ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין אלי שמעון דנינו נגד הראל חברה לביטוח בע"מ :

בפני כבוד ה רשם בכיר נדים מורני

תובעים

1.אלי שמעון דנינו 025289364
2.חסיבה דנינו 038234878

נגד

נתבעת

הראל חברה לביטוח בע"מ ח.פ. 520004078

פסק דין

1. ביום 20.6.13 טסו התובעים לנופש בבורגס אשר בבולגריה. ביום 23.6.13 חזרו התובעים בטיסה חזרה ארצה.

2. בכל אותה העת היו התובעים מבוטחים אצל הנתבעת פוליסת ביטוח נסיעות לחו"ל מסוג first class (להלן:"הפוליסה"), בנוסף לפוליסת פלטיניום וויזה בילאומי.

3. בדרכם לשדה התעופה חזרה ארצה, ביום 23.6.13, העמיסו התובעים את מזוודותיהם בתא המטען של האוטובוס אשר הגיע לאסוף אותם מהמלון לכיוון שדה התעופה. האוטובוס המשיך ואסף נוסעים נוספים מבתי מלון שונים אל שדה התעופה.

4. כשירדו התובעים מהאוטובוס, הוציאו את מזוודותיהם מתא המטען והמשיכו בדרכם לעבר הטרמינל, אז הבחינו כי חסרה להם מזוודה אחת מתוך ארבע המזוודות שאיתם חזרו. לטענת התובעים כל אחד סמך על השני שייקח את המזוודה וכנראה שנשכחה בתא המטען.

5. לטענת התובעים, חזר מיד התובע 1 אל האוטובוס כדי לראות האם המזוודה אכן שם ולא מצאה. לטענתו פנה למחלקת הביטחון ודיווח כי חסרה לו מזוודה אחת וכן דיווח מיד לחברת הנסיעות בטרם עלה על המטוס ונמסר לו כי עליו לעלות על הטיסה והנושא יטופל כשיגיע ארצה. לטענת התובעים לא היתה תחנת משטרה בשדה התעופה ולכן לא יכלו להגיש תלונה במשטרה, שכן הזמן מתחילת האירוע לזמן הטיסה היה קצר ביותר.

6. התובעים חזרו ארצה ולאחר שהמזוודה לא נמצאה פנו בתביעה לחברת הביטוח (הנתבעת) ביום 30.6.13 ודרשו פיצוי כספי בסך 14,700 ₪ שכלל בין היתר שווי אייפד 4, נעלי ריצה, 3 ג'ינסים, 5 חולצות, בושם וכלי רחצה. הנתבעת דחתה את תביעתם בטענה כי אין כיסוי בפוליסה לאי נקיטת אמצעים סבירים למניעת הנזק וכן בהתבסס על כך שהתובעים לא הציגו אישור הודעה למשטרה כפי המתחייב בפוליסה.

7. בהמשך לדחיית תביעת הביטוח עי ידי הנתבעת, הגישו התובעים ערעור אשר בעקבותיו השיבה הנתבעת ביום 9.9.13 ונקבע שיגיע חוקר מטעם הנתבעת אל התובעים לצורך בירור התביעה.

8. ביום 24.10.13 נערכה פגישה בין חוקר מטעם הנתבעת לבין התובעים בביתם של התובעים, אשר ערך דוח מסכם.

9. ביום 1.12.13 השיבה הנתבעת כי ממצאי החקירה מעלים אי דיוקים וסתירות רבות בדבר נסיבות והיקף הנזק ובנוסף טענה שוב כי תנאי מהותי לטיפול בתביעה הינה אישור על הודעת האירוע למשטרה ו/או לחברת התעופה כמתחייב בפוליסה, ומשכך נדחתה שוב התביעה.

10. ביום 2.10.14 הגישו התובעים מכתב מעו"ד בנוגע לדחיית הבקשה. הנתבעת השיבה לפניה זו ביום 18.11.14 ודחתה את הבקשה, שוב מאותן הסיבות שצוינו קודם לכן.

11. התובעים טוענים כי ביצעו את כל המוטל עליהם ונהגו כאדם סביר וכי עשו כל שניתן כדי להקטין את הנזק. עוד טוענים כי שיתפו פעולה עם הנתבעת כאשר הסכימו לביצוע החקירה.

12. הנתבעת טענה כי ביצוע החקירה נעשה במקרים בהם עולה חשד כי מדובר בדרישה כוזבת ובניסיון חסר תום לב לקבל כספים שלא כדין מהנתבעת. עוד טענה הנתבעת כי חרף העובדה שלא התקבל אישור משטרה, הסכימה הנתבעת לבחון את חבותה ע"י חקירת התובעים לאחר ערעורם.

13. עוד טענה הנתבעת ולמען הזהירות בלבד, כי התובעים לא צירפו קבלות קנייה של הכבודה הנטענת וכי על פי הפוליסה קיימת תקרת תשלום שניתן לקבל בעבור אובדן פריט וכי התשלום המרבי שישולם יהיה ערכו של הפריט כחדש בניכוי בלאי שלא יפחת מ-35%.

14. עוד טענה הנתבעת כי ע"פ תנאי הפוליסה אין כיסוי ביטוחי לנזק תוצאתי כגון אובדן ימי עבודה ושכר, עוגמת נפש והוצאות משפטיות.

15. התובעים הגישו תביעה קטנה כנגד הנתבעת על סך 18,200 ₪ אשר כללה:

א. סך של 14,700 ₪ בגין אובדן שווי מוחלט של הכבודה.
ב. סך 2,500 ₪ בגין עוגמת נפש, הפסד ימי עבודה וטרטור.
ג. סך של 1,000 ₪ שכ"ט עו"ד.

דיון והכרעה

16. לעניין קרות האירוע הנטען:

לאור העובדות שפורטו לעיל אני קובע שאירוע ביטוחי אכן קרה, שכן למרות אי הגשת אישור משטרה מטעם התובעים ואי הגשת כל מסמך אחר כגון קבלות על הכבודה, הנתבעת המשיכה בטיפול בת ביעת התובעים כלומר הנתבעת הכירה בקיום האירוע כפי שגם העיד נציג הנתבעת בדיון כי הנתבעת פעלה לפנים משורת הדין במקרה הנדון.

17. לאור מסקנה זו, ולאור העובדה כי לתובעים הייתה קיימת פוליסת ביטוח מורחבת בתוקף, המחלוקת העיקרית העומדת בפתחנו היא לעניין גובה הנזק הנטען.

18. התובעים מציינים כי הפריטים שהיו במזוודה שאבדה מוערכים בשווי כולל של כ- 14,700 ₪. לטענתם המזוודה הכילה:

5 חולצות בשווי כולל של 3,500 ₪.
3 ג'ינסים בשווי כולל של 4,000 ₪.
נעלי boss בשווי 1,200 ₪.
נעלי brooks בשווי 1,600 ₪.
אייפד 4 ואוזניות בשווי 3,500 ₪.
כלי רחצה ובושם בולגרי בשווי 900 ₪.

כמו כן ציין התובע 1 בבית המשפט כי הוא לובש בגדים יקרים, שכל חולצה שלובש עולה בסביבות 700 ₪, כל ג'ינס שקונה עולה בסביבות 1,300 ₪ וכן נועל נעליים יקרות של דולצ'ה וג באנה בעלות של 1,800 ₪ לזוג נעליים ואף נוסע עם רכב ששוויו כמיליון ש"ח .
עוד טען התובע 1 כי החוקר שהגיע לביתו מטעם הנתבעת ביקש לראות את ארון התובעים וכי הנ"ל התרשם מאוד מרמת המוצרים שבשימוש התובעים. אציין שעניין זה משום מה לא הועלה בדוח החוקר דבר המלמד על נכונות הטענה.

19. לעניין עלויות פריטי התובעים, ייתכן מאוד שאלו אכן מחירים ריאליים של פריטי לבוש והנעלה ועוד עבור התובעים וכי התובעים מתלבשים ונועלים מותגים שמחיריהם כפי שצוינו. אך אינני בטוח לגבי כמות התכולה שהייתה לכאורה במזוודה.

20. חשוב לציין שהחוקר מטעם הנתבע, אשר ביקר בביתם של התובעים ועמד מקרוב רמת מחייתם ויש להניח שנפתחו בפניו ארונות התובעים, הוא לא שלל את רמת החפצים, כפי שנטען, עובדה שתומכת בטענת התובעים.

חוסר סבירות והגזמת יתר:

21. על אף האמור לעיל, ביהמ"ש סבור שתביעת התובעים לוקה בחוסר סבירות ובהגזמת יתר וזאת מהנימוקים הבאים:

א. אין להתעלם מהעובדה שהתובעים נסעו לבורגס "לנופש" לתקופה קצרה (20/6/13-23/6/13) כולל ימי הטיסות.

ב. אדם סביר שנוסע לנופש לתקופה קצרה, גם אם הוא אמיד ביותר, אינו אמור לטוס עם כמה גדולה של דברי הלבשה והנעלה .

ג. בנוסף, אדם סביר, אינו נוסע לחופשת נופש עם החפצים היקרים ביותר שבבעלותו והגיוני הוא שהוא נוסע עם דברים שאינם חדישים ביותר, ועם ביגוד והנעלה המתאימים לנופש בעיר כמו בורגס.

ד. למרבית הפלא, התובעים לא צירפו לתביעתם מסמכים ו/או קבלות כלשהן המעידים על רכישת החפצים שאבדו או חלק מהם שיכולים להעיד על מועדי רכישתם ועלותם.
התובעים לא מסרו כל הסבר משכנע המסביר את מחדלם הנ"ל ואף לא טענו שניסו לאתר מסמכים כנ"ל ולא הצליחו.
התובעים אף לא הגישו קבלות בגין "כלי רחצה ובושם בולגרי" שרכש כנראה מבולגריה תמורת סך 900 ₪ במסגרת אותו טיול.

ה. התובע מס' 1 מסר הודעה לחוקר לפיה הוא רכש את האייפד 4 בשנת 2011 כשהוא ביקר בפנמה וכאשר נטען ע"י נציג הנתבעת שהאייפד 4 יצא לשוק רק בשנת 2012, התובע מס' 1 תיקן את עצמו וטען שהוא היה בפנמה בשנת 2012 וכאשר נשאל ע"י ביהמ"ש אם הוא מוכן להציג העתק מהדרכון שלו, מסר שהוא אינו מחזיק באותו דרכון מאחר ותוקפו פג ומאחר והוא נוסע כיום עם זיהוי ביומטרי.
טיעון זה אינו משכנע ויש בו ניסיון התחמקות מטעם התובע.
מה עוד שהוא תבע סך 3,500 ₪ עבור האייפד, כאשר הודה בפני החוקר שהוא רכש אותו בסך 500 דולר והסביר זאת שהוא תבע את מחירו בארץ.

ו. אדם סביר שמחזיק במזוודה הכוללת חפצים בשווי של כ- 15,000 ₪ אינו מתייחס לה בזלזול ובחוסר אכפתיות. התובע ואשתו ירדו מהאוטובוס, לקחו 3 מזוודות והלכו לדרכם, כאשר כל צד סמך על האחר!!

ז. התובעים תבעו את המחיר המלא של החפצים שלהם מבלי לטרוח להפחית את ירידת הערך שלהם עקב השימוש שנעשה בהם.

22. לאור האמור, ביהמ"ש קובע שהתובעים לא הצליחו להוכיח את כמות הפריטים שנעלמו להם ואת שווים הכולל ואין מנוס מאשר לקבוע את שווי הכבודה שנעלמה על דרך האומדנה, הסבירות וההיגיון.

23. לסיכום, אני מקבל את התביעה באופן חלקי ומחייב את הנתבעת לשלם לתובעים את הסכומים הבאים:

א. סך של 4,000 ₪ בגין שווי החפצים שנעלמו.

ב. סך של 182 ₪ בגין אגרת משפט ששולמה.

ג. סך של 300 ₪ בגין הוצאות משפט נוספות.

הסכומים שנפסקו ישולמו לתובעים תוך 30 יום מיום מסירת העתק מפסק דין זה לנתבעת, שאם לא כן, הם יישאו הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

המזכירות תמציא העתק מפסק דין זה לצדדים בדואר רשום.

ניתן היום, י' אב תשע"ה, 26 יולי 2015, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: אלי שמעון דנינו
נתבע: הראל חברה לביטוח בע"מ
שופט :
עורכי דין: