ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין ליליה ישראילביץ נגד יובל יונה :

בפני כבוד הרשמת הבכיר ה סיגל אלבו

תובעת ונתבעת שכנגד

ליליה ישראילביץ

נגד

נתבע ותובע שכנגד

יובל יונה

פסק דין

לפני תביעה ותביעה שכנגד שעניינן הטחת קללות הדדיות.

טענות התובעת
התובעת והנתבעת שכנגד (להלן: "התובעת") טוענת כי במשך שנים היתה לקוחה של חנות בשם "אליק – ניו יורק", אשר בבעלות הנתבע והתובע שכנגד (להלן: "הנתבע"), ורכשה מחנות הנתבע מוצרים בסכום של אלפי שקלים.
בפעם האחרונה בה הגיעה התובעת לחנות הנתבע בחודש פברואר 2015, התגלעה מחלוקת בין הצדדים בעניין החזרת תיק שרכשה התובעת מהנתבע, והנתבע החל לקלל את התובעת ולכנותה בשמות גנאי כגון "כלבה" ו"בלאיד" ("זונה") . קללות אלה גרמו לתובעת התקפי אסטמה קשים וחרדה.
התובעת מציינת כי היא בת 65 שנים, מורה במקצועה, ומעולם איש לא קילל והעליב אותה באופן כה קשה.
התובעת דורשת להורות בפני הנתבע להתנצל וכן לחייב אותו בפיצוי כספי בסכום של 10,000 ₪.

טענות הנתבע והתובע שכנגד
הנתבע טוען כי הוא בעל חנות לבגדי נשים וכי אכן שנים רבות נמנתה התובעת על לקוחותיו. הנתבע טוען כי אכן ביום 12.2.15 הגיעה התובעת לחנותו ובשל התנהגות התובעת, התפתח בין הצדדים דין ודברים. כך, התובעת כינתה את הנתבע בשמות גנאי וכן קיללה את אשתו ואת אמו ז"ל. מאז אותו אירוע לא הפסיקה התובעת להטריד את הנתבע טלפונית, באופן המפריע לניהול התקין של החנות. התובעת אף התקשרה ללקוחותיה והוציאה שם רע לחנות.
במסגרת התביעה שכנגד דורש הנתבע לחייב את התובעת בפיצוי בסכום של 5,000 ₪ בגין הקללות שהטיחה בו ופגיעה בשמה הטוב של החנות.

טענות התובעת בתשובה לטענות הנתבע
בתשובה לטענות הנתבע, טוענת התובעת כי מעולם לא הטיחה קללות בנתבע, וכי הנתבע הוא שהטיח בה קללות לאחר שבין הצדדים התגלעה מחלוקת בנוגע לתיק שרכשה התובעת מהנתבע.

דיון והכרעה
העידו לפני התובעת והנתבע.
התובעת חזרה על גרסתה בכתב התביעה וטענה כי כאשר הגיע לחנות הנתבע ביום 12.2.15, התעורר ויכוח בין הצדדים בנוגע לתיק שרכשה התובעת מהנתבעת. כאשר הגיעה התובעת לקחת את התיק, הודיעה לנתבע כי לא תהיה לקוחה שלו יותר , והנתבע צעק עליה. כאשר יצאה התובעת מהחנות כינה אותה הנתבע בשם "זונה" ו"כלבה". בתגובה לקללות אלה, השיבה התובעת לנתבע "כל המשפחה שלך, אבל לא אני". התובעת העידה, כי הנתבע הוא שקילל אותה ראשון , ורק בעקבות זאת השיבה התובעת בקלל ה.
מנגד העיד הנתבע, כי הקללות שהטיח בתובעת היו לאחר שהתובעת קיללה את אשתו ואת אמו ז"ל. לדבריו, התובעת היא שפתחה לראשונה בקללות.
לאחר ששמעתי את העדויות, הגעתי למסקנה כי דין התביעה והתביעה שכנגד להידחות.
כך, לא מצאתי טעם להעדיף את גרסת התובעת על פני גרסת הנתבע או להיפך, והרושם העולה מהעדויות הוא ששני הצדדים הטיחו קללות זה בזה במהלך ויכוח שהתעורר ביניהם. מכל מקום, לא הובאה ראיה חיצונית, אשר יש בה לתמוך באחת הגרסאות.
זאת ועוד, הטחת קללות הדדית במהלך ויכוח, אף כי אינה התנהגות ראויה, אינה מקימה בהכרח עילת תביעה. אין מדובר בפרסום לשון הרע, שהרי אין טענה כי הדברים היו מכוונים לאדם אחר זולת זה שבו הוטחו הקללות, והעובדה כי שני הצדדים חשו עלבון בשל הקללות שהוטחו בהן אינה מקימה עילת תביעה, אלא בנסיבות חריגות.
אשר לטענת הנתבע, כי התובעת הוציאה שם רע לחנות, הרי שגם זו לא הוכחה.
לאור האמור, אני דוחה את התביעה והתביעה שכנגד. לנוכח תוצאה זו, אין צו להוצאות.

פסק הדין ניתן לערעור ברשות בלבד. בקשת רשות ערעור ניתן להגיש לבית המשפט המחוזי, בתוך 15 יום.

ניתן היום, י' אב תשע"ה, 26 יולי 2015, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: ליליה ישראילביץ
נתבע: יובל יונה
שופט :
עורכי דין: