ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין מושב קשת מושב שיתופי נגד הרשקוביץ ארמנד בע"מ :

בפני כבוד ה שופטת אילונה אריאלי

התובעת/הנתבעת שכנגד

מושב קשת מושב שיתופי
להתיישבות חקלאית בע"מ מס' 57-002377-0
ע"י ב"כ עו"ד זאב סלילת

נגד

הנתבעת/התובעת שכנגד

הרשקוביץ ארמנד בע"מ ח.פ. 512463662
ע"י ב"כ עו"ד אהרן מרגלית

פסק דין

עסקינן בתביעה ובתביעה שכנגד, לתשלום פיצויים בגין הפרת הסכם לביצוע עבודות פיתוח.
טענות התובעת / הנתבעת שכנגד
תביעת התובעת הינה לתשלום פיצויים מוסכמים בשל איחור הנתבעת במסירת העבודה.
התובעת הינה מושב המאוגד כאגודה שיתופית בע"מ, אשר עוסק, בין היתר, בענף לול לגידול להקות תרנגולים לפיטום.
הנתבעת הינה חברה בע"מ המשמשת כקבלן לביצוע עבודות פיתוח.
ענף הלול הינו ענף אינטנסיבי, במסגרתו מגדלים בלולים להקת עופות ב- 5-6 מחזורי גידול בשנה, כאשר כל מחזור אורך חודשיים. בשל החשש ממחלות, יש להתחיל בגידול להקה במועדים מוגדרים ובתיאום עם לולים ומדגרים אחרים. כל איחור בהתחלת גידול הלהקה בלול מסוים, גורם לדחייה של מחזור שלם.
בשנת 2009 תכננה התובעת להרחיב את ענף הלול, באמצעות הקמת שני מבנים נוספים בגודל של 4 דונם. הרווח הצפוי מגידול להקה בשני הלולים האמורים, היה בסך של 160,000 -180,000 ₪.
עבודת ההרחבה והקמת הלולים התחלקה לשני חלקים עיקריים: החלק הראשון - עבודות פיתוח ותשתית, אמורות היו להתבצע על ידי הנתבעת. החלק השני - עבודות הקמת המבנה והציוד, אמורות היו להתבצע על ידי חברת " אגרוטופ".
לצורך ביצוע החלק הראשון, נחתם בין התובעת לבין הנתבעת, ביום 14.12.2009 , הסכם לביצוע עבודות הפיתוח ( להלן: ההסכם, נספח א' לכתב התביעה).
מועד סיום העבודה היה תנאי קריטי ומהותי, שכן התובעת תכננה להתחיל בגידול להקות עופות בלולים החדשים ביום 1.7.2010, כפי שנכתב מפורשות בסעיף 11 ב. להסכם. התובעת הדגישה בפני הנתבעת את חשיבות המועדים ובסעיף 10 להסכם נקבע כי " מוסכם בין הצדדים כי הקבלן יחל בביצוע העבודות ביום 25/12/2009 והוא יסיים את כל העבודות תוך עד ליום 25/2/2010".
הואיל ואיחור בסיום העבודה היה כרוך בהפסד ובנזק של מחזור גידול, קבעו הצדדים פיצוי מוסכם בסך של 160,000 ₪ בגין הפסד לכל מחזור מדגר ( סעיף 11 ב. להסכם).
בנוסף, הסכימו הצדדים על פיצוי מוסכם בסך של 2,500 ₪ בגין כל יום איחור ( סעיף 11 א. להסכם). הצורך בקביעת פיצוי זה נבע מן הנזק הנוסף שהיה צפוי לתובעת עקב איחור של כל יום בסיום העבודה ובכלל זה - בגין הפרת ההסכם של התובעת מול " אגרוטופ" לבניית הלול, בגין הפרת הסכם של התובעת מול " עוף טוב" לאספקת המדגרים, בגין הפרת הסכם של התובעת מול המדגרה ממנה מוזמנים האפרוחים למועד מסוים הצפוי, בגין הפרת הסכם של התובעת מול ספקי התערובת וכו'.
הנתבעת התחייבה לבצע את העבודה והתכניות בכפוף להוראות המתכנן והמפקח, כמפורט בסעיפים 1-3 להסכם.
עבודות הפיתוח שעל הנתבעת היה לבצע, היו מורכבות משני שלבים עיקריים:
השלב הראשון - עבודות העפר.
השלב השני - שלב המצעים, בו היה על הנתבעת לבצע שתי שכבות: שכבה ראשונה של מצע טוף א' מהודק ושכבה שניה שהתחלקה לשתיים: מצע סוג א' לבן מהודק (בדרכים מסביב ללולים) ומצע טוף א' מהודק (מתחת למבנה הלולים). ( כתב הכמויות נספח ב' לכתב התביעה).
כבר בתחילת ביצוע העבודה, החלה הנתבעת להפר את ההסכם. ביום 24.1.2010 שלח המתכנן מכתב לנתבעת ובו תלונות על ביצוע לקוי של העבודה אגב הפרת הסכם ועיקרן - שהנתבעת לא ביצעה את הבדיקות הנדרשות ובכלל זה בדיקת הידוק, צפיפות ומדידת גבהים ומפלסים ולא קיבלה אישור המפקח בשטח ואישור פיקוח עליון (המכתב נספח ג' לכתב התביעה). רק בדיעבד, התברר כי הנתבעת סירבה לבצע את הבדיקות מאחר והן היו מגלות את מעשיה ומחדליה.
ביום 13.3.2010, כשלושה שבועות לאחר המועד בו הייתה הנתבעת אמורה לסיים את העבודה על פי ההסכם, הייתה הנתבעת " תקועה" בשלב א', בעבודות העפר. במכתב מהמתכנן לנתבעת מיום 13.3.2010 נכתב: "לפי הבדיקה שבצעתי בשטח ולפי תכנית מדידת asmade של מודד הקבלן עדיין לא הגיע למפלס עבודות עפר הדרוש במשטח הלולים..." (נספח ד' לכתב התביעה). הנתבעת ביקשה להתחיל בביצוע השלב השני, שלב המצעים, בטרם הגיעה לגבהים המתוכננים. המשמעות של בנית לול שלא בגובה המתוכנן הינה בעיית ניקוז קשה ביותר ולכן המתכנן התנגד להמשך ביצוע בטרם הגעה לגובה המתאים, כמפורט במכתב.
במהלך ביצוע העבודה, ביום 1.4.10, החליטה התובעת להחליף את המפקח, בהסכמת הנתבעת. בהזדמנות זו, ניתנו לנתבעת הוראות לביצוע ( העתק סיכום פגישה, נספח ה' לכתב התביעה).
במהלך ביצוע העבודה, בשל קושי תזרימי של הנתבעת ו מתוך רצון התובעת לסייע לה והחשש שמצבה הכלכלי יעכב את העבודה, הסכימה התובעת, בלית ברירה, לחרוג מתנאי ההסכם, כך ש חומר המילוי לשכבה הראשונה והשנייה, אשר הנתבעת הייתה צריכה להזמין, לרכוש ולשלם, יוזמן על ידי התובעת מן המחצבה שבמרום גולן, על פי הוראת הנתבעת, וישולם על ידי התובעת, אשר תקזז את התשלום מן הסכומים המגיעים לנתבעת.
לאחר שחומר המצע לשכבה הראשונה הגיע מן המחצבה, התברר שהחומר שהוזמן על פי הוראת הנתבעת ונשלח היה " מילוי נברר" ולא " מצע טוף א'" כפי שתוכנן ונדרש. משנשאלה הנתבעת לפשר העניין, השיבה לנציג התובעת כי מדובר באותו מצע. בדיעבד התברר, כי הנתבעת הוליכה את התובעת שולל שכן " מילוי נברר" הינו חומר נחות לעומת טוף סוג א'.
משהתברר הדבר לתובעת, היא החליטה לבצע את הבדיקות הנדרשות בעצמה. ביום 15.3.2010 וביום 16.3.2010 שלחה התובעת את החומר בו נעשה שימוש לבדיקה במעבדות " איזוטסט". תוצאות הבדיקות הראו כי החומר שנבדק לא מתאים לדרישת מפרט 51 ומ.ע.צ. למילוי נברר ( העתק ריכוז בדיקות, נספח ז' לכתב התביעה). כלומר, לא זו בלבד שהנתבעת השתמשה במילוי נברר במקום טוף בניגוד לכתב הכמויות ולתכניות, היא השתמשה במילוי נברר לקוי שאינו עומד בתקנים. מצע לקוי המהווה את הבסיס למבנה, יכול לגרום לשקיעה והרס מוחלט של הלול.
התובעת זימנה פגישה דחופה עם נציגי הנתבעת ודרשה הסברים ופתרונות למצב. בפגישה זו הוסכם לפנות למומחה, מהנדס הביסוס – מר ישראל קלר, לשם קבלת חוות דעת כיצד ניתן יהיה להקטין את הנזקים. ביום 1.4.2010 הגיע נציג מהנדס הביסוס לאתר הלולים לצורך בדיקה ומתן חוות דעת.
ביום 12.4.2010 ניתנה חוות דעתו של מהנדס הביסוס ולפיה באם ייעשה שימוש בשכבה השנייה במצע " סוג א' לבן" בכל השטח ( גם בדרכים סביב הלול וגם בשטח שמתחת למבנה הלול), יקטן הנזק שנגרם עקב מעשיה ומחדליה של הנתבעת ( נספח ח' לכתב התביעה).
במקום לחזור מיד לעבודה במטרה להקטין את הנזקים לאחר קבלת חוות הדעת של מומחה הביסוס, עיכבה הנתבעת את חזרתה לעבודה. על כן, ביום 28.4.2010, שלח המפקח מכתב דרישה לנתבעת לחזור לעבודה ( נספח ט' לכתב התביעה).
במכתב מיום 29.4.2010 נדרשה הנתבעת, אגב חזרתה לעבודה, לבצע בדיקות חומרים, צפיפות וגבהים ( נספח י' לכתב התביעה). ביום 9.5.2010 שלח המפקח מכתב לנתבעת ובו דרש לקבל רשימת גבהים מהמודד ( נספח יא' לכתב התביעה). ביום 13.6.2010, שלח המפקח מכתב לנתבעת ובו היא נדרשה להמציא תכנית עבודות ובדיקת צפיפות לקראת סיום העבודה בלולים ולשם הגשת חשבון סופי ( נספח יב' לכתב התביעה). הנתבעת לא ביצעה את הנדרש.
ביום 14.6.2010 שלחה " אגרוטופ", אשר הייתה אמורה לבנות את מבנה הלול על התשתית שבוצעה על ידי הנתבעת, מכתב ובו צוין כי: "משטח לול מס. 2 נמצא לא תקין והוא לא בגבהים הנדרשים. קבלן עבודות העפר קיבל אינפורמציה מאיתנו לגבי מהות התיקונים הנדרשים" (נספח יג' לכתב התביעה).
ביום 20.6.2010 נשלח לנתבעת סיכום פגישה בה היא התחייבה לבצע את הנדרש לצורך מסירת העבודה ל"אגרוטופ", אשר הייתה אמורה להתחיל לבנות את הלול ( נספח יד' לכתב התביעה).
ביום 18.7.2010 וביום 19.7.2010 נשלחו מכתבי התראה נוספים להשלמת העבודות ( נספחים טו' ו-טז', בהתאמה).
בסופו של דבר – העבודה אשר הייתה אמורה להימסר ביום 25.2.2010 נמסרה ביום 5.8.201 והלולים שהיו אמורים לקלוט להקת עופות ביום 1.7.2010 קלטו להקה ביום 20.12.2010.
על כן, עותרת התובעת לחיוב הנתבעת בפיצויים מוסכמים בסך כולל של 820,000 ₪, בהתאם לשני המנגנונים המצטברים על פי ההסכם:
פיצוי מוסכם לפי מספר ימי האיחור ( סעיף 11 א. להסכם): העבודה נמסרה ביום 5.8.2010 במקום ביום 25.2.2010, דהיינו באיחור של 200 ימים. משכך, יש לחייב את הנתבעת בסך של 500,000 ₪ ( איחור של 200 ימים * 2,500 ₪ פיצוי בגין יום איחור).
פיצוי מוסכם לפי מספר מדגרים ( סעיף 11 ב. להסכם): יש לחייב הנתבעת בגין הפסד של שני מדגרים, סך של 160,000 לכל מדגר, ובסה"כ סך של 320,000 ₪.

טענות הנתבעת / התובעת שכנגד
בתצהיר התומך בהתנגדות, המשמש ככתב הגנה מטעם הנתבעת, טוען מנהל הנתבעת, מר חגי הרשקוביץ ( להלן: חגי), כדלקמן:
על פי ההסכם, הנתבעת הייתה אמורה להתחיל בביצוע העבודות ביום 25.12.2009 ולסיימן עד ליום 25.2.2010. אלא שבפועל, הנתבעת סיימה את העבודות ביום 4.7.2010.
האיחור בהשלמת העבודות נבע אך ורק בשל מעשים ומחדלים של התובעת ובהתאם להורות מפורשות שקיבל חגי מן התובעת, באמצעות רכז המושב שהוא אף היזם של פרויקט הלולים, מר אביר שושני ( להלן: שושני).
ביום 5.8.2010 סמוך לאחר השלמת כל העבודות ומסירת שני הלולים, שהיו מוכנים על פי דרישות ההסכם על נספחיו, לידי התובעת, נפגשו חגי ושושני במשרדי התובעת, שם הם ערכו התחשבנות סופית של עבודות ההסכם, תחת הכותרת - "גמר חשבון סופי ומוחלט (לא כולל תקופת בדק המתחילה בתאריך 4.7.2010)" (נספח א' לכתב ההגנה) . אמנם ההתחשבנות קיפחה את הנתבעת ואת חגי, אולם על מנת לקבל כסף במעמד ההתחשבנות, חתם חגי על הצהרה אשר הוכתבה לו על ידי שושני, אשר נוסחה כדלקמן: "אני החתום מטה הרשקוביץ חגי מאשר את פרטי ההתחשבנות שלעיל ואין לי ולא יהיו לי תביעות וטענות בגין חשבון זה".
בתום ההתחשבנות, מסר שושני לידי חגי שיקים מעותדים להבטחת המגיע לחברה על פי ההתחשבנות. השיקים נפרעו במועדם הנקוב.
בנוסף, במעמד ההתחשבנות ויתר שושני על התחייבות הנתבעת להפקיד ערבות בנקאית להבטחת האחריות לשנת הבדק והודיע לחגי כי הוא מסתפק בחתימת הנתבעת על כתב התחייבות עצמית לביצוע תיקונים, ככל שיידרשו כאלה, בשנת הבדק ( נספח ב').
על פי ההסכם, הנתבעת מסרה לידי התובעת ערבות בנקאית, "ערבות ביצוע", על סך של 60,000 ₪, שתוקפה היה עד ליום 30.4.2010. משהגיע מועד זה, שושני לא דרש ערבות נוספת וויתר כלפי הנתבעת על הצורך להמציא לתובעת ערבות ביצוע עד לתום תקופת הביצוע. שושני נהג כך משום שהבין שהימשכות העבודה מעבר ליום 25.2.2010 לא נבעה בשל השתהותה של הנתבעת, אלא עקב התנהלות התובעת בלבד.
האירועים המפורטים לעיל, משקפים הסכמה והצהרה מצד התובעת, כי הנתבעת מילאה כלפיה את כל התחייבויותיה על פי ההסכם וכי איל תביעה, דרישה או טענה כלפיה. אילו הייתה לתובעת טענה כלשהי כנגד הנתבעת, אזי שבמעמד ההתחשבנות, שושני היה מעלה הטענה כי על הנתבעת לפצות את התובעת בסכומים ההזויים המפורטים בכתב התביעה. לא זו בלבד ששושני לא רמז כלל על טענה כלשהי כלפי הנתבעת, אלא אף לכל אורך תקופת הביצוע של עבודות ההסכם, אף לא אחד מאנשי התובעת ונציגיה, בא בטענה מהותית כלשהי כלפי הנתבעת באופן המהווה התראה לממש את סעיפי הפיצוי על פי ההסכם או טען כי הנתבעת הפרה, הפרה כלשהי, את התחייבויותיה על פי ההסכם, או כי בדעת התובעת לתבוע כספים כלשהם בשל איחור במסירת הלולים.
אף אם ניתן היה לראות חלק ממעשי או מחדלי הנתבעת, ככל שהיו כאלה, משום הפרת ההסכם המקימה לתובעת זכות לתבוע את הנתבעת על פי הסכומים הבלתי סבירים בעליל הנקובים בסעיף 11 להסכם, והדבר מוכחש באופן מוחלט, עדיין התנהלות התובעת מצביעה על ויתור מצידה על זכות שכזו.
זכות התובעת לחייב את הנתבעת בפיצויים המוסכמים על פי סעיף 11 להסכם, הינה זכות המותנית ב שני תנאים:
הזכות לפיצוי בסך של 2,500 ₪ בגין כל יום איחור במסירת הלולים מותנית בהפרת החוזה על ידי הנתבעת, דבר שלא נעשה ואף לא נטען שנעשה.
הזכות לפיצוי בסך של 160,000 ₪ תקום " אם לא יגיע הלול למצב של מוכנות לקליטת האפרוחים מסיבה התלויה בקבלן, מה שלא קרה, כאשר בניגוד לטענת התובעת, אשר ניסחה את ההסכם על תנאיו הדרקוניים, אין מדובר בפיצוי בגין כל לול ( מדגר).
שני הלולים לא הגיעו למצב של מוכנות לקליטת אפרוחים ביום 1.7.2010 (כפי שנקבע בהסכם) אלא ביום 4.7.2010, וזאת כתוצאה מהתנהלותה של התובעת ולא עקב הפרה כלשהי מצד הנתבעת:
על פי סעיף 10 להסכם, היה על הנתבעת להתחיל בביצוע העבודות ביום 25.12.2009 וכך היה. כבר ביום 21.12.2009 חגי הכניס לאתר הבניה ציוד מכני הנדסי שהיה דרוש לשם ביצוע העבודות, כגון " שופל 40 טון", "באגר 360"," דמפר" ו"מכבש". בתקופה זו הנתבעת העסיקה באתר בין ארבעה לשישה עובדים בעת ובעונה אחת.
הנתבעת עבדה ברציפות עד ליום 10.2.2010, אז התובעת הורתה לחגי להפסיק את העבודות באתר הלולים כדי לאפשר לקבלן מים להתקין קווי מים ראשיים באתר וכן כדי לאפשר לקבלן חשמל ותקשורת להתקין רשת חשמל תת קרקעית באתר. כתוצאה מהאמור, נכפתה על הנתבעת הפסקת עבודה באתר עד ליום 18.10.2010. לא הייתה כל מחלוקת בין הצדדים כי מועד סיום העבודה מוארך בהתאם.
על פי כתב הכמויות הנספח להסכם, על הנתבעת היה לספק ולבצע עבודות שיטוח של המצעים באמצעות טוף, על פי הפירוט שלהלן: מצע סוג א' כולל הידוק בשכבות של 15 ס"מ ובנפח של 400 מ"ק. לאחר מכן, מצע טוף גס כולל הידוק בשכבות של 20 ס"מ ובנפח של 2,350 מ"ק. לבסוף, מצע טוף סוג א' לבן כולל הידוק בשכבות של 15 ס"מ ובנפח של 1,090 מ"ק.
על פי כתב הכמויות, המחיר הכולל ששולם לנתבעת עבור רכישת חומר זה היה סך של 301,150 ₪. משום מה, שושני החליט לרכוש את החומר בעצמו ו לשם כך הוא התקשר ישירות עם חברת " טוף מרום הגולן (2000) בע"מ" (להלן: המחצבה).
לאחר שהנתבעת כבר שטחה את החומר שסופק באתר הלולים, נפסל החומר על ידי יועץ הקרקע שנשכר על ידי התובעת, מר ישראל קלר, וזאת למרות שהחומר שסופק, על פי הזמנתו של שושני, היה בהתאם לנדרש בכתב הכמויות הנספח להסכם. החומר נשלח אל חברת " איזוטסט" לשם ביצוע בדיקה מעבדתית אודות טיב החומר ו לאחר שהתובעת קיבלה את תוצאות הבדיקה, היא הורתה לחגי לחדול מיד מהמשך ביצוע העבודות עד למציאת פתרון שכן לפי ממצאי המעבדה, החומר לא מתאים למילוי נברר.
ביום 15.4.2010 נקבעה פגישה באתר הלולים, בה נכחו חגי, שושני ויועץ הקרקע, אשר חיווה דעתו כי יש לבצע מעל כל שטח הלולים מצע טוף סוג א' לבן כשכבה סופית. אף שדובר בשינוי ביחס לסוג הטוף שהיה על הנתבעת לספק לתובעת על פי ההסכם, חגי הסכים להמשיך בביצוע העבודות, תוך שהודיע כי בגין השינוי במהות העבודה ובמחיר החומר, הוא מצפה לפיצוי כספי, כפי שעולה ממכתבו של חגי לתובעת מיום 19.4.2010 ( נספח ד').
ביום 22.4.2010, השיב שושני למכתבו של חגי ( נספח ה'). במכתב זה יש משום אישוש חד-משמעי לטענת הנתבעת ולפיה התביעה דנן הינה הזויה, צינית ומהווה ניסיון נואל להוציא מאת הנתבעת כספים בטענות שווא. לא נטענה במכתב זה כל טענה בדבר אי סיום העבודות עד ליום 25.2.2010, אלא הנתבעת ביקשה שהעבודות תסתיימנה בהקדם ולא יאוחר מיום 15.5.20110.
נושא טיב החומר שסופק על ידי המחצבה, גרם להפסקת העבודה למשך כחודש ימים. הכשלים בעניין החומר הדרוש לשמש מצע באתר הלולים, כלל לא היו תלויים בנתבעת. לטענת חגי, שהתובעת רצתה להגיש תביעה כספית כנגד המחצבה אלא שהצדדים הגיעו לפשרה בעניין. העיכוב יכול היה להימנע אילו התובעת הייתה שוכרת את שירותיו של יועץ הקרקע עוד בטרם החליטה להתקשר עם קבלני ביצוע.
תוך כדי המהומה שאירעה כתוצאה מהכשלים בעניין חומר המצע, החליטה התובעת להחליף את המפקח על ביצוע העבודות ומינתה מפקח חדש, מר עמאד אלקיש ( להלן: עמאד).
במכתבו מיום 29.4.2010 דרש עמאד כי חגי יתאם עמו פגישה לפני חזרתו לעבודה ביום 3.5.2010 ( נספח ו').

סיבה נוספת לעיכוב ביצוע העבודות הינה ש ביום 10.2.2010 החליטה התובעת לבצע עבודה נוספת - חיבור שני הלולים לדרכים ומעברים המובילים לכביש. ביום 15.2.2010 מסרה התובעת לידי חגי תכנית עבודה חדשה, הכוללת את תוספת העבודה הדרושה. ברי כי הגדלת היקף העבודה מכרסמת במועדים שנקצבו במקור להשלמת העבודות נשוא ההסכם.
זאת ועוד, במהלך ביצוע העבודות נשוא ההסכם, התובעת ביקשה מחגי לבצע באתר הקרוי "נחושה" עבודות הכשרת השטח לצורך העמדת "קרווילות" לכיתות לימוד. עבודה זו כפתה על הנתבעת להתעכב בביצוע העבודות באתר הלולים. מבחינת התובעת, השלמת העבודות באתר נחושה הייתה חשובה בהרבה לעומת השלמת העבודה באתר הלולים. עניין זה בא לידי ביטוי במכתב התובעת מיום 9.5.2010 ( נספח ח'). נמצא, כי בניגוד לטענה לאובדן רווחים ולנימת הדחיפות העולה מכתב התביעה ולפיה מועד סיום העבודות עד ליום 15.2.2010 היה בבחינת כזה-ראה-וקדש, בפועל גם בחודש מאי 2010 התובעת לא ייחסה חשיבות למועד בו תושלמנה העבודות נשוא ההסכם.
חרף התנהלותה של התובעת, הצליחה הנתבעת לסיים את עבודות ההסכם ביום 25.7.2010, כאשר העבודות של אחד הלולים ( לול מס' 6), הושלמו חודש ימים קודם לכן, ביום 25.6.2010 , אלא שהתובעת לא הסכימה לקבל לחזקתה את הלול הראשון בטרם הושלם הלול האחר, גחמה שאיננה מעוגנת בהסכם.
בכתב התביעה שכנגד, עותרת הנתבעת לפיצוי בסך כולל של 990,861 ₪ על פי הפירוט שלהלן:
השבתת ציוד הצמ"ה למשך 6 ימים, עקב עבודות החשמל והמים שבוצעו באתר הלולים בתאריכים 11.2.2010-18.2.2010 .
השבתת ציוד הצמ"ה מיום 19.3.2010 ועד ליום 13.5.2010 , עקב בעיות התכנון והחלטת התובעת שהמצע שהוזמן על ידה איננו מתאים לדרישות.
כתוצאה מהתנהלותה הרשלנית של התובעת, תקופת ביצוע העבודות חרגה באופן משמעותי מהתקופה שנקבעה בהסכם. הדבר הסב לנתבעת הפסדים כספיים ניכרים, בין היתר, בשל אי השתתפותה במכרזים אחרים. מחזורה השנתי הממוצע של הנתבעת הינו בשיעור של 3,800,000 ₪ כאשר הרווח הנגזר ממחזור זה הוא בשיעור של 12% נטו, בממוצע. כתוצאה מהתנהלות התובעת, נגרם לנתבעת הפסד כספי בשנות המס 2010/2011 בסכום משוער של 456,000 ₪.
יש לחייב את התובעת בסך כולל של 55,700 ₪ בגין עבודות נוספות שבוצעו על ידי הנתבעת עבור התובעת, מעבר להסכם דנן, ואשר התמורה בגינן הופחתה באופן שרירותי על ידי שושני או כלל לא שולמה.
בכתב ההגנה לתביעה שכנגד חוזרת התובעת על טענותיה כפי שנטענו בהרחבה בכתב התביעה ומוסיפה כדלקמן:
התובעת לא הורתה לנתבעת להפסיק את עבודתו עד ליום 18.2.20, בשל עבודות החשמל והמים באתר ומכל מקום אין הדבר מסביר את האיחור הניכר במסירת העבודה.
מסמך גמר החשבון מהווה כתב סילוק תביעות חד צדדי של הנתבעת כלפי התובעת. על כן, לא עומדת לנתבעת הזכות לתביעה שכנגד זו.
כל ההפחתות שביצע חגי נעשו הן בדרך של קיזוז כספים שהנתבעת חייבת לתובעת והן מתוך גמירות דעת מלאה של חגי, לאחר שהבין את היקף הנזקים שהנתבעת גרמה לתובעת.
הרוב המוחלט של העבודות שביצעה הנתבעת נכללות בהסכם. הנתבעת, שהציגה עצמה כחברה גדולה ובעלת יכולת לבצע עבודות בהיקף נרחב ובמקביל, לקחה על עצמה ל בצע מס פר עבודות זניחות במנותק מן ההסכם ותוך כדי ביצוע העבודות על פי ההסכם.
התובעת מכחישה גם את כל הנזקים והסכומים הנטענים ע"י הנתבעת בתביעה שכנגד.
דיון והכרעה
סעיף 10 להסכם קובע כך:
"מוסכם בין הצדדים כי הקבלן יחל בביצוע העבודות ביום 25/12/2009 והוא יסיים את כל העבודות תוך עד ליום 25/2/2010" ( כך במקור – א.א.)
אין חולק, כי הנתבעת החלה בביצוע העבודות במועד, אך לא סיימה אותן במועד:
התובעת טוענת כי הנתבעת סיימה את העבודות רק ביום 5.8.2010 - מועד עריכת ההתחשבנות בין הצדדים).
הנתבעת טוענת, מנגד, כי היא סיימה את העבודות ביום 25.7.2010 . העובדה שלטענתה כבר חודש קודם לכן היא השלימה את העבודות באחד הלולים, איננה מעלה ואיננה מורידה , הואיל והמועד הרלוונטי, על פי סעיף 10 להסכם, הינו מועד סיום כל העבודות.
בתצהיר עדותו הראשית טען חגי, כי הוא הצליח לסיים את העבודות נשוא ההסכם כבר ביום 4.7.2010 , אך משנשאל האם מצויה בידיו אסמכתא לכך, לא הוצגה כל אסמכתא (עמוד 28 שורות 21-22 לפרוטוקול).
על פי התיעוד שנרשם ביום 22.7.2010 על גבי מסמך גמר החשבון, במועד זה " טרם הוגש חשבון סופי לא הסתיימו כל העבודות. למרות האמור לעיל להלן סיכום ביניים של ההתחשבנות ...".
בנסיבות אלה ניתן לקבוע כממצא עובדתי, כי העבודות הסתיימו לאחר יום 22.7.2010, בטווח הימים שבין 25.7.10 (כטענת הנתבעת) לבין מועד ביצוע ההתחשבנות (5.8.2010) ומכל מקום - כחמישה חודשים לאחר מועד סיום העבודות על פי ההסכם.
סעיף 11 הסכם קובע מנגנון של פיצויים מוסכמים שישולמו לתובעת בגין איחור במסירת העבודות. וזו לשונו של הסעיף (ההדגשות אינן במקור, א.א.):
א. לא יסיים הקבלן לשביעות רצון המפקח את ביצוע העבודות ומסירתן למזמין במועד המיועד לסיום העבודות, הרי מבלי לפגוע בכל זכות אחרת שתהיה למזמין בגין הפרת החוזה ע"י הקבלן, יהיה המזמין רשאי לחייב את חשבון הקבלן בסך של 2,500 ₪ בגין כל יום פיגורים במסירת העבודות מעבר לתאריך האמור. ...
ב. ידוע לקבלן שיצרן הלולים אמור להתחיל עבודתו לא יאוחר מתאריך 15/3/2010. יצרן הלולים, זקוק ל-60 ימי עבודה להקמת הלול ומסירתו. מנהל הלול זקוק לחודש הפעלות נסיוניות והתקנת מערכות התראה וכד'. תאריך קליטת האפרוחים למדגר הראשון, נקבע על 1/7/2010, אם לא יגיע הלול למצב ל מוכנות לקליטת האפרוחים מסיבה התלויה בקבלן, יפצה הקבלן את מושב קשת על הפסד הרווח בסכום של 160,000 ₪".
השאלה העומדת לדיון הינה - האם התובעת הוכיחה כי קמה לה הזכות לפיצויים המוסכמים הקבועים בסעיף 11 להסכם, נוכח האיחור במסירת העבודה.
ודוק: הזכות לפיצויים המוסכמים תקום לתובעת רק מקום כי יוכח שהעיכוב במסירת העבודות נבע מסיבה התלויה בנתבעת או מהפרת החוזה על ידה.
באותו אופן עולה השאלה האם הנתבעת, בכובעה כתובעת שכנגד, הוכיחה כי מגיעים לה פיצויים בגין הפרת ההסכם על ידי התובעת (הנתבעת שכנגד), טענה המבוססת אף היא, בעיקרה, על אותו עיכוב שחל בביצוע העבודות.
כפי שיפורט להלן, סבורני כי לא התובעת ולא הנתבעת עמדו בנטל ההוכחה המוטל עליהן, כל אחת בתביעתה.
מחומר הראיות שהוגש לבית המשפט, עולים הממצאים הבאים:
ביום 22.12.2009 התחילו העבודות על ידי הנתבעת באתר (יומן עבודה 202, נ/2).
ביום 24.1.2010 כותב עמאד למפקח ויקטור קוטלר (נספח ג' לתצהיר שושני), כי בוצע מילוי בשטח הלולים ולכן יש להציג תעודות בדיקת צפיפות שכבות המילוי ולצרף תכנית מודד מוסמך המעידה שכל שכבה בוצעה במפלס הראוי וכן תעודות בדיקה של מעבדה לגבי סוג החומר בו השתמשו למילוי. עוד צוין במכתב זה, כי אין להתקדם בעבודה בלולים ללא בדיקה של התוצאות כאמור.
אין לקבל את טענת התובעת בכתב התביעה ולפיה צוין במכתב זה כי הנתבעת מפרה את ההסכם ובפרט אין בו כל טענה לעיכוב בביצוע העבודות.
הנתבעת הוכיחה כי ביום 10.2.2010 הוסיפה התובעת עבודה נוספת לנתבעת, שלא נכללה בהסכם המקורי – חיבור שני הלולים לדרכים. התובעת מסרה לנתבעת תכנית לביצוע עבודה זו (נ/3). שושני הודה בעדותו כי אכן היו "אקסטרות" ביחס לתכנון (עמ' 18 שורות 20-25 לפרוטוקול) וכי ה ייתה עבודה נוספת של חיבור הלולים לדרכים (עמ' 20 שורות 3-9 לפרוטוקול). מטבע הדברים, תוספת של עבודה כרוכה בתוספת של זמן עבודה, כנטען ע"י הנתבעת ושלא כנטען ע"י שושני בעדותו.
עוד הוכיחה הנתבעת, כי בין התאריכים 11.2.2010 ל- 18.2.2010 הופסקה עבודתה בהסכמת התובעת, הואיל ונכנס לאתר קבלן חשמל להכנת תשתית החשמל והתקשורת. הדבר צוין במפורש ביומן עבודה מס' 205, החתום ע"י המפקח ויקטור (נ/2). התובעת, החולקת על מהימנותו של יומן זה, כמו גם של המפקח ויקטור, אותו החליפה בהמשך בעימאד, טענה בכתב ההגנה לתביעה שכנגד (סעיף 25.8) כי בכוונתה לזמן לעדות את קבלני החשמל והמים, אשר יוכיחו כי הנתבעת איננה דוברת אמת וכי רוב רובן של עבודות המים נעשו מחוץ לתוואי שטח העבודות שביצעה הנתבעת. אלא שבסופו של דבר בחרה התובעת שלא לזמנם לעדות ובכך לא סתרה את טענות הנתבעת בעניין.
אין חולק, כי העיכוב המשמעותי והניכר שחל בביצוע העבודה, נבע מסוגיית חומר המילוי (המצעים) אשר סופק באתר הלולים (ראה עדות שושני בעמ' 18 שורות 31-32 ובעמ' 19 שורות 1-3, 23-25 וכן עדות חגי בעמ' 29 שוקות 8-10, 13-17 לפרוטוקול).
המחלוקת בין הצדדים הינה בשאלה - אשמתו של מי מהם גרמה לעיכוב זה?
סבורני כי במחלוקת זו, לא התובעת ולא הנתבעת הוכיחו, כל אחת בתביעתה שלה , כי האחריות לעיכוב שנבע בשל סוגיית המילוי שסופק לאתר, הינה של הצד שכנגד:
במסגרת ההסכם, היה על הנתבעת לעבוד על פי תכנית העבודה וכתב הכמויות שנמסרו לה ע"י התובעת, על פי התכנון של עמאד. מתכנית זו (שחלק ממנה צורף כנספח ב' לתצהיר שושני), עולה כי שכבת המילוי הראשונה שהיה על הנתבעת ליישם – זו השכבה לגביה נוצרה הבעיה שהביאה לעיכוב , הינה "מצע טוף סוג א' מהודק".
מחומר הראיות עולה כי בין התאריכים 22/2-7/3 הוזמן החומר ע"י הנתבעת, באמצעות "מרכז הזיפזיף נהריה בע"מ " (נספח ז' לתצהיר שושני), כאשר הוזמן "חומר נברר" ו "טוף מילוי הר".
במכתבו מיום 13.3.2010 (נספח ד' לתצהיר שושני) הודיע עמאד למפקח ויקטור ,כי הנתבעת עדיין לא הגיעה למפלס עבודות העפר הדרוש במשטח הלולים וכי לא הוצגו תעודות בדיקה של המעבדה לגבי סוג החומר בו השתמשה הנתבעת למילוי. על כן הוא ביקש לסיים סופית את עבודות העפר ואת בדיקות המעבדה לחומר. לעמאד גם היו השגות לגבי תכנית המדידה של המודד מטעם הנתבעת שמסרה לו, לגבי סימונים של הפרשי גובה, מיקום תעלות וכו' וכן הוא ציין כי לפי בדיקתו בשטח הלולים, השטח עדיין נמוך ממפלס עבודות העפר ולכן ציין כי יש אפשרות שהקבלן (הנתבעת) יתחיל בשכבה הראשונה של המצעים בתנאי שהוא יתחייב להגיע לגובה הסופי המתוכנן ללא כל תשלום בגין מצע מיותר בכל שכבה, עם בדיקות מעבדה למילוי.
במכתב זה לא נשמעה מפי עמאד כל טרוניה על העיכוב שחל כבר במועד זה בביצוע העבודות, שעה שכזכור, על פי ההסכם כבר ביום 25.2.10 הייתה הנתבעת אמורה לסיים את כל העבודה וביום 15.3.10 היה יצרן הלולים אמור להתחיל בעבודתו. עובדה זו מתיישבת עם טענת הנתבעת, כי העיכובים שחלו עד כה, היו בהסכמת התובעת ומאותן סיבות שאינן תלויות בנתבעת דווקא.
בין התאריכים 15.3.10-1.4.10, שושני הוא שהזמין את חומר המילוי מן המחצבה. במחלוקת הקיימת בין הצדדים בכל הנוגע לסיבה בעטיה כך נעשה, בניגוד להסכם, התובעת הוכיחה את טענתה, המתיישבת עם הגיונם של דברים, ולפיה הדבר נעשה נוכח דרישת המחצבה, שהעדיפה שהתשלום יובטח לה על ידי התובעת, בשל קשיים של הנתבעת. חגי לא סיפק כל הסבר אחר מניח את הדעת לכך שההזמנה בוצעה על ידי התובעת ולא על ידו, כאשר ההסבר שסיפק (הוזלת המחיר) הופרך בחקירתו הנגדית נוכח העובדה שהפחתה במחיר מטיבה עם הנתבעת דווקא, שכן התשלום עבור החומר מקוזז בסופו של יום משכרה (עמ' 32 שורות 2-21 לפרוטוקול).
על פי מכתבו של חגי לתובעת מיום 19.4.2010 (נספח ד' לתצהיר חגי), הזמנת החומר ע"י שושני מן המחצבה נעשה "בסיכום עם הרשקוביץ חגי".
העובדה שההזמנה בוצעה ע"י התובעת "בסיכום" עם חגי, אין בה כדי להוות הוכחה כי חגי הוא שנתן את ההוראות מה בדיוק להזמין.
יחד עם זאת, ממילא עולה מן החשבוניות שהוציאה המחצבה (נספחים ז' ו- ח' לתצהיר שושני), כי החומר שהוזמן על ידי שושני הוא אותו החומר שהוזמן קודם לכן ע"י הנתבעת באמצעות "מרכז הזיפזיף נהריה בע"מ" – חומר שנקרא "טוף מילוי הר" .
בנסיבות אלה יש לבחון, האם אותו החומר - "טוף מילוי הר", שהוזמן (קודם ישירות ע"י הנתבעת ולאחר מכן ע"י שושני באישור הנתבעת), תואם לחומר שהיה על הנתבעת לספק וליישם באתר על פי ההסכם - "מצע טוף סוג א' מהודק" .
וכאן אנו מגיעים ללב בעניין - התובעת לא הוכיחה בראיות מספקות מה בדיוק היה הכשל בחומר שסופק. ובמה דברים אמורים?
כאמור, סוג החומר שעל פי ההסכם היה על הנתבעת להזמין וליישם, נקבע בכתב הכמויות ובתכנית מטעם התובעת. למילוי השכבה הראשונה נדרשה הנתבעת להזמין וליישם "מצע טוף סוג א' מהודק".
ודוק - יש להבחין בין מצב דברים בו החומר שהוזמן איננו אותו החומר עליו הוסכם בהסכם (בכתב הכמויות) - שאז הנתבעת היא הנושאת באחריות לכשל, לבין מצב דברים שבו החומר שהוזמן הוא אותו החומר שעליו הוסכם בהסכם ובכתב הכמיות (טוף סוג א'), אך חומר זה איננו מתאים למטרה שלשמה הוא נועד באתר - שאז האחריות איננה של הנתבעת, אלא של התובעת והמתכנן מטעמה.
וישנה כמובן גם אפשרות שלישית, גם היא מסתברת מחומר הראיות, ולפיה הומר שהוזמן הוא החומר שנקבע בכתב הכמויות והוא גם מתאים למטרתו בפרוייקט, אך המחצבה היא שכשלה עת סיפקה חומר שונה מזה שהוזמן – שאז האחריות היא על המחצבה, שהינה צד שלישי בעניין.
הואיל ומדובר בשאלה שבמומחיות, הרי שהדרך להוכיח את טענות הצדדים ביחס אליה הינה באמצעות חוות דעת מומחה. דא עקא, שהצדדים, הנושאים כל אחד בתביעתו בנטל להוכיח כי הצד שכנגד הפר את ההסכם, לא הגישו לבית המשפט חוות דעת מומחה לביסוס טענותיהם.
התובעת נסמכת על תוצאות הבדיקות שנעשו במעבדת "איזוטסט" על פי דגימות מיום 14.3.2010 ומיום 16.3.2010, בהן צוין כי "הבדיקות שבוצעו לא מתאימות לדרישות מפרט 51 ומ.ע.צ למילוי נברר" (נספח י' לתצהיר שושני).
מעבר לכך שאותן בדיקות לא נערכו ולא הוגשו כחוות דעת מומחה, הרי שתוצאתן איננה מסייעת בפתרון המחלוקת, שכן על פי כתב הכמויות היה על הנתבעת לספק "מצע טוף סוג א' מהודק" ולא חומר נברר.
ויודגש - הצדדים חלוקים גם בשאלה מהו "חומר נברר": בעוד שבתביעתה טוענת התובעת כי מדובר בחומר נחות לעומת טוף סוג א' (סעיף 20 לכתב התביעה), חגי טען כי מילוי נברר הוא דווקא חומר יקר יותר (עמ' 31 שורה 7 לפרוטוקול). והנה החסר שבחוות דעת מומחה שתשפוך אור גם על מחלוקת מקצועית זו, הנוגעת במומחיות.
יצוין בהקשר זה כי נתגלתה גם סתירה בטענות התובעת בעניין זה: בעוד שבכתב התביעה היא טענה שהחומר שסופק לשכבת המילוי הראשונה היה מילוי נברר ולא מצע טוף א' (סעיף 20 לכתב התביעה), בתצהירו טען שושני כי החומר שהגיע הוא מסוג "טוף מילוי הר" שלטענתו הינו נחות ממצע טוף א' – טענה שבמומחיות שאף היא לא נתמכה בחוות דעת מומחה.
גם בחוות דעתו של המהנדס ישראל קלר, עליה נסמכת התובעת (נספח י"א לתצהיר שושני), אין כדי לבסס את תביעתה:
ראשית, אין מדובר בחוות דעת שנערכה והוגשה על פי דין כחוות דעת מומחה לבית המשפט, אלא כאחד מנספחי התביעה. המהנדס לא הוזמן להעיד כעד מטעם התובעת וממילא לא נחקר על האמור בחוות דעתו.
יתרה מכך וחשוב מכך – אין בחוות דעת זו כדי לבסס את טענות התובעת נגד הנתבעת: על פי הערכת המהנדס בסיכום חוות דעתו, הרי שבשטח הלולים "הטוף שיושם בשטח, על פי התעודות שנמסרו לנו, על אף שהוא סוטה מן הדרישות, יכול לשמש כמילוי מתחת למצע א', אשר עליו מתוכננת רצפת בטון הלולים. הסטיוסרות משמעות". ובשטח הכבישים "... גם כאן לסטיות במילוי הטוף אין משמעות..."
ובאותה נשימה מוסיף המהנדס ומציין: "... אך ראוי לציין שדרך מצעים בעובי כולל של 35 ס"מ, מהווה פתרון מינימאלי וגבולי שממילא יחייב טיפול ואחזקה שוטפים". יש בדברים אלה משום ביקורת על התכנון דווקא.
ושוב – לא הובהר בחוות הדעת האם אותן סטיות (חסרות משמעות כהגדרת המהנדס), הינן סטיות של החומר ביחס לכתב הכמויות שניתן לנתבעת (שאז האחריות היא על הנתבעת), או ביחס לחומר שמן הראוי שייושם באתר מסוג זה (שאז האחריות היא על המתכנן מטעם התובעת).
מנהל הנתבעת – חגי, שב וטען לאורך כל הדרך, כי החומר שהוזמן וסופק באתר הוא אותו החומר שנדרש ע"י התובעת בהסכם ובכתב הכמויות. כך כותב חגי כבר במכתבו מיום 19.4.2010 (נספח ד' לתצהירו, ההדגשה במקור):
"... לפי דרישתכם עפ "י תכנית וכתב כמויות, אנו אמורים לבצע לאחר עבודות עפר, שכבת טוף גס כשכבה ראשונה בעובי 20 ס"מ. לשטח הגיע לפי דרישתכם בכתב הכמויות טוף גס... ...החומר לא מתאים למילוי נברר. עלי לציין שלטוף גס הוא כן מתאים, שזו הייתה דרישתכם בכתב הכמויות...".
הנתבעת, בתשובתה מיום 22.4.2010 (נספח ה' לתצהיר חגי), כלל לא חלק על כך.
לכן מבקש חגי באותו מכתב, כי תוספת העלות שתנבע מביצוע השכבות העליונות על פי חוות דעת המהנדס, תילקח בחשבון בשכרו.
לאורך כל עדותו שב חגי וטען כי החומר שהוזמן לאתר הוא החומר שנקבע בכתב הכמויות, שלא דרש הזמנת "מילוי נברר" לשכבה הראשונה, חומר שעלותו גבוהה יותר (ראה עמ' 29 שורות 9-10, עמ' 30 שורות 4-5, 22-24, עמ' 31 שורות 3-4, 29-32 ועמ' 35 שורות 16-23 לפרוטוקול).
חגי העלה בעדותו שם, גם את הטענה כי המחצבה סיפקה חומר שונה מזה שהוזמן ע"י הנתבעת. טענה זו, אם יש בה ממש, מטילה את האחריות לכשל על המחצבה דווקא ולא על מי מן הצדדים. חיזוק לכך שזוהי אפשרות מסתברת ניתן למצוא בעובדה שבמכתבו מיום 22.4.2010 (נספח ה' לתצהיר חגי) ציין שושני כי "דרישת הפיצוי הכספי מהמחצבה תהיה על מלוא הסכום של ההפרש כאמור 27,250 ₪. במידה והמחצבה תכיר בסכום זה, יפתור מושב קשת את הקבלן מחלקו בסכום זה".
מכל מקום, כאמור, הצדדים - כל אחד בתביעתו הוא - לא הרימו את הנטל המוטל עליהם להוכחת מקור הכשל בחומר המילוי שסופק – כשל שגרם לעיכוב המשמעותי ביותר בהתקדמות ובסיום העבודות על ידי הנתבעת.
העיכוב בשל סוגיית חומר המילוי, נמשך כדלקמן: חוות דעתו של המהנדס קלר, ניתנה ביום 12.4.2010. במכתב לוואי למכתבו מיום 19.4.2010 (נ/1, נספח ד' לתצהיר חגי) ביקש חגי מן התובעת את דו"ח המהנדס קלר לגבי השכבה הסופית "על מנת שנוכל להמשיך את העבודה". ממכתב זה עולה כי על פי הנחיית המהנדס, נקבע בפגישה משותפת שקיימו הצדדים ביום 15.4.10, כי יש לבצע מעל כל שטח הלולים מצע סוג א' לבן, במקום מצע טוף א', שינוי שעלותו גבוהה יותר. עוד ציין חגי במכתבו זה: "לאור היחסים הטובים בינינו אנו נעננו לבקשה ואנו ממשיכים בביצוע העבודה לפי בקשתך ולפי בקשת יועץ הקרקע ישראל קלר".
ביום 22.4.2010 השיב שושני במכתבו האמור (נספח ה' לתצהיר חגי), כי אכן יש ליישם את קביעתו של המהנדס קלר וליישם מצע א' לבן, כאשר בסיום המכתב הוא מציין: "מעבר לכך כל מה שמושב קשת מבקש, הינו סיום העבודה בהקדם ולא יאוחר מיום 15.5.2010". לא נשמעה במכתב זה כל טענה או טרוניה נגד הנתבעת, לא על הגורם שהביא לעיכוב עד לאותו תאריך, לא על העובדה שבמועד המכתב כבר חלפו חודשיים ממועד המסירה כפי שנקבע בהסכם ולא על כך שהנתבעת הפרה את ההסכם ותישא בפיצוי. ואדרבה - התובעת עצמה ביקשה לסיים את העבודות עד 15.5.2010, הארכ ת זמן שיש בה משום ראיה לטענת הנתבעת, כי התובעת ידעה כי העיכוב לא נבע ממחדלי הנתבעת דווקא.
במכתבו מיום 29.4.2010 (נספח יב לתצהיר שושני) מבקש עמאד מחגי להתחיל בעבודות בלולים ובשטח נחושה לא יאוחר מיום 2.5.2010. במכתבו מיום המחרת (נספח י"ב לתצהיר שושני) מציין עמאד כי הנתבעת תשוב לעבודתה ביום 3.5.2010 ונותן לה הוראות בעניין העבודה שעליה לבצע. גם כאן לא נשמעה כל טענה בדבר עיכוב בביצוע העבודות על ידי הנתבעת או הפרת ההסכם על ידה . עמאד אישר בעדותו בבית המשפט כי את העבודה שצוינה במכתבו האמור ניתן לבצע בשבועיים וכי הוא לא הבין משושני שקיימת בעיה עם עצם העובדה שהנתבעת תשוב לעבודתה רק ביום 3.5.10 (עמ' 9 שורות 3-7 לפרוטוקול).
גם במכתבו של עמאד לחגי מיום 9.5.2010 (נספח י"ב לתצהיר שושני), בו הוא מבקש את רשימות הגבהים של המודד בלולים ובשטח נחושה "על מנת לבדוק להתקדם בעבודה" ומציע להיפגש בשטח ולעבור על סימוני המודד ולתקן, לא נשמעה כל טענה בדבר העיכוב בביצוע העבודה ולא האצה של הנתבעת לסיימה.
יתרה מכך, בסיום מכתב זה כותב עמאד לחגי, עם העתק לשושני:
" נא לא לשכוח שאביר רוצה לסיים את שטח הנחושה לפני הלולים לכן עליך גם כן לסמן את שטח הנחושה מחר ולהכין אותו למצעים".
מדברים אלה עולה כי אף כאשר הגיע חודש מאי 2010, קרוב לשלושה חודשים מן המועד שנקבע בהסכם, לא אצה לתובעת הדרך להשלים את הלולים והיא אף הנחתה את הנתבעת לסיים את שטח נחושה קודם לכן. בנסיבות אלה ומשגילתה התובעת דעתה זו, אין מקום לדרישתה, שהועלתה רק בדיעבד עם הגשת התביעה, לחייב את הנתבעת על כל יום איחור במסירת העבודה.
במכתבו של עמאד לחגי מיום 29.5.10 (נספח ו' לתצהיר חגי), צוין כי בישיבה שנערכה באותו יום "סוכם שהקבלן ממשיך בעבודה לפי תכנון ובנוסף יש לבצע חיבורי כבישים מהמעביר ועד ללולים הישנים. במצע סוג א' לבן". שוב - אין כל טענה מצד התובעת על עיכוב בביצוע העבודה, מה שמחזק את טענת הנתבעת כי הימשכות העבודה הייתה על דעת שני הצדדים ונוכח השינויים שנעשו כאמור תוך כדי תקופת ההסכם.
עבודתה של הנתבעת הגיעה לשלבי הסיום שלה בחודש יוני 2010. ביום 6.6.10 הודיעה החברה הבונה את הלולים – "אגרוטופ", כי היא ביצעה בדיקה לשני משטחי הלולים החדשים והם הם אינם בגבהים הנדרשים ועל כן היא ביקשה לתקן זאת (נספח י"ג לתצהיר שושני). ביום 13.6.10 ביקש עמאד שהנתבעת תגיש לו תכנית עדות לגבי המצב הקיים על רקע המצב המתוכנן ובדיקת צפיפות שכבות המילוי וזאת "לקראת סוף העבודה בלולים ולהגשת חשבון סופי". עוד ביקש עמאד לקבוע פגישה בשטח ולעבור על דברים שצריך לתקן ולהסדיר (נספח י"ד לתצהיר שושני). שוב – אף לא מילה על כך שהנתבעת מאחרת במסירת העבודות, מה שתומך בטענת הנתבעת כי הדבר היה בהסכמה ובהבנה של התובעת , כי הדבר לא דובר ב מחדל כלשהו או בהפרה של ההסכם מצד הנתבעת.
למחרת, ביום 14.6.10, ביצעה חברת "אגרוטופ" בדיקה חוזרת ומצעה כי לול אחד מבין השניים תקין ואילו השני איננו בגבהים הנדרשים ועל כך ניתנו הוראות תיקון לנתבעת (נספח ט"ו לתצהיר שושני).
ביום 20.6.2010 נערכה פגישה בשטח בנוכחות כל הצדדים וסוכם על הסדרה של דברים אותם על הנתבעת להסדיר – שוב, בלא שנשמעה כל טענה או טרוניה על הימשכות זמן העבודה (נספח ט"ז לתצהיר שושני).
ביום 18.7.2010 הודיע שושני לעימאד כי בסיור שערך בשטח הוא נוכח כי לא כל הטעון תיקון אכן תוקן ועל כן הוא ביקש לתת לקצוב לנתבעת 72 שעות לתיקון, שלאחריהם יוזמן קבלן אחר. הודעה ברוח זו נמסרה לנתבעת ע"י עמאד ביום 19.7.2010 (נספחים י"ז וי"ח לתצהיר שושני). כאמור, במועד שחל בין 22.7.2010 למועד ההתחשבנות (5.8.2010) סיימה הנתבעת את העבודה (נספח י"ט לתצהיר שושני).
ביום 5.8.2010 נפגשו הצדדים לשם התחשבנות סופית ונערך המסמך שכותרתו: "גמר חשבון סופי ומוחלט (לא כולל תקופת בדק המתחילה בתאריך 4.7.2010)" (נספח י"ט לתצהיר שושני). במסמך זה, שנערך ע"י שושני, פורטו מרכיבי התשלום המגיע לנתבעת, כאשר בסיכומו של דבר, לאחר תוספות תשלום (וביניהן סך של 12,500 ₪ בגין מצע לבן) וגריעות מן החשבון, נמצאה יתרה סופית לתשלום בסך של 84,000 ₪, אותם שילמה התובעת לנתבעת לאחר מכן. בתחתית המסמך חתם חגי על הדברים הבאים: "אני החתום מטה הרשקוביץ חגי מאשר את פרטיי ההתחשבנות שלעיל ואין לי ולא יהיו לי תביעות וטענות בגין חשבון זה". התובעת לא חתמה על אישור כאמור אך מנגד, היא גם לא הזכירה ולו ברמז, כי יש לה טענות כלשהן כלפי הנתבעת, כי הנתבעת הפרה את ההסכם או כי התובעת זכאית לפיצוי המוסכם. התובעת גם לא קיזזה סכום כלשהו המגיע לה בגין ההפרה הנטענת על ידה בתביעתה, בניגוד לקיזוזים אחרים שביצעה כאמור מן החשבון. גם לצד כותרת המסמך "גמר חשבון סופי ומוחלט" לא מצאה התובעת לנכון לסייג זאת ולציין כי הדבר איננו גורע מזכותה לפיצוי המוסכם, שעה שהיא כן סייגה את הכותרת במילים "לא כולל תקופת בדק". התובעת, כאמור, שילמה לנתבעת 84,000 ₪ על פי סיכום דברים זה ללא כל סייג.
עובדות אלה, יש בהן כדי לחזק את טענת הנתבעת ולפיה התובעת ידעה והסכימה באותה עת וקודם לכן, במהלך כל תקופת ביצוע ההסכם, כי העיכוב שחל במסירת העבודות, איננו תולדה של הפרת ההסכם מצד הנתבעת, אשר מזכה את התובעת בפיצוי המוסכם – טענה שהועלתה על ידי התובעת לראשונה רק עם הגשת כתב התביעה.
שושני אישר בעדותו, ברחל בתך הקטנה, כי לפני שהוגשה התביעה התובעת לא פנתה לנתבעת ולו פעם אחת והודיעה כי בכוונתה לתבוע אותה על איחור, שכולו באשמתה ובאחריותה (עמ' 18 שורות 13-15 לפרוטוקול).
יתרה מכך, התובעת אף ויתרה לנתבעת על הפקדת בנקאית לשנת הבדק, והסתמכה על התחייבות חגי בשם הנתבעת "לעמוד בהתחייבותי בהסכם שנכרת בינינו..." (נספח כ' לתצהיר שושני). הדעת נותנת , כי אילו סברה התובעת כי הנתבעת הפרה את ההסכם ולא עמדה בהתחייבויותיה על פיו, היא לא ה ייתה מסכימה שוב להסתפק בהתחייבות הנתבעת "לעמוד בהתחייבויותיה על פי ההסכם", אלא היא הייתה עומדת על הפקדת הערבות הבנקאית. לכך יש להוסיף כי לא נסתרה טענת הנתבעת, ולפיה כבר בחודש אפריל 2010 התובעת ויתרה על הארכת תוקף הערבות שניתנה לביצוע ההסכם ושתוקפה פג.
על יסוד האמור לעיל, משלא הוכיחה התובעת כי העיכוב במסירת העבודות ארע בשל הפרת ההסכם על ידי הנתבעת או מחמת "סיבה התלויה בקבלן", כלשון סעיף 11 להסכם , אין התובעת זכאית לפיצויים המוסכמים הקבועים באותו סעיף ודין תביעתה להידחות.
כך הוא גם דינה של התביעה שכנגד: הואיל וגם זו מושתתת, בעיקרה, על הטענה שהע יכוב בביצוע הפרויקט גרם לנזקי התובעת שכנגד (שעיקרם הוא השבתת כלים ואובדן רווחים) ומשכשלה התובעת שכנגד בהוכחת טענתה כי העיכוב נגרם בשל הפרת ההסכם מצד התובעת, הרי שדין תביעתה להידחות.
זאת ועוד, התובעת שכנגד גם לא הוכיחה בראיות כלשהן את טענותיה בעניין הנזקים שנגרמו לה. ביחס לטענה להשבתת כלי צמ"ה, היא טענה לסכומים בעלמא ובלא בדל של ראיה ו היא לא צירפה את המחירון שעל בסיסו ערכה את חישוב הפסדיה הנטענים. משנשאל על כך חגי בעדותו הוא לא סיפק כל ראיה או אסמכתא שהיא לטענותיו (עמ' 34 שורות 8-28 לפרוטוקול).
גם הטענה לאובדן רווח בשל אי השתתפות במכרזים והימנעות מלבצע עבודות אחרות, נטענה מבלי שהנתבעת טרחה לבססה בראיה כלשהי. משנשאל על כך חגי בעדותו הוא השיב שהמידע מצוי אצל רואה החשבון שלו, שהנתבעת נמנעה מלזמן כעד מטעמה להוכחת תביעתה (עמ' 35 שורות 3-7 לפרוטוקול).
יתרה מכך, הנתבעת מושתקת מלתבוע נזקיה אלה (שכאמור לא הוכחו) כמו גם את הקיזוזים שביצעה התובעת מחשבונה, וזאת משחתמה על מסמך גמר החשבון ובו אישרה שאין ולא תהיינה לה תביעות וטענות בעניין.

סיכום
על יסוד האמור לעיל, הריני דוחה הן את התביעה והן את התביעה שכנגד.
בנסיבות העניין ומשנדחו שתי התביעות, יישא כל צד בהוצאותיו.
ניתן היום, י' אב תשע"ה, 26 יולי 2015, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: מושב קשת מושב שיתופי
נתבע: הרשקוביץ ארמנד בע"מ
שופט :
עורכי דין: