ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין מוצטפא עומר בשאראת נגד אילן צח :

26 יולי 2015
לפני: כבוד הרשם אלעד שביון

התובע:
מוצטפא עומר בשאראת
ע"י ב"כ עו"ד אמיר ג'בארה
-
הנתבע:
אילן צח
ע"י ב"כ עו"ד טלי חץ

החלטה

1. בפניי בקשת המבקש (הנתבע) לחייב את המשיב (התובע), תושב הרשות הפלשתינאית, בהפקדת ערובה להבטחת הוצאותיו, אם וככל שתידחה התביעה נגדו.

טיעוני הנתבע

2. לטענת הנתבע, מעיון במסמכי התביעה עולה, כי פרט להיתרי עבודה לתקופה חלקית ביותר (חלקה התייש ן ואינ ה ברצף), לא מצויים בידי התובע כל מסמכים להוכחת תביעתו. בהיעדר מסמכים וראיות פרט להיתרים אשר אינם מהווים ראיה להעסקה בפועל, קיים ספק אם יוכל התובע להוכיח את תביעתו.

מעבר לכך, התובע טוען שהועסק אצל הנתבע החל מיום 1.1.06 ועד ליום 26.9.11 ברציפות. דא עקא, במשקו של הנתבע לא מועסקים עובדים ברציפות מאחר שמדובר בגידולים עונתיים. זאת ועוד, היתרי ההעסקה חודשו באותה עת באופן אוטומטי אף ללא התערבות המעסיק. בנוסף, התקופה הנטענת אינה עולה בקנה אחד עם ראיות המצויות בידי הנתבע המעידות שבחלק ניכר מאותה תקופה, התובע החזיק באשרות תחת מעסיק אחר ובחלקה לא החזיק בהיתרי העסקה כלל. לנתבע ידוע שהתובע הועסק במהלך כל התקופה בעיריית תמון, בה הוא ככל הנראה מתגורר ולכן לא יכול להיות שהתובע עבד במקביל משרה מלאה בעיריית תמון ומשרה מלאה אצל הנתבע. מדובר בתביעה המתייחסת לתקופה שתחילתה כ-9 שנים וסיומה כ-3 שנים טרם הגשתה ולכן אין ספק שמדובר בתביעה מופרכת וחסרת בסיס. מדובר בתביעה שבלונית, חסרת פרטים (לרבות מקום מגוריו של התובע) ואף החישובים בה אינם מדוייקים. בשעה שמדובר בתושב הרשות הפלשתינאית, היכולת לגבות מהתובע את סכום ההוצאות שייפסק לטובת הנתבע הינה אפסית.

תגובת התובע:

3. לטענת התובע, הטלת ערובה תחסום אותו מפני ניהול התביעה וזאת עקב מצבו הכלכלי הקשה. מדובר בתביעה שהוגשה כנגד נתבע שעשק וקיפח את התובע ו לתובע סיכוי רב בתביעתו. התובע עבד אצל הנתבע ובסוף תקופת עבודתו פוטר. הנתבע לא הוכיח, כי ייגרם לו נזק מהמשך ההליך בתיק דנן.

תשובת הנתבע:

4. תגובת התובע נכתבה כפורמט ואין לה נגיעה לתיק. במסגרת התגובה הועלו טיעונים כלליים בלבד בשילוב פסיקה לא רלוונטית ואין בה כל התייחסות לטענות שהועלו בבקשה. דווקא מהתגובה ניתן ללמוד שככל שלא תופקד ערובה ולאור מצבו הכלכלי הנטען של התובע, לא ניתן יהיה לגבות את סכום ההוצאות שייפסקו. הנתבע שב על טענותיו כאמור בבקשה והוסיף, כי התובע לא ביצע כל פנייה מוקדמת לנתבע, לא ציין את כתובתו ו לא התייחס לבקשתו החילופית של הנתבע להמציא לביה"ד ערב תושב ישראל.

דיון והכרעה:

5. בתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב–1991 (להלן- התקנות) לא מצויה תקנה מקבילה לתקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד–1984, הדנה בחיוב תובע בהפקדת ערובה לתשלום הוצאותיו של נתבע. עם זאת, קבע בית הדין הארצי לעבודה, כי במקרים המתאימים, ניתן לאמץ את ההסדר הקבוע בתקנה זו מכוח סעיף 33 לחוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט–1969 [דב"ע (ארצי) נה/218 – 3 עלי איוב אל הדיה – שרפן דוד בע"מ, פד"ע כט 391 (1996)].

6. בבואו של בית הדין להכריע בבקשה להפקדת ערובה, עליו לאזן בין זכות הגישה של התובע לערכאות לבין זכותו של בעל הדין שכנגד לגבות את הוצאותיו, לא להיגרר להליכי סרק ושלא לבוא לידי חסרון כיס, אם וככל שתדחה התביעה כנגדו.

7. ההלכה המנחה בסוגיית הפקדת ערובה בבתי הדין לעבודה נקבעה בע"ע 1424/02 פתחי אבו נאסר נ' SAINT PETER IN GALLICANTU (ניתן ביום 16.7.03, להלן " עניין אבו נאסר"), שם נקבע, כי השיקול העיקרי להטלת החיוב במתן ערובה הוא סיכויי ההצלחה בתביעה והשיקול המשני במעלה הוא יכולת גביית הוצאות הנתבע מהתובע, וכי "אל מול אלה עומד השיקול כבד המשקל של ההיענות לבקשה להטלת ערובה, והוא שמא, מפאת עוניו יידחה התובע משעריו של בית המשפט".

8. עוד נקבע בעניין אבו נאסר, בהקשר הצריך לענייננו, כי עצם היותו של בעל דין תושב הרשות הפלשתינאית, אין בו, לכשעצמו, טעם לחייבו בהפקדת ערובה וכי יש לבחון כל מקרה לגופו, על פי נסיבותיו, בשים לב, לשני פנים אלה: הפן האחד – כל עוד קיימת מניעה לקיומם של הליכי גבייה באזור תידרש מן העובד הוכחה ראשונית, לכאורה, ולו ראשית ראייה הנלמדת מפני הדברים שהתביעה אינה מופרכת על פניה או כי טובים סיכוייו לזכות בה, כשהוכחה ראשונית זו תפחת במשקלה, כאשר המדובר בתביעה למימוש זכויות סוציאליות המוקנות מכוח משפט העבודה; הפן האחר – נמצא כי אין התביעה מופרכת על פניה או כי טובים סיכויי התביעה וכי על פני הדברים אין המדובר בהליך סרק, יידרש המעסיק להוכיח כי לא יוכל להיפרע מן העובד בהוצאותיו ככל שיוטלו עליו.

9. בפרשת אבו נאסר נקבע אף חריג לכלל זה, לפיו במקרה בו התנהגותו של בעל דין מצביעה על התחמקות מביצוע פסק דין או החלטה ו/או הטרדת בעל הדין השני - יהא מקום לשקול להטיל עליו ערובה.

10. באותו עניין הזכיר בית הדין הארצי אף את ההלכה לפיה בבואו של בית הדין לעבודה לדון בשאלת החיוב בהפקדת ערובה, יביא כמובן בחשבון את המיוחד במשפט העבודה (דב"ע נה/218-3 עלי איוב אל-הדיה - שרפן דוד בע"מ, פד"ע כ"ט 391, 394).

11. לאחרונה פסק בית הדין הארצי כי יש ליתן משקל לעובדה שבתקנות בית הדין לעבודה אין תקנות מקבילות לתקנות סד"א, שענייננן חיוב תובע בהפקדת ערובה להבטחת תשלום הוצאות הנתבע ולפיכך, ככלל, אין מקום לחייב מערער בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות, בהיעדר נימוקים מיוחדים המצדיקים חיוב בעל דין בהפקדת ערובה (ע"ע 13652-10-13 ARAGAWI AMLESET נ' י.ב. שיא משאבים בע"מ ואח' , ניתן ביום 9.4.14).

מן הכלל אל הפרט:

12. כאמור, בהתאם להלכה הפסוקה, עובדת היותו של התובע תושב הרשות הפלשתינאית אין בה כשלעצמה כדי לחייבו בהפקדת ערובה.

13. מבחינת כתבי הטענות, הבקשה, התגובה והתשובה , עולה, כי תביעתו של התובע סבה על מימוש זכויותיו הסוציאליות מכוח חקיקת המגן הנובעות, לטענתו, מעבודתו וסיומה של עבודתו אצל הנתבע. בהתאם להלכה שנקבעה בפרשת אבו נאסר, במקרה שכזה, ניתן להסתפק בראשית ראיה וכזו נמצאה בתביעתו של התובע ובכלל זאת העתק מרישיונות העבודה על שמו של הנתבע . לעניין טענת הנתבע בדבר עבודתו של התובע במקביל בעיריית תמון יובהר, כי בהתאם למסמך שצרף התובע ביום 15.7.15 מטעם עיריית תמון עולה, כי התובע החל לעבוד בעירייה רק 1.9.13 ולא כפי שנטען בבקשה. זאת ועוד, הנתבע טען, כי בידיו מסמכים המעידים שבתקופה בה התובע טען שעבד אצלו הוא עבד אצל מעסיקים אחרים, ברם עד כה הוא נמנע מהצגתם. גם אם העבודה אצל הנתבע היא עונתית, אין הדבר מאיין את התביעה.

14. הנתבע לא הביא כל ראיה המעידה על נזק של ממש העלול להיגרם לו מעצם ההתדיינות עם התובע.

15. כמו כן , לא נטען בבקשה כי בעבר חויב התובע בהוצאות הנתבע ואלו לא שולמו.

16. לא נעלמה מעייני טענת הנתבע ולפיה התובע לא המציא את כתובתו. יצוין, כי מעיון בכתב התביעה עולה, כי התובע ציין את כתובת עיר מגוריו ( יריחו). בהתחשב בכך שהתובע לא המציא את כתובתו המלאה, הוא יעשה כן עד ליום 18.8.15.

17. משכך ומשלא לא מצאתי בבקשת הנתבע נימוקים מיוחדים המצדיקים חיוב התובע בהפקדת ערובה, דין הבקשה להידחות.

18. הוצאות הבקשה יישקלו עם סיום ההליכים.

הוראות לעניין המשך ההליכים

19. התיק ייקבע להוכחות בפני מותב. מועד הדיון יישלח לצדדים בדואר.

20. זמן החקירות המוקצב לכל צד הינו שעה ורבע.
ככל שיותיר הזמן, לפי שיקול דעת ביה"ד, יישמעו סיכומים בעל פה במועד זה.

21. הצדדים יגישו את העדויות הראשיות שלהם ושל עדיהם בתצהירים, בצירוף כל המסמכים שברצונם להסתמך עליהם. העתקי התצהירים והמסמכים יועברו ישירות לצד השני.

22. על התובע להגיש התצהירים כאמור עד ליום 20.10.15 והנתבע עד ליום 20.12.15.

23. לא יוגשו תצהירי התובע במועד, תימחק התובענה עפ"י תקנה 44 (3) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין) תשנ"ב – 1991 ללא התראה נוספת.

לא יוגשו תצהירי הנתבע במועד, ייחשב הנתבע כמי שאין בדעתו להגיש ראיות.

24. סירב עד לאמת דבריו בתצהיר, או שלא עלה בידי צד לבוא עימו בדברים, יגיש אותו צד למזכירות בית הדין, בקשה להזמנת אותו עד שיעיד בפני בית הדין במועד ישיבת ההוכחות.
בבקשה האמורה, יפורטו הסיבות בגינן מבוקש להעיד עדים שלא בתצהיר, תמצית העדות והרלוונטיות שלה להליך.
הבקשה תוגש לא יאוחר ממועד הגשת תצהירי הצד המבקש.

25. על הצדדים והמצהירים להתייצב בבית הדין במועד שייקבע להוכחות, לצורך חקירה שכנגד על תצהיריהם.

26. עד 14 יום לפני מועד הדיון שייקבע להוכחות, יגישו הצדדים עותק נייר מלא מהתצהירים ונספחיהם למזכירות ביה"ד (לא לסריקה).

ניתנה היום, י' אב תשע"ה, (26 יולי 2015) בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.


מעורבים
תובע: מוצטפא עומר בשאראת
נתבע: אילן צח
שופט :
עורכי דין: