ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין אליהו בנדלי נגד עיריית טבריה :

בפני כבוד השופט הבכיר זיאד הווארי

המבקשים/ התובעים:

  1. אליהו בנדלי
  2. דוד בנדלי

נגד

המשיבים/ הנתבעים:

  1. עיריית טבריה
  2. אסלן יהודה מזרחי
  3. אס - אב בניין יזמות השקעות ופיתוח בע"מ

החלטה

בפניי שתי בקשות, אשר הוגשו ע"י התובעים (להלן: "המבקשים") , בהן נדרשת הכרעה.
האחת, הוכתרה כבקשה דחופה לתיקון פרוטוקול, והשנייה הינה בקשה להארכת מועד להגשת בקשה לביטול פסק דין. שתי הבקשות הוגשו ביום 13.4.14.
יצויין כי ביום 20.3.14, הוגשה ע"י המשיבים בקשה לתיקון פרוטוקול בה טרם ניתנה החלטה, אולם נראה כי בנסיבות ונוכח האמור בבקשות מטעם המבקשים, הרי שהדיון בבקשה זו, לגופה, מתייתר, מה גם שהמשיבים לא עמדו על הנטען בבקשה מטעמם.
עוד יצויין כי התיק הנ"ל, הועבר אלי לאחרונה, ממותב אחר. (כבוד השופטת מוניץ אשר פרשה לגמלאות).
למען הסדר הטוב, אתאר בקצרה את הרקע העובדתי ואת השתלשלות העניינים הרלוונטית עד עתה:
המשיבה 1 (להלן: "העירייה"), ביקשה להקים פרויקט חדש בעיר טבריה, כך שיוקם " מתחם פלאפלים" חדש, במקומם של דוכני הפלאפלים הארעיים, שהוצבו משך שנים, ברחוב הגליל בעיר. (להלן: "המתחם הישן").
למבקשים היו דוכני פלאפל במתחם הישן, אותם הם נדרשו לפנות, לכן התקשרו עם העירייה בהסכם עקרונות ( כל אחד בנפרד), לפיו, המבקשים יקבלו חנות במתחם החדש שיוקם, בתמורה לפינוי הדוכנים וזאת בהתאם למפורט והמוסכם בהסכם העקרונות, אשר צורף לכתב התביעה.
לצורך הקמת הפרויקט כאמור, פרסמה העירייה מכרז, בו זכו המשיבים 2 ו-3.
מבלי להכריע בעובדות וכמפורט בכתב התביעה, נטען כי המשיבים הפרו את התחייבויותיהם כלפי המבקשים, לכן הם עתרו למתן פס"ד הצהרתי ולאכיפת הסכם מקרקעין, הכל כמפורט בכתב התביעה מטעמם.
במסגרת ההליך כאן ניהלו, הצדדים מו"מ ממושך, לרבות הליך גישור, בסיומו הגיעו לידי הסכמה, כמפורט בפרוטוקול הדיון מיום 12.3.14. (להלן: "הפרוטוקול").
כעולה מהפרוטוקול, הסכימו המבקשים לשלם, למשיבה 3, סך של 15,000 ₪ בצירוף מע"מ למטר, בגין רכישת החנויות, כפי המפורט שם. צוין כי התשלום יעשה לפי מטרג' אשר יתקבל בפועל לפי מדידה מקובלת.
הצדדים הסכימו על אופן ומועדי התשלום.
עוד הוסכם, לחתום על הסכם מכר המשקף את ההסכמות בפרוטוקול, תוך 7 ימים.
ההסכמות כפי הפרוטוקול, קיבלו תוקף של פסק דין. (להלן: "פסק הדין").
ביום 20.3.14, הגישו המשיבים בקשה לתיקון פרוטוקול, אליה התייחסתי כבר בתחילת דבריי.
ביום 13.4.14, הוגשו ע"י המבקשים שתי הבקשות שבפניי.
ביהמ"ש כאן, (כבוד השופטת מוניץ), טרם נתן החלטה בבקשות אלו, קיים מספר דיונים אשר העלו חרס, היות והצדדים לא הצליחו להגיע להסכמות כלשהן.
ביום 11.6.15 התקיים דיון בפניי בו שטחו הצדדים את טענותיהם. במסגרת הדיון הוריתי למבקשים להגיש פירוט בדבר הבקשות שהוגשו וטרם הוכרע בהן , כאשר המשיבים יגיבו כנדרש. על פי החלטתי זו הגישו המבקשים הודעה בה ציינו כי הבקשות אשר טרם הוכרע בהן הן שתי הבקשות נשוא דיוננו.
דיון והכרעה:
לאחר שבחנתי את טענות הצדדים ועיינתי בשלל המסמכים שבתיק, הגעתי לכלל מסקנה, כי דינן של שתי הבקשות לדחייה, להלן הנימוקים למסקנה זו .
כעולה מהחומר שבפניי, נראה כי עיקר המחלוקת בין הצדדים היא בשאלה, האם הוסכם בפרוטוקול, כי המבקשים ישלמו על חנות במתחם החדש, כך שהתשלום הוא עבור חנות וגלריה, או שמא כטענת המשיבים, התשלום הוא עבור חנות בלבד, כאשר עבור הגלריה יש להוסיף תשלום. עוד חלוקים הצדדים על המטרג', לפיו יעשה התשלום.
המבקשים מלינים למעשה ( באופן ישיר ובעקיפין) כנגד האמור והמוסכם בפרוטוקול, לו ניתן תוקף של פס"ד ולמעשה מבקשים מביהמ"ש כאן, לפרש את כוונת הצדדים כפי שלדעתם אושרה בפס"ד. יודגש כי מדובר בפסק דין אשר ניתן בהסכמה, שהיה אמור לסיים למעשה את כל המחלוקות אשר ניטשו בין הצדדים, על כל המשתמע מכך ואין מקום בנסיבות אלו להתערב במוסכם, במסגרת ההליך כאן.
כהערה מקדימה וכאשר בפניי רק בקשה להארכת מועד להגשת בקשה לביטול פס"ד, אומר כבר עתה כי לא ברור מדוע מלכתחילה, הוגשה הבקשה כפי שהוגשה.
אין מקום במסגרת התיק דנן, להגיש בקשה לביטול פס"ד, אשר אישר את הסכמות הצדדים, בוודאי אין מקום להגשת בקשה להארכת מועד, ( אשר מפרטת למעשה את הסיבות בגינן יש לבטל את פס"ד, כנטען שם).
לכן, גם לו הייתה מונחת בפניי בקשה לביטול פס"ד, הרי שלא היה בה כדי להועיל למבקשים בנסיבות אלו ודינה היה סילוק על הסף ( וכך גם לגבי הבקשה להארכת מועד).
כך או כך, המבקשים לא נקטו בהליך הנכון. ארחיב ואסביר.
תקנה 161 ( א) לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד 1984 ( להלן: "התקנות"), קובעת כי אם הסכימו בעלי הדין למתן פסק דין לפי נוסח מוסכם, רשאי בית המשפט ליתן פסק דין, כאמור.
לפסק דין אשר ניתן בהסכמה, קיימים שני מאפיינים, האחד, הוא הצד ההסכמי, שהוא הבסיס לפסק הדין והשני הוא הצד השיפוטי, המאשר את פסק הדין.
יש לומר כי פסק דין שניתן בהסכמת הצדדים, ממזג בתוכו מאפיינים הן של פסק דין והן של הסכם והוא בבחינת יצור כלאיים: "ראשו של היצור הוא פסק הדין וגופו הוא ההסכם". ראה גורן בספרו "סוגיות בסדר דין אזרחי" , מהדורה אחת עשרה, עמ' 643. (להלן: "גורן") וגם: בג"ץ 6103/93 סימה לוי נ' בית הדין הרבני הגדול בירושלים (4.9.94).
פסק דין אשר ניתן בהסכמה הינו הסכם מחייב שהוראותיו נוצרו ועוצבו בידי הצדדים והוא ניתן לתקיפה בשתי דרכים:
ככל והתקיפה מתייחסת לפגמים שנפלו בהסכם עצמו, הרי שעל הצד המבקש לבטל את פסק הדין לנקוט בהליך הנדרש, לביטול חוזה, על פי דיני החוזים. המבקש לבטל פסק דין שבסיסו הסכמי, חייב להצביע על פגם מהותי שנפל בהסכם, העשוי להביא לביטולו על פי דיני החוזים כגון מחמת טעות, הטעיה וכיוצא באלה.
היה וביטול פסק הדין, עניינו בפגם בהליך השיפוטי של אישור פסק הדין, כגון מחמת פגם שנפל בהליכי המשפט, לרבות בסדרי הדין, יש לנקוט בדרך של ערעור.
יפים לעניין זה דבריה של השופטת שטרסברג-כהן, ברע"פ 7148/98 עזרא ואח' נ' זלזניאק ואח', פ"ד נג(3) 337 (1999), באומרה:
"באותם מקרים בהם צד להסכם פשרה מבקש לבטל את פסק הדין שנתן תוקף להסכם, נקבעו שני מסלולי ביטול בהתאם לסוג העילה בגינה מתבקש הביטול ואיפיונה כ'הסכמית' או 'שיפוטית'. כאשר צד להסכם מבקש לבטל את פסק-הדין מחמת פגם הקשור להסכם עצמו (כגון: טעות, הטעיה, אי חוקיות, הפרה או שינוי מהותי בנסיבות), הפן ה'הסכמי' מאפשר לו להגיש תביעה חדשה שעילתה הפגם שנתגלה בהסכם. על-ידי הגשת תביעה כזו, ממילא מתבקש ביטול פסק-הדין.
... מהיבט הפן ה'שיפוטי' - היינו, האישור שניתן להסכם על ידי שופט - כאשר צד מבקש לבטל את פסק הדין מחמת שנפל פגם בהליכי המשפט, לרבות בסדרי הדין, פתוחה בפניו הדרך לנקוט בהליכי ערעור רגילים...". ראה גם: רע"א 8996/08 עזבון המנוח פריד סולימאן נגד קק"ל (22.8.11). (ההדגשות מכאן ואילך אינן במקור – ז.ה).
(עוד ראו בהקשר זה : ע"א 143/51, 55/52 עירית רמת-גן ואח' נ' פרדס ינאי בע"מ וערעור נגדי, פ"ד י(3) 1804, 1817 (1952), ע"א 4272/91 ברבי נ' ברבי פ"ד מח (4) 689, 699 (1994), ע"א 5914/03 אפרים שוחט נ' "כלל" חברה לביטוח 1.5.2005); ע"א 1545/08 אברהם מוסקונה ואח' נ' סולל בונה בע"מ (4.3.10), י' זוסמן סדרי הדין האזרחי 787 (מהדורה שביעית), 1995.
יצויין ובדגש, כי בעל דין המבקש לבטל פסק-דין אשר ניתן בהסכמה, בשל פגם שנפל במרכיב ההסכם שבפסק הדין, רשאי להגיש תובענה חדשה לבית המשפט המוסמך (קרי לבית המשפט אשר נתן את פס"ד) ולעתור במסגרתה לביטול ההסכם ובעקבות כך לביטול פסק הדין. (ראה: רע"א 8996/08, המצוין לעיל).
כלומר, תקיפת החלק ההסכמי, נעשית בדרך של הגשת תובענה נפרדת, על דרך של תביעה מקורית. (ראה: רע"א 5821/05 בנק הפועלים נ' גרינברג (15.12.2005).
בענייננו, תוקפים המבקשים כאמור, את מהות ההסכמות, שאושרו ע"י ביהמ"ש, עת הם טוענים כי המשיבים מפרים את פסק הדין, בכך שמעלים טענות חדשות, אשר אינן משקפות את ההסכמות בפסק הדין, כך למשל לעניין קבלת הגלריה, אך לא רק.
לפיכך, היה על המבקשים להגיש תובענה עצמאית לבית המשפט המוסמך, אשר נתן את פסק הדין, והם אינם יכולים להסתפק במתן הודעת ביטול בלבד. ( ראה: גורן, לעיל, עמ' 646).
זו דרך המלך וכך יש לילך.
ההלכות הנוגעות לאופן ביטולו של פס"ד מוסכם, הינן ברורות ולא ברור מהו מקור הסמכות המשפטית, עליו נסמכים המבקשים בהגשת בקשה להארכת מועד להגשת בקשה לביטול פס"ד, במסגרת ההליך כאן. האם מתעלמים המבקשים מכך שמדובר בפס"ד מוסכם ולא אחרת?!
יש לציין כי כל עוד לא בוטל פסק הדין, הרי שהוא שריר וקיים ואין כוחו נופל מכוחו של פסק דין אחר. (ראה גורן לעיל בעמ' 647).
יודגש, כי אינני קובע כל עמדה אודות סיכויי ההליך בו ינקטו המבקשים לשם ביטול פסק הדין.
בהתייחס לבקשה לתיקון פרוטוקול, אומר בזהירות הנדרשת, כי במסגרתה, מנסים המבקשים לבצע תיקונים מהותיים בפרוטוקול, קרי בפסק הדין המוסכם ובכך להתערב בהסכמות שאושרו, בדרך לא דרך.
נראה כי הבקשה לתיקון פרוטוקול, הוגשה באצטלה, כאשר הכוונה העיקרית הייתה לשנות את המוסכם בין הצדדים, שלא באמצעות הגשת תובענה נפרדת לביטול פס"ד, כאמור. התנהלות זו אינה מקובלת ואינה ראויה.
בהינתן כל זאת, הרי שדין שתי הבקשות להידחות.
בנסיבות העניין, אינני פוסק הוצאות וקובע כי כל צד יישא בהוצאותיו.
מאחר וקיים פסק דין והבקשה לביטולו נדחתה, על כן הנני מורה למזכירות לסגור את התיק.
להמציא החלטתי זו לב"כ הצדדים.

ניתנה היום, י' אב תשע"ה, 26 יולי 2015, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: אליהו בנדלי
נתבע: עיריית טבריה
שופט :
עורכי דין: