה מכוח דיני עשיית עושר ולא במשפט, אף במקום שבו לא קמה ליצרן זכות מוכרת בדיני הקניין הרוחני (רע"א 5768/94 א.ש.י.ר יבוא יצור והפצה בע"מ ואח' נ' פורום אביזרים ומוצרי צריכה בע"מ ואח', פ"ד נב(4) 289).
לבסוף, אין עילה להתערב אף בהחלטתו השניה של בית-המשפט המחוזי. החלטה זו מעוגנת בחוק עוולות מסחריות והיא נתמכת בהתרשמותו הבלתי-אמצעית מן הראיות והעדויות שהוצגו בפניו באשר לנזקיהם האפשריים של המבקשים.

אשר-על-כן, הבקשה למתן רשות ערעור נדחית.

המבקשות תישאנה בהוצאות המשיבות בסך 20,000 ש"ח.

ניתנה היום, י"ט באייר תשס"ב (1.5.02).

ת

_________________
העתק מתאים למקור 01075980.L03
נוסח זה כפוף לשינויי עריכה וניסוח.
רשם
בבית המשפט העליון פועל מרכז מידע, טל' 02-XXXX444 בית המשפט פתוח להערות והצעות: [email protected]
לבתי המשפט אתר באינטרנט: www.court.gov.il


מעורבים
תובע: נעמי בסן
נתבע: אלקבס תאורה בע"מ
שופט :
עורכי דין: