ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין דפנה רוזנהק נגד אביה לוי :

בפני כבוד הרשמת הבכיר ה סיגל אלבו

תובעת

דפנה רוזנהק

נגד

נתבעות

1.אביה לוי
2.הראל חברה לביטוח בע"מ

פסק דין

לפני תביעה שעניינה תאונת דרכים שאירעה ביום 5.1.15 בירושלים.

במועדים הרלבנטיים לכתב התביעה היתה התובעת הבעלים של רכב מ.ר. 7820975 (להלן: "רכב התובעת").
הנתבע 1 היה במועדים הרלבנטיים הנהג ברכב מ.ר. 6704069 (להלן: "רכב הנתבעים"). הנתבעת 2 היא מבטחת רכב הנתבעים.
מוסכם בין הצדדים כי רכב הנתבעים פגע ברכב התובעת וכי האחריות לתאונה רובצת לפתחו של הנתבע 1. כך גם אין מחלוקת כי הנתבעת 2 (להלן: "הנתבעת") שילמה לתובעת את מלוא נזקיה הישירים בעקבות התאונה. המחלוקת בין הצדדים הינה בשאלת זכאות התובעת לפיצויים בגין נסיעות וביטול זמן, הוצאות ייעוץ בגין הכנת התביעה והוצאות משפט.

טענות התובעת
התובעת טוענת כי ביום 21.1.15 מסרה לנתבעת דרישה לתשלום נזקיה בגין התאונה בסכום 18,963 ₪. סכום זה כלל את נזקיה הישירים של התובעת וכן פיצוי בגין הוצאות נסיעה וביטול זמן בסך של 800 ₪. התובעת פנתה טלפונית למוקד התביעות של הנתבעת ונאמר לה כי הואיל והנתבעת 1 לא דיווחה על התאונה לא ניתן לטפל בתביעתה.
רק בסוף חודש פברואר 2015 קיבלה התובעת אישור נושא תאריך 24.2.15 כי הנתבעת 1 הודיעה למבטחת על התאונה וכי הנתבעת בודקת את חבותה, וזאת בחלוף למעלה מחודש מאז נשלחה דרישת התשלום.
התובעת טוענת כי משראתה כי הטיפול בתביעתה מתמהמה, הגישה ביום 15.2.15 את התביעה, ולאחר שהודיעה לנתבעת על הגשת התביעה, שלחה לה הנתבעת ביום 17.2.15 שיק ע"ס של 16,500 ₪, תוך קיזוז המע"מ בסכום של 1,663 ₪, והיתרה שולמה ביום 4.3.15 לאחר שהתובעת נדרשה להמציא אישור מרואה חשבון. כן דחתה הנתבעת את דרישתה לפיצוי בגין הוצאות נסיעה וביטול זמן ואת דרישתה לתשלום אגרת המשפט.
לפיכך, דורשת התובעת לחייב את הנתבעת בפיצוי בגין הוצאות נסיעה וביטול זמן בסכום של 800 ₪, בהוצאות ייעוץ להכנת התביעה בסכום של 1,827 ₪ ובאגרה ששולמה בסכום של 210 ₪.

טענות הנתבעת
הנתבעת טוענת כי שילמה לתובעת את נזקיה בגין התאונה, תוך פחות מ-30 יום מיום קבלת דרישת התובעת, שהינו פרק הזמן הקבוע לתשלום תגמולי ביטוח. הסכום של 1,663 ₪ שקוזז, שולם לתובעת לאחר שהמציאה את המס מכים הנדרשים. אשר לסכום בגין נסיעות וביטול זמן, הרי שדרישת התובעת נדחתה, משום שזה לא הוכח בפועל.
בנסיבות אלה, טוענת הנתבעת, כי לא היה מקום להגשת התביעה, וגם לאחר הגשתה פנתה אל התובעת בניסיון לסיים את המחלוקת, אך נסיונה לא צלח.
הנתבעת טוענת כי מדובר בתביעה שהוגשה טרם זמנה, ועל כן אין מקום לחייב את הנתבעת בהוצאותיה, וכי לא הוכח ראש הנזק בגין נסיעות.

דיון והכרעה
שתי שאלות טעונות הכרעה בתביעה זו: האחת, האם יש לחייב את הנתבעת בהוצאות התובעת בשל הגשת התביעה, והשנייה, האם יש לחייבה בפיצוי בגין נסיעות וביטול זמן.
אין מחלוקת, כי ביום 21.1.15 נתקבלה אצל הנתבעת דרישת תשלום בגין התאונה. בתגובה שהגישה התובעת לבית המשפט ביום 20.4.15 הודתה התובעת כי קיבלה את השיק הראשון מהנתבעת ביום 17.2.15, יחד עם זאת בעדותה בית המשפט ציינה כי השיק התקבל ביום 24.2.15. נציג הנתבעת טען כי השיק הועבר ביום 17.2.15. בנסיבות אלה, כאשר בתגובה לבית המשפט הודתה התובעת , כי השיק התקבל ביום 17.2.15, הרי שאני מקבלת את טענת הנתבעת בנושא זה. יוצא אפוא, כי בחלוף פחות מ-30 יום שילמה הנתבעת לתובעת את נזקיה בגין התאונה, למעט רכיב מע"מ וכי יתרת הסכום שולמה ביום 4.3.15, לאחר שהגישה התובעת אישור מרו"ח.
סעיף 27 לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א-1981, קובע כי המועד לתשלום תגמולי ביטוח הוא 30 יום מהיום שהיו בידי המבטח המידע והמסמכים הדרושים לבירור חבותו וכי תגמולי ביטוח שאינם שנויים במחלוקת ישולמו תוך 30 יום מיום שנמסרה תביעה למבטח תביעה לתשלום תגמולי הביטוח.
במקרה זה, לנתבעת נמסרה תביעה לתשלומי ביטוח ביום 21.1.15, כאשר התגמולים שאינם שנויים במחלוקת שולמו ביום 17.2.15 , היינו בטרם חלפו 30 יום ממועד קבלת הדרישה.
ואולם, התובעת בחרה להגיש את תביעתה ביום 15.2.15, וזאת בטרם חלפו 30 הימים הנתונים לנתבעת לתשלום התגמולים, ובנסיבות אלה היא אינה זכאית להוצאות משפט.
טענת הנתבעת כי תגמולי הביטוח שולמו רק בעקבות הגשת התביעה הוכחשה על ידי הנתבעת ואף אינה סבירה והגיונית. כך, התביעה הוגשה ביום 15.2.15, בעוד שהתגמולים שולמו ביום 17.2.15, היינו בחלוף יומיים מיום הגשת התביעה. אין זה סביר שתוך יומיים כבר הומצא כתב התביעה לידי הנתבעת, וזו הספיקה לטפל בפניית התובעת, לרבות קבלת האישורים הנדרשים על מנת לשלוח שיק לתובעת. סביר להניח שהטיפול בדרישת התובעת החל עובר להגשת התביעה, וכי לא היה קשר בין הגשתה ל בין תשלום תגמולי הביטוח.
מכל מקום, גם לו היתה נכונה טענת התובעת, הרי שהיה עליה להמתין 30 יום ממועד מסירת הדרישה, טרם הגשת התביעה לבית המשפט. ואולם, לתובעת אצה הדרך והיא הזדרזה להגיש את תביעתה בטרם חלוף 30 הימים, ובנסיבות אלה אין מקום לחייב את הנתבעת בהוצאותיה.
זאת ועוד, התובעת טוענת כי שילמה סכום של 1,827 ₪ עבור הוצאות הכנת התביעה והגשתה, כאשר הוצאה זו לא נתמכה בראיה כשלהי. עוד יובהר, כי בבית המשפט לתביעות קטנות אין מקום לפסוק שכר טרחת עו"ד ובוודאי שלא בתביעות מסוג זה, שאינן מצריכות כל ידע משפטי.
אשר להוצאות הנסיעה להן טוענת התובעת בסכום של 800 ₪, הרי שאלה לא נתמכו בראיה כלשהיא. גם לו הייתי סבורה כי יש מקום לפסוק לתובעת פיצוי בגין נסיעות על דרך האומדנא, הרי שבנסיבות העניין אין מקום לעשות כן, מהטעם שכנגד סכום זה, עומדות הוצאות הנתבעת בשל הגשת התביעה נגדה, תביעה שייתכן ולא היתה מגיעה לעולם, אילו היתה ממתינה התובעת תקופה קצרה נוספת, טרם הגשת התביעה.
לפיכך, אני מורה על דחיית התביעה. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.

פסק הדין ניתן לערעור ברשות בלבד. בקשת רשות ערעור ניתן להגיש לבית המשפט המחוזי, בתוך 15 יום.

ניתן היום, י' אב תשע"ה, 26 יולי 2015, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: דפנה רוזנהק
נתבע: אביה לוי
שופט :
עורכי דין: