ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין רינה לוי נגד טטיאנה קרוגליאק :

לפני: כבוד ה שופט גיא הימן

התובעת:

רינה לוי

נגד

הנתבעת:
טטיאנה קרוגליאק

פסק-דין

ראשית – התראה. אין זה מתקבל על דעתי כי כתב-טענות ייכתב בידי חברת-ביטוח, ואיננה צד להליך . הדבר עומד בניגוד לכללי הייצוג בבית-המשפט לתביעות קטנות, כנדרש בסעיף 63(ב) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד-1984. הוא סותר, מניה וביה , את תכליתו של ההליך בתביעות הקטנות אשר לא יוכל להשלים עם קנייתו, בידי מי מהצדדים, של יתרון אך משום שבִּמְקום שיכתוב את גרסתו בעצמו נמצא מי שינסח עבורו את הדברים (ומי ייתן ובניסוח לבדו התמצה הענין ). הדבר מאיים, עוד, לפגוע במהימנותו של ההליך ובו, תחת שיישמעו גרסאות של הצדדים ונימוקיהם, באים גורמי-מקצוע בנעליהם כאילו הייתה זו התדיינות בין שתי חברות של ביטוח. לבסוף מרבה הדבר, שלא לצורך, את העו מס על בתי-המשפט לתביעות קטנות, שהתור המשתרך לפתחם – ארוך.

קריאתם של כתב-התביעה וההגנה כאחד מגלה כי אלה ערוכים בדרך, ומשתמשים במונחים , שברי – מבלי למעט מאיכויותיו של איש – כי לא היה בידי הצדדים, לבדן, להוציא תחת ידיהן. אם נותר ספק כלשהו – ולא נותר – הרי הוא מסולק עם הכתוב בסיפא לכתב-התביעה: "מספרנו..."; ובסיפא לכתב-ההגנה: "ב/הנתבעת". לא אטעה אם אעריתובעת איננה נוהגת למספֵּר תביעות קטנות שהיא צד להן ואילו הנתבעת איננה נוהגת לחתום כך על מסמכים שהיא מגישה. ועוד, כפי הנראה לא טרח מי שכתב עבור הנתבעת את החלק בכתב-ההגנה, המתייחס לנזק, לחרוג מנוסח קבוע אשר בינו לבין המקרה הנדון אין דבר וחצי דבר וגם לגופו הוא שגוי ומופרך . זהו ענין מקומֵם, המשחית את זמנו של בית-המשפט השחתה ממשית.

הדברים לא הובילו אמנם – מתוך יישומו של עקרון המידתיות והוא כלל-יסוד במשפטנו, למחיקתם של כתב י-הטענות – אולם הם יוליכו לחיובן הן של התובעת והן של הנתבעת בהוצאות לאוצר-המדינה . זהו צעד מתחייב בהעברתו של מסר ולפיו בית-המשפט לתביעות קטנות לא ישלים עוד עם התנהלות נפסדת של חברות-ביטוח אלו ואחרות. הללו – יעסקו בביטוח . אל להן לשלוח ידן בכתיבתם של כתבי-טענות עבור אחרים. בתוך 30 ימים מיום המצאתו לידיהן של פסק-דין זה תשלמנה התובעת והנתבעת, כל אחת, סך של 500 ש"ח לאוצר-המדינה.

דומה כי כבר מובן, שענינה של התובענה בתאונה בין שני כלי-רכב – זה הנהוג בידי התובעת וזה שבו נהגה הנתבעת. שתי המכוניות "פגשו" זו בזו ביום 30.7.2014, בחניון של מרכול בבת-ים. התובעת גורסת כי בשעה שהיא פנתה אל השמאל, במטרה להיכנס למקום-חניה שהתפנה, נסעה הנתבעת לאחור בניגוד לכיוון התנועה ופגעה בה. טענת הנתבעת, מנגד, היא כי התובעת היא שפגעה בה, בעת שהנתבעת עמדה בעצירה מלאה והמתינה ל התפנותה של חניה.

מבין שתי הגרסאות אני מקבל את זו של התובעת, המתיישבת עם הנזק שצולם. מכוניתה של התובעת נפגעה פגיעה של מעיכה ושפשוף בחלקו הימני-הצדי של הפגוש הקדמי. ענין זה מתיישב עם פגיעה בה, בידי כלי-רכב שנסע לעברה. התרשלותה של הנתבעת, שנסעה לאחור בניגוד לכיוון התנועה ובניגוד לשלט "אין כניסה" שהוצב במקום, ובתוך כך לא הבחינה בכלי-הרכב שמאחוריה – ברורה היא על פניה. היא מצדיקה את חיובה בנזקי התובעת.

בתוך 30 ימים (הפגרה אינה במנין) מיום המצאתו לידיה של פסק-הדין תשלם הנתבעת לתובעת סך של 5,051 ש"ח. איחור יוסיף הפרשי הצמדה ורבית כדין, מהיום ועד למועד התשלום בפועל.

המזכירות תוודא טיפול בגביית-ההוצאות לאוצר-המדינה. בענין החיוב בהוצאות, כמו גם בענינו של פסק-הדין לגופו, רשאית כל אחת מן הצדדים לעתור לבית-המשפט המחוזי בתוך 15 ימים מיום ההמצאה, בבקשה להרשות ערעור.

ניתן היום, ט' אב תשע"ה, 25 יולי 2015, שלא במעמד הצדדים.


מעורבים
תובע: רינה לוי
נתבע: טטיאנה קרוגליאק
שופט :
עורכי דין: