ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין אגד אגודה שיתופית לתחבורה בישראל בע"מ נגד מנורה חברה לביטוח בע"מ :

בפני כבוד ה שופט יעקב גולדברג

התובעת

אגד אגודה שיתופית לתחבורה בישראל בע"מ

ע"י ב"כ עו"ד לוי

נגד

הנתבעת

מנורה חברה לביטוח בע"מ

ע"י ב"כ עו"ד סביון

פסק דין

תביעה לפיצוי על נזקי רכוש שנגרמו לאוטובוס התובעת, מ.ר. 85-489-01, בתאונת דרכים שהתרחשה ביום 19.5.2011 בחיפה. הנתבעת היא מבטחת משאית, מ.ר. 21-233-70, ונגרר, מ.ר. 80-293-01, שהיה מחובר אליה ביום התאונה. סכום התביעה 32,453 ₪ .

גרסאות הצדדים ורקע ההליכים
1. על פי כתב התביעה, ביום 19.5.2011 עמד אוטובוס התובעת בנתיב השמאלי מבין שני נתיבים המשמשים לפנייה שמאלה. כאשר מופע הרמזור התחלף לירוק, פנה האוטובוס שמאלה כשמימינו, המשאית והנגרר המבוטחים על ידי הנתבעת. על פי כתב התביעה, רכב הנתבעת סטה לפתע לנתיב שבו נסע האוטובוס ועקב כך פגע באוטובוס והסב לו נזק.

2. התובעת צירפה לכתב התביעה דו"ח תאונה פנימי הנושא תאריך 19.5.2011 (יום התאונה) ואת חתימת נהג האוטובוס, מר אבראהים. כמו כן, הגישה התובעת תמונות צבע של זירת התאונה ושל האוטובוס והמשאית, אשר צולמו בסמוך לאחר האירוע. בתמונות ניתן לזהות פגיעה בצדו הימני הקדמי של האוטובוס ובכלל זה פגיעה ב שמשה הקדמית , בדלת הקדמית ובפגוש הקדמי.

3. בכתב ההגנה טענה הנתבעת כי בעת שהמשאית והנגרר עמדו ברמזור אדום לפני פנייה שמאלה הגיח לפתע אוטובוס התובעת והחל לעקוף את רכב התובעת בצומת ופגע בו.

לכתב ההגנה צורפה הודעת ביטוח שאינה נושאת תאריך ואינה חתומה. במהלך הדיון נהג הנתבעת לא ידע לאשר את נסיבות עריכתה ולבקשת ב"כ התובעת ההודעה הוצאה מתיק בית המשפט.

4. יוער, כי בעקבות התאונה נהג האוטובוס פונה באמבולנס לחדר המיון ומאוחר יותר באותו יום שוחרר לביתו.

5. ביום 9.6.15 נשמעו עדי הצדדים. בתחילת הדיון התברר כי כנגד שני הנהגים המעורבים בתאונה הוגש כתב אישום. תיק המשטרה הוגש בהסכמה והצדדים הגישו סיכומיהם בכתב.

עדויות הנהגים
6. נהג האוטובוס, מר אבראהים, העיד כי בצומת שלושה מסלולים, שניים לפנייה שמאלה ואחד (הימני) נסיעה ישר. האוטובוס היה בנסיעה ללא נוסעים וכאשר הגיע לקרבת הצומת עקף רכב פרטי שעמד מאחורי משאית הנתבעת והתכוון לחזור לנתיב האמצעי, אולם כיוון שהבחין שנהג הרכב הפרטי "קצת מבולבל", החליט להישאר במסלול השמאלי ביותר וכשהגיע לקו העצירה בצומת עצר ברמזור האדום. נהג האוטובוס תיאר את התרחשות הדברים לאחר שאור הרמזור התחלף לירוק:

"הרמזור התחלף לירוק. המשאית הי[ת]ה בנתיב האמצעי. הוא התחיל לזוז הראשון כי מדובר בצומת קשה אי אפשר ששני רכבים גדולים יעברו. הוא התחיל בנסיעה וקלטתי שזה לא בסדר. התקדמתי מטר או שניים ועם הגלגל של האוטובוס פניתי [צ"ל – "עליתי"] למדרכה כדי לחמוק ממנו כדי לעבור בשלווה. התחלתי לצפור לו והוא ממש[י]ך חתך את הסיבוב והוא פגע בי בצד ימין של האוטובוס וגרם לי את הנזק. הוא עצר אחרי שהוא סיים את כל היציאה שלו ואני כבר הייתי מטר או שניים בקו העצירה. אני חושב שעליתי על אי התנועה על מנת למנוע את הפגיעה " (עמ' 2 ש' 1 ואילך).

הנהג שלל את טענת ב"כ הנתבעת כי התכוון לחזור לנתיב הימני כדי לעצור בתחנת האוטובוס שאחרי הצומת והדגיש, כי היה בנסיעה "ריקה", כלומר לא אסף נוסעים.

7. נהג הנתבעת, מר אבו חמדה העיד, כי פנה שמאלה בנתיב הימני מבין שני הנתיבים המשמשים לפנייה שמאלה ואז האוטובוס הגיע לצומת במהירות והתנגש בצד האחורי של הנגרר. נהג המשאית העיד כי לא ראה רכב פרטי שנסע מאחוריו, כפי שטען נהג האוטובוס וכי בניגוד לטענת נהג האוטובוס היה הראשון בצומת ולא היתה לפניו משאית נוספת.

חקירת המשטרה וממצאי בוחן התנועה
8. כאמור, דו"ח המשטרה הוגש בהסכמה לאחר ישיבת ההוכחות. בדו"ח המשטרה נכללו, בין היתר, תמונות מן הזירה, הודעות הנהגים במשטרה, כתבי האישום שהוגשו נגד הנהגים וממצאי בוחן התנועה.

9. מדו"ח הבוחן עולה כי נבדקו דיסקות הטכוגרף של כלי הרכב ונמצא כי מהירות המשאית היתה עד 20 קמ"ש וכי באוטובוס הובחן "רטט התנגשותי כאשר האוטובוס במצב עצירה. לפני רטט ההתנגשות היה במהירות עד 20 קמ"ש". ממצאי הבוחן היו כי "כלי הרכב נכנסו לצומת יחד ועברו מרחק של 5 מ'. המשאית עם נגרר פנתה שמאלה שלא בקשת רחבה ובכך הנגרר נכנס בפנייה שמאלה לנתיב נסיעת האוטובוס. האוטובוס נכנס לצומת מנתיב השמאלי כאשר אין סיכוי לעבור בצומת בבטחה לפניה שמאלה במצב זה כאשר [אורך] האוטובוס 12 מ'. בזמן ההתנגשות גם המשאית וגם האוטובוס היו בצומת בתחילת נסיעה שמאלה." הבוחן קבע את מקום ההתנגשות בין כלי הרכב על פי ריכוז מרוכז של שברי זכוכית מהאוטובוס, אשר לא התפזר.

דיון ומסקנות
10. מן הראיות שהוצגו בתיק הגעתי לכל מסקנה כי עיקר האחריות לתאונה רובץ על נהג הנתבעת, אשר לא ביצע את הפנייה בקשת רחבה דיה ובשל כך סטה הנגרר לנתיב השמאלי, שבו נמצא אוטובוס התובעת ופגע בו. יחד עם זאת, אני סבור כי יש להטיל על נהג התובעת מקצת האחריות.

11. מבין שתי הגרסאות, עדיפה בעיני גרסת נהג האוטובוס על גרסת נהג המשאית שאותה מצאתי מגמתית וחמקמקה. כאשר נהג המשאית נשאל אודות הודעת הביטוח ניסה להתנער ממנה, כאשר נשאל אודות חקירתו במשטרה השיב תשובות חמקניות וכאשר נשאל אם ידוע לו שהוגש נגדו כתב אישום השיב בשלילה. כאשר התבקש להסביר את תמונות האוטובוס מהן עולה כי הגלגלים הקדמיים מוטים באופן חד לשמאל השיב "כשהגיעו מאגד והחל לצלם וכל מיני שטויות. אני לא יודע אם סובבו את [גלגלי] האוטובוס" (עמ' 7, ש' 7).

גרסת נהג האוטובוס מקובלת עלי ברובה, למעט לעניין הכניסה לצומת, כמפורט בהמשך.

12. שני ממצאים נוספים שנזכרו בדו"ח בוחן התנועה מוסיפים משקל רב לטענות התובעת. הבוחן מצא, כי המשאית פנתה שמאלה שלא בקשת רחבה וכי עקב כך, במהלך הפנייה סטה הנגרר לנתיב נסיעת האוטובוס. ממצא נוסף התומך בגרסת התובעת מתייחס לבדיקת מכשירי הטכוגרף בשני כלי הרכב. הממצא, לפיו באוטובוס הובחן "רטט התנגשותי כאשר האוטובוס במצב עצירה. לפני רטט ההתנגשות היה במהירות עד 20 קמ"ש", מדבר בעד עצמו ושולל את גרסת נהג המשאית לפיה האוטובוס הגיע לצומת במהירות.

13. באשר לטענת נהג האוטובוס כי התכוון לתת למשאית לסיים את הפנייה ורק אחר כך התכוון להיכנס לצומת, הרי שגרסה זו אינה עולה בקנה אחד עם הממצא של בוחן התנועה, לפיו שני כלי הרכב נכנסו לצומת ועברו מרחק של חמישה מטר.

14. הגרסה המסתברת ביותר היא כי נהג האוטובוס החל להיכנס לצומת בטרם נהג המשאית השלים את הפנייה. משהבין כי הנגרר עומד לפגוע בו, צפר וניסה לחמוק קדימה ושמאלה ועלה על אי התנועה, ואז נפגע מן הנגרר אשר סטה ממסלולו עקב פניית המשאית בקשת שלא היתה רחבה דיה. תרחיש זה מסתבר יותר עם ממצאו של הבוחן, על פי מיקום שברי הזכוכית, כי כלי הרכב נכנסו לצומת ועברו מרחק של חמישה מטרים ו עם התמונות שצולמו בזירת התאונה בסמוך לאחר התאונה, מהן ניתן לראות את הגלגל הקדמי השמאלי מוטה חדות לכיוון שמאל, בצמוד לאי התנועה.

15. ניתן אפוא לקבוע כי האחריות העיקרית להתרחשות התאונה רובצת על כתפי נהג המשאית.

אשם תורם
16. עיקר האחריות לתאונה רובץ, כאמור, על כתפי נהג המשאית. יחד עם זאת, ניכר כי גם נהג האוטובוס התרשל בכך שהחל להיכנס לצומת מן הנתיב השמאלי ביותר ולא מן הנתיב האמצעי, בטרם המשאית פינתה את הצומת.

חוקר התאונות מצא כי "האוטובוס נכנס לצומת מהנתיב השמאלי כאשר אין סיכוי לעבור בצומת בבטחה לפניה שמאלה במצב כאשר אורך האוטובוס 12מ' ". כזכור, החוקר מצא, כי התאונה התרחשה כחמישה מטרים בתוך הצומת.

נהג האוטובוס היה מודע היטב לפוטנציאל הסיכון הגלום בכניסה לצומת בטרם המשאית פינתה את הצומת. נהג האוטובוס העיד כי "מדובר בצומת קשה ואי אפשר ששני רכבים גדולים יעברו".

לו היה נהג האוטובוס נמנע מלהיכנס לצומת לצורך הפנייה שמאלה מן הנתיב השמאלי עד השלמת פינוי הצומת על ידי המשאית, היתה התאונה נמנעת. אני מעריך את אחריותו של נהג האוטובוס לקרות התאונה בכ- 30%.

17. אני קובע אפוא כי הנתבעת אחראית לפיצוי התובעת בגין 70% מנזקה.

גובה הנזק
18. סכום התביעה הוא, כאמור, 32,453 ₪ והוא מורכב מתביעה לפיצוי בגין נזק ישיר (ללא מע"מ) בסך 18,198 ₪, שכר טרחת שמאי (לא כולל מע"מ) בסך 1,700 ₪, הפסד הכנסות עקב השבתת האוטובוס למשך שבעה ימים לשם תיקונו בסך 8,925 ₪, עלות גרירה בסך 880 ₪ והפרשי הצמדה וריבית בסך 2,750 ₪.

19. הנתבעת חולקת על גובה התביעה, בין השאר לעניין רכיבי ההשבתה ושכר טרחת השמאי.

20. יש ממש בטענת הנתבעת כי התובעת לא הוכיחה את רכיב ההשבתה, לא כל שכן כאשר ההשבתה הנטענת היא לפרק זמן של שבעה ימים וכאשר לרשות התובעת עומדת אוטובוסים רבים .

באשר לשכר טרחת השמאי בסך 1,700 ₪, שכר טרחה זה נראה אכן גבוה. התובעת אכן צירפה מסמך פנימי של חיוב שכר טרחה. ככל שעלותו של שמאי פנימי יקרה משמעותית מעלות שמאי חיצוני, הרי היה על התובעת לשכור שירותי שמאי חיצוני ולחלופין לתבוע שכר טרחת שמאי בהתאם לשכר הטרחה הנהוג בשוק. הערכה לפיה שכר הטרחה הראוי הוא בסכום של 1,200 ₪ נראית לי הוגנת ונכונה ואפשר שאף מיטיבה במקצת עם התובעת.

באשר לרכיב ההצמדה והריבית, רכיב זה מתייחס לסכום הכולל גם את הפסדי ההשבתה שלא הוכחו. רכיב הריבית וההצמדה ייפסק בהתאם לנזקים שהוכחו.

התובעת הוכיחה אפוא את הנזקים באים: נזק ישיר בסך 18,198 ₪, שכר טרחת שמאי בסך 1,200 ₪ ועלות גרירה בסך 800 ₪ ובסך הכל 20,198 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית.

הנתבעת אחראית לפיצוי התובעת בשיעור 70% מסך הנזק המוכח, דהיינו 14,139 ₪, בצירוף הפרשי הצמד ה וריבית כדין.

סיכום
21. הנתבעת תשלם לתובעת את הסכומים הבאים:
(1) סך 14,139 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 19.5.2011;
(2) הוצאות משפט (כולל דמי טרחת העד ואגרות בית המשפט) בסך 1,500 ₪;
(3) שכר טרחת עורך דין בסך 1,250 ₪ בתוספת מע"מ כחוק.

הסכומים ישולמו בתוך 30 יום. כל סכום שלא ישולם יישא ריבית והצמדה כדין מיום מתן החלטה זו.

המזכירות תודיע לצדדים.

ניתן היום, י' אב תשע"ה, 26 יולי 2015, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: אגד אגודה שיתופית לתחבורה בישראל בע"מ
נתבע: מנורה חברה לביטוח בע"מ
שופט :
עורכי דין: