ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין דוד קוגן נגד בנק הפועלים בע"מ :

בפני כבוד ה שופט רמי חיימוביץ

תובעים

1.דוד קוגן
2.שיר מלכה שגיא

נגד

נתבע
בנק הפועלים בע"מ

פסק דין

תביעה קטנה שעניינה נזקים שנגרמו לתובעים, לטענתם, בגין הגבלת חשבונם שהיה במשיכת יתר.
הצדדים וההליך המשפטי הראשון
התובעים הם בעלי עסק שחשבונו מתנהל בבנק הפועלים. התובעים נקלעו לחריגה ממסגרת האשראי שנקבעה להם וכתוצאה מכך הגביל הנתבע את חשבונם. התובעים הגישו ערעור על הגבלת החשבון. זה נדון בבית-משפט השלום בתל-אביב ובסיומו קיבל בית-המשפט, כבוד השופט אילן רונן, את הערעור בנוגע לשלוש המחאות מתוך עשר וקבע כי:
"כאשר בוחנים את מכלול הנסיבות – מתן אפשרות לחריגה מהמסגרת שאושרה לאורך זמן וחריגה זעירה שכזו – ניתן לקבל את טענת המערערים לפיה הייתה להם ציפייה לגיטימית ששני השיקים הללו יכובדו ... אותם טעמים ... מצדיקים את גריעתו של שיק [שלישי] ... ודוק, אין משמעות קביעה זו שתאגיד בנקאי מחויב בפירעון שיקים המביאים לחריגה ממסגרת האשראי אם החריגה קטנה או אם השיקים בסכום נמוך. לא בכלל ולא המשיב בפרט. משמעות קביעה זו הינה שבנסיבות אלו ניתן לקבל את טענת המערערים לציפייה לגיטימית שהייתה להם שהשיקים יפרעו. מאידך, דווקא כאשר המשיב מודע לכך שסירוב שיק בסכום כה קטן יביא את המערערים להגבלת החשבון לפי החוק, ניתן היה לצפות שלפחות ישקול את משמעות הסירוב ולפחות יסביר בתגובתו אם עשה כן, אלא שהמשיב לא טרח להתייחס לכך בתגובתו".
בית-המשפט הוסיף ופסק לתובעים הוצאות משפט בסך 3,500 ₪.
כתוצאה מהחלטתו של השופט רונן וכיבוד שלוש המחאות בוטלה הגבלת החשבון.
תביעתם של התובעים סבה את אותה התנהלות שנדונה בפסק דינו של כבוד השופט רונן, ושני הצדדים מתייחסים למשמעויות פסיקתו והשלכותיה על התביעה הנוכחית.

התביעה הנוכחית
בתביעתם מבקשים התובעים פיצוי בסך 33,800 ₪ - הפיצוי המקסימלי בתביעות קטנות – אף שהם טוענים כי נזקיהם גבוהים בהרבה. עיון בראשי הנזק שפורטו בתביעה מעלה כי תביעתם העירית היא לקבל את שכר טרחת עורכת הדין שייצגה אותם בהליך הראשון בסך 27,119 ₪ (ללא מע"מ) וכן הם טוענים לנזקים בסך 10,000 ₪ ולעגמת נפש בסך 5,000 ₪. כתב התביעה אינו מפרט מהם נזקי התובעים ועיקרו עוסקת בעוגמת הנפש ובמתח הרב שנגרמו להם כתוצאה מחסימת החשבון. בטיעוניה על-פה טענה התובעת כי עצם העובדה שחשבונם הוגבל בעבר גורמת להם נזק בגיוס משקיעים ובשל פרסומים במרשתת על כך שחשבונם הוגבל.
הבנק דוחה את טענות התובעים מכל וכל וטוען כי האחריות לאירועים מוטלת על התובעים שכן הם אלו שנקלעו למשיכת יתר. הבנק מוסיף כי בנסיבות אלו פעל כדין, וכך נכתב גם בפסק דינו של כבוד השופט רונן (שהבנק מסתייג ממנו, אף שלא הוגש ערעור).
דיון
ראש הנזק העיקרי אותו תובעים התובעים הוא הוצאה של 27,119 ₪ בגין הוצאותיהם המשפטיות ושכר טרחת באת-כוחם בהליך הראשון. דין התביעה בגין ראש נזק זה להידחות על הסף. הוצאות המשפט נקבעות במסגרת ההליך המשפטי עצמו (כאמור בפרק ל"ד לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984) ובמקרה הנוכחי סוגיית ההוצאות אכן הוסדרה בפסיקת הוצאות בסיומו של פסק הדין בהליך הראשון. החלטה זו מהווה מעשה בית-דין בעניין ההוצאות, ואם סברו התובעים כי הוצאותיהם גבוהות משנפסק היה עליהם לפנות לבית-המשפט שדן בהליך או להגיש ערעור. כך או כך הם אינם יכולים להגיש כעת תביעה עצמאית בגין הוצאות אלו.
ראש הנזק השני הוא נזקים בסך 10,000 ₪ שנגרמו לתובעים לטענתם. אלא שלא הוצגה כל ראיה לנזק ואף שהתובעים טוענים כי בעקבות הגבלת החשבון "הכול נעצר" לא הובאה כל דוגמא קונקרטית לנזק. לא הוצגו אותם משקיעים שכעת נמנעים מלהשקיע בעסק. לא הובאה דוגמא לעסקה שסוכלה. וגם הטענות לגבי פרסומים באינטרנט שפוגעים בתובעים נטענו באופן כללי בלבד, ובפועל עלה כי הפרסום הפוגעני הוא פסק הדין (בו זכו) שמפורסם במאגרים המשפטיים שזמינים למנועי חיפוש חיצוניים. יתרה מכך, הרי פועל יוצא של פסק הדין בהליך הראשון הוא שההגבלה הוסרה, ומאז החשבון אינו מוגבל, ולכן לא ברור מדוע נגרם לתובעים נזק כלשהו. התביעה בגין ראש נזק זה נדחית.
ראש הנזק השלישי הוא פיצוי בסך 5,000 ₪ בגין עוגמת נפש. מדובר בראש נזק כללי ואין ספק בעיני כי המצב שנגרם אכן גרם לתובעים עוגמת נפש רבה, והדברים באו לידי ביטוי ברוחות הסוערות באולם בית-המשפט. השאלה היא, אפוא, האם התנהלות הבנק אחראית לפגיעה זו, ומדובר בשאלה מורכבת למדי שתשובתה נמצאת, בע ניינו, בפסק הדין בהליך הראשון.

כאמור לעיל, במסגרת ההליך הראשון קבע בית-המשפט כי בנסיבות העניין הייתה לתובעים ציפייה לגיטימית כי הבנק לא יפרע את ההמחאות שהיו על סכום קטן (מאות שקלים במצטבר) וכי היה על הבנק לשקול את השלכות הפירעון וחסימת החשבון על התובעים. עם זאת בית-המשפט לא קבע שהבנק התרשל. כל צד מפנה לחלק אחר של פסק הדין וכל צד סבור כי פסק הדין תומך בעמדתו. שקלתי את הדברים בזהירות, שכן חשוב שלא תצא קביעה גורפת לפיה בנק אשר מסרב להמחאות שחרגו ממסגרת האשראי התרשל ויש לתת ביטוי לאחריותם של הלקוחות שלא לחרוג ממסגרת האשראי שהוסכמה . מנגד חשוב גם שהבנק יפעיל שיקול דעת בעת הגבלת חשבון שכן מדובר בסנקציה משמעותית, ועם הכוח בגדול שניתן בידי הבנק באה גם אחריות (בהסתכנות בפופוליזם אעיר כי יש אי-נוחות מסוימת מן הצורה בה סורבו המחאות שסכומן הכולל מאות שקלים כשבמקרים אחרים נצברים חובות עתק שלבסוף מושתים על הציבור). איזון אינטרסים זה חייב, כמובן, להתייחס לנסיבותיו הספציפיות של כל מקרה, ויישום בדברים במקרה הנוכחי, נוכח הקביעה כי לתובעים הייתה ציפייה לגיטימית שההמחאות לא יפרעו ולמיצער שהבנק ישקול את הדברים בכובד ראש, ומשנקבע כי במקרה זה לא הופעל שיקול הדעת הנדרש, מצאתי לחייב את הבנק לפצות את התובעים. עם זאת מצאתי לתת ביטוי גם לתרומת של התובעים שחרגו ממסגרת האשראי.
בשקלול הנתונים מכאן ומכאן, ובהתחשב שמדובר בראש נזק של עגמת נפש שנגדר בכתב התביעה ב -5,000 ₪, אני מקבל את התביעה ומחייב את הנתבע לשלם לתובעים סכום של 3,000 ₪.
לא אוכל לסיים מבלי להעיר שלוש הערות ל גבי התנהלות הצדדים. (1) במהלך הדיון העירו נציגי הבנק מספר פעמים כי הם חולקים על הכרעתו של בית-המשפט בהליך הראשון ועל קביעותיו. כפי שהוסבר להם פסק הדין מהווה מעשה בית-דין ויש לכבדו. (2) התובעת הרבתה לציין את קשריה בעולם התקשורת ואת היכרותה עם עיתונאים ופוליטיקאים. מקצת ההערות נגעו לעניין אולם חלקן חרגו מן הנדרש לדיון, וראוי היה להימנע מהן. בית-המשפט מכריע על-פי הדין ובהתאם לעובדות ולא לפי קשריו של בעל-הדין או זהותם של מכריו. (3) שני הצדדים ממשיכים לנהל עסקים ומוטב כי ימצאו דרך לעבוד יחד שכן בדיון התגלו רגשות עזים שעשויים להקשות על קיום יחסי עבודה תקינים.
סוף דבר: התביעה מתקבלת והבנק ישלם לתובעים סכום של 3,000 ₪. הסכום ישולם תוך 30 ימים מיום המצאת פסק הדין. הצדדים רשאים להגיש בקשת רשות ערעור לבית-המשפט המחוזי בתל-אביב תוך 15 ימים מיום שיומצא להם פסק הדין.

ניתן היום, י"ג אב תשע"ה, 29 יולי 2015, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: דוד קוגן
נתבע: בנק הפועלים בע"מ
שופט :
עורכי דין: