ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין חיים מנשה טראבלסי נגד מדינת ישראל :

בפני כבוד השופטת דלית ורד

מבקש

חיים מנשה טראבלסי

נגד

משיבה

מדינת ישראל

החלטה

בפניי בקשה לביטול הודעת איסור שימוש ברכב למשך 30 ימים, אשר הוגשה בהתאם לסעיף 57ב.(א) לפקודת התעבורה [נוסח חדש], התשכ"א-1961 (להלן- פקודת התעבורה).

הבקשה הוגשה על ידי המבקש, מי שנהג ברכב במועד האירוע . הרכב רשום על שם אחותו אך נטען כי בפועל המבקש מחזיק ברכב בתוקף תפקידו כנהג הסעות.
כנגד המבקש הוגש כתב אישום מסוג הזמנה לדין, בגין נהיגתו ביום 15.7.15 שעה 18:13, ברחוב השומר בבני ברק, ברכב מספר רישוי 3557260, מסוג אוטובוס זעיר, שעה שאין הוא מחזיק ברישיון נהיגה תקף לרכב מאותו סוג, עבירה על סעיף 10(א) לפקודת התעבורה [נוסח חדש], התשכ"א-1961, בקשר עם סעיף 38(1) לפקודה.
בנסיבות המקרה ציין השוטר כי המבקש הסיע 10 נוסעים ברכב מסוג אוטובוס זעיר שמשקלו 5000 ק"ג, בעוד המבקש מחזיק ברישיון נהיגה B1 , ולכן רישיון נהיגתו א ינו מתאים לאותו סוג רכב.
רישיון נהיגה מדרגהB הוא רישיון לנהוג ברכב מנועי שמשקלו הכולל אינו עולה על 3500 ק" ג, ושמספר הנוסעים בו מלבד הנהג אינו עולה על 8, ולמעט מונית, רכב סיור או אוטובוס ציבורי.
עם זאת, מי שמחזיק ברישיון נהיגה B שהוצא לפני שנת 2007, רשאי לנהוג על רכב מנועי שמשקלו הכולל אינו עולה על 4000 ק"ג. ראה, תקנות התעבורה (תיקון מס' 3), התשס"ה 2005- (תיקון), התשס"ז – 2007.
משיוחסה העבירה למבקש הוא טען כי הרכב הוא במשקל של 4 טון, ובהמשך הוסיף כי מותר לו לעבוד על הרכב היות ועבר קורס.

נימוקי הבקשה :
1. כתב ידו של השוטר שכתב את ההזמנה לדין אינו ברור ואינו קריא, והשוטר סרב להסביר למבקש את הכיתוב על ההזמנה לדין, ולכן יש להורות על מחיקת כתב האישום.

2. הקצין שערך את השימוע לא שקל את הנסיבות אפילו רגע קט, לא הקשיב למבקש והחליט תוך פחות משנייה אחת של מחשבה על השבתת הרכב.

3. המבקש מצוי בהליכי פשיטת רגל, ונדרש לרכב על מנת להשתכר כדי שיהיה באפשרותו להציע הסדר כספי למניעת פינוי משפחתו, לרבות ארבעת ילדיו הקטינים, מדירת מגוריהם.

בא כוח המשיבה התנגד לבקשה, וטען כי לא ברור כיצד בא כוח המבקש העלה טענות בנוגע לשימוע בו הוא עצמו לא נכח. הוא הוסיף כי אין חולק בנוגע לנהיגתו של המבקש ללא רישיון נהיגה מתאים לאותו סוג רכב, כאשר נטען כי המבקש השתמש ברכב לצורך עבודתו מזה מספר חודשים, וקיים חשש כי ישוב וינהג בו לאחר תום 30 הימים בהם נאסר השימוש ברכב. עוד ציין כי למבקש עבר תעבורתי מכביד.
בא כוח המבקש מצדו טען כי אין להתעלם מכך שהקצין לא פסל את רישיון נהיגתו של המבקש, והתחייב להמציא התחייבות מצד המבקש כי לא ינהג ברכב עד להחלטה אחרת וכן את הסכמי ההסעה עליהם חתם המבקש, והתחייבות מצד נהג ששמו דויד אנינה לפיה הוא לבדו ינהג ברכב.

דיון והכרעה :

כאמור, אין חולק כי המבקש אינו בעל רישיון נהיגה לסוג הרכב בו נהג. קיימת חומרה בכך שהעבירה בוצעה בנסיבות של הסעה מאורגנת במסגרת עבודתו של המבקש, תוך הסעת 10 נוסעים ברכב, כאשר בתוקף תפקידו המבקש נטל אחריות לשלומם וביטחונם.
בכל הנוגע לטענה כי הדוח אינו קריא, ניתן יהיה לבקש את שכתובו, אך אין בכל עילה לביטול כתב אישום. המבקש הבין את העבירה שיוחסה לו, ומסר תגובה לגופו של ענין לאישום המיוחס לו, הן בעת כתיבת הדוח והן במעמד השימוע.

באשר לטענה כי הקצין הפוסל לא הקדיש את הזמן הראוי בטרם החליט על איסור השימוש ברכב, יצוין כי טענה זו לא הועלתה בתצהירו של המבקש שצורף לבקשה. ב- רע"פ 4398/99‏ הראל נ' מדינת ישראל, (פ''ד נד(3) 637), לא ניתנה למבקשת זכות טיעון בטרם נשלל רישיון נהיגתה למשך 60 ימים. בית המשפט העליון קבע כי בטלות ההחלטה בגלל פגיעה בזכות הטיעון אינה מוחלטת אלא רק יחסית, וציין כל הלן: "ההלכה בדבר בטלות יחסית (שראוי היה לקרוא לה, לשם הדיוק, חוקיות יחסית) אומרת כי יש להפריד, במסגרת הביקורת השיפוטית על החלטה מינהלית, בין שני מישורים: המישור הראשון – הפגם בהחלטה; המישור השני – נפקות הפגם. במישור הראשון על בית-המשפט לבדוק ולקבוע אם נפל פגם בהחלטה: פגם של חוסר סמכות, הפרה של זכות הטיעון, ניגוד עניינים, שיקולים זרים וכיוצא באלה. אם קבע בית-המשפט, במישור הראשון, שנפל פגם בהחלטה, או אז עליו לשקול, במישור השני, את נפקות הפגם, כלומר את הסעד הראוי. השיקולים של בית-המשפט בשני המישורים שונים מאוד: בכל מישור פועל בית-המשפט לתכלית שונה ובכלים שונים.

במקרה דנן המבקש זומן לשימוע והעלה את טענותיו, והקצין נימק את החלטתו. כאמור, המבקש לא פירט בתצהירו את מהלך השימוע, ולא הוצגה גרסה עובדתית כלשהי בעניין זה, לרבות באשר למועד בו החל השימוע, המועד בו הסתיים, האם הקצין מנע מהמבקש להעלות טענות נוספות אותן ביקש לשטוח בפני הקצין, כדומה.

בנסיבות אלה, אין בפניי תשתית עובדתית על מנת לקבוע כי נפגעה זכות הטיעון של המבקש.
לגופו של ענין, אינני סבורה כי החלטת הקצין הייתה שרירותית או נגועה בשיקולים זרים, וזאת בשים לב לחומרת העבירה, נסיבותיה, ועבר תעבורתי המעיד כי המבקש אינו מכבד את פקודת התעבורה ותקנותיה, אשר על פיו נזקפו לחובת המבקש 51 הרשעות קודמות החל משנת 1992, לרבות שתי תאונות דרכים בגין נהיגה בקלות ראש, הרשעות חוזרות בגין נהיגה במהירות העולה על המותר, שימוש בטלפון נייד, אי ציות לתמרורים, אי ציות לאור אדום ברמזור ועוד.

באשר לנסיבותיו האישיות של המבקש:
בעת הדיון התחייב בא כוח המבקש כי יומצאו מסמכים שיהיה בהם כדי להבטיח כי המבקש לא ינהג ברכב בתקופת איסור השימוש, אלא ינהג בו נהג אחר ששמו נמסר בעת הדיון.
בפועל, הומצאה בקשה בה נאמר כי הערב (ששמו, פרטיו , מספר וסוג רישיון הנהיגה בו הוא מחזיק לא צוינו בבקשה), התייצב במשרד בא כוח המבקש והצהיר בפניו כי הוא מוכן לנהוג ברכב על מנת לאפשר את פרנסתו של המבקש. לבקשה לא צורף מסמך כלשהו מטעם אותו ערב, ואף לא התחייבות כספית מטעמו לפיה הוא מתחייב שהמבקש לא ינהג ברכב. בנוסף, לא צורפה התחייבות כספית מטעם המבקש שלא לנהוג ברכב בעת תקופת הודעת איסור השימוש. ברי כי אין די באמור בבקשה זו, כדי להבטיח כי המבקש לא יעשה שימוש ברכב, וכי השימוש בו יהיה אך בידי מי שמורשה לנהוג בו.
בנסיבות אלה, לא מצאתי מקום לשקול את קיצור הודעת איסור השימוש ברכב.
כאמור, רישיון נהיגתו של המבקש לא נפסל, ומכאן שלא נשללה יכולתו להתפרנס מנהיגה, אך נשללה האפשרות לנהוג ברכב שאינו רשאי לנהוג בו.

לפיכך, אני דוחה את הבקשה.
ניתנה היום, י' אב תשע"ה, 26 יולי 2015, במעמד עו"ד אלדר ועו"ד חייקיס.


מעורבים
תובע: חיים מנשה טראבלסי
נתבע: מדינת ישראל
שופט :
עורכי דין: