ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין ניסים בן זקן נגד חברת פרטנר תקשורת בע"מ :

בפני כבוד הרשמת הבכיר ה סיגל אלבו

תובע

ניסים בן זקן

נגד

נתבעת

חברת פרטנר תקשורת בע"מ

פסק דין

בתביעה זו עותר התובע לחייב את הנתבעת בהוצאות ובפיצויים בגין עגמת נפש בגין הליכים שנקטה נגדו.

טענות התובע
התובע היה מנוי של הנתבעת. בתחילת שנת 2003 הודיע התובע לנתבעת כי ברצונו לנתק את הקו, ובקשתו התקבלה. ואכן, ממועד הבקשה היו החיוביים החודשיים רק בגין המכשיר ללא חיוב נוסף.
ביום 6.4.09 קיבל התובע מב"כ הנתבעת מכתב התראה טרם הגשת תביעה, ובו הודעה על קיומו של חוב לנתבעת בסכום של 6,534 ₪ בגין שימושים במכשיר הטלפון. התובע פנה מיד לנתבעת וטען בפניה כי לא ביצע את השיחות הנטענות, אשר ברובן בתחום הרשות הפלסטינאית וכי החוב מקורו בטעות. לאחר דין ודברים עם הנתבעת, החליטה הנתבעת לזכות את התובע בסכום החוב ולתובע נשלחה הודעת זיכוי ביום 7.11.10, המציינת כי חובו של התובע לנתבעת עומד על 0 ₪.
למרות זאת, בחלוף שנתיים, הגישה הנתבעת כנגד התובע תביעה על סכום קצוב לתשלום חוב על סך של 9,412 ₪ (להלן: "התביעה הראשונה"). משקיבל התובע את האזהרה בתיק ההוצאה לפועל בחודש אוקטובר 2012, פנה מיד למשרד ב"כ הנתבעת. הפקידה במשרד הודיעה לו כי תהיה נכונה להעניק לו הנחה בשיעור של 60% מסכום החוב. התובע סרב, לנוכח הודעת הזיכוי שקיבל מהנתבעת , לפי ה חובו לנתבע ת עומד על 0 ₪. התובע אף העביר לפקידה את הודעת הזיכוי שקיבל מהנתבעת.
ביום 13.11.12 העבירה אשת התובע לנציגת הנתבעת את הודעת הזיכוי, ולמחרת הודיעה נציגת הנתבעת כי התובע אינו חייב לנתבעת סכום כלשהו וכי על התובע לפנות לעורך הדין לשם סגירת התיק.
אשת התובע פנתה למשרדו של ב"כ הנתבעת, אך נאמר לה כי החוב עומד בעינו וכי הנתבעת תפעל בהליכי הוצאה לפועל.
ביום 29.9.13 פנתה אשת התובע למוקד הארצי של הנתבעת, שם נאמר לה כי לא קיים חוב וכי התובע יקבל הודעה על סגירת התיק בתוך 7 ימים. חרף זאת, קיבל התובע ביום 9.10.13 הודעה כי רכבו עוקל.
מכאן התביעה שלפני, בגדרה דורש התובע כי בית המשפט יחייב את הנתבעת בפיצוי בגין עגמת הנפש וביטול הזמן שנגרמו לו בשל ההליכים שננקטו נגדו בתיק ההוצאה לפועל. התובע העמיד את סכום הפיצוי אותו הוא דורש על סך של 33,000 ₪.

טענות הנתבעת
הנתבעת טוענת כי ביום 13.7.01 התקשר לראשונה התובע עם הנתבעת בהסכם התקשרות במסגרתו רכש מנוי טלפון. מנוי זה לא חויב מיום 7.8.03 ועד ליום 7.8.07, שכן התובע בחר שלא לעשות במנוי שימוש.
ביום 16.11.08 פנה התובע לשירות הלקוחות של הנתבעת, והלין כי חשבונו חויב בסכום של 6,422 ₪. בתגובה לטענותיו של התובע, הוסבר לו על ידי נציגי הנתבעת כי מדובר בחיובים עבור שיחות שבוצעו במנוי בחודש החולף. במעמד זה, ניתנה לתובע חשבונית חודשית ובה פירוט השימוש במנוי.
מפירוט השיחות של המנוי, עולה כי הוצאו שיחות והודעות מרובות בחודש אוקטובר 2008. הנתבעת מציינת, כי בניגוד לאמור בכתב התביעה, השיחות וההודעות שהוצאו מהמנוי, הינן שיחות והודעות שהוצאו לכל הרשתות הסלולאריות, לרבות לרשתות ברשות הפלשתינית, אך לא אליה בלבד.
ביום 10.2.09 שוחח נציג הנתבעת עם התובע. התובע טען בפני נציג הנתבעת כי המנוי נגנב על ידי אדם לא ידוע, וככל הנראה השימושים בוצעו על ידי אותו אדם. הנתבעת טוענת, כי התובע לא הודיע על אובדן או גניבת המכשיר, ועל כן אין לו להלין אלא על עצמו.
לאור האמור, העבירה הנתבעת את גביית חובו של התובע למשרד עורכי דין מטעמה. מבחינה חשבונאית בלבד והכרה בסכום שבמחלוקת כ"חוב אבוד" על ידי שלטונות המס, אופס החוב ועל כן הונפקה לתובע חשבונית מיום 7.11.10, בה צוין כי סכום החוב הינו אפס.
ביום 13.11.12 פנה התובע לנתבעת וטען לראשונה כי התובעת זיכתה אותו במלוא גובה החוב. נציגת השירות הבהירה לתובע כי החשבונית אשר נסגרה ביום 7.11.10, ובמסגרתה סווג החוב כחוב אבוד, אינה זיכוי אלא דיווח לצרכי מס בלבד, וכי עליו לפנות למשרד עורכי הדין על מנת להסדיר את החוב. ביום 15.11.12 פנה שוב התובע לנתבעת, וגם בשיחה זו הובהר לתובע כי הזיכוי המופיע בחשבונית הינו זיכוי לצרכי מס בלבד.
ביום 29.9.13 פנה התובע לנתבעת וטען כי נשלחה לו חשבונית ובמסגרתה ניתן לו זיכוי מלא בגין חובו. לנוכח הטעיית התובע את נציגת הנתבעת, שגתה נציגת השירות ואמרה לתובע כי אכן מדובר בזיכוי. ואולם כבר ביום 2.10.13 נשלח למענו של התובע מכתב אודות השיחה, בו הוסבר לתובע כי במסגרת שיחתו עם נציגת הנתבעת נמסר לו מידע שגוי, וכי עליו לפנות ולהסדיר את החוב מול משרד עורך הדין.
ביום 9.10.13 שוב פנה התובע לנתבעת בנוגע לחוב, ושוב הובהר לתובע כי עליו לפנות למשרד עורכי הדין.
לפנים משורת הדין ולאחר שהוגשה התביעה כנגד בבית משפט השלום בבאר שבע בתא"מ 14744-12-13, ומשיקולי יעילות בלבד, החליטה הנתבעת לחזור בה מתביעתה. ביום 19.2.15 נתן אף בית המשפט החלטתו בנוגע להוצאות ושכ"ט עו"ד לו זכאי התובע.

דיון והכרעה
ראשית אקדים ואומר, כי ההליכים בתביעה זו עוכבו עד להכרעה בתביעה הראשונה שהגישה הנתבעת נגד התובע. ביום 23.11.14 ניתן פסק דין המורה על דחיית התביעה הראשונה. פסק הדין ניתן בעקבות בקשת הנתבעת (התובעת שם), בה ציינה, כי לאחר הדיון, נערכה בחינה אצל הנתבעת והיא הגיעה לכלל הסכמה בדבר טענות התובע.
לאחר מתן פסק הדין הגיש התובע (הנתבע שם) בקשה לפסיקת הוצאות. בית משפט השלום בבאר שבע חייב את הנתבעת בתשלום הוצאות התובע בסכום של 2,360 ₪, תוך שהוא מציין כי הנתבעת היא שביקשה מיוזמתה לדחות את התביעה לפני שמיעת ראיות.
פסיקת בית המשפט בעניין ההוצאות יוצרת מעשה בית דין בכל הנוגע להוצאות שנגרמו לתובע במסגרת התביעה הראשונה, שכן בית המשפט הכריע מפורשות בשאלת ההוצאות, ואין מקום לאפשר לבעל דין לחזור ולפתוח בהליך חדש את סוגיית ההוצאות שנפסקה בהליך הקודם, שהרי לא יהיה סוף להתדיינות המשפטית בעניין זה.
ואולם, הכרעת בית המשפט בהליך הקודם אינה יוצרת מעשה בית דין בשאלת עגמת הנפש הזמן שנגרמה לתובע בשל ההליכים שננקטו נגדו על ידי הנתבעת, והשאלה היא האם זכאי התובע לפיצוי בגין ביטול הזמן ועגמת הנפש בשל ההליכים שנקטה נגדו הנתבעת.
על מנת שתקום לתובע עילת תביעה כנגד הנתבעת בגין ביטול הזמן ועגמת הנפש שנגרמו לו בשל נקיטת ההליכים נגדו, יש לבחון האם פעלה הנתבעת ברשלנות, תוך הטעית התובע, כאשר העבירה את החוב של התובע לטיפול משפטי והגישה נגדו תביעה לתשלום החוב.
התובע טוען, כי מיד עם קבלת החשבונית בשנת 2008, יצר קשר עם נציגי הנתבעת הבהיר כי מדובר בחוב שמקורו בטעות, ולאחר שנה של התנהלות מול נציגי הנתבעת, ובירור שנערך על ידי מחלקת הביטחון, קיבל מהנתבעת חשבונית זיכוי ובכך חשב כי תם ונשלם העניין. ואולם, בחלוף שנתיים קיבל מכתב התראה מב"כ הנתבעת והוגשה נגדו התביעה הראשונה בלשכת ההוצאה לפועל. הליכי ההוצאה לפועל שננקטו כנגד התובע גרמו לו עגמת נפש רבה. עוד טען התובע בעדותו, כי מעולם לא נאמר לו על ידי נציגי הנתבעת, כי מדובר בחוב אבוד, אלא כי נשלחה לו הודעת זיכוי.
מעיון בחשבונית הזיכוי 7.11.10 (נספח 2 לכתב התביעה), עולה כי התובע זוכה בסכום של 5,657 ₪ וכי חובו לנתבעת עומד על סך של 0 ₪. ואולם, בחשבונית זו צוין כי מדובר בחוב אבוד וכי הזיכוי הינו לצרכי מס. מכאן שחשבונית הזיכוי אינה יכולה לבסס את טענות התובע כי קיבל זיכוי בשל העובדה כי הנתבעת קיבלה את טענותיו והחליטה לבטל את החוב.
נציגת הנתבעת הגישה דו"ח של תמצית השיחות עם התובע במהלך השנים 2008-2015 (נ/1). מעיון בתמצית השיחות עולה כי אכן התובע ואשתו פנו אל הנתבעת פעמים רבות לאחר קבלת חשבונית החיוב בשנת 2008 וטענו כי מדובר בשיחות שלא בוצעו על ידם וכי יתכן כי המכשיר אף נגנב. ואולם, מפירוט תשובות נציגי הנתבעת עולה, כי לא נאמר לתובע כי החוב בוטל, אלא הועבר להליך של גבייה ולטיפול משפטי, וכי מבחינת הנתבעת מדובר בחוב אבוד.
אכן, ביום 29.9.13 בעקבות טענת התובע, כי שילם את מלוא חובו, אמרה נציגת הנתבעת לתובע, כי החוב נסגר. אך מיד לאחר בירור שנעשה מול המחלקה המשפטית, התברר כי התיק המשפטי לא נסגר, ובעקבו זאת שלחה הנתבעת לתובע ביום 2.10.13 מכתב כי עליו לפנות לעורך הדין על מנת להסדיר את העניין.
גם לאחר פניות נוספות מצד התובע ואשתו, הוסבר להם כי התיק בטיפול משפטי וכי עליהם לפנות לב"כ הנתבעת להסדיר את העניין.
אף בשיחה שערך התובע עם נציגת הנתבעת ביום 11.9.14, לא נאמר לתובע באופן חד משמעי כי אין לו חוב, אלא כי עליו לפנות למוקד הפיננסי וכן לב"כ הנתבעת, על מנת לברר את העניין. מכל מקום שיחה זו התנהלה לאחר הגשת התביעה הראשונה על ידי הנתבעת, ועל כן בשלב זה היה על התובע לברר את הנושא מול ב"כ הנתבעת.
בנסיבות אלה, אין לומר כי הנתבעת פעלה ברשלנות משהגישה תביעה כנגד התובע בלשכת ההוצאה לפועל או כי הטעתה את התובע בנוגע לקיומו של חוב.
אף העובדה כי התביעה נדחתה בהסכמת הנתבעת אינה מעידה בהכרח על רשלנות מצדה בהגשת התביעה. אכן משנדחתה התביעה שהגישה הנתבעת נגד התובע, זכאי היה התובע לקבלת הוצאותיו. כאמור, בית המשפט שדן בתביעה הראשונה פסק לתובע כאן הוצאות משפט, וכפי שהבהרתי לעיל פסיקה זו מהווה מעשה בית דין בשאלת ההוצאות. גם אם סכום ההוצאות שפסק לתובע אינו משקף את הוצאותיו בפועל, הרי שבית משפט זה אינו רשאי להתערב בקביעתן.
עוד יצוין, כי לתובע אשם תורם בנוגע לנקיטת הליכי ההוצאה לפועל נגדו . כך, אילו היה מגיש התובע התנגדות במועד, הרי שלא היו ננקטים הליכי הוצאה לפועל נגדו ויכול היה לחסוך מעצמו את עגמת הנפש ואי הנעימות הכרוכה בהליכים אלה. התובע לא עשה כן, הגיש התנגדות באיחור של מספר חודשים ועל כן נקטה נגדו הנתבעת בהליכים שונים.
לאור האמור, לא ניתן לקבוע כי התביעה הוגשה ברשלנות ועל כן לא ניתן לחייב את הנתבעת בפיצוי בגין עגמת הנפש שנגרמה לתובע. לפיכך, אני דוחה את התביעה. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.

פסק הדין ניתן לערעור ברשות בלבד. בקשת רשות ערעור ניתן להגיש לבית המשפט המחוזי, בתוך 15 יום.

ניתן היום, י' אב תשע"ה, 26 יולי 2015, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: ניסים בן זקן
נתבע: חברת פרטנר תקשורת בע"מ
שופט :
עורכי דין: