ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין דוד פרץ נגד חברת נמל חיפה בע"מ :

בקשה מס' 35

בפני כבוד ה שופטת מיכל נעים דיבנר

המבקש

דוד פרץ

-

המשיבות

  1. חברת נמל חיפה בע"מ
  2. הממונה על השכר במשרד האוצר
  3. הסתדרות העובדים הכללית החדשה

החלטה

בהמשך לסע' 1 סיפא להחלטה מיום 11.5.15 ולאחר שהתובע הבהיר כי נפלה שגגה בהחלטה זו וכי כפי שהבהיר בדיון קודם, אין הוא מסכים לבקשת הנתבעת 1 להוציא מן התיק מסמכים מתוך דו"חות ביקורת פנימיים, כפי שצורפו לכתב התביעה המתוקן, ניתנת בזאת החלטתי לגופה של הבקשה.
הרקע לבקשה
התובע צירף לכתב תביעתו המתוקן מסמכים שונים (להלן – המסמכים) ובכלל זה:
נספח ה' לכתב התביעה – דו"ח בדיקה של הביקורת הפנימית אצל הנתבעת 1 שעניינו תנאי שכר התובע;
נספח כט' לכתב התביעה – דו"ח צוות בדיקה פנימית בנושא חשדות לכאורה בנוגע לתפקוד רמ"ח משאבי אנוש;
נספח לח' לכתב התביעה – דו"ח ביקורת בנושא ניקיון הנמל.
ביום 8.6.14 ביקשה הנתבעת 1, בין היתר, לאסור הגשת מסמכים אלה כראיות בתיק מכח הוראת סעיף 10 לחוק הביקורת הפנימית, התשנ"ב-1992 (להלן – חוק הביקורת). לדידי הנתבעת, מדובר בהוראת דין מפורשת האוסרת על הגשת המסמכים כראיה בהליך שיפוטי, בשונה מהליך משמעתי.
בדיון מיום 18.2.15 שבה הנתבעת 1 על בקשתה להוצאת המסמכים מהתיק (עמ' 50, ש' 10-13) ואילו התובע טען מנגד כדלקמן (מעמ' 50, ש' 30 עד עמ' 51, ש' 13):
המסמכים האמורים אינם דו"חות פנימיים, אלא דו"חות שונים של צוותי בדיקה ולפיכך יש להתיר הגשתם;
בהתאם להוראת סעיף 32 לחוק בית הדין לעבודה, תשכ"ט-1969, בית הדין אינו כפוף לדיני הראיות ולפיכך הוא רשאי לסטות מדינים אלה במקרים בהם יש לעשות כן לשם עשיית צדק;
אין לקבל את טענת הנתבעת 1 כי הוראת סעיף 10 לחוק הביקורת כשלעצמה מעניקה חיסיון למסמכי ביקורת פנימיים מפני גילוים לצד במשפט, כיוון שאי קבילותו של דו"ח פנימי כראיה לא מונע את עצם גילויו;
הנתבעת 1 עצמה פרסמה בכלי התקשורת דו"חות פנימיים אשר נערכו על ידי מחלקת הביקורת הפנימית ולפיכך אינה יכולה לטעון כעת כי חל על מסמכים אלה חיסיון. התובע הפנה לנספח ז' לכתב התביעה המתוקן בו צורפה כתבה בעיתון "דה מרקר" מיום 6.5.09, אשר נכתבה בהסתמך על דו"ח פנימי בעניינו של התובע.
בבקשת ההבהרה דנן, שהגיש התובע ביום 7.6.15 שב על הטעמים המצדיקים לשיטתו את הצגת המסמכים בהליך ו הוסיף והפנה לפסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה בעניין (בר"ע (ארצי) 46816/07/12 הורסיו דיוינסקי – HSBC Private Bank (Suisse), מר יהודה אלמליח, מיום 7.3.13 (להלן – עניין HSBC) לתמיכה בטענתו כי סעיף 10 לחוק הביקורת כשלעצמו אינו מקנה חיסיון למסמכי ביקורת פנימית מפני גילוים לצד במשפט; כן הפנה התובע לפסק דין נוסף שניתן לאחר הדיון בתיק דנן (ת"א 52925-02-12 קונדיטוריה שפיק בע"מ ואח' נ' מדינת ישראל ואח', מיום 25.2.15 (להלן – עניין שפיק), בו התקבלה לטענת התובע בקשת התובעים להגיש כראיה דו"חות ביקורת שנערכו על ידי מבקר המדינה לעניין היערכות המדינה, לרבות שירותי הכבאות לאירוע שריפה, זאת לאחר שעמד בית המשפט על הרציונליים העומדים מאחורי הוראות החוק הקובעות את אי קבילותם של דו"חות פנימיים והגיע למסקנה, כי המסמכים המבוקשים אינם מתנגשים עם רציונליים אלו.
בהתאם, ביקש התובע להתיר את הגשת המסמכים שאין בתוכנם, לטענתו, היכולת לפגוע ו/או להרתיע אף גורם בנתבעת 1 לרבות מלשתף פעולה עם משרד המבקר הפנימי בעתיד.
בקשה זו היא העומדת להכרעה בפני.
הכרעה
לאחר שנתתי דעתי לטענות הצדדים, להוראות הדין והפסיקה אני קובעת כדלקמן:
סעיף 10 לחוק הביקורת שכותרתו "קבלת הביקורת כראיה", קובע כך:
"(א) דו"ח, חוות דעת או כל מסמך אחר שהוציא או הכין המבקר הפנימי במילוי תפקידו לא ישמשו ראיה בכל הליך משפטי, אך לא יהיו פסולים בשל כך לשמש ראיה בהליך משמעתי.
(ב) הודעה שנתקבלה אגב מילוי תפקידיו של המבקר הפנימי לא תשמש ראיה בהליך משפטי, אך תהא כשרה לשמש ראיה בהליך משמעתי."
סוגיית פרשנותו של סעיף 10 האמור נדונה בבית המשפט העליון אשר הבחין בין זכות העיון בדו"חות ביקורת פנים לעומת קבילות הדו"חות כראיה במסגרת ההליך השיפוטי, בקובעו כך ( רע"א 6546/94 בנק איגוד לישראל בע"מ נ' אזולאי , פ"ד מט (4), 54, להלן – עניין אזולאי):
"17. סעיף 10 לחוק הביקורת קובע אי-קבילות ("לא ישמשו ראיה") של דו"ח הביקורת הפנימית. אין בהוראה זו, כשלעצמה, כדי ליצור חיסיון מפני גילוי הדו"ח לצד למשפט. אכן, אי-קבילות לחוד וחיסיון לחוד. אי-קבילותו של מסמך כראיה אינו מונע גילויו של המסמך (ראה המ' 121/58 קרן קימת לישראל בע"מ נ' כץ, פ"ד יב 1472). אי-קבילות נועדה למנוע מבית המשפט-לבסס מימצא על אותה ראיה. אי-גילוי בשל חיסיון נועד למנוע מבעל דין לעיין במסמך. לעתים יש ערך רב לצד לעיין במסמך, גם אם אין הוא רשאי להגישו בשל אי-קבילותו. על-כן, הגישה המקובלת הינה כי אי-קבילותו של מסמך אין בה, כשלעצמה, כדי לחסנו מפני גילוי (ראה: 13 Halsbury, The Law of England (London, 4th ed., by Lord Hailsham, 1975) 34-35; P. Matthews and H. Malek, Discovery (London, 1992) 94 ).
18. עדיין עומדת השאלה במקומה, אם אין לפרש את הוראת החוק בעניין אי הקבילות באופן שמשתמע ממנה גם חיסיון מפני עיון. לשם מתן תשובה לשאלה זו יש לפנות לתכלית המונחת ביסוד הוראת סעיף 10 לחוק הביקורת. התכלית הייתה "לקבוע כי ממצאים שהכין המבקר לא ישמשו ראיה בהליך משפטי, כפי שהדבר חל לגבי דו"חות וחוות דעת של מבקר המדינה" (ראה הצעת חוק הביקורת הפנימית, תש"ן-1990, בעמ' 265). מטרת ההוראה הינה להבטיח "שיהיה שיתוף פעולה מלא של העובדים עם המבקר הפנימי, וכדי למנוע ממנו את החובה לדווח על עבודת הביקורת בבתי-המשפט" (ד"כ 125 (תשנ"ב) 3734), נראה כי הגשמתן של תכליות אלה הובילה את המחוקק לקביעת הוראה באשר לאי-קבילות המימצאים. לאור קיומה של הוראה זו, שוב אין מקום וצורך להוסיף ולהכיר בחיסיון מפני גילוי הראיה לבעל דין."
בהסתמך על עניין אזולאי קבעה כבוד השופטת גליקסמן בעניין HSBC, אליו הפנה התובע כי (ההדגשה הוספה, מ.נ.ד) :
"בהתאם לפסיקה, דו"ח ביקורת פנימית אינו נהנה מחיסיון, למרות הוראת סעיף 10 ל חוק הביקורת הפנימית, תשנ"ב - 1992 הקובעת אי קבילותו של דו"ח ביקורת פנימית כראייה [ רע"א 6546/94 בנק איגוד לישראל בע"מ – נ' ה' אזולאי ואח', פ"ד מט(4) 54 (1995); השוו: ע"ע 283/07 יוסי משה - רשות העתיקות (24.12.2007)]."
בענייננו, התובע צירף כאמור לכתב תביעתו המתוקן מסמכים מתוך דו"חות הביקורת הפנימית הנוגעים לתנאי שכרו, לחשדות לכאורה בנוגע לתפקוד רמ"ח משאבי אנוש וכן בנושא ניקיון הנמל, עליו התובע היה ממונה ובדו"ח זה לטענת התובע נקבעו ממצאים חיוביים ביותר באשר לתפקוד התובע. לפיכך, אין עסקינן בזכות העיון במסמכים מדו"חות הביקורת, כפי שנדון בעניין HSBC אליו הפנה התובע, אלא בקבילות הדו"חות כראיה במשפט – לגביה נקבע במפורש בסעיף 10 לחוק הביקורת כי מסמכים אלה " לא ישמשו ראיה בכל הליך משפטי".
טענת התובע כי אין מדובר במסמכים שחוק הביקורת חל עליהם אינה מבוססת כלל וניכר כי נטענה בעלמא . נספח ה' לכתב התביעה המתוקן הינו "דו"ח בדיקה" אשר הוגש לנתבעת 1 ע"י "סגן מבקר החברה"; נספח כ"ט הינו "דו"ח צוות בדיקה פנימית", כאשר מבקר החברה חבר בצוות; נספח ל"ח הינו "דו"ח ביקורת" אשר יצא מלשכתו של מבקר הפנים של החברה. אשר על כן, כל המסמכים הנדונים עונים על ההגדרה " דו"ח, חוות דעת או כל מסמך אחר שהוציא או הכין המבקר הפנימי במילוי תפקידו", הקבועה בסע' 10 לחוק הביקורת ואשר כפופים להוראת אי הקבילות .
חוק הביקורת חל בבית הדין לעבודה כפי שהינו חל בכל ערכאה שיפוטית אחרת ופרסום דו"חות ביקורת כאלו ואחרים אינו רלוונטי לסוגיית הקבילות בבית הדין. לפיכך, אף אחת מטענות התובע אינה מקימה עילה לאפשר לו להגיש המסמכים הנדונים כראיה בהליך.
בטרם אחתום אוסיף, כי לא מצאתי בעניין שפיק אליו הפנה התובע כדי לשנות ממסקנתי, שכן הנסיבות שנדונו באותו עניין אינן רלוונטיות לענייננו והינן ייחודיות כפי שאף הובהר בפסק הדין .
סוף דבר
על יסוד האמור, אני נעתרת לבקשת הנתבעת 1.
בהתאם, נספחים ה', כט' ולח' לכתב התביעה המתוקן – יוצאו מן התיק והם לא יהוו חלק מחומר הראיות בתיק דנן.
הוצאות הבקשה יובאו בחשבון במסגרת פסק הדין.

ניתנה היום, י' אב תשע"ה, 26 יולי 2015, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: דוד פרץ
נתבע: חברת נמל חיפה בע"מ
שופט :
עורכי דין: