ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין רבקה יודביץ נגד בנק לאומי לישראל בע"מ :

בפני כבוד ה שופט הרווי גרובס

תובעת

רבקה יודביץ

נגד

נתבעות

1.בנק לאומי לישראל בע"מ
2.בנק לאומי למשכנתאות בע"מ

פסק דין

בפניי תביעה לפיצוי בסכום של 5,000 ₪.

הבסיס לתביעה הוא התנהלות הנתבעות כלפי התובעת בהבהרת זכויותיה הבסיסיות במסגרת ההסכם שנערך בינה לבין הנתבעות. לצורך קיצור, בית המשפט יתייחס לשתי הנתבעות ביחד כ"הבנק".

התובעת לוותה באוקטובר 1998 מהנתבעת 2 הלוואת משכנתא (להלן "ההלוואה") ששולמה בקפידה כל חודש ללא חריגות במשך 15 שנה. התובעת ביום 25.12.13 שילמה סכום של 260,000 ₪, סכום שבאותו מועד היא סברה שמהווה כל יתרת החוב על פי הסכם ההלוואה. התברר לה זמן קצר אחר כך שכטענת הבנק נותרה יתרה של 26,000 ₪. התובעת לא הסכימה לטענה זו וביקשה מהבנק לספק לה תחשיב מפורט בקשר ליתרת החוב. הבנק סירב לספק את התחשיב ועל כן התובעת כותבת בכתב תביעתה:
"6. תחת התחשיב ספגתי סדרה של איומים טלפוניים גסים ומכוערים שפגעו בי מאוד.
7. במטרה להכניע אותי הפיץ הבנק מידע שלילי עליי לחברות האשראי, מעשה שפגע במוניטין ובאשראי המצוין שלי".

התובעת טוענת שהיא לקוחת הבנק 42 שנה. היא אישה נכה המרותקת לכיסא גלגלים. היא הייתה נוכחת בדיון אשר התנהל בשמה על ידי בעלה.

עדותו של בעל התובעת הייתה חד משמעית וברורה. הבנק סירב וחזר וסירב לספק לתובעת מסמך כלשהו שבו הבנק מפרט את חישוביו בנוגע ליתרת החוב. בעלה של התובעת טען בין היתר שהוא דיבר עם נציג הבנק בשם יונתן הלוי:
"ורציתי תחשיב והוא אמר לי שזה עולה כסף. אמרנו שנשלם במידת הסכום הסביר. הוא לא התייחס לזה. הוא לא נתן תחשיב, לא חשבון לשלם" (עמ' 3 שורות 9-10).

בעלה של התובעת גם מתלונן על כך שבכתב ההגנה הבנק היה יכול לצרף את התחשיב ולפתור את כל הסוגיה. כמו כן, הוסבר לבית המשפט שבעת שהתובעת שילמה 260,000 ₪, הסכום מבוסס על שיחה עם שירות הלקוחות של הבנק שבה נאמר שקרן החוב 245,000 ₪ ויש עוד ריבית בסך 11,000 ₪. על בסיס שיחה זו, התובעת שילמה את הסכום של 260,000 ₪.

לא רק שהתובעת לא קיבלה תחשיב מהבנק, אלא החלו לזרום אליה לחצים ואיומים שעליה לשלם את יתרת הכסף. נכון הדבר שהתובעת ביטלה הוראת קבע להמשך תשלומי ההלוואה מכיוון שסברה ששילמה את החוב, אם כי התובעת משוכנעת שהתנהלות הבנק כלפיה בקשר לחוב לא תקינה משום שבאף שלב לא דאג הבנק לספק לה פירוט תחשיב לגבי היתרה.

עמדת הבנק היא שמדובר בלקוחה שבחרה לעשות פירעון מוקדם חלקי של ההלוואה ולכן לפי כל קנה מידה, התובעת הייתה חייבת להמשיך לשלם את יתרת החוב. כמו כן, טען נמרצות נציג הבנק בפניי שהוסבר לתובעת טלפונית בזמן אמת על מה מבוססת היתרה ושאף נשלחו לה הודעות בכתב.

נציג הבנק מר יקיר וייס במהלך הדיון חזר וטען שהתובעת אכן קיבלה פירוט מסודר של יתרת ההלוואה והיא בחרה שלא לפרוע אותה במלואה. אין היא יכולה לאור כך להלין אלא על עצמה. טבעי הדבר כאשר בנק לא מקבל תשלומי הלוואה הוא פועל בצורה מקובלת לצורך גביית החוב.

במהלך הדיון חזר מר וייס וטען נמרצות שהתובעת קיבלה פירוט מסודר על יתרת ההלוואה הן בטלפון והן בכתב. במהלך הדיון, נציג הבנק שלף סדרה של מסמכים אשר לא סומנו במהלך הדיון אך אני בדיעבד מסמן אותם כחבילה נ/ 1. מאותם מסמכים ניתן ללמוד שביום 22.12.13 התנהלו שיחות עם התובעת בקשר ליתרת חשבון של ההלוואה ושם פירוט של יתרת הקרן, ריבית, עמלת הסילוק של ההלוואה ואכן הסכום הוא 286,039 ₪. יאמר שלו מסמך זה היה מצורף לכתב ההגנה, ייתכן שלא היינו צריכים לנהל את הדיון. אך לא כך היו פני הדברים.

כמו כן, במסגרת חבילה נ/1, דף דיווח נוסף נכון ליוני 2015 שם פירוט של יתרת החשבון בסך 30,798 ₪ לאחר תשלום שהתובעת ביצעה.

אין סיבה הגיונית מדוע מסמכים אלו לא נשלחו לתובעת לעיון כאשר היא חזרה וביקשה אותם. כמו כן, על אף בקשה חוזרת ונשנית מטעם בית המשפט במהלך הדיון, מר וייס לא יכול היה להציג בפני בית המשפט אישור בכתישוב היתרה שנשלח לתובעת סמוך למועד הפירעון החלקי או בכל מועד אחר.

כמו כן יש לציין שעמדת הבנק בקשר לתחשיב היתרה לא הייתה עקבית. מצד אחד טען מר וייס:
"הבנק לא מחויב לתת תחשיב כלשהו. במידה ויש טענה כלפי יתרות הבנק, תתכבד התובעת ותשלם את יתרת החוב והיא יכולה לטעון כל טענה מול הבנק ובכך תצמצם את נזקיה ותחסוך את זמנו" (עמ' 5 לפרוטוקול שורות 11-12). דהיינו :קודם תשלם רק אחר כך אפשר לשאול שאלות :ייאמר מיד שיש להגדיר טענה זו כטענה חצופה.

לעומת זאת בהמשך נאמר במפורש שנתוני היתרה לסילוק נמסרו לתובעת ולבעלה על ידי שירות הלקוחות.
"הם ביקשו תחשיב על יתרת ההלוואה. אנחנו המצאנו הן טלפונית והן למשלוח לכתובת מגוריהם. הם קיבלו פירוט לכתובתם. אין לי העתק מהמסמך שקיבלו" (עמ' 6 שורות 4-6).

באשר לטענה שהבנק פנה לגורמי אשראי, טענת הבנק היא שאחרי 60 יום שלא בוצע פירעון החוב, הבנק מחויב לדווח על פי חוק נתוני אשראי. לא הובאו פרטים בפני בית המשפט על החוק או על הסעיפים שעליהם הבנק מסתמך בטענה זו.

להשלמת התמונה עליי להוסיף כי התובעת התלוננה מיד בהגשת כתב הגנה שצורפו לכתב ההגנה מסמכים המתיימרים להיות מסמכים הקשורים לעסקה בין הבנק לבין התובעת. אך בדיקת המסמכים מגלה שלא כך הם פני הדברים. התובעת טענה בתשובה לכתב ההגנה שמדובר בזיופים ודרשה דיון על כך. בית המשפט לא אפשר דיון אך יש לציין שנציג הבנק נאלץ להודות במהלך הדיון שהמסמכים שצורפו לכתב ההגנה הם דוגמאות של מסמכים מאותו סוג שהתובעת הייתה צריכה לקבל, אך הם לא מסמכים אותנטיים השייכים לעסקה בין הבנק לבין התובעת וכך התבטא נציג הבנק:
"דוגמאות המסמכים הינם דוגמאות למכתבים שנשלחים ללקוחות" (עמ' 7 שורה 21).

דעת בית המשפט אינה נוחה לאור התנהגות זו, וזאת בלשון המעטה.

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, החלטתי לקבל את התביעה ולהלן הנימוקים לכך:

1. מערכת יחסים בין הבנק לבין התובעת שנובעת מהסכם המשכנתא מחייבת את שני הצדדים לנהוג בדרך מקובלת ובתום לב. כך שני הצדדים מחויבים על פי חוק החוזים. אין ספק שהבנק הפר בגסות את חובתו לנהוג בדרך מקובלת ובתום לב. הדבר התבטא לא רק בסירוב העיקש לספק לתובעת נתוני יתרת החובה, אלא גם בדרך ניהול הדיון כנגדה בפניי. יש לציין שנציג הבנק ניהל את הדיון בתוקפנות ובהתנשאות יתרה, תוך כדי נקיטת עמדה עקשנית גם על כללי סדרי הדין. למשל: התנגד נציג הבנק לכך שבעלה של התובעת ינהל את הדיון במקומה מהטעם שהוא לא לקוח של הבנק. מדובר בהתנגדות סרק. היו דוגמאות אחרות של התנהלות דומה במהלך הדיון. באותה מידה לא היה כל הסבר הגיוני לכך שהבנק לא צירף לכתב ההגנה את חבילת המסמכים נ/1 שבהם הסבר מפורט ומלא של יתרת החוב. גילוי מוקדם כזה היה אולי חוסך את כל הדיון בפניי.

2. אין לקבל עמדת הבנק שהוא אינו מחויב לספק פרטי יתרה לסילוק החוב. יש בסירוב של הבנק, מוסד בנקאי בעל עוצמה וכוח אדיר לעומת התובעת, לספק דיווחים וחישובים המבוקשים על ידי התובעת, הפרה גסה ביותר של חובת הבנק לנהוג בתום לב ובדרך מקובלת. גם בהנחה שהתובעת טעתה כאשר שילמה רק 260,000 ₪ כדי לסלק את החוב, הדבר לא משחרר את הבנק מחובתו. כמו כן, כפי שפירטתי דלעיל, במהלך הדיון דברי נציג הבנק היו מעורפלים מאוד כאשר מצד אחד טען נמרצות שאין לבנק חובה לספק תחשיב ומצד שני טען נמרצות שסופק תחשיב בפירוט החוב לתובעת וכל זאת כאשר אינו יכול להציג בפני בית המשפט ולו מסמך אחד שיצא מהבנק לתובעת שבו פירוט החוב אחרי הפירעון החלקי של ההלוואה.

3. לכן מסקנתי היא שהתנהלות הבנק כלפי התובעת הייתה פגומה, כוחנית ורשלנית ואין להתנהגות זו כל הסבר הגיוני.

4. התובעת עתרה לסך של 5,000 ₪ בתור פיצוי. עליי לציין שלו הייתה מבקשת סכום גבוה יותר, הייתי נוטה להעניק לה. אך בית המשפט אינו מוסמך לתת פיצוי מעבר לעתירת התובעת.

אשר על כן, אני מקבל את התביעה ומחייב את הנתבעות, ביחד ולחוד, לשלם לתובעת סך של 5,000 ₪ ועוד 1,000 ₪ הוצאות הדיון. הסכומים יישאו הפרשי הצמדה וריבית החל מיום הגשת התביעה עד התשלום המלא בפועל.

ניתן היום, י' אב תשע"ה, 26 יולי 2015, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: רבקה יודביץ
נתבע: בנק לאומי לישראל בע"מ
שופט :
עורכי דין: