ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין אריאלה בן חיים נגד מדינת ישראל :

בפני כבוד השופט אייל דורון

התובעת
אריאלה בן חיים
ע"י עוה"ד יעקב ח'לול ואח'

נגד

הנתבעת
מדינת ישראל - רשם החברות
ע"י פרקליטות מחוז חיפה - אזרחי

החלטה

בעניין: "בקשה למתן צו למסירת שאלון ומתן פרטים נוספים" (בקשה מס' 30)

אחר שעיינתי בבקשת הנתבעת, בתשובה לה, ובתגובה לתשובה, ובחנתי את המסמכים נשוא הבקשה, הגעתי לכלל מסקנה לפיה דין בקשתה של הנתבעת להידחות.

הנתבעת אינה מבחינה בין בקשה למתן צו למתן פרטים נוספים ובין בקשה למתן צו להשיב לשאלון. בהחלטתי מיו ם 10.5.15 - בה התקבלה בקשת הנתבעת למתן צו לגילוי מסמכים ספציפיים אך לא התקבלה בקשתה להורות על מתן פרטים נוספים - נכללה הערה בהקשר זה, אולם נראה כי הנתבעת לא טרחה לשוב ולבדוק את עצמה ואת דרך הילוכה מן הבחינה הדיונית טרם הגשת בקשה זו.

ככלל, בקשה למתן פרטים נוספים נועדה למנוע טיעון מעורפל ועמום בכתבי טענות, שכתוצאה ממנו לא יהא ברור די הצורך מהן הפלוגתאות. הא ותו לא. מקובל לחלק בקשות לפרטים נוספים לשני סוגים עיקריים: האחד – פרטים נוספים הנדרשים לעניין ביסוס עילת תביעה או תביעה שכנגד. בקשות למתן פרטים נוספים בהקשר זה המוגשות ביוזמת צד שכנגד אינן שכיחות, שכן מטבע הדברים בעל הדין הרלבנטי עשוי לבכר הגשת בקשה לסילוק על הסף. השני – פרטים נוספים הנדרשים ל צד שכנגד לצורך הכנת כתב טענותיו. על פי רוב, הכוונה למצב דברים שבגדרו, בשל אופן הטיעון בכתב תביעה (או בתביעה שכנגד) לא ברור לנתבע (או לנתבע שכנגד) מהן בדיוק הטענות המכוונות כנגדו , ובשל העדרם של הפרטים הנוספים, קיים לבעל הדין קושי להתגונן.

אף אחד מסוגים אלה אינו רלבנטי לענייננו. לגבי הראשון - אין טענה מצד הנתבעת לפיה לא ברור מהי עילת התביעה, או כי כתב התביעה אינו מכיל טענות אשר יכול ויש בהן כדי להקים עילת תביעה ככל שיוכחו. לגבי השני – ודומני כי זה העיקרי לענייננו – אין ולו טענה מצד הנתבעת לפיה אופן הטיעון בתביעה מקשה עליה לערוך את הגנתה כראוי. וטוב שכך. שכן אילו היתה נטענת טענה מעין זו, ראוי היה לדחותה. כתב התביעה ערוך באופן סביר בהחלט, המאפשר עריכת כתב הגנה. לא זו בלבד; הנתבעת אכן הגישה כתב הגנה מפורט וערוך כדבעי.

רק לאחר פרק זמן לא מבוטל פנתה הנתבעת לתובעת בפניה שכונתה על ידה בקשה לפרטים נוספים. אולם לאמיתו של דבר, בין דרישת הנתבעת לבין בקשה לפרטים נוספים אין דבר וחצי דבר.

בבוא בעל דין לנסח את כתבי טענותיו, מוטל עליו לעשות פעולה של מיון ולהבדיל בין ה"עובדות המהותיות" מצד אחד, שרק אותן הוא חייב לכלול בכתב הטענות, לבין "הראיות הבאות להוכיח אותן" מצד שני, שאותן לכאורה ועל פי לשון תקנה 71 (א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (" התקנות") לא זו בלבד שאין הוא חייב לצרף אלא אף נאסר עליו לצרפן, ולבין טענות משפטיות, שאותן אין הוא חייב לכלול בכתב הטענות אך מותר לו להסתמך עליהן כאמור בתקנה 74(ב) לתקנות [רע"א 2904/95 מדינת ישראל נ' אל הוזייל, פ"ד מט(2) 40, 42-43 (1995) ("פס"ד אל הוזייל")].

לכלל זה ישנם חריגים, כגון החובה לציין הוראות חיקוק שבנוגע להפרתן הנטענת מועלית טענה בדבר הפרת חובה חקוקה (תקנה 74(א) לתקנות); החובה לציין עובדות מדוייקות לרבות פרטים ותאריכים מקום בו נטענות טענות תרמית וכיו"ב (תקנה 78 לתקנות); ועוד. לכלל זה, ולמעשה לפרשנותה הסבירה של תקנה 71(א) הנ"ל, ישנו עדכון בדמות הוראתה המתוקנת של תקנה 75 לתקנות, המחייבת כיום צירוף כל מסמך הנזכר בכתב טענות, ולא רק "מסמך מהותי". אולם הכלל כפי שמצא ביטוי בפס"ד אל הוזייל והובא לעיל משקף את ההלכה הפסוקה הרלבנטית לרובם המכריע של המקרים.

ודוק; בפס"ד אל-הוזייל הנ"ל התקבל ערעורה של המדינה שכן התקבלה טענתה כי הפרטים שדורש הצד שכנגד הינם בגדר "טיעון עובדתי קונקרטי", וכי הטיעון הקונקרטי המתבקש שייך לתשתית הראייתית באמצעותה עשויה המדינה לבסס את טענותיה. בענייננו, עותרת המדינה שוב ושוב לחייב את התובעת בפרטים נוספים שאינם אלא "טיעון עובדתי קונקרטי". כך, לדוגמא, מה שמו המדוייק של רואה החשבון עמו התייעצה התובעת לפי הנטען בסעיף 7 לכתב התביעה המתוקן, או מה שמם של העובדים הנזכרים בסעיף 8 לכתב התביעה המתוקן.

כדברי בית המשפט המחוזי בתל אביב בת.א. 58322-07-13 דחס מנוף ושירותים אשקלון (1979) בע"מ נ' הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ, (6.3.2014):
"מטרת ההליך של פרטים נוספים הוא גיבוש הפלוגתאות שבין הצדדים, למען יעילות הדיון והחיסכון בזמן (גורן, עמ' 143), אך אין להפוך הליך זה להליך, שבמסגרתו נדרשים בעלי הדין לשטוח את כל ראיותיהם ונימוקיהם, ואין להמיר את הליכי גילוי המסמכים והשאלונים בהליך זה.
ראוי גם לזכור, שכבר השתרש הנוהג במשפטים אזרחיים, לפיו העדויות הראשיות מוגשות בדרך של מתן תצהירים, וסביר להניח כי בתצהירים יפורטו כל הפרטים העובדתיים הרלבנטים ויובאו בהם כל הראיות הרלבנטיות".

ייתכן - ואיני מביע עמדה באשר לכך - כי לנתבעת עמדה זכות, בגדר הליכים מקדמיים מקובלים, להפנות לתובעת במסגרת שאלון גם שאלות כדוגמת אלה שנזכרו לעיל, וכדוגמת שאלות אחרות לגביהן ביקשה פרטים נוספים.

אך הנתבעת בחרה במפגיע שלא לילך בדרך זו, לא רק לכתחילה אלא גם לאחר ההערה בהקשר זה בהחלטה מיום 10.5.15, ממנה התעלמה, וטעמיה של הנתבעת עמה. מחד גיסא הנתבעת לא העבירה לתובעת שאלון, ולמעשה לא נקטה בכל פעולה נוספת לאחר ההחלטה מיום 10.5.15, ומאידך גיסא התעקשה לשוב ולהגיש בקשה למתן פרטים נוספים שהיא זהה למעשה לבקשתה הקודמת, פרט להוספת המילה שאלון ברישא של הבקשה.

באשר לחלק זה של הבקשה, לעניין שאלון, אציין בקצרה כי יש קושי לחייב את התובעת להשיב לשאלון בהעדר שאלון, ובהעדר התייחסות כלשהי מצד הנתבעת בתגובה לתשובה לטענות התובעת בדבר העדר שאלון.

ראוי לציין גם כי הדברים שנאמרו בסיפא של הציטוט דלעיל בדבר הצורך במתן פרטים נוספים בעידן התצהירים, רלבנטיים לענייננו ביתר שאת. זאת, שכן בתיק זה ניתנה בשעתו החלטה בדבר הגשת תצהירי עדות ראשית ע"י שני הצדדים, לאחר השלמת הליכים מקדמיים. בהתאם לאותה החלטה, במועד בו הוגשה הבקשה החוזרת למתן פרטים נוספים כבר הוגשו תצהירי העדות הראשית מטעם התובעת ועמדו נגד עיני הנתבעת. בשים לב לכך שנטל השכנוע מוטל על התובעת, ולכך שראיות התובעת כבר מונחות היו נגד עיני הנתבעת וניתן היה להעריך באופן ראשוני את המצב הראייתי בתיק, נשאלת השאלה לא רק בדבר מידת התאמתה של הבקשה לפרטים הנוספים לנסיבות העניין אלא גם בדבר מידת התועלת שבהגשתה.

סיכומו של דבר – הבקשה, כאמור, נדחית.
הנתבעת תשלם לתובעת הוצאות ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 1,180 ₪, תוך 30 יום מהיום.

ניתנה היום, י"א אב תשע"ה, 27 יולי 2015, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: אריאלה בן חיים
נתבע: מדינת ישראל
שופט :
עורכי דין: