ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין יהושע שמילוביץ נגד המוסד לביטוח לאומי :

לפני:

כבוד השופטת אירית הרמל

המערער
יהושע שמילוביץ
ע"י ב"כ: עו"ד אושרה קידר
-
המשיב
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ: עו"ד אלי מושונוב

פסק דין

ערעור זה נסוב על החלטת הוועדה לעררים (נפגעי עבודה), מיום 24.12.13, בכל הנוגע להפעלת תקנה 15 לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז- 1956 (להלן: " הוועדה " ו"תקנה 15", בהתאמה).

ועדה רפואית לעררים שהתכנסה לדון בעניינו של המערער, ביום 13.8.13, קבעה למערער נכות צמיתה בשיעור 30%.
ביום 12.9.13 התכנסה ועדת רשות לדון בהפעלת תקנה 15 ומצאה כי אין מקום לכך. ועדת הרשות נימקה החלטתה בכך שהמערער המשיך לעבוד בפועל עד לחודש מרץ בשנת 2013 שאז פוטר ומקבל דמי אבטלה. על כן, סברה ועדת הרשות כי אין השפעה של הנכות על פיטוריו ומכאן שאין מקום להפעלת תקנה 15 בענייננו.
הוועדה שהתכנסה ביום 24.12.13 ,עיינה בהמלצות ועדת הרשות, אך לא קיבלה אותן במלואן וקבעה כי המערער מסוגל לחזור לעבודתו באופן חלקי, ויש להפעיל את תקנה 15 ברבע, כך שנכותו המשוקללת נקבעה בשיעור 38%.

רקע עובדתי
המערער, יליד 1947, עבד כנגר במשך כ-50 שנה.
בשנת 1998 הוכר כנפגע עבודה, עקב ליקוי שמיעה שנגרם לו על רקע עבודתו.
ביום 15.5.11 פנה המערער לעובדת השיקום של המשיב, כדי שזו תסייע לו למצוא עבודה חלופית לעבודת הנגרות.

לטענת המערער, בהיעדר סיוע מעובדת השיקום ובשל יכולת כלכלית ירודה, המשיך מאז הפגיעה לעבוד בתחום הנגרות באופן אקראי וחלקי בלבד, עד שחדל לעבוד לחלוטין בחודש 3/13, כחצי שנה טרם הגיעו לגיל פרישה.

ביום 24.12.13 התכנסה ועדה רפואית לעררים לדון בהפעלתה של תקנה 15 בעניינו של המערער, כאשר מונח בפניה דו"ח ועדת הרשות לעניין תקנה 15, מיום 12.9.13.
הוועדה קבעה כדלקמן:

"נכות התובע 35% לפי סעיף 72(1) יד' 8 בניכוי 5% לפי סעיף 72(1) ו' 1, סה"כ 30% מ-28.3.12 כפי שפורט בדוח הועדה מיום 13.8.13.
הועדה עיינה בועדת רשות לעניין תקנה 15 מיום 12.9.13 ולא מקבלת אותה במלואה. יחד עם זאת התובע סובל מליקוי שמיעה קשה, מרכיב זוג מכשירי שמיעה קבוע ולכן מתאים רק לעבודה חלקית כפי שביצע עד 3/13. עבודה חלקית זו מתאפשרת אם בזמן עבודתו לא מרכיב מכשירי שמיעה ואז יש הגנה של המרכיב ההולכתי ואביזרי עזר נגד רעש. לכן הועדה מפעילה את התקנה ברבע.

סה"כ הנכות 30% בתוספת 7.5, סה"כ 37.5 מעוגל ל 38 מ-28.3.12."

כאמור, על החלטתה זו של הוועדה הוגש הערעור שבפני.

טענות הצדדים
לטענת המערער, שגתה הוועדה בכך שלעניין הפעלת תקנה 15 אישרה תוספת בשיעור רבע בלבד, ולא בשיעור המרבי של מחצית, וכלל לא התייחסה למסמכים ולנתונים שהונחו בפניה. לפיהם, המערער חדל לעבוד במשרה מלאה ועבד מעת לעת במשרה חלקית ומזדמנת, מה שגרם לצמצום הכנסותיו ביותר מ-20%. המערער טוען כי עבודתו החלקית בנגרות באה לידי ביטוי בכך שמדי כמה חודשים של עבודה חלקית, נאלץ להפסיק את עבודתו ולהתקיים מדמי אבטלה וכן בחודש מרץ 2013 חדל לעבוד כליל, לאחר שפוטר מעבודתו. על כן, טוען המערער כי לא ניתן להשוות את היקף, מתכונת ואופי העבודה של עבודת הנגרות החלקית, לעבודת הנגרות במשרה מלאה.
המערער טוען כי לפי הוראות תקנה 15, על הוועדה להשוות בין השכר של שלושת החודשים שקדמו למועד הוועדה לבין השכר של שלושת החודשים שקדמו למועד הפגיעה. נטען כי השוואה זו מציגה באופן ברור את הירידה שחלה בהכנסותיו של המערער, שהרי הפסיק לעבוד לחלוטין ב-3/13. עוד טוען המערער, כי היה על הוועדה להתייחס לגילו המבוגר ולקושי הנובע ממנו, לעניין השתלבות מחודשת בשוק העבודה.
אם כן, המערער טוען כי נסיבותיו האישיות עונות על הדרישות של תקנה 15- הוא אינו מסוגל לחזור לעבודתו או לעיסוקו ונכותו הביאה לירידה ניכרת ולא מוגבלת בהכנסותיו. המערער טוען כי נפל פגם משפטי בעבודתה של הוועדה ובאי מילויה אחר חובת ההנמקה המוטלת עליה, ומשכך מבקש המערער כי בית הדין יורה על הפעלת תקנה 15 במלואה. לחלופין, המערער מבקש כי עניינו יושב לוועדה.

לטענת המשיב, תקנה 15 מציבה שני תנאים מצטברים: היעדר יכולת לחזור לעבודה או לעיסוק וכן ירידה ניכרת בהכנסות. המשיב טוען כי הוועדה לא קיבלה את המלצתה של ועדת הרשות- שלא להפעיל את תקנה 15. הוועדה בחרה להפעיל את תקנה 15 בשיעור של רבע בלבד בציינה כי המערער סובל מליקוי שמיעה ולכן מתאים לעבודה חלקית בלבד, כפי שביצע עד חודש מרץ 2013. על כן, טוען המשיב כי ניכר שהוועדה הפעילה שיקול דעת בהחלטתה, הנעדר כל פגם משפטי ואי בהירות.

דיון והכרעה
על פי הדין, בערעור על החלטות ועדות רפואיות לעררים, בית הדין מוסמך לדון רק בשאלות משפטיות. במסגרת סמכותו בוחן בית הדין אם הועדה טעתה בשאלה שבחוק, חרגה מסמכותה, הסתמכה על שיקולים זרים או התעלמה מהוראה המחייבת אותה (עב"ל (ארצי) 10014/98 הוד – המוסד לביטוח לאומי, פד"ע לד 213 (1999)). עוד נקבע כי קביעת שיעור הנכות וסעיפי הליקוי הרלוונטיים הן קביעות רפואיות מובהקות הנמצאות בתחום סמכותה הבלעדית של הוועדה ובית הדין אינו מוסמך להתערב בהן (עב"ל (ארצי) 217/06 בן צבי – המוסד לביטוח לאומי, (פורסם בנבו, 22.6.2006)).

הלכה היא כי אחת מהחובות המוטלת על הוועדה הרפואית לעררים, שהיא גוף מעין שיפוטי היא חובת ההנמקה על מנת לאפשר ביקורת שיפוטית של בית הדין על החלטותיה (דב"ע (ארצי) ם/1318-01 עטיה – המוסד לביטוח לאומי , פד"ע טו 60). בעניין לביא (דב"ע (ארצי) מג/1356 – 01 לביא – המוסד לביטוח לאומי, פד"ע יז 130).

תקנה 15 קובעת שני תנאים מצטברים להפעלתה, כדלקמן:

"(א) הועדה רשאית לקבוע דרגת נכות יציבה גדולה עד מחצית מזו שנקבעה לצד המבחנים או מזו שנקבעה מכוח תקנות 14 או 31(ב), בשים לב למקצועו, ולגילו של הנפגע, ובלבד שדרגת הנכות היציבה כתוצאה משינוי זה לא תעלה על %19 אם דרגת הנכות פחותה מ%20-, ובכל מקרה אחר לא תעלה על %100.

הועדה תתחשב במקצועו של הנפגע כאשר, לדעתה, הוא אינו מסוגל לחזור לעבודתו או לעיסוקו והנכות הביאה לירידה ניכרת ולא לזמן מוגבל בהכנסותיו."

תקנה 15 לתקנות הותקנה כהשלמה לשיטת קביעת דרגת הנכות בענף ביטוח נפגעי עבודה, המושתת על הנכות הפיזיולוגית האובייקטיבית. תקנה 15 נועדה להסיט את אלומת אורו של הזרקור מן הנכות אל הנכה - מן האובייקטיבי לסובייקטיבי (ראו: דב"ע נו/42-01 המוסד לביטוח לאומי – עדה פרץ, פד"ע ל 321).

כאמור, בבואה לשקול אם להפעיל את תקנה 15, על הוועדה להתייחס באופן ספציפי למקצוע שבו עסק הנפגע הספציפי ולשקול האם הוא מסוגל לחזור לעבודתו. כמו כן, על הוועדה לשקול, האם הביאה הנכות לירידה ניכרת ולא לזמן מוגבל בהכנסותיו של הנפגע וכן כיצד משפיע גילו של הנפגע על אפשרותו לחזור למעגל עבודתו.
הסוגיה העיקרית שיש לבחון בערעור דנן הינה האם נפלה טעות משפטית בבחינתה של הוועדה את התקיימותם של התנאים המעוגנים בתקנה 15, לאור נסיבותיו הספציפיות של המערער.
בעב"ל 386/07 המוסד לביטוח לאומי - משה פיתוסי, קבע בית הדין הארצי בפסק דינו מיום 5/7/07 כדקלמן:

"תקנה 15 לעניין חלופת המקצוע צריכה להיבחן במקביל על פי שתי אמות מידה: האחת, מסוגלותו של הנכה לחזור לעבודתו הקודמת במתכונת ובהיקף שעבד בה קודם קרות התאונה בעבודה. השנייה- הצמצום בהשתכרותו של הנכה שחייב להיות עקב התאונה במידה ניכרת ולא לזמן מוגבל."

לאחר עיון בכתב הערעור על נימוקיו, בתשובת המשיב, בפרוטוקול הוועדה וטיעוני הצדדים כפי שנטענו בדיון מיום 19.5.15 מצאתי כי דין הערעור להתקבל . להלן אפרט טעמיי.

בפני הוועדה נרשמו תלונות המערער מפי בא כוחו, כדלקמן:

"[...] פנה ב- 11/11 להחמרת מצב לפני הגיעו לגיל זקנה. 5/5/11- פנה בבקשה לשיקום, ב-2003 כבר כתב רופא שלא יכול לעבוד ברעש מזיק. עבד מעל 50 שנה כנגר. התובע לא עובד כבר חצי שנה. עבד חצי משרה כנגר, ירד 20% בהכנסות, הצמצום הוא אדיר מאז הפגיעה. רופא תעסוקה אסר עליו לחזור לעבודה ברעש עקב הליקוי ולכן לא יכול לחזור לעבודתו."

אם כן, מתלונותיו של המערער, ניתן להבין כי המשיך לעבוד במקצוע הנגרות עד כחצי שנה טרם מועד התכנסות הוועדה, אך בהיקף מצומצם יותר, מה שהביא לירידה ניכרת בהכנסותיו. זאת, למרות אישור מרופא תעסוקתי משנת 2003, לפיו אסור למערער לעבוד תוך חשיפה לרעש מזיק.

הוועדה עיינה בדו"ח ועדת רשות מיום 12.9.13 לעניין תקנה 15, אשר קבעה כדלקמן:

"יליד 1947 (בן 66), עבד כנגר בחשיפה לרעש, המשיך לעבוד עד 3/13. בחודש 4/13 פוטר ומקבל דמי אבטלה. ועדה קבעה 30% בגין ליקוי שמיעה.
המשיך לעבוד עם נכותו, ... אין השפעה לנכותו על פיטוריו ולפיכך אין מקום להפעלת תקנה 15."

כאמור, הוועדה החליטה שלא לאמץ את המלצתה של ועדת הרשות וראתה לנכון להפעיל את תקנה 15 בשיעור של רבע.

מעיון בפרוטוקול הוועדה, עולה כי הוועדה היתה ערה להיקף עבודתו של המערער והביעה כלפי עניין זה התייחסות מפורשת. כל מהות החלטתה, הן לעניין אי אימוצה את המלצת ועדת הרשות והן לעניין מסוגלותו התעסוקתית בפועל של המערער, מבוססת על היקף המשרה שאותה ביצע עד למועד 3/13 ושהוא מתאים לבצע - משרה חלקית בלבד. הוועדה לא נימקה מדוע לאור מסקנתה כי המערער יכול לעבוד במשרה חלקית בלבד, הוחלט על ידה להפעיל את תקנה 15 בשיעור רבע ולא בשיעור גבוה יותר.

זאת ועוד, כפי שעולה מטענותיו של המערער בערעור דנן וכן מדו"ח ועדת הרשות, המערער הפסיק את עבודתו עקב פיטוריו כשהוא מעל גיל 66. הוועדה לא התייחסה כלל לגילו של המערער ועל ההשפעה של הגיל על יכולתו לשוב לעבודה.
21. בנוסף משקבעה הוועדה כי יש מקום להפעיל את תקנה 15 בעניינו של המערער היה מקום כי תבחן אף את הירידה בהכנסותיו, גם דבר זה לא נעשה.

22. משהגעתי לכלל מסקנה כי בהחלטת הוועדה לענין הפעלת תקנה 15 נפלה טעות משפטית, בכך שלא נימקה את החלטתה, לא בחנה את גילו של המערער ואף את הירידה בהכנסותיו מתעוררת השאלה האם יש להיעתר לבקשת המערער כי בית הדין יורה על הפעלת תקנה 15 במלואה.

23. על פי הדין, אם נפלה טעות משפטית בהחלטת הועדה, דרך המלך היא החזרת עניינו של המבוטח לוועדה, על מנת שתועמד על הטעות ותתקנה (דב"ע נב/ 01-4 אסור – המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כד 104 (1992)).

24. כך אף בענייננו. איני סבורה כי יש להיעתר לבקשת המערער כי בית הדין ידון בהפעלת תקנה 15. מדובר בקביעה מקצועית שבשיקול דעת הועדה ואשר נתונה לסמכותה (השוו: עב"ל (ארצי) 493/08 המוסד לביטוח לאומי – הררי, ניתן 28.4.09). בנוסף, אף על פי הנחיות פסק הדין, על הועדה לשקול את הפעלת תקנה 15 גם על פי חלופת הגיל. אין מדובר בנתון מוכח, אלא בהפעלת שיקול דעת ואין מקום שבית הדין יחליף את שיקול דעת הועדה בשיקול דעתו.
במצב דברים זה, נראה שהפתרון המתאים הוא החזרת עניינו של המערער לדיון בנושא הפעלת תקנה 15 לוועדה, בשים לב לגילו של המערער ולעובדה כי יכול לשוב לעבודה חלקית בלבד. הוועדה תבחן אף את הירידה בהכנסותיו של המערער.
הוועדה תבחן האם אין מקום להפעיל בעניינו של המערער, תקנה 15 בשליש או במחצית.

25. סוף דבר – הערעור מתקבל באופן חלקי.
עניינו של המערער יושב לוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) על מנת שתשקול הפעלת תקנה 15 בשים לב לגילו של המערער ולעובדה כי יכול לשוב לעבודה חלקית בלבד. הוועדה תבחן אף את הירידה בהכנסותיו של המערער.
הוועדה תבחן האם אין מקום להפעיל בעניינו של המערער, תקנה 15 בשיעור גבוה יותר.
המערער וב"כ יוזמנו לטעון בפני הוועדה.
הוועדה תנמק את החלטתה.

26. המשיב ישא בהוצאות המערער בסך 3,500 ₪ אשר ישולמו בתוך 30 ימים מהיום.
27. הערעור על פסק הדין הוא ברשות. בקשת רשות ערעור ניתן להגיש לבית הדין הארצי לעבודה, תוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין לצד המבקש.

ניתן היום, י' אב תשע"ה, (26 יולי 2015), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .


מעורבים
תובע: יהושע שמילוביץ
נתבע: המוסד לביטוח לאומי
שופט :
עורכי דין: