ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין חיים ביטון נגד שלח שירות להובלת כימיקלים בע"מ :

לפני:

כבוד הסגנית נשיא איטה קציר
נציגת ציבור (עובדים) הגב' עדה וולקן
נציג ציבור (מעסיקים) מר יוסף הלפרין

התובע
חיים ביטון, ת.ז. XXXXXX370
ע"י ב"כ: עו"ד ענת פרטוש
-
הנתבעת
שלח שירות להובלת כימיקלים בע"מ, ח.פ. 510693245
ע"י ב"כ: עו"ד רוית קורן ואח'

פסק דין

זו תביעה לתשלום הפרשי שכר מינימום, גמול שעות נוספות ותוספת מקצועית.

להלן עובדות המקרה:

1. התובע עבד אצל הנתבעת כנהג מיכלית להובלת כימיקלים מיום 2.5.83 ועד ליום 31.11.07.

2. הצדדים חלוקים ביניהם באשר לנסיבות סיום יחסי העבודה, כאשר לטענת התובע הוא התלונן בפני מנהל התפעול, מר יהודה עמר, על ירידה בהיקף סידורי העבודה שניתנו לו בחודשים האחרונים עם כניסתה לתפקיד של סדרנית חדשה, אשר גרמה לירידה ניכרת בשכרו, ועל כן הוחלט כי יסיים את עבודתו בנתבעת ויקבל את כל זכויותיו לרבות דמי הודעה מוקדמת.

הנתבעת מנגד טוענת כי, התובע סירב לבצע את סידור העבודה שהוטל עליו, ובשיחה שנערכה לו עקב כך עם מנהל התפעול, מר עמר, ביקש לסיים את עבודתו אצל הנתבעת.
הנתבעת הודיעה לתובע על סיום עבודתו החל מיום 14.11.07, שילמה לו את מלוא זכויותיו, ואף ניאותה לבקשתו והכינה עבורו מכתב פיטורים, לאור בעיותיו מול הרשויות.

3. הנתבעת טענה כי, ביום 4.12.07 נשלח מכתב לתובע מטעמו של מר עמר, על פיו ביום 14.11.07, בעקבות סירובו לבצע את סידור העבודה ביקש לסיים את עבודתו אצל הנתבעת, והנתבעת נענתה לבקשתו.
התובע טוען כי, מעולם לא קיבל מכתב זה.

4. הנתבעת טוענת כי, בתאריך 9.1.08 התובע חתם על כתב ויתור על פיו עבודתו בנתבעת הסתיימה בהתאם לבקשתו בשיחתו עם מר עמר, אולם עקב בעיותיו מול הרשויות ניאותה הנתבעת ליתן לו מכתב פיטורים, על כן, התובע הצהיר, כי אין ולא יהיו לו תביעות כנגד הנתבעת בכל הנוגע להעסקתו, וכי הוא זה שסירב לבצע את סידור העבודה וביקש לסיים את העסקתו.

במועד החתימה על כתב הויתור, נמסר לתובע, לטענת הנתבעת, מכתב פיטורים המודיע לתובע על הפסקת עבודתו בנתבעת החל מיום 14.11.07 עקב בעיות משמעת.

5. התובע טוען כי, אמנם ביקש מהנתבעת מכתב פיטורים, אולם מכתב כאמור מעולם לא ניתן לו.
בכל הנוגע לכתב הויתור, לטענת התובע אשר אינו מטיב לקרוא, המכתב התייחס אך ורק לנסיבות סיום יחסי העבודה, ולא לזכויות הנובעות מתקופת עבודתו.

6. התובע טוען כי, הנתבעת לא שילמה לו את מלוא זכויותיו במהלך תקופת עבודתו, ועל כן הוגשה התביעה דנן.

טענות התובע:

7. עבודת התובע התבצעה במשמרות של כ- 12 שעות כל אחת, משעה 4:00 עד 16:00 או משעה 6:00 עד 18:00. בימי ו' עבד התובע פחות שעות.

8. לכל אורך תקופת העסקתו התובע עבד במשימות כפולות, כנהג "דאבל", כלומר נהיגה במיכלית עמוסה הלוך וחזור.

9. 85% מהיקף נסיעותיו של התובע היו לדרום הארץ וחזרה, בשאר הזמן התובע נסע בתחומי חיפה, נתניה ואשדוד.

10. הנתבעת שילמה לתובע שכר הנמוך משכר המינימום, והוסיפה לשכר את תוספת הוותק, דבר שלא הייתה רשאית לעשות כן, מאחר ואין לתוספת וותק זיקה לשכר המינימום.
לפיכך, מחודש 7/05 ועד חודש 11/07 התובע זכאי להפרשי שכר מינימום בסך של 7,143 ₪.

11. בהתאם לסעיף 55 לצו ההרחבה בענף ההובלה התובע זכאי לתשלום תוספת מקצועית מאחר והוא עומד בכל הקריטריונים לקבלת התוספת, למעט המלצה שאינו בשליטתו, ונוכח מסלול העסקתו שהיה ללא רבב, הנתבעת הייתה חייבת לזכותו בתוספת.
על כן, התובע זכאי לתוספת מקצועית בסך של 5,664 ₪.

12. מתכונת עבודתו של התובע בימים א' – ה' הייתה קבועה ועמדה על 11-12 שעות עבודה ביום. לאור קיצור שעות העבודה, שעות עבודתו של התובע ביום ו' יכללו בחישוב של 3 שעות נוספות.
לפיכך, התובע זכאי לגמול שעות נוספות בגין 3 שעות נוספות מדי יום, במשך 6 ימים בשבוע.
סה"כ זכאי התובע לגמול שעות נוספות בסך של 44,752 ₪.

13. התובע מעולם לא נדרש לוותר על שום זכות מזכויותיו כעובד ע"י מנהל התפעול או כל אדם אחר, ועל כן, לא וויתר בשום אופן על זכויות המגיעות לו כדין עקב עבודתו.

14. הפרמיה ששולמה לתובע אינה בגדר הסדר שבא במקום תשלום גמול שעות נוספות.

טענות הנתבעת :

15. כל הסעדים המתייחסים לתקופה הקודמת ליום 1.8.05 התיישנו.

16. הגשת התביעה עומדת בניגוד לכתב הויתור עליו חתם התובע ביום 9.1.08. הנתבעת העניקה לתובע את מלוא זכויותיו, לרבות תשלום פיצויי פיטורים בלי כל התניה או מגבלה. רק לאחר מכן חתם התובע על כתב ויתור. על כן, כתב הויתור תקף והתובע מנוע מלהעלות כל טענה בקשר להעסקתו.

17. תביעת התובע לגמול שעות נוספות הוגשה ללא בסיס. לא צורפו דו"חות עבודה, והחישוב שנעשה הוא תיאורטי לחלוטין.
התובע לא עבד במתכונת עבודה קבועה, שכן לא הייתה מסגרת שעות קבועה בנתבעת, והתובע עבד בשעות משתנות עפ"י שיבוץ העבודה.
גם העד מטעם התובע, מר בן דהן, אשר עבד עם התובע כנהג תקופה מסוימת העיד כי, משמרות העבודה היו משתנות.

18. התובע קיבל תמורה בגין השעות הנוספות בהן עבד, ככל שעבד, שכן שולמו לתובע פרמיות, העולות בשיעורן על 30% משכר הבסיס של התובע, אשר סכומיהן השתנו בהתאם למשך הנסיעה.

19. סעיף 55 לצו ההרחבה בענף ההובלה משנת 2001 קובע כי עובדים העומדים בקריטריונים שנקבעו זכאים לתשלום תוספת מקצועית. התובע לא עמד בקריטריונים.
בתקופת העסקתו של התובע התגלעו בעיות משמעת. התובע סירב לבצע את סידור העבודה מס' פעמים, לרבות בסמוך למועד סיום העסקתו.

20. שיעורי השכר לנהגים נקבעו בצווי ההרחבה בענף ההובלה. טבלאות השכר בצווים לא עודכנו, אך שכר המינימום עודכן. הנתבעת עדכנה את שכר התובע בהתאם לשכר המינימום במשק, אלא שבטעות הכתירה את העדכון בשם תוספת וותק. עפ"י צווי ההרחבה תוספת וותק נכללת בשכר ולא משולמת בנוסף לו. ככל שהסכום המצטבר של שכר יסוד ותוספת וותק היה נמוך משכר המינימום שולמה לתובע השלמה לשכר מינימום.
על כן, התובע לא זכאי להפרשים.

לאור האמור לעיל אנו קובעים כדלקמן:

21. אין מחלוקת כי על מערכת יחסי העבודה בין הצדדים חלים צווי ההרחבה בענף ההובלה.

22. הנתבעת טענה כי התובע מנוע מלהעלות טענות בכל הנוגע להעסקתו לאור כתב הוויתור עליו חתם ביום 9.1.08.

התובע מנגד טען כי, כתב הוויתור עסק רק בנסיבות סיום יחסי העבודה ולא בויתור על זכויות הנובעות מתקופת עבודתו אצל הנתבעת.

23. בכתב הוויתור מצוין כי, התובע סיים את עבודתו אצל הנתבעת בהתאם לבקשתו לאחר שיחה עם מר עמר, וכי הנתבעת נענתה לבקשתו להכין עבורו מכתב פיטורים עקב בעיותיו מול הרשויות.
"על כן הנך מצהיר כי אין לך ולא יהיו לך כל תביעות מכל סוג שהוא מול החברה בעניין הנדון ובכל עניין אחר הקשור להעסקתך וכי העובדה שבה הנך זה שסירב סידור והנך זה שביקש שלא לעבוד בחברה."

24. מר עמר, מנהל התפעול, העיד כי ככל הנראה הוא זה שהחתים את התובע על כתב הוויתור, ולא מר רז עופר, מנכ"ל הנתבעת, החתום על כתב הויתור.
משנשאל מר עמר האם הפסקת עבודתו של התובע אצל הנתבעת הותנתה בהסכמה על וויתורים מצד התובע, השיב כי אינו זוכר, וכי כל נושא הפיצויים והשכר אינו בתחום סמכותו, אלא בסמכות המנכ"ל.
(ראה פרוטוקול דיון מיום 29.6.14 עמ' 12).

25. מר רז העיד כי, בכתב הוויתור מצוין במרומז שהתובע יצר פרובוקציות ובכל זאת שולמו לו זכויותיו "כי ידענו שהכוונה שלו היתה לקבל את כל הפיצויים שלו."
(ראה שם, עמ' 18).

26. הן מתוכנו של כתב הוויתור והן מעדויותיהם של מר עמר ומר רז עולה כי, אכן כטענת התובע, כתב הויתור עסק אך ורק בנסיבות סיום יחסי העבודה בין הצדדים, על פיו, על אף שהתובע סירב לבצע את סידור העבודה וביקש לסיים את העסקתו, הסכימה הנתבעת ליתן לו מכתב פיטורים ולשלם לו פיצויי פיטורים, ועל כן, לא יהיו לתובע כל טענות כנגד הנתבעת בעניין זה.

יתרה מכך, אין ספק שמר עמר אשר החתים את התובע על כתב הויתור לא הבהיר והסביר לתובע כי, בעצם חתימתו על כתב הויתור, הוא למעשה מוותר על כל טענה שיש או שתהיה לו בעתיד כנגד הנתבעת הן באשר לנסיבות סיום יחסי העבודה והן באשר לזכויות הנובעות מתקופת עבודתו.

לפיכך, אין לכתב הוויתור הנ"ל כל נפקות ותוקף משפטי מחייב בכל הנוגע לזכויות התובע הנובעות מתקופת עבודתו אצל הנתבעת, נשוא התביעה דנן.

27. אשר על כן, דין טענת הנתבעת כי התובע מנוע מלהעלות כל טענה באשר לתקופת העסקתו – להידחות בזאת.

גמול שעות נוספות –

28. התובע טען כי, עבד במתכונת עבודה קבועה של משמרות בנות 12 שעות כל אחת בימים א' – ה', מהשעה 4:00 עד השעה 16:00 או מהשעה 6:00 עד השעה 18:00, וביום ו' עבד פחות שעות.

חרף האמור, החישוב לגמול שעות נוספות נעשה על בסיס של 11 שעות עבודה ביום, היינו, 3 שעות נוספות בכל יום בימים א'-ה', וכן 3 שעות נוספות ביום ו'.

29. בעדותו העיד התובע כי, עבד גם בלילות, במשמרות שהחלו בשעה 8 או 9 בערב ומסתיימות בבוקר.
(ראה פרוטוקול דיון מיום 29.6.14 עמ' 6).
התובע הוסיף והעיד כי סידור העבודה לא היה קבוע אלא משתנה, וכי הפרמיות ששולמו היו בהתאם לאורך הנסיעות, כך שבחיפה הפרמיות היו נמוכות יותר.
(ראה שם, עמ' 7).

30. מר עמר העיד כי, רוב הנסיעות של התובע היו לדרום, אולם הוא גם עבד באזור חיפה.
(ראה שם, עמ' 10,13).

31. מר בן דהן, שהינו עד מטעם התובע, אשר עבד עימו אצל הנתבעת, העיד כי כנהג הנסיעות שקיבל בסידור היו משתנות.
(ראה שם, עמ' 16).

32. מהעדויות בתיק עולה כי, התובע עבד לעיתים משמרות לילה ולעיתים משמרות בוקר, וכי סידור העבודה שלו לא היה קבוע, כך שאף אם התובע נהג לרוב לנסוע לאזור הדרום, היו גם ימים בהם עבד באזור חיפה, ונסיעותיו היו קצרות יותר.

33. כמו כן, התובע לא המציא כל ראיה התומכת בגרסתו למתכונת עבודה קבועה של משמרות בנות 12 שעות מדי יום חמישה ימים בשבוע.

34. אשר על כן, אנו קובעים כי התובע לא עמד בנטל המוטל עליו להוכיח מתכונת עבודה קבועה של 12 שעות ביום במשך חמישה ימים בשבוע.

35. לפיכך, דין רכיב התביעה לתשלום גמול שעות נוספות – להידחות בזאת.

תוספת מקצועית –

36. סעיף 55 לצו ההרחבה בענף ההובלה משנת 2001 קובע כי, עובד יהיה זכאי לתוספת מקצועית בהתקיים ארבעה קריטריונים כדלקמן -
"1. הנהג הינו בעל רשיון נהיגה לרכב מורכב (סמיטריילר).
2. לנהג יש וותק של עבודה בפועל במפעל במשך 4 שנים לפחות על רכב מורכב או 7 שנים על רכב כבד מ- 15 טון ומעלה (כולל).
3. קיימת המלצת הממונה בחוות-דעת בכתב המתבססת על מסירותו של הנהג, שמירת הרכב, שמירה על כללי נהיגה ובטיחות, שמירה על המטען, משמעת עבודה וכד'.
4. בשלוש השנים האחרונות לא נמצא הנהג אשם או חייב בפני ביהמ"ש או ועדה פריטטית, או בוררות, בעבירה הקשורה לעבודתו."
(הדגשות אינן במקור – א.ק. ).

37. התובע אמנם עומד בקריטריונים 1, 2 ו- 4, אולם בקריטריון 3 התובע אינו עומד, שכן לא קיימת המלצת ממונה למתן תוספת מקצועית.

38. הנתבעת טענה כי במהלך תקופת עבודתו של התובע התגלעו אצלו בעיות משמעת, מאחר והתובע סירב לבצע את המוטל עליו בהתאם לסידור העבודה מס' פעמים, לרבות בסמוך לסיום העסקתו.

39. הנתבעת לא המציאה כל ראיה המעידה על בעיות משמעת כאלה ואחרות שהתגלעו, כטענתה, במהלך תקופת עבודתו של התובע.
התובע כאמור, עבד אצל הנתבעת כ- 25 שנים !!
ספק רב אם הנתבעת הייתה ממשיכה ומעסיקה את התובע לו אכן, כטענתה, היה מסרב לבצע את המוטל עליו בהתאם לסידור העבודה מס' פעמים במהלך תקופת עבודתו.

40. העובדה כי, הנתבעת לא הגישה לביה"ד כל מסמך המעיד על בעיות משמעת כאלה ואחרות של התובע במהלך תקופת עבודתו, כמו גם העובדה כי הנתבעת העסיקה את התובע במשך תקופה כה ארוכה, תומכים ומחזקים את גרסת התובע כי לא הייתה כל מניעה למתן המלצת ממונה לתשלום תוספת מקצועית.
אין לקבל את טענת הנתבעת כי, התובע לא זכאי להמלצת ממונה מאחר ולא פנה אל הנתבעת בבקשה מעין זו.
על הנתבעת לפעול בהתאם להוראות צו ההרחבה, וליתן לנהגים, השומרים על כללי הבטיחות, המטען והמשמעת בעבודה, המלצה בכתב למתן תוספת מקצועית, ואין זה מעלה או מוריד אם העובד פנה אל הנתבעת בבקשה ליתן לו המלצה כזו או לאו.

41. לפיכך, אנו קובעים כי בהתחשב במסירותו של התובע לעבודה ובשמירה על המשמעת בעבודה, על הנתבעת היה ל תת לו המלצת ממונה לצורך תשלום תוספת מקצועית.

42. גובה התוספת המקצועית הינה 9.6 ₪ ליום.
מחודש 7/05 עד חודש 11/07 התובע עבד 590 ימים.

43. לפיכך, על הנתבעת לשלם לתובע תוספת מקצועית בסך של 5,664 ₪ (9.6 ₪ * 590 ימי עבודה), בתוספת הפרשי ריבית והצמדה כחוק מיום 1.12.07 ועד מועד התשלום בפועל.

הפרשי שכר מינימום –

44. לטענת הנתבעת, בהתאם להוראות צו ההרחבה משנת 2001, תוספת הותק הינה חלק מהשכר ולא משולמת בנוסף לו, ועל כן, יש להוסיף לשכר היסוד ששולם לתובע את תוספת הותק, וככל שהסכום היה נמוך משכר המינימום במשק שולמה לתובע השלמה.
על כן, התובע אינו זכאי להפרשי שכר מינימום.

45. אין לקבל טענה זו של הנתבעת.

46. אמנם, בסעיף 47 לצו ההרחבה נקבע כי השכר המשולב כולל, בין היתר, את תוספת הותק, ובסעיף 52 לצו מצוין כי תוספת הותק כלולה בטבלת השכר המצורפת לצו.

אולם, אין מכך בכדי להסיק כי תוספת הותק הינה חלק משכר המינימום שהיה על הנתבעת לשלם לתובע. מטבלת השכר המצורפת לצו ההרחבה עולה בבירור כי, תוספת הותק הינה תשלום נוסף מעבר לתשלום שכר המינימום במשק בתקופה הרלוונטית.
כך למשל, בהתאם לטבלת השכר המצורפת לצו, תוספת הותק לעובד עם וותק מקצועי של שנה אחת, עמד על סך של 113.25 ₪ (ההפרש בין שכר המינימום בחודש 3/00, מועד כריתת ההסכם הקיבוצי בענף ההובלה בשנת 2000 ₪, בו נקבעו טבלאות השכר המצורפות לצו ההרחבה משנת 2001 בסך של 2,798.75 ₪ , ובין השכר בטבלה עבור וותק מקצועי של שנה אחת בסך של 2,912 ₪).

47. מתלושי שכרו של התובע מחודש 7/05 עד חודש 11/07, עולה ששכר היסוד ששולם לתובע לא השתנה ועמד על סך של 3,230.6 ₪, שכר הנמוך משכר המינימום במשק בתקופה הרלוונטית.

48. בהתאם לתלושי שכרו של התובע על הנתבעת לשלם לתובע הפרשי שכר מינימום כמפורט להלן:

מחודש 7/05 עד סוף חודש 2/06 – סך של 104 ₪ לכל חודש, למעט חודשים 9/05 ו- 10/05 אשר לא נתבעו ע"י התובע, בצרוף הפרשי ריבית והצמדה כחוק מהיום שבו היה על הנתבעת לשלם לתובע את הפרש השכר הנ"ל בראשון לכל חודש ועד למועד התשלום בפועל.

מחודש 4/06 עד סוף חודש 5/06 - סך של 225 ₪ לכל חודש בצרוף הפרשי ריבית והצמדה כחוק מהיום שבו היה על הנתבעת לשלם לתובע את הפרש השכר הנ"ל בראש לכל חודש ועד למועד התשלום בפועל.

מחודש 6/06 עד לסוף חודש 3/07 - סך של 355 ₪ לכל חודש, למעט חודש 8/06 אשר לא נתבע ע"י התובע, בצרוף הפרשי ריבית והצמדה כחוק מהיום שבו היה על הנתבעת לשלם לתובע את הפרש השכר הנ"ל בראשון לכל חודש ועד למועד התשלום בפועל.

מחודש 4/07 עד לסוף חודש 11/07 - סך של 479 ₪ לכל חודש, למעט חודשים 9/07 ו- 11/07 אשר לא נתבעו ע"י התובע, בצרוף הפרשי ריבית והצמדה כחוק מהיום שבו היה על הנתבעת לשלם לתובע את הפרש השכר הנ"ל בראשון לכל חודש ועד למועד התשלום בפועל.

לסיכום –

49. על הנתבעת לשלם לתובע את הסכומים המפורטים להלן –
תוספת מקצועית - בסך של 5,664 ₪ (9.6 ₪ * 590 ימי עבודה), בתוספת הפרשי ריבית והצמדה כחוק מיום 1.12.07 ועד מועד התשלום בפועל.
הפרשי שכר מינימום כמפורט בסעיף 47 לעיל של פסק הדין.
יש לשלם לתובע את הסכומים שפורטו לעיל תוך 30 יום מהיום.

50. כמו כן על הנתבעת לשלם לתובע הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך של 5,500 ₪ תוך 30 יום מהיום, אחרת ישא הסך הנ"ל הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד מתן פסק הדין ועד מועד התשלום בפועל.

ניתן היום, י' אב תשע"ה, (26 יולי 2015), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .

גב' עדה וולקן
נציגת עובדים

א. קציר
סגנית נשיא

מר יוסף הלפרין
נציג מעסיקים


מעורבים
תובע: חיים ביטון
נתבע: שלח שירות להובלת כימיקלים בע"מ
שופט :
עורכי דין: