ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין גרגורי קרקובסקי נגד קאבר שופ בע"מ :

התובע
גרגורי קרקובסקי ת.ז. XXXXXX350

נגד

הנתבעת
קאבר שופ בע"מ ח.פ. 515012631

פסק דין

רקע
בתאריך 4.11.14, בחנות הנתבעת שברח' הנשיא 55 בחדרה, רכשה בתו של התובע, קטינה ילידת 27.3.99, מכשיר טלפון נייד מסוג אייפון 6 ( להלן: "האייפון") באמצעות כרטיס אשראי מסוג ישראכרט השייך לאביה.
בעתירתו לחיוב הנתבעת בביטול העסקה ובהשבת סכום העסקה בסך של 4,164 ₪, בתוספת אגרת בית משפט בסך 112 ₪, פיצוי בגין עגמת נפש בסך 4,000 ₪ ותשלום הוצאות בסך 3,000 ₪ (בסה"כ 11,276 ₪), טוען התובע כי מדובר בעסקה שנעשתה ללא הסכמתו ושלא בידיעתו, שכן בתו הקטינה נטלה את כרטיס האשראי שלו ועשתה בו שימוש ללא רשותו וכי הנתבעת התרשלה בכך שביצעה את העסקה מבלי שפנתה אליו בכדי לקבל את אישורו. זאת ועוד – כך לטענת התובע, מדובר בעסקה שאין לה כל תוקף וזאת לנוכח הוראת סעיף 6א לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות.
מנגד, טוענת הנתבעת להגנתה כי העסקה נשוא התביעה נעשתה באישורו של התובע ובהתאם לחוק וכי לנוכח העובדה שהוא פנה אליה בבקשה לביטול העסקה רק בחלוף כחודש וחצי ולאחר שהאייפון כבר היה בשימוש, סורבה בקשתו על ידה.

טיעוני הצדדים וראיותיהם
במהלך הדיון שהתקיים בבית המשפט חז ר התובע על הטענות הנ"ל והוסיף וטען כי היה זה נציג הנתבעת אשר פיתה את בתו הקטינה לרכוש את האייפון, בעוד שהיא הגיעה אל חנותו במטרה לתקן את מכשיר ה סמסונג גלאקסי שהיה ברשותה. התובע הוסיף וטען כי לאחר רכישת האייפון "שמה אותו הבת בצד ולא השתמשה בו" שכן היה לה "סמסונג חדש" ו בתשובה לשאלתי מדוע לא פנה אל הנתבעת בבקשת ביטול העסקה באותו היום בו היא בוצעה או בסמוך לו, אמר: "...אנחנו לא בודקים במה היא משתמשת, יש לה טלפון חדש, היינו בטוחים שהיא משתמשת בו. אני מתכוון לגלאקסי שהיא לקחה לתיקון. רק אחרי שקבלנו תשלומים באותו חודש בכרטיס אשראי ראינו חיוב של כ- 4,600 ₪ בשני תשלומים והתחלנו לשאול מה קרה...".

נציג הנתבעת, מר אופיר קירי, תיאסיבות רכישת האייפון על ידי בתו של התובע, כך:
"הלקוחה כמו שהוא טוען וזאת הבת שלו שאני זוכר אותה בוודאות, באה עם עוד חברה מבי"ס תיכון חדרה. שם הן כנראה לומדות כי זו היתה התלבושת שהן לבשו. הגיעו אלי עם גלקסי 4, חוץ מהשבר המכשיר גם נרטב. אני מעריך שבזמנו בתחילת נובמבר המכשיר עלה כ – 2,200 ₪ ועלות התיקון הוערכה ב –
1,500 ₪ ולא בטוח שאפשר היה לתקן אותו בגלל הרטיבות. היא שאלה אם יש אייפון 6 במלאי כי זה היה בדיוק השבועיים הראשונים שהוא הגיע, היא באה ב – 4.11 אם אני לא טועה, הוא יצא ב – 23.10, היא רצתה לקנות אותו ואמרתי לה שאני לא יכול לקבל ממנה את התשלום כי כרטיס האשראי לא שלה ואני צריך אישור טלפוני עם מס' ת.ז. היא ניסתה לתפוס את אבא שלה, היא כנראה לא תפסה אותו, יצאה וחזרה אחרי כשעה איתו בטלפון, היא התקשרה מחברה שלה. ביקשתי ממנה מס' ת.ז., רשמתי אותה, חתמתי מאחורה שאני קיבלתי את תעודת הזהות, אישור טלפוני..." (ר' התרשומת על גב החשבונית).
מר קירי הוסיף וסיפר כי בשיחתו עם התובע באמצעות מכשיר הטלפון הנייד של החברה של בתו ("וזאת בהנחה שהבת אכן התקשרה אליו והן לא ביימו שיחה עם אדם אחר"), שאל אותו הלה האם מדובר במכשיר עמיד, האם עלות תיקוניו גבוהה כמו זו של הסמסונג וה אם אפשר לחלק את התשלום בעבורו למספר תשלומים ללא ריבית. את נסיבות הגעת התובע אל חנותו בדרישה לביטול העסקה תיאר מר קירי, כך: "התובע הגיע אלי אחרי כחודש וחצי כשהמכשיר בתוך שקית סנדויץ' מניילון, הוא זרק אותו על שולחן הזכוכית שזה הדלפק ובקש להחזיר ושאחזיר לו את הכסף. אמרתי לו שזה לא ניתן לפי החוק והוא חייב להחזיר תוך 14 יום ובאריזה המקורית".

לנוכח דברים אלה ולאור הכחשתו העיקשת של התובע את האפשרות שמר קירי שוחח עמו, בקשתי ממנו כי יורה לבתו להתייצב בפני. ואכן, כעבור כמחצית השעה התייצבה הבת באולם בית המשפט וסיפרה:
"אני באתי לתקן את הטלפון שלי אצל הבחור שנמצא בבית המשפט, אני זוכרת אותו.
היה לו בחנות אייפון 6 שהיה שייך לו, הוא אמר לי מה זה גלקסי 4, זה סתם שטויות, והתפתיתי וקניתי. הוא הראה לי מתחת לזכוכית את האייפון 6. אני קניתי את הטלפון בכרטיס של אבא. הוא הסכים לקחת את הכרטיס ממני בפעם הראשונה ולא אמר שלא יכול לחייב כי זה לא כרטיס שלי. לא נתתי לו את הטלפון לדבר עם אף אחד. הייתי עם חברה שלי בשם נוי. לא דיברתי עם אף אחד בטלפון של החברה. הייתי איתה...".
אלא שבהמשך, בתשובותיה לשאלותי, אישרה הבת, בין השאר, כי במכשיר הסמסונג שלה "היתה רטיבות באזור של האוזניות", וכי ביקורה בחנות אכן – כפי שטען מר קירי – נעשה בשני שלבים וכדבריה: "יצאנו כי ידידים שלנו היינו בקניון, זה היה לפני שקנינו, ונראה לי הטלפון שלי הגלקסי 4 נשאר שם ואז כשחזרנו אז אם יצאתי לדבר בטלפון זה רק עם הידידים שלנו שהיו שם".
בנוסף לכך, בעוד שבתחילה טענה הבת כי "אם ניקח את מכשיר הטלפון של נוי החברה שלי ונוציא פירוט שיחות, לא נמצא שיחה לאבא שלי", הרי שבהמשך דבריה היא חזרה בה מאמירה החלטית זו ואישרה: "יש מצב שצלצלתי לאבא שלי גם מהטלפון של החברה שלי...".
לשאלותי האם היא עשתה שימוש כלשהו באייפון מאז שרכשה אותו בחנות ומתי גילה אביה את דבר רכישתו, השיבה הבת: "השתמשתי בפלאפון אולי רק בזמן שיצאתי מהחנות והגעתי הביתה, אבא שלי ראה את הטלפון ושאל מאיפה הוא, זה היה באותו יום או בימים הראשונים והוא התעצבן שהשתמשתי בכרטיס שלו בלי לשאול אותו. הוא ראה את הטלפון אצלי ולקח לי אותו".

דיון והכרעה
לאחר ששמעתי את עדויות הצדדים והבת, מסקנתי היא כי דין התביעה להידחות.
גרסתו של נציג הנתבעת, מר קירי, הותירה עלי רושם אמין ומשכנע. מר קירי העיד באופן כן וגלוי אודות נסיבות רכישת האייפון על ידי בתו של התובע וגרסתו אף נתמכה בחלק ה בדברי הבת עצמה. מר קירי הציג בפני את חשבונית העסקה שעל צדה האחורי הוא רשם בשעתה כי מדובר היה בעסקה שבוצעה באישור טלפוני של התובע (בעל כרטיס האשראי) ואני מאמינה לו כי באותה עת הוא אכן האמין בלב שלם לכך שהתובע היה מי ששוחח ע מו מן העבר השני של הקו, בשלב שבו שבה הבת אל החנות והודיעה לו על החלטתה לרכוש את המכשיר.
לצערי הרב, חרף העובדה שגרסת התובע אשר עמד על כך שלא שוחח עם מר קירי ולא ידע על ביצוע העסקה נשמעה לי אף היא אמיתית, הרושם הברור שנותר אצלי לאחר ששמעתי את עדות בתו הוא שזו, אשר ככל הנראה חפצה עד מאוד ברכישת האייפון וידעה כי אביה אשר נתן לה באותו יום את כרטיס האשראי שלו לצרכים אחרים לחלוטין (רכישת מוצר בסופרפארם ביחד עם אמה), לא ירשה לה לרכשו, ביימה עם מי מחבריה את "שיחת האישור הטלפוני" וכי היא ככל הנראה עשתה כן באופן שהצליח לשכנע את מר קירי שמדובר בשיחה אמיתית עם התובע עצמו.
כשאני מוסיפה לכל אלה את הסתירה הברורה שנתגלתה בין גרסת התובע לגרסת בתו בכל הנוגע לשלב שבו גילה האב את עובדת רכישתו של האייפון כמפורט לעיל, ואת תיאורו המ הימן של מר קירי אודות נסיבות הגעת האב אל חנותו בדרישה לביטול העסקה, לא נותר לי אלא לקבוע כי מדובר בדרישה שלא עמדה ואשר איננה עומדת גם היום בתנאים הקבועים בתקנות הגנת הצרכן (ביטול עסקה) התשע"ה 2010, ולפיהם כשמדובר בעסקה לרכישת טלפון נייד, עומד ל רשות הרוכש פרק זמן סביר בן 14 יום שבמהלכם הוא יכול לחזור בו מהעסקה ובלבד שלא נעשה בו שימוש.

סוף דבר
מפני כל המפורט לעיל, התביעה נדחית.

התובע ישלם לנתבעת הוצאות בסך של 500 ₪, וזאת בתוך 30 יום שאם לא כן יישא סכום זה הפרשי הצמדה וריבית כחוק, עד ליום התשלום בפועל.

זכות להגשת בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בחיפה, תוך 15 יום.

המזכירות תמציא לצדדים את פסק הדין בדואר רשום.

ניתן היום, ט' אב תשע"ה, 25 יולי 2015, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: גרגורי קרקובסקי
נתבע: קאבר שופ בע"מ
שופט :
עורכי דין: