ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין חיים מאיר נגד רשות הדואר :

לפני כבוד הרשם הבכיר ניר נחשון

התובע:

חיים מאיר

-נגד-

הנתבעות:

1.רשות הדואר
2.היחידה למנהל הגימלאות משרד האוצר החשב
3.טרנס איסט מיטל בע"מ

פסק-דין

מבוא:
1. לפניי תביעה כספית, על סך 500 ₪ , שהוגשה נגד הנתבעים בעטיו של אובדן משלוח דבר דואר שהוזמן על ידי התובע מהנתבעת 3 ואשר לא הגיע ליעדו ובנסיבות שלא נודעו עקבותיו עת אבד בדרכו לתובע לאחר שנשלח על ידי הנתבעת 1 ונמסר, ככל הנראה, לנתבעת 2.

טענות התובע בקצירת האומר:

2. אליבא דתובע, כפי העולה מכתב התביעה, במהלך חודש יולי 2014, רכש התובע מהנתבעת 2, באמצעות המרשתת מוצר מסוג 'מגן נהג לרכבוד ( להלן: "דבר הדואר"). לטענתו, הרכישה בוצעה באמצעות אתר המופעל על ידי חברת "גרופון" ותמורתה שולם סך של 144 ₪ , סכום אשר כלל, בין היתר, את עלות המוצר וכן תשלום עבור הוצאות המשלוח בדואר רשום.

3. משראה התובע כי דבר הדואר בושש מלהגיע אליו, פנה לשרות הלקוחות של הנתבעת 3 בכדי לברר פשר הדבר. לדבריו, נענה, כי הטובין נשלח ו למען "תיבת דואר 23 בירושלים" ואף נמסר לידיו מספר פריט משלוח הדואר האמור, שמספרו R0000266L2J . לטענת התובע, כתובת מגוריו הינה יורדי הסירה 23 בירושלים ולא ברור לתובע מדוע נשלחו הטובין לכתובת האחרת.

4. אי לכך, ערך התובע בדיקה בהתאם ל פרטי המשלוח באתר רשות הדואר. בדיקתו העלתה, כי דבר הדואר נמסר לנתבעת 2 ביום 16.7.14. משכך, פנה התובע לרשות הדואר במכתב מיום 10.9.14 במסגרתו הלין , כי משלוח הדואר הגיע ליעד שגוי, על אף ששמו מופיע על פריט הדואר. במענה למכתבו של התובע, יצרה נציגת הנתבעת 1 העונה לשם "טליה", קשר טלפוני עם התובע ביום 17.9.14. לדבריו, זו האחרונה אישרה , כי דבר הדואר היה על שם הנתבע ואף ציינה , כי את פרטי הכתובת השגויה אליה נשלח ו הטובין. לטענתו, נציגת הדואר נמנעה לתת פרטים נוספים כיוון שהתובע איננו זה ששלח את הטובין אלה הנתבעת 3.

5. התובע איתר במרשתת את זהות בעלת המען "תיבת הדואר 23 בירושלים" כמי ששייכת לנתבעת 2. משכך, פנה לזו האחרונה במכתב מיום 15.9.14 ובו הביא לי דיעתה, כי דבר הדואר שייך לו.

טענות הנתבעת 1 בקצירת האומר:

6. אליבא דנתבעת 1, כפי העולה מכתב ההגנה, אחריותה של הנתבעת והיקף האחריות נקבעו בחוק הדואר התשמ"ו-1986 ( להלן: " החוק" ) מכוחו פועלת הנתבעת 1 . בפרק ו' לחוק העוסק באחריות וחסינות הנתבעת, קובע סעיף 77 (א) לחוק , כי : "על אף האמור בחוק זה או בכל דין אחר, לא יהיה בעל הרשיון הכללי , עובדיו וכל הבאים מטעמו אחראים לנזק, גניבה או אובדן של דבר דואר פנים כולו או חלקו, שאירעו במהל כן השירותים הניתנים על ידי פקיד דואר בתפקידו ועקב שירותים אלה, אלא אם נתקיימו כל אלה ".

7. כמו כן, ס' 77 (א)( 1) לחוק קובע, כי אחריות הנתבעת לנזק, גניבה או אבדן של דבר דואר פנים, אינה חלה אלא על דבר דואר שנתקבל למשלוח תמורת קבלה ומסירתו טעונה אישור. ( דהיינו דבר דואר רשום). סעיף 78 לחוק שכותרתו, " הגבלת אחריות לאיחורים וטעויות" קובע, כי " אין בעל הרישיון הכללי, עובדיו וכל הבאים מטעמו אחראים לנזק שנגרם- ( 1) בשל איחור במסירה או מסירה מוטעית של דבר דואר". ס' 80 לחוק בכותרת "אחריות כלפי מי?" קובע: " השולח הוא הזכאי לתבוע פיצויים לפי סעיף 77 והוא הרשאי להעביר את זכותו לאחר". התובע הוא הנמען, וכל עוד לא המציא אישור להמחאת זכות תביעה מאת הנתבעת 3 הוא נעדר זכות תביעה.

8. סעיף 81 לחוק קובע , כי גם במקרה שק יימת אחריות מצד הנתבעת לפי סעיף 77 הנ"ל, אין הנתבעת חייבת בפיצויים, אלא , כדי "שווי הנזק לדבר הד ואר" או כדי ערכו של דבר הדואר אשר אבד, ניזוק או נגנב, אך לא למעלה מן הסכום שנקבע ע"י השר בתקנות לאותו סוג של דבר דואר, דהיינו, אחריות הנתבעת לדבר דואר שאבד, נגנב או ניזוק הינה לנזק ישיר בלבד ( לדבר הדואר) ולא לנזק ים עקיפים.

9. תקנות הדואר (היקף האחריות לדבר דואר פנים) תשע"ב-2012, שהותקנו ע"י שר התקשורת מכוח הסמכות שניתנה לו בסעיף 81 האמור, מגבילות את סכום הפיצויים אך ורק במקרי אבדן, גניבה או נזק ישיר לדבר הדואר עד לסך של 701 ₪.

10. ללא פניית השולח המציין את שם הנמען וכתובתו לא ניתן לדעת באופן מוחלט מדוע המכתב יועד לת.ד. 23 , ירושלים שאיננה מענו של התובע . בהיעדר נתוני המכתב או צילום המעטפה לא מן הנמנע שהמכתב נותב בטעות לת.ד. זו ומאידך לא מן הנמנע שהשולח ציין את הפרטים שלעיל על גבי המעטפה. על כן, זכות התביעה היא בידי השולח עפ"י סי 80 לחוק, כ"כ סעיף 78 לחוק קובע חסינות בעניין איחור או טעות במסירת דבר דואר.

טענות הנתבעת 2 בקצירת האומר:

11. אליבא דנתבעת 2, כפי העולה מכתב ההגנה מטעמה , דין התביעה להידחות על הסף ולגופה בשל היותה נעדרת יריבות ונעדרת עילת תביעה ככל שזו מופנית כלפי הנתבעת 2. במשרדי נתבעת 2 מתקבלים ביחידת הדואר מידי יום מאות פריטי דואר, אשר נאספים מתיבת דואר ייעודית אשר הוקצתה ליחידה על-ידי דואר ישראל ולעיתים אף מתקבלים בתיבת הדואר של היחידה פריטי דואר אשר אינם מיועדים אל הנתבעת 2, ואלה מוחזרים אל סניף הדואר מיד לאחר איסופם בעת היוודע דבר הטעות.

12. לטענתה, בשיחה טלפונית אשר נערכה בין התובע ובין מנהל ארכיב היחידה האחראי על איסוף הדואר מטעמה עובר למועד הגשת התביעה דנן, הובהר, כי לא ידוע על קבלת פריט הדואר האמור וככל שאכן נמסר בטעות הרי שהוא הוחזר לסניף הדואר כפי שנעשה באופן שגרתי. בנוסף נטען, כי התובע לא הביא כל ראיה לכך שדבר הדואר אכן נמסר לנציגת נתבעת 2. כל שצירף התובע לתביעתו (נספח 2 לכתב התביעה) הוא אישור מטעם דואר ישראל , כי הדואר נמסר ליעדו, ואולם במסמך לא מצוין יעדו של פריט הדואר, לא כל שכן חתימת מקבל דבר הדואר. כמו כן, לא יכולה להיות לנתבעת ידיעה אודות מקור הטעות.

טענות הנתבעת 3 בקצירת האמור:

13. אליבא דנתבעת 3 כפי העולה מכתב ההגנה, כי הסכום אשר שילם התובע כתמורה לטובין הננו 64 ₪ ולא כפי שנטען בכתב התביעה. כמו כן, ניתן להבחין, כי באישור העסקה לא מופיעים פרטיה של נתבעת 3. אלה, פרטיה של חב' "גרופון". לטענתה, מוצריה של נתבעת 3, אשר נרכשים במרשתת באמצעות אתר "גרופון", מסופקים ללקוחות האתר ישירות מהנתבעת 3 בהתאם לפרטי ההזמנות שנמסרו לה וכוללים בן השאר את כתובת המזמין בעת הרכישה באתר "גרופון". משכך, כתובתו של התובע נרשמה במדויק כפי שרשם בעת רכישת המוצר באתר "גרופון", דהיינו, ת.ד. 23, ירושלים 91003. לדבריה, באתר "גרופון", בו רכש התובע את הטובין קיים קישור "תנאי שובר כלליים ושאלות נפוצות" המבהיר , כי ( ציטוט מהנספח) ..."מוצר שלא ייאסף או יוחזר עקב שגיאה בהזנת הפרטים, הינו באחריות הלקוח...".

14. בדיון שהתקיים בפניי במעמד הצדדים ציין נציג הנתבעת 3 כי הטעות נגרמה כתוצאה מהזנת נתונים שגויים של מען התובע על ידי התובע עצמו. התובע לא הכחיש עובדה זו, אלא טען כלפי הנתבעות 1 ו-2 כאשר הנתבעת 1 מסרה דבר דואר לאדם הלא נכון והנתבעת 2 קיבלה דבר דואר לא לה. בנסיבות אלה, היה מקום להחזיר את דבר הדואר לשולח. נציג הנתבעת 1, מר דיקמן, טען, כי על דבר דואר רגיל אין אחריות אלא אם עסקינן בדואר רשום וגם אז קיימים סייגים הקבועים בדין.

דיון ומסקנות:

15. לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ושמעתי את עדויות הצדדים, מצאתי כי דין התביעה להתקבל בחלקה מהנימוקים שלהלן;

16. אכן, ככלל, בית המשפט על ערכאותיו השונות כבר פסק, כי החסינות המוקנית לנתבעת כמוביל דברי דואר לאומי הינה הגנה ראויה ו-''לתכלית ראויה". ראה: ע"א 1439/90346, מ"י רכבת ישראל נ' הום-חב' לביטוח, שם נקבע , " הגבלת אחריותו של המוביל הציבורי מוכרת בשיטות שונות..." ובהמשך: "ההכרה בזכותו של המוביל הציבורי להגביל שיעור הפיצויים בגין נזק או אובדן של הטובין מקבלת משנה תוקף בהתחשב בכך שהמוביל הציבורי איננו פועל בשוק הפרטי, אלא הוא כבול, בדרך כלל, לתעריפים קבועים ונמוכים יחסית, ..." . לעניין זה ראה דברי ביהמ''ש המחוזי בבר"ע (ירושלים) 653/05 הרוש אברהם נ. רשות הדואר תק מח 2005(2), 751 "אין צורך לומר, כי הרחבתו של היקף האחריות בגין נזק או אבדן של דבר דואר יוביל, בהכרח, להאמרת התעריפים שגובה רשות הדואר מכלל מקבלי השירות. קיים, איפוא, אינטרס לגיטימי בהגבלת היקף האחריות של הרשות לנזקים, אפילו הם נוגעים לדבר דואר רשום, שהרי כך מוזלים התעריפים הנגבים ממקבלי השירות, והשירות נותר עממי ושווה לכל נפש. הגבלת האחריות נועדה אם כן, בסופו של דבר, להיטיב עם כלל ציבור הצרכנים הנזקקים לשירותי הדואר, גם אם יש בה כדי לפגוע בצרכנים מסוימים שסבלו נזק כתוצאה מליקויים בשירות".

17. במקרה דנן, אין מחלוקת בין הצדדים, כי התובע ציין מען שגוי לשליחת דבר הדואר, הנתבעת 3 שלחה את דבר הדואר למען זה והנתבעת 1 פעלה בהתאם למען. מכאן, כי ביחסים שבין הנתבעת 3 לתובע אין לתובע על מה שילין. הנתבעת 3 פעלה בהתאם לפרטים שהוצגו לה ובכך מלאה אחר התחייבותה.

18. במערכת היחסים שבין התובע לבין הנתבעות 1 ו-2, סבורני, כי יש להשית אחריות על הנתבעות, זאת, בהיעדר תיעוד של דבר הדואר . אין חולק, כי דבר הדואר נמסר לנתבעת 2 באמצעות דואר רשום ומכאן הנתבעת חבה בפיצוי בעבור אובדנו וזאת בהתאם לחריג לפטור מאחריות הקבוע בסעיף 77(א) לחוק שלשונו כדלקמן: "אחריות הנתבעת לנזק, גניבה או אובדן של דבר דואר פנים , אינה חלה אלא על דבר דואר שנתקבל למשלוח תמורת קבלה ומסירתו טעונה אישור".

19. פסיקת בתי המשפט התייחסה במספר פסקי דין לפטור שניתן לנתבעת מאחריות ולנסיבות שבהן תוטל אחריות, למרות החסינות שנקבעה בחוק (ראה לעניין זה : בר"ע 12614/97 רשות הדואר נ' שמואל כהן, תק 1707/01 לביא רבקה נ' רשות הדואר, תק 3872/03 משה סעדון נ' רשות הדואר, תק 2819/06 נחום מטלן נ' רשות הדואר).

20. לטענת הנתבעת 1, בנסיבות אלה, אין היא חבה בכל פיצוי כלפי התובע וזאת לאור הוראות סעיף 80 לחוק הקובע ות, כי רק השולח הוא הזכאי לתבוע פיצויים לפי סעיף 77 והוא הרשאי להעביר זכותו לאחר. בעניינ נו, התובע לא הציג כל המחאת זכות מנתבעת 3, שולחת דבר הדואר, המקימכות לכאורה בתביעה כלפי הנתבעת 1 , וחרף זאת, סבורני , כי הנתבעת 1 חבה בפיצוי ו. בתק 1707/01 לביא רבקה נ' רשות הדואר , פורטו בהרחבה הנימוקים להגבלת היקף האחריות של רשות הדואר וכן לצמצום החסינות הגורפת שניתנה בעבר תוך שנקבע, כי כאשר קיימת הוראת דין הבאה להגביל את אחריות המדינה יש לפרשה פירוש דווקני על מנת שלא ישלל סעד מן האזרח "אלא במידה שהמחוקק גילה רצונו בכך בלשון שאינה משתמעת לשתי פנים" (ראה האסמכתאות בסעיף 11 לפס"ד). כפי שנקבע בפסה"ד חסינותה של רשות הדואר אינה עומדת לה בהתקיים שני יסודות מצטברים: א. הנזק נגרם ברשלנות חמורה של פקיד הרשות. ב. הנזק, מבחינת סוגו, מהווה פגיעה בכבוד האדם או בחירותו.

21. במקרה שלפניי, הנתבעת 1 לא סיפקה כל הסבר המניח את הדעת לסיבה שבגינה אבד דבר הדואר, וזאת חרף העובדה , כי עסקינן בדואר רשום שאמור להתקבל על ידי הנמען בלבד באופן אישי. בהתאם לכללים הפרשניים הקבועים בפסה"ד רבקה לביא הנ"ל מצאתי, כי נסיבות המקרה דנן חוסות תחת החריג לחסינות הקבועה בחוק וזאת לאור התרשלותה של הנתבעת 1 באופן חלוקת הדואר. העובדה, כי הנתבעת 2 הינה גוף ממשלתי גדול אינה מתירה לנתבעת 1 לנהוג בדבר הדואר באופן שנהגה. ככל והנתבעת 1 או מי מטעמה היו עוש ים עבודת ם נאמנה ומקפיד ים למלא אחר הנהלים , הרי בנסיבות אלה, הייתה צריכה להבחין כי שם הנמען אינו זהה ומתאים לכתובת הנמען.

22. מכל האמור לעיל , מצאתי כי התרשלותה של הנתבעת 1 שוללת את חסינותה הקבועה בחוק ומכאן, הרי שאין מקום להידרש להוראת סעיף 80 לחוק הקובע , כי האחריות אינה רק כלפי השולח, שכן הרשלנות יוצרת חובה גם כלפי השולח וגם כלפי הנמען ומסירה את החסינות הקבועה בחוק.

23. אשר לאחריותה של הנתבעת 2, אין חולק, כי דבר הדואר נמסר לידיה. דא עקא, כי הנתבעת 2 לא הוכיחה כי החזירה את דבר הדואר ומשכך, אין בידי לקבל טענתה בעניין זה.

24. לא מצאתי להשית 'אשם תורם' לפתחו של התובע זאת נוכח העובדה, כי בדו אר רשום עסקינן והיה על הנתבעות לדאוג להחזרת דבר הדואר ככל שנפלה שגגה במען.

25. סוף דבר- הנני מחייב את הנתבעות 1 ו-2 לשלם לתובע סך של 144 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 16.7.14 ועד למועד התשלום המלא בפועל. כמו כן, הנתבעות יישאו בהוצאות משפט בסך 350 ₪. התביעה נגד הנתבעת 3 ת דחה ללא צו להוצאות.

המזכירות תדאג לשלוח עותק מפסק הדין לצדדים בדואר רשום.
בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בירושלים בתוך 15 יום.
ניתן היום, י' אב תשע"ה, 26 יולי 2015, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: חיים מאיר
נתבע: רשות הדואר
שופט :
עורכי דין: