ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין ההסתדרות הרפואית בישראל נגד הממשלה :

פסק-דין בתיק בג"ץ 4128/15 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק

לפני: כבוד המשנה לנשיאה א' רובינשטיין

כבוד השופט ס' ג'ובראן

כבוד השופט נ' הנדל

העותרת:
ההסתדרות הרפואית בישראל

נ ג ד

המשיבים:
1. הממשלה

2. ועדת מינויים

3. היועץ המשפטי לממשלה

4. משה בר סימן טוב

עתירה למתן צו על תנאי וצו ביניים

תאריך הישיבה:
ו' באב התשע"ה
(22.07.2015)

בשם העותרת:
עו"ד ארנה לין; עו"ד תמר וינטר-קמר; עו"ד אורטל מנדלאוי

בשם המשיבים:
עו"ד יונתן ברמן

פסק-דין

המשנה לנשיאה א' רובינשטיין:

א. עתירה מטעם ההסתדרות הרפואית בישראל (להלן העותרת) להורות לממשלה לבטל את החלטתה מיום 7.6.15 למנות את המשיב 4, שאינו רופא, לכהונת המנהל הכללי (מנכ"ל) של משרד הבריאות.

רקע והליכים קודמים

ב. ביום 19.5.15 החליטה הממשלה לאשר את מינויו של חבר הכנסת יעקב ליצמן לתפקיד סגן שר הבריאות. באותו יום פנה סגן השר החדש לועדת המינויים בבקשה לדון במועמדות המשיב 4 לתפקיד מנכ"ל המשרד. נציין בקצרה, כי המשיב 4 הוא כלכלן רב זכויות בשירות הציבורי, לרבות עיסוק בכלכלת בריאות, אך ללא הכשרה מקצועית בתחום הרפואה – כפי שנכתב, בין היתר, במכתב סגן השר לועדת המינויים. ביום 1.6.15, לאחר דיון, החליטה ועדת המינויים בדעת רוב לאשר את מועמדותו של המשיב 4 לתפקיד. רוב הועדה כלל את נציב השירות ועמו נציג ציבור. נציגת ציבור מתחום הרפואה חלקה על מסקנות הרוב. באותו יום, לאחר שהועדה קיבלה את החלטתה, התקבל במשרדי נציבות שירות המדינה מכתבו של יו"ר העותרת, ד"ר ל' אידלמן, אשר ביקש להופיע בפני הועדה. ביום 3.6.15 השיב נציב שירות המדינה, המכהן כיו"ר ועדת המינויים, כי המכתב הועבר לחברי הועדה ונמצא כי אין צורך בקיום דיון חוזר. ביום 4.6.15 שלח יו"ר העותרת מכתב בעל תוכן דומה ליועץ המשפטי לממשלה (המשיב 3). ביום 6.6.15 השיבה היועצת המשפטית של משרד הבריאות – על דעת היועץ המשפטי לממשלה – כי מכתבו יוצג בפני הממשלה בעת הצבעתה על אישור המינוי, וכי אין מניעה משפטית למינוי המשיב 4 לתפקיד. ביום 6.6.15, לאחר דיון בו הוצגו המסמכים הרלבנטיים ובתוכם מכתב יו"ר העותרת מיום 4.6.15, אישרה הממשלה את מינוי המשיב 4 לתפקיד מנכ"ל משרד הבריאות, תוך שנקבע כי יתחיל את תפקידו ביום 1.7.15. ביום 14.6.15 הוגשה העתירה, וביום 23.6.15 הוחלט (מפי השופט צ' זילברטל) שלא להיעתר לבקשה לצו ביניים שימנע את מינוי המשיב 4 עד להכרעה לגופו של עניין, וצוין כי עסקינן בנושא הפיך.

טענות העותרת

ג. ראשית יצוין, כי העותרת אינה חולקת על איכויותיו האישיות של המשיב 4, וטענותיה מתמצות לעניין דרישות הסף לתפקיד מנכ"ל משרד הבריאות; ובאחיזת השור בקרניו – האם הדין על פי פרשנותו הראויה מחייב שמנכ"ל המשרד יהיה רופא.

ד. טענתה העיקרית של העותרת היא, כי החובה שמנכ"ל המשרד יהיה רופא נגזרת מן הסמכויות הרבות שהוענקו לו בחוק. העותרת מונה שורת סמכויות סטטוטוריות שהוענקו למנכ"ל משרד הבריאות, אשר מחייבות הפעלת שיקול דעת מקצועי-רפואי. כך, למשל, סעיף 11 לפקודת בריאות העם (מס' 40 לשנת 1940) מסמיך את מנכ"ל המשרד להכריז על מחלות כעל מחלות מדבקות. דוגמה נוספת מצויה בתקנה 4א(ב) לתקנות בריאות העם (ניסויים רפואיים בבני אדם), תשמ"א-1980, המעגנת את סמכותו של מנכ"ל המשרד "להורות כל הוראה ביחס לאופן ביצועו של ניסוי רפואי מיוחד פלוני, הנדרשת לשם שמירה על בריאות המשתתפים בניסוי ועל זכויותיהם [...]". לטענת העותרת, סמכויות כאלה מחייבות מינוי רופא לתפקיד מנכ"ל משרד הבריאות. העותרת מוסיפה כי אצילת הסמכויות על-ידי המנכ"ל לגופים מקצועיים אין די בה לאפשר את מינויו של מנכ"ל שאינו רופא, מן הטעמים הבאים: ראשית, המנכ"ל מנוע מהאצלת כל הסמכויות המקצועיות שהוקנו לו, שכן חלק מן הסמכויות כוללות התקנת תקנות אשר יש קושי משפטי בהאצלתן לאחר, וכן מאחר שמדובר בסמכויות המשליכות על זכויות אדם שחלקן ניתן באופן בלעדי למנכ"ל. שנית, אצילת הסמכויות לגורם מקצועי אינה מסירה מן המנכ"ל את אחריותו לבקר את אופן השימוש בסמכות שהואצלה ולפקח עליה. לטענת העותרת, אין אדם שאינו רופא יכול לבקר כהלכה את השימוש בסמכות רפואית מקצועית, ולפקח עליה.
ה. עוד טוענת העותרת, כי נפלו פגמים בהליך קבלת ההחלטה בדבר מינוי המשיב 4. לטענתה, החלטת ועדת המינויים הכריעה בשאלת כשירותו של המשיב 4 לתפקיד, אך לא במידת התאמתו. נטען, כי המשיב 4 אינו עומד בדרישת הסף לניסיון בתפקיד ניהולי בכיר, שכן נסיונו כולל מילוי תפקידים ביצועיים שאינם ניהוליים. לבסוף נטען, כי ועדת המינויים קיבלה את ההחלטה על בסיס תשתית ראייתית חלקית; זאת – שכן חוות הדעת המשפטית שהונחה בפניה על-ידי היועצת המשפטית של משרד הבריאות אינה מתיחסת לטענות שפורטו מעלה (בפסקה ד'), וכן מאחר שחוות הדעת מציינת שבראש קופות החולים עומדים כיום מנהלים שאינם רופאים. העותרת מתנגדת להשוואה בין קופות החולים למשרד הבריאות, שכן משרד הבריאות – בניגוד לקופות החולים – הוא גוף ציבורי האמון על קביעת מדיניות ורגולציה, בין היתר כלפי קופות החולים, באופן המחייב הפעלת שיקול דעת מקצועי על-ידי העומד בראשו.

טענות המשיבה

ו. לטענת המשיבה, אין חובה בדין כי מנכ"ל משרד הבריאות יהיה רופא בהכשרתו. להדגשת הטענה, מפנה המשיבה לסעיף 59(ד) לפקודת הרופאים [נוסח חדש], תשל"ז-1976 בו נקבע "אם המנהל הכללי אינו רופא מורשה, יהיו תקנות לפי סעיפים קטנים (ב) ו-(ב1) ומתן רשות לפי סעיף קטן (ג) טעונים התייעצות עם יושב ראש המועצה המדעית" (ההדגשה הוספה – א"ר). רוצה לומר, הדין מכיר במנכ"ל שאינו רופא. המשיבה מוסיפה, כי אין מניעה – ובנסיבות מסוימות הדבר מתחייב – כי מנכ"ל משרד הבריאות יוועץ בגורמים מקצועיים במשרדו לפני השימוש בסמכויות שהוענקו לו כדין, אך אין בכך כדי לקבוע שהסמכה כרופא הכרחית לשם מינויו לתפקיד. עוד מציינת המשיבה, כי גם אילו היה המשיב 4 רופא בהסמכתו, עדיין לא היה בכך כדי להקנות לו את מלוא הידע המקצועי הדרוש לשם הפעלת שלל סמכויותיו הנוגעות למגוון נושאים – מן התנאים הדרושים להכשרת שינניות ועד לענייני קבורה, להבדיל. לבסוף, באשר לקבלת ההחלטה בועדת המינויים, נטען כי הועדה שקלה את כלל השיקולים הרלבנטיים תוך הישענות על תשתית ראייתית מספקת, ומכתב יו"ר העותרת – על טענותיו – הוצג בפני הועדה, אך זו החליטה שאין בו כדי להצדיק דיון חוזר בהחלטתה.

הדיון בפנינו

ז. באת-כוח העותרת הדגישה בדיון את העובדה שאין תקדים למינוי אדם שאינו רופא לתפקיד מנכ"ל משרד הבריאות, והדבר אומר דרשני; התיקון מ-1976 לא יושם מעולם, וכך היתה לגביו גם ההנחה מעיקרא. עוד הוטעם, כי האצלת הסמכויות תהיה מסובכת ביותר, שכן כיצד תואצל סמכות כשהמאציל אינו יכול לפקח על הפעלתה. עוד נטען, בין השאר, כי ועדת המינויים לא דנה בטענות לעניין הצורך במנכ"ל רופא, ולא קבעה אמות מידה לתפקיד ולצרכי משרד הבריאות, אלא פעלה במשקפיים צרים של דרישות הסף, בחינת שרטוט העיגול לאחר שהחץ תקוע בלוח המטרה; לא נשקלו כל השיקולים הרלבנטיים, כגון שהמשיב 4 לא מילא בעבר תפקיד ניהולי. בא-כוח המשיבה הדגיש, כי עולם הרפואה המודרני כולל תחומי התמחות רבים אשר אין איש אחד מסוגל להיות מיומן בכולם, ולפיכך אין להציב דרישה לפיה מנכ"ל משרד הבריאות צריך להיות בעל ידע מקצועי בכל תחום המצוי תחת אחריותו. עוד נטען, כי רקעו של המשיב 4 רלבנטי לתחומי העיסוק של המשרד, וכי נושא התקנות שבאחריותו מצריך תדיר עבודת מטה של מומחים. והמנכ"ל נדרש לכך רק לאחריה. נאמר גם, כי יש להותיר את שיקול הדעת במינוי כגון דא לדרג הנבחר. שמענו גם את דברי יו"ר העותרת והוא הדגיש כי רופא הוא הוא המבין את מצוקת החולה, ועל המנכ"ל להיות מי ש"נגע בחולים". החשש של העותרת הוא, פן הובא המשיב 4 לשם קיצוצים; ישראל מצויה בתחתית במובן של שירותי רפואה ורופאים, ונטען כי המשיב 4 ייצג בשירותו הקודם אידיאולוגיה שלפיה אין להוסיף כסף למערכת הבריאות, על המשתמע.

הכרעה

ח. לאחר העיון איננו רואים מקום להלום את העתירה. לא נכחד, כי שובת לב הטענה המהותית שמה שנהג לאורך 67 שנות המדינה עד הנה, ללא יוצא מן הכלל, אינו קלוט מן האויר ואינו תלוש מקרקע הנושא. קרי, האינטואיציה על פניה, ובמיוחד נוכח הסמכויות המקצועיות השונות המוענקות למנכ"ל בדין והמעוגנות בעולם הרפואה, היא כי המפעיל סמכויות אלה והמנצח המינהלי – לא המיניסטריאלי – על תזמורת הרפואה ובריאות העם במדינה יהיה רופא, גם אם כמובן אין בידו להיות מומחה לכל תחום ברפואה, המתפצלת לתת התמחויות רבות. ואולם, הדין אינו נוקט דרך זו, וראיה לדבר הן המתוה הכללי של מינוי מנהלים כלליים והן התיקון הספציפי הנזכר מ-1976; ועולה השאלה אם הנוהג רב השנים מטה את הכף לעבר פרשנות ייחודית למשרדים ה"מקצועיים" שונים, כגון שמשרד החקלאות ינוהל על-ידי חקלאי או אגרונום, משרד המשפטים אך ורק על-ידי משפטן, משרד הגנת הסביבה על-ידי מומחה ספציפי בתחום זה, משרד הפנים והמשרד לבטחון פנים על ידי מומחים בהם ועוד ועוד, מבלי שאתעלם מהבדלים בין המשרדים, או שמא גדרי הדין מותירים שיקול דעת לועדת המינויים, והיו דברים מעולם במשרדים שונים, בוריאציות שונות – ועל כן משאלת העותרת חורגת מגבולות ההתערבות; זאת – גם אם היא משקפת דין רצוי, בחינת התמקצעות של השירות הציבורי בדרגים בכירים. אפשר גם לשאול, האם ההתמצאות הייחודית בתחומו הספציפי של המשרד היא עיקר, או שמא לכישורים רלבנטיים אחרים משקל, בהתוספם להכרת תחומים מסוימים של המשרד.

ט. כאן עלינו להעלות גם את האידך גיסא: ניטול את המקרה שלפנינו. חלק ניכר מבעיותיה של מערכת הבריאות הוא כלכלי וכספי ועל כך אין חולק. הדעת נותנת כי השר, סגן השר והדרג הממונה סברו שאתגר מרכזי המונח לפתחה של מערכת הבריאות, הוא הנושא הכלכלי, הכרוך בתקציבי מערכת הבריאות, במימון חוק ביטוח בריאות ממלכתי, וכיוצא בזה. לשמו של זה – כך סבור הדרג הממונה – יש צורך באיש כלכלה וכספים. יתכן לטעון, אולי כך כחריג לעת הזאת, שהזמן הוא שיוכיח אם הצדיק עצמו צעד זה; כך, שמא שלא כדברי יו"ר העותרת, אין עסקינן במי שהובא לקצץ בתקציבי הבריאות, כפי שתואר על-ידי ד"ר אידלמן לגבי גישת המשיב 4 בעבר בהיותו באגף התקציבים (ואיני מביע כמובן דעה על דיוק הדברים), אלא כמי שיוכל מטעם מערכת הבריאות, בחינת "דברים שרואים מכאן אין רואים משם" לסייע למערכת הבריאות בהשגת תקציבים ולהיאבק למענה. ועוד, אכן המשיב 4 לא ניהל מערכות בריאות או תאגידים, אך הרקע היחודי של תפקיד בכיר מאוד באגף התקציבים אותו מילא, וראו להלן, מקנה מבט-על והבנת רוחב, העשויים להיות שוי ערך לניסיון ניהולי.

י. במישור הנורמטיבי, חוק שירות המדינה (מינויים), תשי"ט-1959 קובע בסעיף 12 את מינויו של מנהל כללי למשרד ממשלתי כמשרת אמון; הוא אינו מבחין בין משרדי ממשלה. הוא הדין לקביעת הממשלה לעניין ועדת המינויים, הכוללת את נציב שירות המדינה ושני חברים מתוך רשימה ("הודעה בדבר תנאים למינוי למשרות מסוימות", ילקוט הפרסומים תשנ"ט, 3445). גם הכישורים למנכ"ל, על פי החלטת הממשלה 86 מ- 10.5.09, הם כלליים בתחום ההשכלה, ללא ייחוס משרדי ספציפי (סעיף א(1)), ובאשר לניסיון – ניסיון ספציפי בתחום פעולות המשרד הוא אחת האופציות שבדין; הראשונה שבהן היא "ניסיון בתפקידים ניהוליים בכירים, בשירות הציבורי או בתאגיד בעל היקף ..." תוך שאין הגדרה למהות הניסיון, ומכל מקום אין דרישה של מומחיות ספציפית בתחום המשרד.

יא. לשון החוק בדין הכללי של מינוי מנכ"לים, ועל כך אין חולק, מקשה איפוא לתמוך בעתירה, ולכך יש להוסיף את התיקון הנזכר לפקודת הרופאים משנת 1976, שצפה אפשרות למינוי מנכ"ל שאינו רופא במשרד הבריאות. אכן, לא נעשה שימוש בדגם זה לאורך השנים מאז 1976, ועיון בפרוטוקול של ועדת השירותים הציבוריים בכנסת מ-1976 מצביע על כך שההנחה היתה, כי ספק אם יתממש מינוי כזה; כך בדיון מ-10.1.76, וכך עלה מדברי נציגי משרד הבריאות שלא ראו בחיוב מנכ"ל שאינו רופא, וכך גם דברי ח"כ ח' גרוסמן יו"ר הועדה בישיבות 18.1.76 ו- 8.2.76; אשר הניחה כי כמו בעבר גם בעתיד יהא המנכ"ל רופא. אך אמירות –חשובות ככל שיהיו – לחוד והדין לחוד, ובמקרה זה מניח הדין במפורש אפשרות כי מנכ"ל לא יהא רופא.

יב. עתה עלינו לשאול עצמנו האם עריכת שינוי בנוהג בן כל שנות המדינה ושנראה כהגיוני וכטבעי לאורך השנים אל שדה חדש, חורגת מן הסביר, לא כל שכן באופן קיצוני, או שמא יש בה מאמץ כן לגישה חדשה בתחום מימוש אחריותו של הדרג המיניסטריאלי, גם אם בכיוון שונה מן המקובל. תשובתנו היא, כי אין בידינו לומר שהדבר חורג מן הסביר באופן המצדיק התערבות, גם אם לטעמנו הדרך הסלולה היתה ראויה; עסקינן בנושא שיוכח במבחן הזמן, הביצוע והתוצאה.

יג. בעתירה נטען, כאמור, כי על פי זכרון דברים (הרשום כהסכם קיבוצי) מיום 29.1.76 נכלל מנכ"ל משרד הבריאות כבעל הדרגה הגבוהה ביותר בסולם הרופאים, וכך עולה גם מהסכם קיבוצי מיום 21.7.91, לרבות לגבי סוגי תשלומים שונים, ובהסכם קיבוצי נוסף מיום 20.6.94 לענין תוספת תפוקה (עוד אחת מן התוספות "בעזרת השם", קרי להבדיל, המצאת שמות כדי להוסיף שכר) ותוספת שהיה, וכן בהסכם קיבוצי מיום 17.4.11 לענין כוננות מנהל בית חולים החלה גם על מנכ"ל המשרד, וגם ניתן לו פיצוי בשל אי זכאות לכוננויות מסוימות בהסכם קיבוצי מיום 25.8.11. טענות אלה שלובות בנוהג ששרר לאורך השנים למנות מנכ"ל רופא, ומשמיעות את הרצון לשמור על מעמדו של המנכ"ל הרופא ולאפשר לו שכר מקביל לכפיפיו. הן כשלעצמן אינן מצביעות על כך שאי אפשר למנות על פי הדין מי שאינו רופא.

יד. אכן, טענה חזקה ממנה היא זו הכרוכה בסמכויות הסטטוטוריות לפי חוקים שונים. אין להקל בכך ראש, אך מנגד יש לזכור כי שרים מתקינים תדיר תקנות שאין הם בקיאים בהכרח – מבלי לפגוע – במגוון תכניהן, והמטרה הסטטוטורית היא נטילת האחריות על ידיהם בחתמם על התקנות; ראו הערת השופט א' גולדברג בבג"ץ 3094/93 התנועה לאיכות השלטון נ' ממשלת ישראל פ"ד מ"ז (5) 404, 430. במקרה דנא המנכ"ל הוא בעל מגוון סמכויות שראשיתן עוד בעידן המנדטורי, אך שוב – גם אילו היה רופא אין בידו לשלוט בכל נושא רפואי, בעולם רב התמחויות ותת-התמחויות דהאידנא, ועל כן, גם אם למנכ"ל רופא היתה התמצאות כללית גדולה יותר, מטבע הדברים, אף הוא היה נזקק להיוועצויות בגורמים רפואיים שונים המתמחים בתחומיהם לשם הבנת כל מאטריה הבאה בתקנוּת ובעבודת המשרד בכלל. יכולת הפיקוח המקצועית שלו אמנם פחותה משל מנכ"ל רופא, אך אין בידינו לומר כי אדם בעל כישורים רבים אחרים לא יוכל למלא חובותיו כמנכ"ל. ואם ישאל השואל, והציבור הזקוק לשירותי הבריאות מה יהא עליו במובן הרפואי, התשובה לכך היא, כי יש מערך שלם וזמין של תמיכת רופאים בכירים במשרד הבריאות, אשר יסייע במקומות שיהיו טעוני סיוע, תוך שהמנכ"ל נוטל אחריות ככל מנכ"ל רופא, שלא בהכרח יתמצא בכל ענף רפואי.

טו. כאן המקום לציין, כי קורות חייו של המשיב 4 מרשימות – בגיל צעיר עלה בסולם הדרגות באגף התקציבים עד להיותו משנה לממונה על התקציבים, לרבות אחריות לאורך שנים לנושא תקציבי הבריאות, שהוא כמובן נושא קריטי; חברות בוועדה להרחבת סל הבריאות; טיפול במשברים שונים; וכן כהונה כדירקטור בגופים בעלי פן חברתי כמו מפעל הפיס ומכון "ברוקדיל"; ולאחרונה כציר כלכלי בוושינגטון. המשיב 4 הוא בעל תואר ראשון ושני. הועדה נדרשה למכתבו של סגן השר לועדת המינויים שהזכיר, בצד קיומם של רופאים בכירים במשרד הבריאות כרשת מסייעת למנכ"ל, גם את העובדה שארבע קופות חולים בישראל מנוהלות על-ידי מי שאינם רופאים, וגם אם יש שוני בין תפקידי הניהול בקופות החולים לבין זה של מנכ"ל משרד הבריאות, יש גם דמיון באחריות הכלכלית והתקציבית. הועדה הזכירה כי היועצת המשפטית של משרד הבריאות סברה שאין הכרח שהמנכ"ל יהא רופא, ואחריותו היא ניהולית; גם המשיב 4 בראיון הועדה עמו ציין כי את התשומה הקלינית יקבל מן הגורמים המקצועיים. ועוד, לפני הועדה הונחה גם עמדת ההסתדרות הרפואית בישראל, זו שהוצגה לפנינו במסגרת העתירה.

טז. יו"ר ועדת המינויים, נציב שירות המדינה משה דיין, וחבר הועדה מר אריה בר סברו כי מתקיימים במשיב 4 הכישורים הדרושים, ואין מקום על פי דין והחלטות הממשלה להוסיף דרישת סף נוספת של היות המועמד רופא; וכדבריהם "ללא ספק זו דרישה רצויה ורלוונטית לתחומי פעילותו של המשרד, אך רצוי לחוד ואי כשירות לחוד", זאת מה גם שלמועמד ניסיון רב ערך בתהליכים כלכליים מרכזיים הקשורים למשרד. דעת המיעוט – פרופ' מ' טייכר – סברה כי למועמד אין די ניסיון ניהולי וכי אין לו השכלה ברפואה ובריאות הציבור, ולכן גם בתחום הניהול לשיטתה אין המועמד מתאים. המועמדות אושרה איפוא בדעת רוב. הבאנו דברים אלה במקצת הרחבה, כדי לומר שהועדה לא הקלה ראש במלאכה שלפניה, ובאשר לדין נסמכה על חוות הדעת המשפטיות. בכך איננו אומרים שאילו החליטה הועדה אחרת היתה החלטתה לא סבירה; אדרבה, אך עדיין לא הגיעה החלטתה לכלל אי סבירות המצדיקה התערבות וזאת גם בשל המוטה הרחבה של תפקידי המנכ"ל.

יז. נציין, כי איננו מקלים ראש בעמדתה של ההסתדרות הרפואית בישראל, שהן במכתבו מיום 30.4.15 הן בדברים בפנינו בעת הדיון נימק העומד בראשה את הצורך ברופא כמנכ"ל משרד הבריאות. גם במכתב יו"ר העותרת לרופאות ורופאי ישראל מיום 10.5.15 תוארה עמדתה הנחרצת של ההסתדרות הרפואית למען מינוים של רופאים בראש המערכות הרפואיות, לרבות מנכ"ל משרד הבריאות, וכן עיינו במכתבו מ- 19.5.15 לעניין סמכויות המנכ"ל בתחום הרישוי לרפואה ועריכת ניסויים רפואיים, בין השאר; הנושא שב והועלה לאחר החלטת הממשלה במכתבו המפורט של יו"ר העותרת ליועץ המשפטי לממשלה מ-9.6.15, שהעתירה דנא מיוסדת במידה רבה עליו, וכן נשלח לכל שרי הממשלה מכתב מאותו יום. הוא נענה על ידי היועצת המשפטית למשרד הבריאות (9.6.15), כי אין לשיטתה מניעה משפטית למינוי כפי שכתבה (28.5.15) ליועץ המשפטי לנציבות שירות המדינה. ב-11.6.15 נשלח לד"ר אידלמן מכתב מאת המשנה ליועץ המשפטי לממשלה (ייעוץ), בו פורטו דברים שיבואו לימים בתגובת המדינה לעתירה, ובהם סקירת הדין וההנמקה כי אין הכרח שהמנכ"ל יהא רופא, כל עוד יש לו הבנה במערכת הבריאות וכיון שרבים מתפקידיו הם הובלת תהליכים ארגוניים, תוך שהוא מסתייע ברופאים שונים. כללם של דברים, עמדת העותרת הובאה לפני הגורמים הממנים – ועדת המינויים והממשלה – ויועציהם ונדונה, אף שבסופו של יום לא נתקבלה.
יח. באשר לשאלה שהעלתה העותרת בקשר ליחס בין כשירות להתאמה, קרי, כי לשיטתה גם אם כשיר המשיב 4 להיות מנכ"ל אין הוא מתאים לכך, אין לנו אלא הדין, כפי שפורט מעלה. אכן, לפנינו סטיה ממסורת רבת שנים, שאליה התיחסנו, אך נוכח סוגי אתגרים ותהליכים שלפניהם עומדת מערכת הבריאות, שיש בהם היבטים כלכליים רבי עוצמה, אין לשלול את התאמת המשיב 4, מכל מקום בודאי בהיבטים אלה שהממנים הדגישו – וימים יגידו.

יט. העולה מדברינו מעלה, כי במישור הדין יכלו ועדת המינויים והממשלה למנות את המשיב 4. על כן, גם אם כשלעצמנו מסופקנו – כאמור – אם מה שגבלו ראשונים במינוי מנכ"ל שהוא רופא צריך היה להשתנות, הנה נוכח כל האמור ועל פי הסמכויות שבדין, וגם בהתחשב בתהליכים ובאתגרים כאמור, איננו יכולים לומר כי הדברים חורגים ממתחם הסבירות באופן המצדיק התערבות. נעשה בנידון דידן ניסוי, שיש בו חידוש, על-ידי ראש הממשלה ושר הבריאות וסגן השר, על ידי ועדת המינויים ועל ידי הממשלה; יש רק לקוות כי הניסוי יצליח, וחרף הבעייתיות תצמח תועלת למערכת הבריאות ולציבור מיכולתיו של המנכ"ל החדש בתחומי כלכלת הבריאות והרגולציה. האחריות המוטלת על כתפיו כבדה, והוא יידרש לתעצומות כדי לעמוד בה.

כ. איננו נעתרים איפוא לעתירה. אין צו להוצאות.

המשנה לנשיאה

השופט ס' ג'ובראן:

אני מסכים.

השופט נ' הנדל:

אני מסכים.

הוחלט כאמור בפסק דינו של המשנה לנשיאה א' רובינשטיין.

ניתן היום, ‏כ"ד באב התשע"ה (‏9.8.2015).

המשנה לנשיאה


מעורבים
תובע: ההסתדרות הרפואית בישראל
נתבע: הממשלה
שופט :
עורכי דין: