ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין אברהם אברהם נגד גלית כהן :

לפני כבוד הרשם הבכיר ניר נחשון

התובעים:

1.אברהם אברהם
2.הדס אברהם

-נגד-

הנתבעת:

גלית כהן

פסק-דין

מבוא:
1. לפניי תביעה כספית- חוזית, על סך 29,900 ₪, במסגרתה עותרים התובעים לחייב את הנתבעת בגין נזקים שנגרמו להם בעקבות הפרותיה את ההסכם שנכרת ביניהם.

טענות התובעים בקצירת האומר:

2. אליבא דגרסת התובעים, כפי שעלתה בכתב התביעה, ביום 25.5.2014 נחתם בין הצדדים הסכם מכר, לפיו, מכרה הנתבעת לתובע ים את כל זכויותיה, לרבות כל המחובר דרך קבע, בדירה הידועה ברחוב הרכס 64/5 מעלה אדומים והרשומה אצל הממונה על הרכוש הממשלתי והנטוש ביהודה ושומרון בתיק מס' 71257511 ובחברה המשכנת 'חפציבה בניה ופיתוח בע"מ' וזאת , בתמורה לתשלום בסך של 1,450,000 ₪.

3. ביום 24.08.2014, עת הגיעו התובעים לקבל החזקה בדירה, הופתעו לגלות, כי הנתבעת פינתה את שלושת המזגנים אשר היו מותקנים בדירה בעת החתימת על החוזה ושהוצגו להם כחלק בלתי נפרד הימנה. התובעים טוענים, כי הנתבעת פעלה בניגוד להתחייבותה בסעיף 5א' להסכם, על פיו התחייבה למסור להם החזקה בדיר ה כשהיא פנויה מכל אדם וחפץ ובמצב זהה למצבה ביום חתימת ההסכם.

4. כמו כן, הפנו התובעים לפסק דין שניתן בת.א. 133/07, אלי נהון נ' אנגלנדר צבי כונס נכסים, (פורסם במאגר נבו) ( להלן: " נהון"). , בו נקבע, כי מזגנים המותקנים בנכס הנמכר נכנסים לגדרי "מחוברים חיבור של קבע" ומהווים חלק בלתי נפרד מהנכס. התובעים צרפו לכתב התביעה שתי הצעות מחיר עבור התקנת מזגנים בנכס. על פי הצעה אחת, עלות התקנת 3 יחידות מיזוג לחדרים נאמדת בכ- 24,900 ₪. על פי ההצעה השנייה, העלות עומדת על כ- 17,450 ₪. לטענתם, על הנתבעת לשלם סכום של 24,900 ₪ המקנה את השווי להשבת המצב לקדמותו.

טענות הנתבעת בקצירת האומר:

5. אליבא דגירסת הנתבעת, כפי שנטענה בכתב ההגנה, לאחר דין ודברים בין הצדדים פינתה הנתבעת את הנכס ומסרה החזקה בו לתובעים ביום 20.8.14, זאת בניגוד לנטען בכתב התביעה. לטענתה, ביום הפינוי, הגיע התובע 1 בכדי לבצע העברה שמית למוני הדירה, כיוון שהבחין , כי תכולת הדירה טרם פונתה לחלוטין, המתין בדירה במש ך כשעתיים עד לתום פינויה המוחלט. במשך ההמתנה, הסתובב התובע 1 בנכס ואף הבחין , כי המזגנים אינם בתכולתה, ברם, לא העלה כל טענה בעניין זה.

6. בנוסף, הוסיפה הנתבעת וטענה , כי אילו היה מוסכם בין הצדדים , כי המזגנים יישארו בנכס, שומה היה על התובעים להבהיר עניין זה בחוזה באופן אשר איננו משתמע לשתי פנים. לדבריה, משלא ידעה האם תישא המזגנים עמה בעת העזיבה, העדיפה היא כי נושא זה לא ייכלל בהסכם, ובכך תינתן בידה ההחלטה האם להשאירם, אם לאו. עת החליטה הנתבעת ליטול המזגנים עמה, הביאה זאת לידיעת התו בעים כחודש וחצי עובר לפינוי הדירה.

עדויות הצדדים:

7. בדיון שהתקיים בפניי ביום 11.6.15 במעמד הצדדים שבו הם על טענותיהם והעידו בפניי.
התובע 1 העיד, כי היה ברור לו בעת כריתת ההסכם עם הנתבעת, כי רכישת הדירה כוללת בתוכה אף את שלושת המזגנים שהותקנו בה. לדבריו, הנתבעת מסרה לו בעל פה, כי היא מותירה את המזגנים בדירה. כחודש וחצי לפני מועד המסירה ולאחר החתימה על ההסכם, הנתבעת הודיעה לתובעים, כי היא לא מותירה את המזגנים בדירה. כמו כן, ציין, כי הנתבעת פרסמה את הדירה באתר "יד 2" כאשר היא כוללת את המזגנים.
הנתבעת העידה מנגד, כי לא התחייבה כלפי התובעים להותיר להם את המזגנים, כאשר, מסרה לתובעים מהרגע הראשון, כי ככל שתרכוש דירה חלופית עם מזגנים הרי שלא יהיה לה צורך במזגנים המותקנים בדירה והיא תותירם, ואילו ככל שלא תמצא דירה עם מזגנים תאלץ להוציאם.
עם תום הדיון הסכימו הצדדים לפנות לעורך דין אסף טופול שערך את ההסכם ביניהם על מנת שיחווה דעתו האישית בעניין זה.

8. בהתאם להסכמת הצדדים, הגיש עורך דין אסף טופול גרסתו בכתב לבית המשפט. לדבריו, טרם החתימה על הסכם המכר שוחחו הצדדים בדבר קיומם של מספר מזגנים בנכס הנמכר, כאשר הנתבעת הבהירה להם, כי במידה ותמצא דירה עם מערכת מיזוג אוויר היא תותיר את המזגנים בדירה ובמידה ולא המזגנים לא יישארו בדירה. משכך, הצדדים הנחו את עורך הדין שלא להוסיף לסעיף הפריטים את המזגנים שקיימים בדירה.

דיון ומסקנות:

9. לאחר שעיינתי בכתבי הטענות על נספחיהם, שמעתי טענות ועדויות הצדדים בפניי ושקלתי כל השיקולים הצריכים לעניין, נחה דעתי, כי דין התביעה להידחות. להלן נימוקיי.

9.1 אין מחלוקת כי התובעים רכשו דירת מגורים מהנתבעת ברחוב הרכס 64/5 במעלה אדומים בהתאם להסכם המכר שנכרת בין הצדדים מיום 25.5.14. המחלוקת הנעוצה בין הצדדים נסובה סביב טענת התובעים, כי הם רכשו במסגרת זו אף את המזגנים שהיו מותקנים בה בעת שנחתם ההסכם.

9.2 אין מחלוקת בין הצדדים על נוסח ההסכם ועל חתימתם של שני הצדדים עליו.

9.3 נותרה מחלוקת עובדתית האם הנתבעת התחייבה למכור לתובעים אף את המזגנים אם לאו והאם התחייבות זו באה לידי ביטוי בהסכם שנכרת בין הצדדים, כאשר התובעים מבקשים ללמוד מהאמור בסעיף הראשון להסכם "... וכל המחובר לדירה דרך קבע..." כהתחייבות הנתבעת למכור להם במסגרת הדירה אף את המזגנים שהותקנו בה.

9.4 הסכם יש לפרש בהתאם לסעיף 25 לחוק החוזים [חלק כללי] תשל"ג - 1973. סעיף 25 (א) לחוק החוזים קובע: " חוזה יפורש לפי אומד דעתם של הצדדים, כפי שהיא משתמעת מתוך החוזה, ובמידה שאינה משתמעת ממנו-מתוך הנסיבות". הדרך לפרשנות הסכם היא על פי תכליתו וזאת לפי הלכת ביהמ"ש העליון בע"א 4628/93 מדינת ישראל נ' אפרופים שיכון ויזום, פד"י מט (2) 265 (להלן: "אפרופים") . בפסה"ד בענין אפרופים כבר נקבע, כי "אומד דעת הצדדים" אלו הן המטרות, היעדים, האינטרסים והתכנים אשר הצדדים ביקשו במשותף להגשים. פרשן למד על אומד דעת הצדדים מלשון החוזה ומהנסיבות החיצוניות לו. בעבר פרשנות חוזה נעשתה בשני שלבים: שלב א' – בחינת לשון החוזה ושלב ב' – רק אם לשון החוזה לא היתה ברורה, נבדקה כוונת הצדדים על פי הפרשנות התכליתית. בימ"ש העליון התייחס במספר פסקי דין לעובדה שכיום אין צורך בשיטת שני השלבים ו"אין הלשון חזות הכל", וגם כאשר לא קיימת בעיתיות בפירוש על פי לשון הכתוב, בימ"ש מפרש את החוזה על פי תכליתו. ראה למשל: ע"א 898/03 בנק לאומי לישראל נ' חזן, תק – על 2004 (4) 729 בסעיף 18 לפסה"ד, שם נכתב: " אכן, עידן שיטת "שני השלבים" בפרשנות חוזה נשתנתה בחילופי העיתים, ותחתיו בא עידן הפרשנות התכליתית (ראו גם ג' שלו, חוזים ומכרזים של הרשות הציבורית, עמ' 28 – 29)". הלכת אפרופים חוזקה בפסק דין שניתן לא מכבר בדנ"א 2045/05 - ארגון מגדלי ירקות אגודה חקלאית שיתופית בע"מ ואח' נ' מדינת ישראל תק-על 2005(2), 3188.

9.5 לאחרונה הפסיקה חזרה בעניין פרשנות החוזה על הכלל, כי מפרשים את החוזה ע"פ לשונו, וכל גמישות בפירוש החוזה צריכה להימצא בגבולות החוזה ולא מחוצה לו. כך נקבע בפס"ד בעא 7379/06 ג.מ.ח.ל חברה לבניה 1992 בע"מ, א.ש.ר רותם נכסים בע"מ, יוסף ריכטר ואח' נ' ישי טהוליאן ו-33 אח', מיכאל קדמי (ז"ל), משה קדמי ( ניתן בבית המשפט העליון 10/09/2009 לא פורסם ): " יש מקום לגמישות בתהליך פרשנותו של חוזה מסחרי מורכב כגון זה, כשם שיש מקום לגמישות בקיומו והצדדים מצופים לנהוג בתום לב ולא לעמוד על קיום החוזה בצורה דווקנית (גבריאלה שלו דיני חוזים – החלק הכללי: לקראת קודיפיקציה של המשפט האזרחי 111-109 (2005); רע"א 1233/91 ג'רבי נ' בן דוד, פ"ד מה(5) 661, 668-666 (1991)). ואולם, גמישות זו צריכה להימצא בגבולות החוזה ולא מחוצה להם. גבולות אלה, ובהתאמה – מידת הגמישות החוזית המתאפשרת מכוחם – מוכתבת על ידי הצדדים לחוזה בשלב עריכת החוזה ולא על ידי בית המשפט בשלב פרשנותו (בסוגיית הגמישות בפרשנות חוזה, ר' אהרן ברק פרשנות במשפט כרך רביעי: פרשנות החוזה 245-229 (2001) ).

9.6 בעניין נהון נקבע כדלקמן: "אשר לשאלת היות המזגנים בבחינת מטלטלין המחוברים חיבור של קבע , יש לבחון האמור בהתאם למבחן אופיו של החיבור הפיזי לנכס ומטרת קיבועו של הנכס למקרקעין ובהתחשב בנסיבותיו הספציפיות של כל מקרה ומקרה. לא די במבחן הפיזי לבדו כדי להבחין בין מחובר של קבע לבין מחובר שאינו כזה, החלת מבחן זה כבמבחן עצמאי עלולה להוביל לפרשנות שאינה מתקבלת על הדעת. לא יעלה על הדעת שהמחוקק התכוון , אם כך, להחריג בזאת אותם המחוברים, הניתנים להפרדה על נקלה (באשר דרך חיבורם מאפשרת זאת) בלא שייגרם נזק למחובר או לקרקע? האם ניתן יהא להחריג מן הכלל הקבוע בסעיף 12 לחוק המקרקעין כל מחובר שצמידותו לקרקע רופפת וסילוקו אינו כרוך בקשיים מיוחדים כדלתות, חלונות, תריסים, ברזים, מתגי חשמל וכיו"ב? – תשובה חיובית לדבר אינה מתקבלת על הדעת וכשם שציין פרופ' ויסמן, ישנם מחוברים, אשר חרף האפשרות להפרידם בנקל, "נכון" לראותם כמקרקעין (י' ויסמן דיני קניין – חלק כללי (תשל"ג – 1973) בעמ' 136-139).

9.7 אכן, ככל שלא היו בפניי נסיבות עובדתיות חיצוניות לחוזה וככל שלא הייתה מתקבלת גרסת עו"ד אסף טופול התומכת באופן מוחלט בעמדת הנתבעת, לפיה, נאמר לתובעים, כי המזגנים אינם כלולים במכירה, אלא, בתנאי שתמ צא דירה חלופית עם מזגנים, אזיי היה מקום לשקול טענות התובעים בעניין מהותם של המזגנים כמטלטלין או כמחוברים חיבור של קבע. אולם, נוכח התשתית הראייתית שהובאה בפניי ובהיעדר התייחסות ספציפית לעניין זה בחוזה סבורני, כי יש להעדיף גרסת הנתבעת. התובעים אף לא הציגו כל ראייה, לפיה, התנגדו להסרת המזגנים במהלך חודש וחצי עובר למועד המסירה עת הודיעה להם הנתבעת על כוונתה לעשות כן.

9.8 על יסוד האמור, הנני מקבל גירסת הנתבעת, לפיה, לא התחייבה להותיר המזגנים בדירה שנמכרה לתובעים ולא הציגה להם מצג שווא בעניין זה. מאותם טעמים ממש ועל יסוד דברי עו"ד טופול, הנני דוחה אף טענת התובעים, כי הנתבעת ניהלה מו"מ בחוסר תום לב.

10. סוף דבר- התביעה נדחית. עם זאת לא מצאתי לעשות צו להוצאות.

המזכירות תדאג לשלוח עותק מפסק הדין לצדדים בדואר רשום.
בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בירושלים בתוך 15 יום.
ניתן היום, י' אב תשע"ה, 26 יולי 2015, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: אברהם אברהם
נתבע: גלית כהן
שופט :
עורכי דין: