ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין בתיה מרום נגד נאוה קולאז קוסמטיקס בע"מ :

לפני:

כבוד הרשמת דניה דרורי

התובעת
בתיה מרום, ת"ז XXXXXX511
ע"י ב"כ: עו"ד אמנון שילה
-
הנתבעת
נאוה קולאז קוסמטיקס בע"מ, ח"פ 512880576
ע"י ב"כ: עו"ד עיסא ברבארה

פסק דין

1. התובעת, בתיה מרום (להלן – העובדת) הועסקה בשירות הנתבעת, נאווה קולאז' קוסמטיקה בע"מ (להלן – המעסיקה) בתפקידי הדרכה בתחום הקוסמטיקה.

2. בהליך זה על בית הדין להכריע בשאלות הנוגעות לנסיבות סיום העבודה והאם יש בהן כדי לזכות את העובדת בפיצויי פיטורים, הודעה מוקדמת ופיצוי בגין התנהלותה שלא בתום לב של המעסיקה. בנוסף, על בית הדין להכריע האם בסוף תקופת ההעסקה נותרה המעסיקה ביתרת חובה בגין פדיון חופשה, דמי הבראה והפרשות פנסיוניות.

3. העובדת העידה לעצמה. מטעם המעסיקה העידה הגב' נאוה קול (להלן – קול).

הרקע העובדתי הרלוונטי, אותו אני קובעת על יסוד הראיות והעדויות, הוא:
4. העובדת הועסקה אצל המעסיקה כמדריכה בקורסים לקוסמטיקה.

5. היקף העבודה היה תלוי, בין השאר, בקורסים שנפתחו על-ידי המעסיקה ובמספר הנרשמים לאותם קורסים. לפיכך, היקף העבודה לא היה קבוע והעבודה לא בוצעה ברציפות בכל חודשי ההעסקה.

6. הקשר בין העובדת למעסיקה החל עוד בחודש 3/10.
בשנת 2010 הועסקה העובדת ברציפות (למעט בחודש 11/10).
בשנת 2011 הועסקה העובדת ברציפות.
בשנת 2012 הועסקה העובדת בין החודשים 1/12 עד 9/12 (למעט חודש 6/12).
בשנת 2013 הועסקה העובדת בחודשים 2-3/13.

7. העובדת הועסקה בשכר לפי שעות. בתחילת תקופת ההעסקה עמד השכר לשעה על 65 ₪, והחל מתלוש השכר לחודש 8/10 עמד השכר לשעה על 85 ₪.

נסיבות סיום העבודה
10. לטענת העובדת, עוד בחודש 9/12 הפסיקה המעסיקה לספק לה עבודה, ועל אף שקיבלה לכאורה אפשרות תעסוקה חלקית בחודש 2/13 – הרי שמדובר בקורס בודד אשר הופסק כבר ימים בודדים לאחר שהחל. לטענת העובדת יש לראות בהתנהלות המעסיקה ובהיעדר שיבוצה לקורסים באופן רציף החל מחודש 9/12 - משום פיטורים.
העובדת תארה בתצהירה כי בין החודשים 9/12 עד 2/13 המתינה לשיבוצה להוראה בקורס חדש, וכי נציגי המעסיקה הודיעו לי כי בכוונתם אכן לשבצה.

11. לטענת המעסיקה, העובדת הועסקה גם במקומות עבודה אחרים במקביל לעבודתה אצל המעסיקה, ומועדי הקורסים שאותם הדריכה נקבעו בהתאם לצרכיה.
קול תארה בתצהירה כי החל מחודש 9/12 לא הועסקה העובדת "נוכח עיסוקיה", כי הועסקה בשנת 2013 מחודש 2/13 ועד אמצע חודש 3/13, "ואז הודיעה כי אין בכוונתה לחזור יותר" (סע' 6.7 לכתב ההגנה), נטשה את עבודתה והודיעה למנהלת המעסיקה כי בדעתה לחפש מקום עבודה אחר.

12. בשאלת נסיבות סיום ההעסקה, מצאתי לקבל את גרסת העובדת.
מהראיות עולה כי שיבוצה של העובדת כמדריכה בקורסים היה מותנה בהתקיימות מספר תנאים (וביניהם מספר הנרשמים לקורס, הסכמת גורמים מממנים כלשהם לממן קורסים אלה), וכי בשל נסיבות אלה לא הובטח לעובדת כי תועסק בהיקף משרה מסוים או במתכונת מסוימת, ולפיכך אף היו תקופות קצרות בהן לא שובצה לכל עבודה.

מעיון בתלושי השכר עולה כי במהלך תקופת העבודה שמחודש 3/10 ועד 9/12 העבודה בוצעה ברציפות (למעט הפסקות קצרות בחודשים 11/10 ו- 6/12) וההפסקות בשיבוץ לעבודה לא הגיע כדי הפסקה בת 4 חודשים (כמו ההפסקה שארעה בין החודשים 9/12 - 2/13). הפסקה ממושכת זו בשיבוצה של העובדת לעבודה – כמוה כהפסקת ההעסקה.

העובדת העידה כי הקורס שנפתח במהלך חודש 2/13 נסגר אחרי זמן קצר, בשל מיעוט משתתפים ואוחד עם קורס אחר. עוד העידה כי התלמידים שהיו מיועדים ללמוד בקורס בהדרכת העובדת – הועברו לקורס אחר אותו הדריכה מורה אחרת. טענתה של העובדת בדבר סגירת הקורס לו שובצה כמדריכה – לא נסתרה בראיות המעסיקה. כנגד גרסתה הברורה של העובדת בעניין זה הועמדה גרסה כללית לפיה העובדת נטשה את עבודתה בחודש 3/13, וכי העובדת שבוצה לעבודה בחודשים 2-3/13 "לפי בקשתה ובהתאם לכמות התלמידים ומספר הכיתות" (סע' 3.9לתצהיר קול). המעסיקה לא סיפקה כל ראיה לטענתה לפיה במהלך חודש 3/13 העובדת נטשה את עבודתה ולא הציגה כל ראיה בדבר ניסיונות מצידה של המעסיקה לשבץ את העובדת לעבודה.

לא שוכנעתי בטענת המעסיקה, כי עבודתה של העובדת הופסקה בחודש 9/12 "נוכח עיסוקיה" (סע' 3.6 לתצהיר נאוה קול). אין די בכך שהעובדת מועסקת במקביל גם במקומות אחרים כדי להצביע על כך כי לא עבדה החל מחודש 9/12 או לאחר מכן ביוזמתה. העובדת העידה כי במהלך תקופת העבודה אצל המעסיקה היא אף למדה בימי ו', אך גם בלימודים אלה לא היה כדי לבסס את טענת המעסיקה כי היעדר שיבוץ לעבודה החל מחודש 9/12 הוא בשל עיסוקיה הנוספים של העובדת. העובדת העידה כי לימודיה התפרשו על פני חלק ניכר מתקופת עבודתה, ולכן אין בהם כדי להסביר את הפסקת שיבוצה לעבודה בחודש 9/12 או 3/13 דווקא.

המעסיקה טענה (סעיף 7 לתצהיר קול) כי העובדת היא זו שביקשה שלא לשבץ אותה לעבודה החל מחודש 9/12, וזו הסיבה לאי שיבוצה. אלא שלגרסה זו לא נמצא כל תימוכין בראיות מצד המעסיקה מלבד טענה כללית בתצהירה של קול. טענת המעסיקה נסתרת מפניותיה של העובדת בכתב במהלך החודשים 11/12 – 12/12 (נספחים ה' – ח' לתצהיר העובדת) - תכתובת ממנה עולה כי העובדת פונה אל המעסיקה כדי לקבל תשובות באשר לשיבוצה להדרכה בקורסים.
המעסיקה ביקשה להסתמך על תרשומת מיום 15.10.12 שם צוין כי "בתיה התחילה סטאז' לימודים 4 פעמים בשבוע וחוזרת גמורה. סגרה עם הבחורה שהיא מגיעה אליה 4 פעמים בשבוע ולשנת את זה יעשה לה בלגאן" (נספח ת/41 לתצהיר קול). אלא שלמסמך זה אין לייחס משקל רב, שכן כפי שהעידה קול – התרשומת לא בוצעה על-ידה אלא לטענתה על-ידי עובדת אחרת אצל המעסיקה, ואותה עבודת לא הובאה למתן עדות בהליך זה.

כן לא שוכנעתי כי במהלך חודש 3/13 נטשה העובדת את עבודתה כגרסת המעסיקה, לאחר ששובצה לבקשתה בקורסים בתחילת חודש 2/13. בתצהירה של נאוה קול אין פירוט לעניין "נטישה" זו, ומה עשתה המעסיקה על מנת לברר מדוע עזבה העובדת. גרסתה של קול בחקירתה הנגדית לפיה עם סגירת הקורס בחודש 3/13 הוצע לעובדת לעבוד בקורס ערב והיא סרבה (פרו: 11; ש: 28-32) לא נזכרה בתצהירה, ויש בכך כדי לפגום בטענה זו.

גם העובדה שהעובדת פונה לקול על מנת לקבל מכתב המלצה בחודש 5/13 אין בה כדי ללמד על כך כי ביקשה להתפטר, כפי שטוענת המעסיקה. באותה פניית דוא"ל (נספח י' לתצהיר העובדת) מסבירה העובדת כי החל מחודש 9/12 ממעטים לשבצה לעבודה וכי מאז עבדהב במצטבר כ- 20 שעות בלבד. בהתחשב באמור, בקשתה של העובדת לקבל מכתב המלצה וזאת לאחר שהעבודה כבר הופסקה בפועל – אין בה כדי ללמד על התפטרותה או על רצונה של העובדת לסיים את ההעסקה.

13. לאור האמור - שוכנעתי כי יש באי שיבוצה של העובדת לעבודת הדרכה במשך מספר חודשים החל מחודש 9/12, בהצטרף לסגירתו של הקורס שנפתח במהלך חודש 2/13 והיעדר שיבוץ לעבודה במשך מספר חודשים לאחר מכן - משום מעשה פיטורים.

חישוב פיצויי הפיטורים
14. העובדת טענה כי במהלך השנה האחרונה לא הועסקה באופן מלא, ולכן יש לערוך את החישוב של השכר הקובע בהתאם לממוצע שכרה בשנה האחרונה המלאה בה הועסקה, היינו בשנת 2011, וכי ממוצע שכרה בשנה זו עומד על 4,011.58 ₪.
המעסיקה לא הציגה תחשיב נגדי מטעמה, והעדה קול לא היתה יכולה לספק כל הסבר בחקירתה הנגדית לעניין התחשיבים (פרו: 15; ש: 14-21).

15. את השכר הקובע יש לחשב לפי 12 החודשים המלאים האחרונים, היינו לפי השכר לתקופה 8/12 – 8/13. ממוצע שעות העבודה בתקופה זו הוא 45.625 שעות לחודש והשכר לשעה הוא 85 ₪. מכאן, שהשכר הקובע הוא 3,878 ₪.
העובדת ביססה את חישוביה באשר לרכיב פיצויי הפיטורים על תקופת עבודה שבין החודשים 3/10 – 9/12. במהלך תקופה זו בוצעה עבודה ב- 29 חודשים. לפיכך, סכום פיצויי הפיטורים בהתחשב בשכר הקובע כמפורט לעיל הוא 9,371.83 ₪. הסכום האמור כולל את הסכומים שנצברו בקרן הפיצויים, אם ובמידה שנצברו.

הודעה מוקדמת
16. לאחר שנקבע לעיל, כי יש לראות באי שיבוצה של העובדת החל מחודש 9/12 ובביטול הקורס לו שובצה בחודש 3/13 – משום פיטורים, יש מקום לחייב את המעסיקה בתשלום בגין הודעה מוקדמת בגובה שכר חודש אחד בסך 3,878 ₪ .

חופשה
17. בכתב התביעה עתרה העובדת לחיוב המעסיקה בתשלום סך 3,625 ₪ בגין יתרת פדיון חופשה שנתית.
לאחר שהתבקשה להסביר את חישוביה ברכיב זה, הסבירה העובדת (הודעה מיום 9.6.14) כי יש לחייב את המעסיקה בתשלום סך 2,327.48 ₪ כהפרשים בגין פדיון חופשה, בין השאר בהתחשב בכך כי דמי החופשה ששולמו לא חושבו באופן נכון.
העובדת סמכה טענתה זו על התחשיב הנזכר בהודעה בדבר ממוצע שעות העבודה ליום (הסכום המתקבל מחוקת מספר שעות העבודה הכולל למספר ימי העבודה) וכנגזר ממנו – את שווי יום החופשה. כן התחשבה העובדת בתחשיבה במספר ימי החופשה לפדיון לפי תלוש השכר האחרון, ובסכומים ששולמו על חשבון רכיב זה במהלך תקופת העבודה. בהתאם לנתונים אלה אף בחנה את תמורת החופשה ששולמה בחסר במהלך תקופת העבודה.

18. גרסתה של העובדת בעניין זה לא נסתרה: המעסיקה לא הציגה תחשיב נגדי מטעמה, והעדה קול לא היתה יכולה לספק כל הסבר בחקירתה הנגדית לעניין דרך חישוב תשלום החופשה במהלך תקופת העבודה (פרו: 15; ש: 14-21).
לאור האמור, על יסוד תחשיב העובדת המבוסס על תלושי השכר ובהעדר גרסה נגדית או תחשיב מטעם המעסיקה - התביעה ברכיב זה מתקבלת בהתאם למפורט בהודעה מטעם העובדת מיום 9.6.14 ובסך 2,327.48 ₪.

הבראה
19. בכתב התביעה עתרה העובדת לחיוב המעסיקה בהפרשי דמי הבראה בסך 1,404 ₪. לאחר שנתבקשה להגיש תחשיב לעניין חוב דמי ההבראה שיכלול פירוט של היקף המשרה הנטען בכל אחת משנות העבודה, הגישה העובדת הודעה ובה ציינה כי שולמו לה דמי הבראה בחסר בסך 2,163 ₪. התחשיב המתוקן מסתמך ממוצע שעות העבודה ומתחשב בסכומים ששולמו על חשבון רכיב זה במהלך תקופת העבודה

20. המעסיקה הפנתה לסכומים ששולמו על חשבון דמי הבראה בחודשים 5/11, 6/11 ו- 9/12, אך לא צרפה תחשיב המסביר מדוע הסכומים ששולמו בחודשים הנ"ל יש בהם כדי לכסות את חבות המעסיקה לתשלום דמי הבראה, וכיצד חושבו.

21. גרסתה של העובדת בנוגע לתשלום דמי הבראה לא נסתרה: המעסיקה לא הציגה תחשיב נגדי מטעמה, והעדה קול לא היתה יכולה לספק כל הסבר בחקירתה הנגדית לעניין התחשיבים (פרו: 15; ש: 14-21).
לאור האמור – יש לקבל את גרסת העובדת ואת תחשיביה, כאמור בהודעה מטעמה מיום 9.6.14 (יתרה לתשלום בסך 2,162 ₪). מכיוון שסכום התביעה ברכיב זה הועמד על 1,404 ₪ - אין לפסוק מעבר לסכום שנתבע. מכאן, ששיש לחייב את המעסיקה בסך 1,404 ₪ כהפרשים בגין דמי הבראה.

פנסיה
22. העובדת טענה כי היא זכאית לרכיב "הפרש פנסיה" בסכום כולל של 1,111 ₪. לכתב התביעה לא צורף כל תחשיב באשר לרכיב זה. גם בתצהיר מטעם העובדת הועלתה הטענה באופן כללי (סעיף 13) מבלי שהוצג כל תחשיב, לא הוסבר האם הרכיב מתייחס להפרשות המעסיק או לסכומים שנוכו משכר העובדת, האם הועברו סכומים כלשהם לקופת ביטוח, ואף לא צוין מהו שיעור ההפרשות שהיה על המעסיקה לבצע.

23. המעסיקה טענה כי לטובת העובדת נפתחה קופת ביטוח בחברת מגדל. לתצהירה של קול בעניין זה צורפו טפסי 106 ודו"ח הפקדות לקופת הביטוח (נספח ת/36 לתצהיר קול). יחד עם זאת, המעסיקה לא הציגה תחשיב מטעמה אף בנוגע לרכיב זה, ולא הסבירה מדוע יש בסכומים שנצברו בקופה כדי ל"כסות" את התחייבויות המעסיקה בעניין ההפרשות הפנסיוניות.

24. עיון בתלושי השכר מעלה כי צוין בהם כי בוצע ניכוי משכר העובדת לטובת קופת ביטוח רק החל מחודש 2/12. מתדפיס התנועות בקופה (ת/36) עולה כי נכון ליום 6.7.14 נצברו בה כתגמולי עובד סך 2,592 ₪, וכתגמולי מעסיק 2,373 ₪.
הצדדים לא טענו באשר לשיעור ההפרשה הפנסיוניות, ולפיכך יש לחשב את הזכאות בהתאם להוראות צו ההרחבה לביטוח פנסיוני במשק.
העובדת לא טענה וממילא לא הוכיחה כי החזיקה בקופת ביטוח פעילה עת החלה את עבודתה אצל המעסיקה, ומכאן שיש לחשב את הזכאות לאחר 6 חודשי עבודה (כלומר החל מחודש 10/10).

25. בהתחשב בהוראות הצו, יש לחשב את הפרשות המעסיק באופן הבא:
סך כל השכר המבוטח לתקופה 10/10-12/10 – 3,783 ₪ * 2.5% = 94.575 ₪
סך כל השכר המבוטח לשנת 2011 – 47,893 ₪ * 3.33% = 1,594.83 ₪
סך כל השכר המבוטח לתקופה 1/12 – 9/12 - 41,945 ₪ * 4.16% = 1,744.91 ₪.
מכאן שסך של 3,432.58 ₪ היה אמור להיות צבור בקופת הביטוח כהפרשות מעסיק, בעוד על פי נספח ת/36 לתצהיר המעסיקה נצבר כהפרשות המעסיק סך 2,373 ₪.
מכאן שבקופת הביטוח נצברו כהפרשות מעסיק בחסר בסך 1,059.575 ₪.

פיצוי בגין אי מתן הודעה לעובד
26. העובדת טענה כי לא קיבלה הודעה על תנאי עבודה. המעסיקה לא חלקה על טענה זו ולא הציגה הודעה כאמור. העובדת עתרה כי המעסיקה תחויב בתשלום סך של 3,000 ₪ בגין הפרת הדין בעניין זה.

27. על-פי חוק הודעה לעובד ולמועמד לעבודה (תנאי עבודה והליכי מיון וקבלה לעבודה), התשס"ב – 2002 על מעביד למסור הודעה ובה פירוט תנאי העבודה תוך 30 ימים מהיום שהעובד החל לעבוד אצלו. בהתאם להוראות סעיף 5(ב) לחוק הנ"ל רשאי בית הדין לפסוק פיצויים לדוגמה אם מצא כי המעביד לא מסר לעובדו ביודעין הודעה על תנאי עבודה. הוראה זה נוספה לחוק בתיקון תשע"א, ותחילתו של סעיף 5(ב) ביום 11.12.11 והוראותיו יחולו על הודעות שיש למסרן לפי החוק מיום 11.12.11 ואילך. העובדת החלה עבודתה בשירות המעסיקה בחודש 3/10.
לפיכך, בהתחשב במועד תחילת העבודה והמועד בו היה על המעסיקה למסור את ההודעה על תנאי העבודה – אין מקום לפסוק פיצוי ברכיב זה.

פיצוי בגין חוסר תום לב בקיום חוזה וסיומו
28. העובדת טענה בכתב התביעה כי הפיטורים בוצעו על דרך של "ייבוש" והדרתה מביצוע קורסים החל מחודש 9/12. עוד נטען כי פניותיה של התובעת, שהיא אם חד הורית ל- 6 ילדים, לא נענו, וכי יש לראות בהתנהלות המעסיקה משום חוסר תום לב. העובדת עתרה כי המעסיקה תחויב בפיצוי בסך 5,000 ₪ בגין התנהלותה זו.
לא מצאתי כי העובדת הוכיחה זכאותה לרכיב זה, שהטענות לגביו הועלו באופן כללי בלבד. לאור האמור, התביעה ברכיב זה נדחית.

סוף דבר
29. התביעות לפיצוי בגין אי מתן הודעה לעובד ולפיצוי בגין התנהלות שלא בתום לב – נדחות.

30. הנתבעת תשלם לידי התובעת, תוך 30 ימים מיום שיומצא לצדדים פסק-דין זה, את הסכומים הבאים:
א. בגין פיצויי פיטורים סך 9,371.83 ₪;
ב. בגין הודעה מוקדמת סך 3,878 ₪;
ג. בגין פדיון חופשה שנתית סך 2,327.48 ₪;
ד. בגין דמי הבראה סך 786 ₪;
ה. בגין הפרשות פנסיוניות סך 1,059.575 ₪.
לסכומים האמורים יצורפו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.4.13, הוא המועד לתשלום השכר האחרון, ועד התשלום המלא בפועל.

31. בנוסף, תישא הנתבעת בהוצאות התובעת ושכ"ט ב"כ בסך 2,000 ₪, שישולמו אף הם תוך 30 ימים מהיום.

32. לצדדים מוקנית, תוך 15 ימים מעת שיומצא להם פסק דין זה, זכות לערער על פסק דין זה בפני בית הדין האזורי לעבודה בחיפה.

ניתן היום, י' אב תשע"ה, (26 יולי 2015), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .


מעורבים
תובע: בתיה מרום
נתבע: נאוה קולאז קוסמטיקס בע"מ
שופט :
עורכי דין: