ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין ציון כמיסה נגד ויסאם חלייחל :

בפני כבוד ה שופטת עינב גולומב

תובע

ציון כמיסה

נגד

נתבעים

1.ויסאם חלייחל
2.מגדל חברה לביטוח בע"מ

פסק דין

תביעה לפיצויים בגין נזק גוף לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה – 1975 ( להלן – החוק).

  1. עניינה של התביעה בטענת התובע כי נפגע בגופו ביום 23.8.11 מטריקת דלת של רכב בסיום נסיעתו בו, בנסיבות כפי שיפורטו להלן.
  2. התובע איננו טוען לנכות צמיתה שנותרה לו עקב התאונה, ולא מונה מומחה רפואי בתיק.
  3. המחלוקת העיקרית בין הצדדים הינה האם האירוע נשוא התביעה הינו בגדר " תאונת דרכים" כהגדרתה בחוק.

המישור העובדתי:
4. גרסת התובע באשר לנסיבות פגיעתו, כפי שפורטה בעדותו בפני, הינה כדלקמן;
5. ביום האירוע בוצעו בבית התובע במושב דלתון תיקונים על-ידי קבלן, הוא הנתבע 1. בסיום העבודה ביקש התובע מהקבלן כי יסיע אותו ברכבו אל בית הכנסת בישוב. לנסיעה ברכב הקבלן הצטרפו גם בנו ואחייניתו הקטינים של התובע. התובע ישב במושב הקדמי ושני הקטינים ישבו במושב האחורי. בהגיעם ליעד עצר הקבלן את הרכב והתובע ירד ממנו וסגר את דלת הרכב. במקביל פתח בנו את דלת ההזזה האחורית של הרכב. התובע עמד לצד הרכב ותפס בידו השמאלית את אחייניתו שירדה במקביל מהמושב האחורי על מנת שלא תרוץ לכביש, תוך שהוא מחזיק בידו הימנית את משקוף דלת ההזזה של הרכב ומרכין את ראשו לעבר הנהג על מנת להודות לו. בנו טרק את דלת ההזזה וזו פגעה בזרת ידו הימנית אשר אחזה במשקוף ( עמ' 6, ש' 10-21).
6. גרסתו העובדתית של התובע נתמכה בעדות בני משפחתו; אחותו של התובע, אילנית לוי, העידה כי ראתה את האירוע. לדבריה, בעודה עומדת מעבר לכביש ראתה כי התובע טרק את דלת הרכב ממנה ירד, כי ביתה ירדה מהרכב וכי התובע אחד בה בידו השמאלית. בשלב זה ירד בנו של התובע מהרכב " וישר טרק את הדלת" על ידו של התובע ( עמ' 3, ש' 25-28).
7. בנו של התובע, אליהו כמיסה, העיד כי לאחר שהרכב עצר ביעד, הוא פתח את הדלת האחורית על מנת לרדת. אחייניתו קפצה מהרכב והוא ירד מיד אחריה. הוא סגר בטריקה את דלת הרכב מבלי לשים לב שאביו שעמד לצד הרכב אוחז במשקוף ( עמ' 4, ש' 30-32).
8. עדויות התובע והעדים מטעמו מהימנות עלי ואני רואה לקבלן. דומה אף שאין מחלוקת של ממש באשר לעצם התרחשות האירוע ונסיבותיו, תוך שהנתבעת מיקדה את עיקר טענותיה במישור המשפטי ובשאלה האם האירוע האמור מהווה תאונת דרכים. לגופם של דברים, עדות התובע הינה ישירה וקוהרנטית, ניתן היה להתרשם כי הוא מעיד לפי תומו ועדותו לא נחזתה להיות מגמתית או מודרכת לפי ההיבט המשפטי של המחלוקת, שאף נראה היה שהוא לא מודע לו באופן ממשי. עדותו אף נתמכת כאמור בעדות בני משפחתו שהיו במקום וראו את ההתרחשות. לכך יש להוסיף כי גרסתו הראשונית של התובע בעת קבלתו לטיפול רפואי היתה כי הוא נפגע מסגירת דלת של רכב, כעולה מגיליון חדר המיון בבית חולים זיו שצורף לתצהירו, דבר שיש בו לתמוך באוטנטיות של הגרסה ( לעניין חשיבות הגרסה הראשונית של הנפגע בעת קבלה לטיפול רפואי ראו: ע"א 8388/99 הסנה, חברה לביטוח בע"מ נ' בן ארי, פ"ד נו(4), 689, 699). אינני מוצאת כמשכנעת את טענת הנתבעת כי מנגנון הפגיעה הנטען איננו אפשרי, וזאת נוכח העדויות המהימנות שהוצגו. נוכח כל המקובץ, אני מקבלת את גרסת התובע באשר לנסיבות פגיעתו.
9. נסכם איפוא את ההתרחשות העובדתית, כך: התובע נפגע מסגירת דלת ההזזה האחורית של הרכב בו נסע, וזאת לאחר שהרכב עצר בסיום הנסיעה והתובע ירד ממנו, ובעודו אוחז בדופן דלת ההזזה של הרכב תוך שהוא מחזיק במקביל באחייניתו הקטינה אגב ירידתה מהרכב.

תאונת דרכים?
10. ענייננו בהגדרה הבסיסית בחוק של " תאונת דרכים", שהינה: "מאורע שבו נגרם לאדם נזק גוף עקב שימוש ברכב מנועי למטרות תחבורה".
11. המושג " שימוש ברכב מנועי" מוגדר בסעיף 1 לחוק ככולל בין היתר - " נסיעה ברכב, כניסה לתוכו או ירידה ממנו ...." . ההלכה הפסוקה שלאחר תיקון 8 לחוק קובעת כי רשימת השימושים הקבועים בחוק היא רשימה סגורה. עוד נקבע כי את מושגי השימוש שקבע המחוקק יש לפרש באופן שהם כוללים רק את אותן פעולות חיוניות המהוות חלק אינטגראלי מהם. לעניין זה נפסק ( לעניין המושג " נסיעה ברכב") כי:
"הקביעה מתי פעילות מסוימת החיונית לביצוע הנסיעה מהווה חלק אינטגראלי מהליך הנסיעה עד שיש לראות בה " נסיעה" אינה פשוטה. יש לבסס קביעה זו על מבחנים שונים ובכלל זה הקרבה בזמן ובמקום תכלית הפעולה והתפיסה הכוללת של מתחם הסיכון התעבורתי" (רע"א 9084/05 אגד נ' יעקב ינטל ( פורסם במאגרים) (2007)).
ראו גם: רע"א 5099/08 נביל נ' הדר חברה לביטוח ( פורסם במאגרים) (2009); רע"א 9112/06 ביטוח חקלאי נ' המוסד לביטוח לאומי ( פורסם במאגרים) (2007).

12. בענייננו המחלוקת מתמקדת בשאלה האם פגיעת התובע נגרמה עקב " שימוש" ברכב, שהוא, בנסיבות המקרה – ירידה מרכב.
13. סבורני כי התשובה לכך היא בחיוב.
14. מהראיות עולה כי התובע יצא מהרכב ואף סגר אחריו את דלת הרכב ממנה יצא, כל זאת עובר לפגיעה. מכאן טענת הנתבעת כי " שימוש" התובע, במובן של ירידה מהרכב, הושלם עובר לפגיעה, כי אין הפגיעה נובעת ממנו וכי כל התרחשות שנגרמה לאחר מכן הינה בגדר השתלשלות נפרדת שהרכב משמש בה " זירה" בלבד. לטעמי, אין לראות בפגיעה בענייננו בגדר התרחשות נסיבתית נפרדת משימוש התובע ברכב, אלא כחלק משולב בה. כפי שצויין לעיל, הפסיקה עושה שימוש במבחני עזר שונים לצורך קביעה האם התרחשות נתונה נכנסת בגדר שימוש ברכב כהגדרתו בחוק. אלה כוללים מבחנים של קרבה בזמן ובמקום, וכן מבחן מהותי המתמקד בתכלית הפעולה והקשרה הכולל אל מול תפיסת הסיכון התעבורתי העומד בבסיס העיקרון המוגן של החוק ( למבחנים הנוהגים ביחס לשימוש של ירידה וכניסה לרכב, ראו גם: א' ריבלין, תאונת דרכים תחולת החוק, סדרי הדין וחישוב הפיצויים (2012), עמ' 18-185).
15. בחינת ענייננו בראי המבחנים האמורים מביאה לטעמי למסקנה כי יש לראות את הפגיעה בתובע כפגיעה שהתרחשה עקב ירידתו מהרכב. ראשית, הפגיעה ארעה בצמידות לירידת התובע מהרכב בעת סיום הנסיעה. זאת, הן בפרמטר של מרחק, שכן התובע עמד לצד הרכב בנקודת הירידה ולא התרחק ממנו כלל, והן בפרמטר של זמן – שכן עולה מהראיות כי ההשתלשלות היתה מיידית עם יציאת התובע מהרכב וברצף אחד עמה. שנית, במאפייני השימוש ברכב הספציפי, ענייננו בנסיעה של אדם בוגר יחד עם שני קטינים המתלווים לו והנתונים לאחריותו. בנסיבות מעין אלה, סבורני כי אין לשרטט את שלב סיום הנסיעה והירידה מהרכב בנקודה שבין היציאה הפיזית של הבגיר מהרכב לזו של הקטינים, אלא להציבה עם יציאת הקטינים מהרכב, וזאת כל עוד מתקיימים במקביל התנאים שצוינו לעיל מבחינת קרבת הזמן והמקום. הנסיעה עצמה, הן מבחינת מאפייניה האובייקטיביים והן מבחינת כוונותיהם הסובייקטיביות של המעורבים, היתה משולבת – התובע והקטינים יחדיו, וכך גם יש להשקיף על שלב סיומה שביטויו הירידה מהרכב. הפגיעה שנגרמה מטריקת דלת הרכב בנסיבות ענייננו, אירעה עם ירידת הקטינה מהרכב והסיוע שניתן לה בהקשר זה מצד התובע. אין היא מהווה חוליה נפרדת ומנותקת מירידתו של התובע עם סיום הנסיעה, אלא היא שלובה במהלך הכולל של הירידה מהרכב.
ולמקרים דומים אשר הוכרו בפסיקה כתאונות דרכים, השוו: ת"א ( קריות) 51176-03-11 בחר נ' שומרה חברה לביטוח (פורסם במאגרים, 2013), לעניין פגיעה בעת הכנסת מושב תינוק לרכב לקראת נסיעה; ת.א ( ירושלים) 11258/06 סמאח סיאם נ' אי.אי.ג'י חברה לביטוח בע"מ ( פורסם במאגרים, 2010), לעניין פגיעה בעת הורדת ילד מרכב בסיום נסיעה; ת.א ( ירושלים) 2366/09 אלקובי נ' הראל חברה לביטוח ( פורסם במאגרים, 2010), לעניין פגיעת נהג רכב הסעות נכים במהלך פעולה להורדת נוסע-נכה בסיום נסיעה. וראו לעניין זה גם: י' אנגלרד, פיצויים לנפגעי תאונות דרכים ( מהדורה רביעית, 2013), עמ' 141).
16. הנתבעת מפנה לחיזוק עמדתה לפסה"ד ברע"א 66/10 אשר יעקב לוי נ' מ"י ( פורסם במאגרים) (2010). באותו מקרה נפגע אלונקאי שסייע בהעלאת חולה על אלונקה לרכב. החולה התרומם מהאלונקה, האלונקאי הושיט את אחת מידיו לסייע ונותר לאחוז באלונקה ביד אחת, ועקב המשקל הכבד חש בכאבים בצוואר ובכתף. את נזקיו תבע לפי החוק בטענה שמדובר בתאונת דרכים. בית משפט השלום קבע כי מדובר בתאונת דרכים, וזאת מאחר שאין הכרח שהשימוש – באותו מקרה הכניסה לרכב – ייעשה על-ידי הנפגע, אלא אפשר שהפגיעה עקב השימוש תוסב לאדם שאיננו המשתמש עצמו, כפי שהדבר הוא, למשל, בפגיעת הולך רגל על-ידי רכב ( ת"א 297-08). ערעור שהוגש לבית המשפט המחוזי התקבל תוך שנקבע, כי "כוונת המחוקק, בהקשר של שימוש בכניסה וירידה מרכב, כי הפגיעה תהיה של המשתמש עצמו ולא של אדם אחר שנפגע כתוצאה מכניסתו או ירידתו של אחר מהרכב. מסקנה אחרת כאמור מרחיקת לכת ומחטיאה את מטרת החוק". עוד קבע בהמ"ש המחוזי, כי אף לא מתקיים קשר סיבתי בנסיבות המקרה, שכן הפגיעה בתובע איננה קשורה לסיכון הטמון בשימוש ברכב ( בר"ע 198/09). בקשת רשות ערעור שהוגשה לבית המשפט העליון על פסק הדין נדחתה תוך שנקבע כי הכרעת בית המשפט המחוזי נכונה לגופה.
17. אינני סבורה כי יש להסיק מפסה"ד האמור לענייננו, שכן מדובר בנסיבות שונות. באותו מקרה הנפגע היה מי שלא היתה לו עצמו כל זיקת שימוש לרכב, שכן הוא לא נכנס לרכב ולא אמור היה לנסוע בו. התקיים לפיכך נתק בין השימוש המוכר ( כניסה לרכב) לבין הנפגע. ענייננו שלנו שונה; התובע עצמו נסע ברכב וירד ממנו בסיום הנסיעה, והפגיעה הוסבה לו כחלק מההתרחשות הכוללת של הירידה מהרכב כפי שפורט לעיל. אף בהיבט של הקשר הסיבתי ענייננו שונה בתכלית, שכן בעניין שנדון בעניין לוי נ"ל הנ"ל ארע הנזק עקב התרוממות חולה באלונקה, תרחיש שאיננו נובע מסיכון של שימוש ברכב דווקא, ואילו בעניינו הסיכון שהתממש – פגיעה מסגירה של דלת הרכב אגב היציאה מהרכב עם סיום הנסיעה, הוא חלק מהסיכון התעבורתי של השימוש ברכב ( ראו: ריבלין, שם בעמ' 180).
18. סיכומם של דברים; מסקנתי היא כי פגיעת התובע נגרמה עקב שימוש ברכב – הירידה ממנו בסיום הנסיעה. משמדובר בירידה מיד בסיום נסיעה, מתקיימת התכלית התעבורתית. כמו-כן מתקיימת דרישת הקשר הסיבתי, הן בהיבט העובדתי שאיננו במחלוקת, והן בהיבט המשפטי לפי שצויין לעיל.

הנזק:
19. לאחר התאונה התקבל התובע בבית חולים זיו, ובבדיקתו אובחן כסובל מפגיעה בציפורן הזרת אשר כמעט נותקה ונפיחות קלה. נשלל שבר. התובע שוחרר באותו היום עם המלצה ליד מורמת, המשך מעקב רופא מטפל ותרופות, ושהה בחופשת מחלה מיום 23.08.11 עד ליום 16.09.11, קרי 22 ימים.
20. כאמור לעיל לא נטען לנכות צמיתה והתובע חזר בו בתחילת ההליך מבקשתו למינוי מומחה רפואי.
21. הפסד שכר לעבר; התובע טען בתצהירו כי נגרם לו הפסד שכר לעבר בתקופת המחלה ולאחר מכן, שכן עבודתו היא בחקלאות, עבודה פיזית מאומצת ופגיעתו הקשתה עליו בעבודתו. דין הטענה להידחות. התובע לא הוכיח כי נגרם לו הפסד הכנסה כתוצאה מהתאונה. התובע נפגע בזרת, היה בתקופת מחלה קצרה ולא נותרה לו נכות כתוצאה מהפגיעה. התובע לא הראה כי נאלץ להיעזר באחרים בתשלום להפעלת משקו בתקופת המחלה או לאחריה, באופן שהסב לו הוצאות עודפות וגרם לו הפסד. ההבדל בין הכנסותיו בשנת התאונה לשנים אחרות איננו ניתן לייחוס באופן סביר לפגיעה נוכח מאפייניה שפורטו לעיל, ומשלא הוצגו נתונים אחרים המבססים זאת. לפיכך אינני פוסקת פיצוי כלשהו בגין הפסד שכר לעבר.
22. כאב וסבל; בהתחשב במהות הפגיעה ותקופת אי-הכושר אני פוסקת לתובע פיצויים בסך 12,000 ₪ להיום.
23. עזרת צד ג' והוצאות; בשים לב לתקופת אי-הכושר שנקבעה לתובע ועדותו כי הסתייע בבני משפחה בתקופה הסמוכה לתאונה, וכן משסביר כי נזק במידת-מה להוצאות עודפות עקב הפציעה, אני פוסקת לתובע פיצוי גלובלי בגין עזרת צד ג' והוצאות בסך 2,000 ₪.
24. הנזק מסתכם איפוא בסך 14,000 ₪.

סיכומם של דברים:
25. התביעה מתקבלת.
26. אני מחייבת את הנתבעים ביחד ולחוד לשלם לתובע סך 14,000 ₪, בצירוף החזר האגרה ששולמה משוערכת להיום ושכ"ט עו"ד בשיעור 13% מהפיצוי ובצירוף מע"מ.

המזכירות תמציא את פסק הדין לצדדים

ניתן היום, י' אב תשע"ה, 26 יולי 2015, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: ציון כמיסה
נתבע: ויסאם חלייחל
שופט :
עורכי דין: