ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין מ.ש. נגד המוסד לביטוח לאומי :

לפני: כבוד השופטת מיכל לויט , שופטת בכירה

התובעת
מ.ש.
ע"י ב"כ: עו"ד עירן פיינשטיין
על פי מינוי לפי חוק הסיוע המשפטי
-
הנתבע
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ: עו"ד מלכה קריצמן

בבית המשפט העליון נקבע בעניין דומה כי הכוונה בתיקון להגדרה של " ילד" בסעיף 5 לחוק הביטוח הלאומי [ נוסח משולב], תשכ"ח-1968 (נוסחו הקודם של החוק), הינה "לאפשר לתלמיד הלומד במוסד חינוכי על-יסודי, בהגיעו לגיל 18, להמשיך ולסיים את לימודיו בו, ולשם כך לקבל את קצבת השאירים בתקופת לימודיו עד גיל 20" ( בג"צ 183/76 יוסף ברגמן נ' בית הדין הארצי ואח'). בית המשפט העליון הבהיר כי בכל מקרה, המונח מוסד חינוכי על-יסודי "אינו כולל בהקשר זה מוסד אקדמי אוניברסיטאי."

פסק דין

1. עניינה של התביעה לפני בשאלת זכאותה של התובעת לתשלום תוספת בקצבת שאירים עבור בתה, ח.צ., החל מספטמבר 2013, בגין שנת הלימודים תשע"ד.

2. באי כוח הצדדים הגישו טיעוניהם בכתב, על יסוד רשימת עובדות מוסכמות:
א. בתה של התובעת בגינה הוגשה תביעה זו, הינה ילידת 9.9.94.
ב. ביום 15.9.11 הוגשה תביעה לדמי מחיה לבת התובעת לשנת הלימודים תשע"ב והתביעה אושרה.
ג. ביום 11.9.12 הוגשה תביעה לדמי מחיה לבת התובעת לשנת הלימודים תשע"ג והתביעה אושרה.
ד. ביום 2.10.13 הוגשה תביעה לדמי מחיה לבת התובעת לשנת הלימודים תשע"ד והתביעה נדחתה.
ה. בשנת הלימודים תשע"ד בת התובעת למדה בכיתה י"ג.
ו. בת התובעת סיימה מבחנים חיצוניים כתחליף לתעודת בגרות, בסיום כיתה י"ב.

3. בסיכומי התובעת נטען כי בהתאם לסעיף 265(א) לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב) התשנ"ה -1995 (להלן: "החוק") היא זכאית לקבלת דמי מחיה, שכן הוראת החוק הרלוונטית הינה סעיף 265(א)2 שלשונה:
"תשלומי דמי מחיה והוצאות אבחון בעד יתום שעיקר זמנו מוקדש ללימודים על יסודיים או להכשרה מקצועית..."

בסעיף 265(ב) הוגדר לעניין הסעיף בחוק "יתום" כך:
"יתום-יתום שהוא ילד, והוא בבחינת תלוי לפי סעיף 247(2) ומשתלמת מכוח הורהו קצבת שאירים".

ב"כ התובעת פירט כי התובעת נכנסת בגדר סעיף 247 לחוק לעניין תלויים ואף שולמה לה קצבת שאירים עבור ילדיה.

התובעת הינה עקרת בית, ילידת 5.6.58, והכנסתה היחידה הינה קצבת שאירים וגמלת ילד נכה המשתלמים לה מהמוסד.

בת התובעת לומדת בכיתה י"ג בבית הספר בו למדה במסלול הוראה לתלמידי כיתות א' עד ח'. ה בת המשיכה את לימודיה בכיתה יג' באותו בית הספר בו למדה, על מנת לרכוש הכשרה מקצועית כמורה. התובעת צרפה את מערכת השעות של בתה לכתב התביעה ממנה עולה כי רוב זמנה של בתה מוקדש ללימודים. בסמסטר א' לשנת הלימודים תשע"ד למדה בת התובעת 37 שעות שבועיות ובסמסטר ב' למדה 36 שעות שבועיות.

ב"כ התובעת הפנה למכתב הדחייה הראשון (צורף כנספח ד' לכתב התביעה המפורט) ממנו עולה כי דחיית תביעתה בפעם הראשונה נעשתה על סמך סעיף 265(א) לחוק ולאחר שהמציאה למוסד את מלוא המסמכים התומכים בטענותיה, קיבלה מכתב דחייה נוסף בו נטען כי היא אינה זכאית לקבלת דמי מחייה כיוון שבתה אינה עונה על הגדרת "ילד" בהתאם לסעיף 238 לחוק. לטענת ב"כ התובעת, די בכך כדי לקבל את התביעה בהסתמך על הוראת סעיף 265(א) לחוק.

באשר לדחיית תביעתה בהתבסס על סעיף 238 לחוק, טען ב"כ התובעת כי הגדרת "ילד" בסעיף זה הינה:

""ילד" – ילד של המבוטח לרבות נכד שכל פרנסתו של המבוטח ובלבד שנתמלא אחד מאלה:
(2) לא מלאו להם 20 שנים, ובלבד שעיקר זמנם מוקדש לסיום לימודים במוסד חינוכי על יסודי או שהם שוחרים במסגרת קדם צבאית של צבא הגנה לישראל."

ב"כ התובעת הוסיף כי ביולי 14' תוקן החוק (תיקון מס' 155) והגדרת "ילד" לעניין ביטוח שאירים הורחבה כך שההגדרה כוללת גם מי שלא מלאו לו 20 שנים והוא לומד לימודים במוסד חינוכי "על תיכוני".
ב"כ התובעת ציין כי בהתאם לתיקון החוק, השתלמו לתובעת דמי מחייה עבור בתה עד ליום 9.9.14, מועד בו מלאו לה 20 שנים. (ככל הנראה ממועד תחילת התיקון לחוק, כלומר מ-15.7.14 עד 9.9.14 , מ.ל ).

על פי הנטען, גם טרם התיקון בחוק היה על המוסד לשלם לתובעת דמי מחייה, שכן בזמן לימודי הבת בסמינר, לא מלאו לה 20 שנים והיא לא עבדה ו/או השתכרה, כשבמהלך תקופת לימודיה הייתה תלויה בהוריה.

ב"כ התובעת הפנה לפסק הדין בעניין ע"א 4480/93 פלונית נ' פלוני פ"ד מח(3) 461, בו נקבע כי:

"ההוראה בדבר הגיל שבו יחשב "ילד" ל"שאיר" או ל"תלוי" מבטאת את השקפתו של המחוקק לעניין התלות של ילדים בהוריהם".

עוד נטען כי לאור תיקון החוק ובהתאם לאמור בדברי ההסבר להצעת החוק, יש לפרש את הסעיף ברוח התיקון כך שייטיב עם התובעת, דהיינו, לפרש את המונח "מוסד חינוכי על יסודי" בפרשנות רחבה, כך שיכלול גם "מוסד חינוכי על תיכוני". בכך תוגשם התכלית הסוציאלית של החוק, שמטרתו להסיר את קשייהם הכלכליים של "שאירי" מבוטח הנאלצים להתמודד עם אובדן מפרנס, כפי שאף עולה מדברי ההסבר להצעת החוק: "בייחוד כך הוא הדבר, כאשר למבוטח ילדים צעירים אשר אין באפשרותם לכלכל את עצמם, בין היתר בשל הצורך להקדיש את זמנים ללימודים."

לאור האמור, ביקש ב"כ התובעת להורות למוסד לשלם לתובעת תוספת דמי מחייה עבור בתה החל מיום 1.9.13.

4. בסיכומי המוסד נטען כי למעשה השאלה השנויה במחלוקת בין הצדדים היא האם לימודים בכיתה י"ג מזכים בדמי מחיה ליתום.

לטענת ב"כ המוסד, בת התובעת אינה עונה להגדרת "ילד".

בשנת הלימודים תשע"ד הבת לא למדה במוסד חינוכי על יסודי, כשמוסד לימודים על יסודי יש לפרש כמכוון לחטיבה הראשונה שאחרי החינוך היסודי ולא כמכוון לכל חטיבת חינוך הבאה אחרי החינוך היסודי. בעניין זה הפנתה ב"כ המוסד לדב"ע לח/77 זוסמן נ' המוסד, פד"ע י' 3 ולדב"ע מג/0-69 המוסד נ' נפתלי גרוס, פד"ע טו 79.

על פי הנטען, לימודיה של בת התובעת בכיתה י"ג נועדו לרכוש תעודת הוראה, דהיינו, לקבלת תעודה נוספת מזו שמקבלים בבית ספר תיכון, כך שאין לראות לימודים אלו כלימודים במסגרת "הזדמנות שניה" ולהשלמת בגרות כי אם לימודים המקבילים ללימודים באוניברסיטה. ב"כ התובעת הפנה בעניין זה לדב"ע נו/\0-103 המוסד – אתי הזנפרנץ, פד"ע לב 273.

לטענת ב"כ המוסד, תיקון מס' 156 לחוק הביטוח הלאומי אינו חל על התובעת, מאחר והוא נכנס לתוקף ביום פרסומו (7.7.14) והתביעה בתיק זה הוגשה ביום 2.10.13, כשבית הדין אינו מוסמך להקדים תחולה של חוק.

לחילופין נטען כי גם אם התיקון היה חל על התובעת, היה מקום לדחיית התביעה, שכן לא הוכח שהמוסד בו למדה התובעת קיבל את אישור המועצה להשכלה גבוהה, דבר המהווה תנאי לתחולת ס' ג(1) המתוקן.

דיון והכרעה

5. המוסד דחה את תביעת התובעת לדמי מחייה הן בהתבסס על סעיף 265(א)(2) לחוק והן בהתבסס על סעיף 238(2) לחוק.

סעיף 265 לחוק הביטוח הלאומי קובע כדלקמן:
"265. (א)השר, בהתייעצות עם שר האוצר ובאישור ועדת העבודה והרווחה, רשאי לקבוע הוראות ותנאים בדבר -
...
(2) תשלומי דמי מחיה והוצאות אבחון בעד יתום שעיקר זמנו מוקדש ללימודים על- יסודיים או להכשרה מקצועית.
(ב) לענין סעיף זה, "יתום" - יתום שהוא ילד, והוא בבחינת תלוי לפי סעיף 247(2), ומשתלמת מכוח הורהו קצבת שאירים.

סעיף 238 לחוק קובע כי "ילד" לעניין קצבת שאירים הינו:
"ילד" - ילד של המבוטח לרבות נכד שכל פרנסתו על המבוטח, ובלבד שנתקיים בהם אחד מאלה:
(1) ...
(2) לא מלאו להם 20 שנים, ובלבד שעיקר זמנם מוקדש לסיום לימודים במוסד חינוכי על-יסודי או שהם שוחרים במסגרת קדם-צבאית של צבא הגנה לישראל;"

6. בתה של התובעת עומדת בתנאי החוק לעניין גילה, ולעניין מספר שעות הלימודים בשבוע, שכן נכון למועד דחיית התביעה טרם מלאו לה 20 שנים ובהתאם לנתונים שהוצגו על ידי ב"כ התובעת, היא הקדישה את עיקר זמנה ללימודים או להכשרה מקצועית.
המחלוקת הינה האם ניתן לראות במקום בו למדה "מוסד חינוכי על יסודי".

7. סוגיה זו של הגדרת "מוסד חינוכי" נדונה בפסיקה.

בדב"ע נז/0-103 המוסד לביטוח לאומי-אתי הזנפרץ (26.7.98) נדון עניינה של מי שהייתה זכאית עד גיל 18 לתוספת דמי מחיה מכוח קצבת שארים, וזו הופסקה עם הגיעה לגיל 18. באותו מקרה, לאחר ש סיימה את לימודיה העל-יסודיים בתיכון בו נבחנה בבחינות הבגרות, נותרו לה מספר בחינות בגרות שלא השלימה וביקשה ל השלימן לאחר גיל 18.

בית הדין הארצי קבע שהלימודים וההכנה לבחינות הבגרות הנותרות (במסגרת פרוייקט שנקרא "הזדמנות שנייה"), מהווה המשך ללימודיה התיכוניים ולפיכך יש לראותם כחלק בלתי נפרד מהלימודים הרגילים במוסד חינוכי על יסודי.

נפסק כי יש לפרש את הביטוי "מוסד חינוכי" בהתאם לתכלית החוק בו הוא משובץ. במקרה דנן, יש לתת לביטוי משמעות של מוסד המקנה ידיעות אותן רוכש תלמיד בדרך כלל במסגרת הלימודים בבית ספר על-יסודי, ואלו כוללות גם את כל החומר הנלמד לשם הכנת התלמידים לבחינות הבגרות.

בבית המשפט העליון נקבע בעניין דומה כי הכוונה בתיקון להגדרה של " ילד" בסעיף 5 לחוק הביטוח הלאומי [ נוסח משולב], תשכ"ח-1968 (נוסחו הקודם של החוק), הינה "לאפשר לתלמיד הלומד במוסד חינוכי על-יסודי, בהגיעו לגיל 18, להמשיך ולסיים את לימודיו בו, ולשם כך לקבל את קצבת השאירים בתקופת לימודיו עד גיל 20" ( בג"צ 183/76 יוסף ברגמן נ' בית הדין הארצי ואח'). בית המשפט העליון הבהיר כי בכל מקרה, המונח מוסד חינוכי על-יסודי "אינו כולל בהקשר זה מוסד אקדמי אוניברסיטאי."

8. מהנתונים שהובאו לפני עולה כי בתה של התובעת המשיכה את לימודיה בכיתה י"ג ב אותו בית ספר בו למדה קודם לכן, על מנת לרכוש תעודת הוראה.

אמנם, אין מחלוקת כי לימודיה של הבת היוו לימודים שמעבר להשגת תעודת הבגרות , עם זאת, הבת המשיכה ברצף את לימודיה באותו מוסד חינוכי (בית ספר תיכון ), ולימודיה בכיתה י"ג נועדו לרכוש תעודת הוראה, בבחינת הכשרה מקצועית, כלומר לא מדובר בהשכלה אקדמית או במוסד אוניברסיטאי.
בנסיבות אלו סברתי כי מטרת החוק, וכפי שפורשה גם בפסיקה, מתיישבת עם אישור תשלום הגמלה לשנה זו, ולא לשלילתה. כאמור, הגמלה נועדה לסייע בידי מי שילדו תלוי בו ואין לו מקורות הכנסה משלו ועיקר זמנו מוקדש ללימודים, ובתנאי שאין מדובר בלימודים אקדמאיים (נכון לפחות לעת שלפני התיקון לחוק).

9. מסקנה זו מתיישבת גם עם מגמת החקיקה (בתיקון שתחולתו מיולי 14'), שהרחיבה את הגדרת המונח "ילד" כמי שאינו משתכ ר ותלוי בהוריו במהלך לימודיו, עד גיל 20, אף מעבר להשכלה תיכונית.

10. אף אם נותר ספק בעניין זה, סברתי כי יש להפעילו לטובתה של המבוטחת, במיוחד בשים לב גם למגמת המחוקק בהרחבת מעגל הזכאים ובמיוחד עת בתוספת דמי מחיה לקצבת שאירים בגין יתום עסקינן.

סוף דבר
11. התביעה מתקבלת.
התובעת זכאית לתשלום תוספת דמי מחיה בגין בתה ח.צ. בגין שנת הלימודים תשע"ד, החל מ-1.9.13 12. משהתובעת הייתה מיוצגת באמצעות הלשכה לסיוע משפטי- אין צו להוצאות.

ניתן היום, 26 יולי 2015, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: מ.ש.
נתבע: המוסד לביטוח לאומי
שופט :
עורכי דין: