ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין שחר שמש נגד המוסד לביטוח לאומי :

26 יולי 2015
לפני: כבוד השופטת מיכל נעים דיבנר

התובע:
שחר שמש
ע"י ב"כ עו"ד אילנה וילקומיר

-
הנתבע:
המוסד לביטוח לאומי
ע"י המחלקההמשפטית - עוה"ד עדי וידנה

החלטה

פתח דבר
ביום 9.11.11 הגיש התובע לנתבע שתי תביעות להכרה בליקויים הנטענים בכתפיו וב ברכיו כפגיעות בעבודה, על דרך המיקרוטראומה, בשל עבודתו כשחקן כדורגל. הנתבע דחה את התביעות במכתביו מיום 20.9.12 בהיעדר הוכחת קיומם של אירועים תאונתיים זעירים תוך כדי ועקב העבודה, אשר גרמו לכאבים הנטענים על ידי התובע. עוד נטען, שלא הוכח קשר סיבתי בין הליקויים הנטענים בכתפיו ובברכיו של התובע לבין תנאי עבודתו. כנגד החלטות אלה הוגשה התביעה בתיק בל 37111-09-13.
ביום 10.8.12 הגיש התובע לנתבע תביעה לתשלום דמי פגיעה בגין בקע מפשעתי בו לקה, לטענתו, כתוצאה מתאונת עבודה שאירעה לו ביום 2.3.12 (נת/1). הנתבע דחה את התביעה במכתבו מיום 18.11.12 בנימוק, כי הופעת הבקע ביום 2.3.12 לא היתה כתוצאה ממאמץ בלתי רגיל בעבודתו של התובע, כנדרש בסעיף 84 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995 (להלן – החוק). כנגד החלטה זו הוגשה התביעה בתיק בל 36734-09-13.

ההליך שבפני בפתח דיון ההוכחות מיום 1.12.14 הודיעו הצדדים על הסכמתם לאיחוד התיקים, משמדובר בשתי תביעות של אותו התובע ובגין אותה העבודה; לפיכך הוריתי על איחוד התיקים (עמ' 3, ש' 14).
בדיון מיום 1.12.14 נשמעו בפני עדויות התובע והעדים מטעמו: מר משה פרג', מאמן השוערים בקבוצת הכדורגל בית"ר שמשון ת"א (להלן – הקבוצה), בה שיחק התובע במועד הרלבנטי לתביעה ומר אלון סולטן, שחקן כדורגל בקבוצה במועד הרלבנטי (להלן – מאמן השוערים וסולטן בהתאמה). כל העדים הגישו את עדותם הראשית בתצהיר ונחקרו בפני בחקירה נגדית. הנתבע לא העיד עדים מטעמו.
הצדדים סיכמו את טענותיהם בכתב, הן לעניין התביעה למיקרוטראומה והן לעניין הבקע המפשעתי.
עובדות המקרה, כפי שהן עולות מחומר הראיות
התובע, יליד 1976, שחקן כדורגל בתפקיד של שוער במקצועו ובמועד הרלבנטי לתביעה שיחק בליגה הלאומית בקבוצת בית"ר ת"א.
בין הגילאים 8 עד 18 שיחק התובע בקבוצות ילדים ונוער, בתפקיד של שוער. החל משנת 1995 שיחק התובע באופן מקצועי בליגת הבוגרים ובחמשת השנים האחרונות להעסקתו (מ- 2007) שיחק התובע בקבוצת בית"ר ת"א (סע' 2 לתצהיר התובע).
במסגרת תפקידו כשוער הקבוצה עבר התובע אימונים יומיומיים, 5 פעמים בשבוע, למשך כשעתיים כל אימון. בנוסף, השתתף התובע פעם בשבוע במשחק עם קבוצה יריבה (נת/3, ש' 4-5; עמ' 6, ש' 16-18; עמ' 8, ש' 4; עמ' 10, ש' 12).
אימון השעתיים כלל את הפעולות הבאות: שיחת קבוצה 2-3 דקות, ריצת חימום מסביב למגרש כ- 10 דקות, מתיחות, תרגילי תנועה כ- 10 דקות, אימון שוערים כשעה ואימון קבוצתי הכולל מספר תרגילים ולאחר מכן "משחקון" במשך כ-20 דקות (נת/3, ש' 27-30; מעמ' 6 ש' 16 עד עמ' 7, ש' 22).
התובע עבר כאמור אימונים קבוצתיים 5 פעמים בשבוע, כאשר במהלכם בעטו שחקני הקבוצה אל עבר השער שרוחבו 7.5 מטר והתובע נדרש ל"העיף את עצמו" באוויר לגובה, מתח את ידיו לכיוון הכדור ונחת על ברכיו או על כתפיו או על שניהם בנפילה מאוזנת כדי לתפוס את הכדור ולמנוע את כניסתו לשער; לאחר מכן התקיים כאמור "משחקון" משך כ- 20 דקות (סע' 5 לתצהיר התובע; עמ' 7, ש' 17-22).
בסמוך לפני האימונים הקבוצתיים, נערכו לתובע ולשוער המשני גם אימוני שוערים, כ- 4 פעמים בשבוע, עם מאמן השוערים. במהלך כל אימון שוערים התובע היה רץ, קופץ, מזנק ונופל על ברכיו עשרות עד מאות פעמים בכל אימון. האימון כלל כ- 30 ניתורים לגובה, כ- 70 נפילות לכל צד לדשא בגבהים ובעוצמות שונות ובנוסף כ- 30 בעיטות כדור בעוצמות שונות (נת/3, ש' 6-8; סע' 4 לתצהיר התובע; החל מעמ' 6, ש' 28 עד עמ' 7, ש' 9; סע' 4 לתצהיר מאמן השוערים). אימון השוערים נמשך כשעה, אולם האימון בוצע לסירוגין על ידי התובע והשוער המשני, כך שהתובע התאמן בממוצע כמחצית השעה (עמ' 7, ש' 24-31).
נוסף לאימוני הקבוצה והשוערים, התובע נדרש גם להתאמן באופן אישי בחדר הכושר לחיזוק שריריו ומבצע תרגילים עם כדור, דילגיות ומושכות במגרש (סע' 4 לתצהיר התובע; סע' 5 לתצהיר מאמן השוערים; עמ' 8, ש' 8-14).
כאמור, פעם בשבוע התקיים משחק עם קבוצה יריבה, כאשר לפני כל משחק נערך חימום במהלכו התובע ביצע מספר ריצות קצרות, מתיחות, אימון קצר מול מאמן השוערים שכלל ניתורים, נפילות, זינוקים לגובה – אימון שהיה כרוך בנפילות רבות ולעיתים אף פציעות (סע' 7 לתצהיר התובע).
לטענת התובע, בשנת 2009 לערך החל לסבול מבעיות וכאבים בברכיים ובשנת 2010 לערך החל לסבול בהדרגה מכאבים ועייפות במפרקים של הכתף. לפני כל אימון התובע נהג לעשות עיסויים עם משחות והחל ליטול כדורי וזריקות "וולטרן" באופן קבוע, יום לפני המשחק. התובע קיבל את כל הטיפולים על ידי פיזיותרפיסט הקבוצה. לאחר האימונים התובע נהג לשים קרח על ברכיו ולעיתים גם על כתפיו, למרוח משחות משככי כאבים ובביתו נהג התובע להשתמש בכריות חימום לברכיו (נת/3, ש' 9-14, 35-36, 44-45; סע' 8 לתצהיר התובע).
בתאריך 2.3.12, יום שישי בשבוע, במהלך משחק שגרתי, ניגש התובע לבעוט "בעיטת 5 מטר", אותה הוא בועט למצער 10 פעמים בכל משחק; התובע ביצע ריצה קצרה של כ- 5 מטר לעבר הכדור ובעט בו בחוזקה למרכז המגרש, כשלפתע חש כאב חד במפשעה מצד ימין; התובע התיישב על הדשא, המשחק נעצר ומעסה הקבוצה ניגש לתובע וניסה לטפל בו (להלן – האירוע). אין חולק כי המשחק התחדש לאחר מספר דקות והתובע המשיך לשחק עד לסיום המשחק הגם שלטענתו היה "מוגבל". מיד בתום המשחק שם התובע לטענתו קרח באזור המפשעה ונח בביתו במהלך סוף השבוע, תוך נטילת משככי כאבים מתוך סברה שמדובר במתיחת שריר. ביום שבת לא התקיים אימון וכבר ביום ראשון, 4.3.12, הופנה התובע על ידי מנכ"ל הקבוצה למכון פיזיותרפיה שעובד עם מועדון הכדורגל לבירור ויעוץ לגבי חומרת הפציעה, שם נבדק התובע והומלץ לו על מנוחה למשך שבועיים.
במהלך השבועיים האמורים התובע המשיך להגיע לאימוני ולמשחקי הקבוצה, אם כי לטענתו שיחק לאחר קבלת זריקה; משלא חלפו הכאבים הופנה התובע למומחה פציעות ספורט שנתן לתובע טיפול תרופתי ומנוחה מוחלטת למשך שבועיים, במהלכם התובע לא התאמן, אולם כן המשיך להשתתף במשחקי הקבוצה לאחר קבלת זריקה. משלא חלפו הכאבים, בוצע לתובע ביום 22.4.12 צילום אולטרא-סאונד ו הוא אובחן לטענתו כסובל מבקע מפשעתי דו צדדי, עם רגישות מימין (נת/2, מעמ' 1, ש' 5 עד עמ' 2, ש' 4 וכן בש' 11-14; סע' 2-7 לתצהיר).
התובע עבר ניתוח לתיקון בקע דו-צדדי בתאריך 17.5.12, הכל כעולה מהחומר הרפואי שצורף ולא שיחק בשלושת המשחקים האחרונים של הקבוצה (נת/2, עמ' 2, ש' 4-6; סע' 8 לתצהיר).
ביום 31.5.13 פוטר התובע מעבודתו בקבוצה, לטענתו על רקע מצבו הרפואי (סע' 9 לתצהיר).
התובע מייחס את הפגיעות הנטענות בכתפיו ובברכיו לתנאי עבודתו כשוער כדורגל במהלך שנים רבות, על דרך המיקרוטראומה; ואילו את הבקע המפשעתי בו לקה, לאירוע בעבודתו מיום 2.3.12.
התובע מועסק כיום בתפקיד אחזקה בחברת החשמל, תפקיד שאינו דורש לטענתו פעילות פיזית, בה הוא מוגבל (סע' 12-13 לתצהיר).
טענות הצדדים
בסיכומיו, טען התובע כי יש לקבל את תביעתו להכרה ב בקע המפשעתי בו לקה ביום 2.3.12 כפגיעה בעבודה, שכן מעדות התובע הנתמכת בתיעוד הרפואי ובעדי התביעה עלה, כי הופעת הבקע באה תוך כדי ניסיון התובע לבעוט בעיטת 5 מטר ביום גשום; עוד הוכח כי התובע לא התאמן תקופה לאחר הפציעה אלא רק הגיע למפגש של הקבוצה על פי נהלי הכדורגל ולא השתתף באימונים; וכן הוכח כי התובע נזקק לטיפול רפואי מיד לאחר הפציעה – כשתנאי זה למעשה אף לא עמד במחלוקת. משעלה בידי התובע להוכיח את התקיימות דרישות החוק, יש לקבל תביעתו להכרה בבקע המפשעתי ממנו הוא סבל כפגיעה בעבודה.
עוד ביקש התובע להכיר בליקויים בברכיו ובכתפיו כפגיעות בעבודה על דרך המיקרוטראומה, זאת משהוכח כי התובע התאמן במשך כ- 20 שנה, כל יום למשך שעתיים לפחות, במהלכם היה מזנק, נופל על ברכיו, כתפיו ומרפקיו במכוון, כחלק מאימון שגרתי, באופן חוזר ונשנה.
מנגד, טען הנתבע בסיכומיו כי דין התביעה להכרה ב בקע המפשעתי כפגיעה בעבודה להידחות כבר בשלב העובדתי, משלא הוכיח התובע כי הופעת הבקע ביום 2.3.12 היתה כתוצאה ממאמץ לא רגיל בעבודה, מה גם שהתובע לא הפסיק את עבודתו כנדרש בחוק. הנתבע ביקש להעדיף את גרסתו הראשונית של התובע, כפי שהופיע ה בטופס התביעה ובהודעה לחוקר הנתבע ואשר ניתנ ה באופן ספונטני לפני שהתובע היה מודע למשמעותן המשפטית של דבריו, על פני הגרסה המאוחרת ו"המשופצת" שהעלה התובע לראשונה בדיון המוקדם, לפיה פציעתו נגרמה כתוצאה ממאמץ בלתי רגיל ביום גשום ו אשר לאחריה התובע הפסיק את עבודתו כנדרש בהוראת החוק.
כמו-כן ביקש הנתבע לדחות את התביעה להכרה בליקויים הנטענים בכתפיו ובברכיו של התובע, שכן לא ה ונחה תשתית עובדתית מתאימה לפגיעה בעבודה, על דרך המיקרוטראומה. לדידי הנתבע, מדובר בעבודה מגוונת ביותר, כאשר התנועות הספציפיות החוזרות ונשנות בתדירות גבוהה וברצף בוצעו לפרק זמן קצר ביותר, למשך כחצי שעה ולסירוגין בין התובע לבין השוער המשני.
דיון והכרעה
א. התביעה להכרה בבקע המפשעתי
המסגרת הנורמטיבית
סעיף 84 לחוק קובע תנאים מצטברים להכרה בבקע מפשעתי כפגיעה בעבודה, בזו הלשון:
"אין רואים בבקע מפשעתי כתוצאה מפגיעה בעבודה אלא אם כן -
(1) הופעת הבקע באה תוך כדי העבודה כתוצאה ממאמץ לא רגיל או עקב פגיעה במישרין באזור קיר הבטן;
(2) עקב הופעת הבקע הפסיק המבוטח את עבודתו וקיבל טיפול רפואי תוך 72 שעות מהופעת הבקע;
(3) הודעה על התקף כאבים עקב הבקע נמסרה למוסד או למעביד תוך 72 שעות מהופעתם..."
סעיף חוק זה "נועד לצמצם את מספר המקרים בהם בקע מפשעתי יוכר כפגיעה בעבודה על ידי קביעת תנאים המצביעים על הזיקה בין מאמץ לא רגיל או פגיעה בקיר הבטן במהלך העבודה לקרות הבקע" (עב"ל (ארצי) 53/08 ליאוניד ברלכיס – המוסד לביטוח לאומי, מיום 2.10.08); הטעם לכך הינו כי בקע מפשעתי נוטה להתפתח במשך זמן רב ועשוי להיגרם על ידי גורמים שונים, שאינם בהכרח קשורים לעבודה (שם).
התנאים המנויים בסעיף 84 לחוק הינם מצטברים, כאשר די באי עמידה באחד מהם, כדי שהבקע לא יוכר כתאונת עבודה.
באשר ל"מאמץ לא רגיל", נפסק לא אחת כי מונח זה מתייחס באופן סובייקטיבי לנפגע עצמו, משום שהבקע מופיע בגופו של אדם מסוים על רקע מצבו של אותו אדם, והמאמצים שהוא רגיל להם וסטייה מהם היא העלולה לגרום להופעת הבקע המפשעתי. עוד נפסק, כי יש לתת משקל רב לתדירות המאמץ, לצורך הקביעה אם מאמץ הוא רגיל או בלתי רגיל (עב"ל (ארצי) 368/97 דוד לייב פנטנוביץ – המוסד לביטוח לאומי, פד"ע לה 561 (1999)).
באשר להפסקת העבודה, "התנאי הוא ש"עקב" הופעת הבקע, הפסיק המבוטח את עבודתו. לשון אחר – צריך שהופעת הבקע תגרום להפסקת העבודה. אם נתקיים תנאי זה, היינו אם עקב הופעת הבקע הופסקה העבודה או לאו, תלוי בעובדות ובנסיבות" (דב"ע (ארצי) לד/0-31 מוריס בסיס – המוסד לביטוח לאומי, פד"ע ה 161). אולם, די בכך שהמבוטח לא הפסיק את עבודתו עקב הופעת הבקע המפשעתי, גם אם המשיך בעבודתו תוך כדי כאבים, על מנת שתביעתו להכרה בבקע כפגיעה בעבודה, תידחה (עב"ל (ארצי) 9937-09-10 אהרון הרצל – המוסד לביטוח לאומי, מיום 26.6.11, להלן – עניין הרצל).
מן הכלל אל הפרט
המחלוקת בין הצדדים נטושה בשאלה אם הבקע המפשעתי הופיע כתוצאה ממאמץ לא רגיל בעבודת התובע ביום 2.3.12; ואם עקב הופעת הבקע, התובע הפסיק את עבודתו כדרישת סעיף 84(2) לחוק. להלן אבחן שאלות אלו.
א. מאמץ לא רגיל
אין חולק כאמור כי התובע, שחקן כדורגל במקצועו, בתפקיד של שוער מגיל 8, כאשר החל משנת 1995 התובע שיחק באופן מקצועי בליגת הבוגרים. במסגרת תפקידו כשוער, עובר התובע לטענתו אימונים יומיומיים וכן משתתף, אחת לשבוע, במשחקים מול קבוצה יריבה, כאשר חלק מעבודתו השגרתית של התובע היה לבעוט בכדור 'בעיטת 5 מטרים'.
בטופס התביעה (נת/1) ציין התובע כי נפגע ביום 2.3.12 בשעה 16:30 וכך תיאר את נסיבות פגיעתו:
"שוער כדורגל מקצוען במהלך המשחק חש כאבים חדים וכואבים באזור בטן תחתונה לכיוון המפשעות."
בהודעתו לחוקר הנתבע, תיאר התובע את פגיעתו ביום 2.3.12 בזו הלשון (נת/2, עמ' 1 ש' 5 – 12, ההדגשות אינן במקור, מ.נ.ד.):
"היה לי משחק יום שישי נגד הפועל ירושלים, והייתה לי בעיטת 5 מטר, שזו בעיטה שהשוער בועט אחרי שהכדור יוצא החוצה ואני מניח את הכדור על קו הרחבת ה5 ואז לוקח מרחק של ריצה קצר של כ- 5 מטר בערך ואז אני רץ לכדור ובועט אותו חזק למרכז המגרש, ואחרי שעשיתי את זה הרגשתי פתאום כאב חד במפשעה בצד ימין כיוון למעלה, ובאותו רגע ישבתי ואני לא זוכר באיזה שלב של המשחק הרגשתי את הכאבים אבל התיישבתי על הדשא ואז עצרו את המשחק והמעסה של הקבוצה רץ אלי והוא בדק אותי ואמרתי לו מה אני מרגיש והוא ניסה לטפל בי למרות שלא היה לו מה לעשות ואז המשחק התחדש ואני המשכתי לעמוד שוער למרות שהייתי מוגבל וסיימתי את המשחק ...".
בהמשך ההודעה, שלל התובע קבלת מכה בבטנו במהלך המשחק או בסמוך לפניו; וכשנשאל התובע במפורש באשר לחריגות "בעיטת ה-5" ו/או לחריגות אותה בעיטה ספציפית שלטענתו הופעת הבקע ביום 2.3.12 היתה כתוצאה ממנה – השיב בשלילה כדלקמן (נת/2, עמ' 2, ש' 11-14):
"ש. האם בעיטת ה- 5 היא מבחינתך דבר חריג?
ת. לא, זה דבר קבוע שאני עושה כל משחק מינימום 10 פעמים.
ש. האם באותה בעיטה ספציפית שהרגשת את הכאבים היה משהו חריג?
ת. הייתה בעיטה רגילה בכל שאר הבעיטות."
בכתב התביעה, כל שציין התובע לגבי האירוע היה כדלקמן (סע' 2):
"בתאריך 2/3/12 במהלך משחק כדורגל מול קבוצת הפועל ירושלים במסגרת הליגה הלאומית כשוער חש כאבים חזקים באיזור בטן תחתונה, בהמשך אובחן בקע טבורי דו"צ" (הכוונה לבקע מפשעתי, עמ' 1, ש' 11).
לעומת זאת, בדיון המוקדם (עמ' 1, ש' 12-16) ובתצהירו, הציג התובע גרסה חדשה ושונה באשר לנסיבות האירוע מיום 2.3.12, כדלקמן (סע' 2-4, ההדגשות הוספו, מ.נ.ד.):
"2. בתאריך 2.3.12 במהלך משחק שגרתי, נגשתי לבעוט בעיטת 5 מטר, כפי שאני בועט מספר פעמים במהלך כל משחק כדבר שבשגרה, אך לרוע מזלי הבעיטה הספציפית נשוא תביעה זו, הייתה שונה וזאת בהמשך לפירוט שלהלן.
3. ביום המשחק, בתאריך הנ"ל תנאי המגרש היו בוציים, עקב גשמים בלתי פוסקים שירדו במהלך המשחק באותו יום. הנחתי את הכדור כפי שצריך על קו ה- 5 מטר והלכתי מספר צעדים לאחור בכדי לפתוח במאמץ לכיוון הכדור, בזמן שנחתי (כך במקור, מ.נ.ד.) רגל שמאל התומכת לצידו של הכדור, כפי שבועטים כולם וגם אני בדרך כלל, עקב תנאי המגרש והגשם רגל שמאל התומכת החליקה בזמן הנפת רגל ימין לבעיטה. הבעיטה נבעתה (כך במקור, מ.נ.ד.) תוך כדי החלקה, גופי קיבל זווית לא רצויה ולמרות ניסיון לשמור על שיווי משקל, החלקתי ונפלתי כאשר רגליי נפסקו.
4. בעקבות נפילתי השופט עצר את המשחק, כאשר אני נמצא על הקרקע עם כאבים חזקים באזור המפשעה הימנית. טופלתי על ידי מעסה הקבוצה מספר דקות, ולאחר מכן קיבלתי החלטה לנסות לחזור למשחק למרות הכאבים העזים, וזאת עקב היותי קפטן הקבוצה והשוער."
בחקירתו הנגדית, שב התובע על הגרסה שהציג בתצהירו באשר לנסיבות פגיעתו, כדלקמן (מעמ' 4, ש' 15 עד עמ' 5, ש' 2, ההדגשות הוספו, מ.נ.ד.):
"ש. החוקר שאל אותך מה קרה ואתה מספר שהיית צריך לבעוט בעיטת 5 מ' וכו'. מקריא לך משורה 7 ואילך. בעטת בכדור הרגשת כאבים והתיישבת?
ת. לא.
ש. אז מה שספרת לחוקר לא היה נכון?
ת. אני אספר לך בדיוק. רצתי לבעיטת 5 מ'. היה יום גשום. הרגל המייצבת שלי היא רגל שמאל. הרגל החליקה לי. נפתחו לי הרגליים בצורה של שפגט כזה של תנועה לא רציונלית שלי. בדרך כלל זה לא קורה. הרגל מתייצבת ואתה בועט. ברגע שזה קרה לי מתחתי את אזור המפשעה. הרגליים נפתחו לי. זה היה לפני הבעיטה אבל המשכתי את התנועה ובצעתי את הבעיטה בתנועה לא רגילה. המשחק נעצר. לא יודע איפה הלך הכדור. הספקתי לפגוע בו אבל בצורה שלומיאלית.
ש. לחוקר לא ספרת את זה?
ת. זה מה שקרה לי.
ש. מה שאתה מספר פה עכשיו לא מופיע בהודעה לחוקר ששאל אותך מה קרה בדיוק. איפה ההחלקה ושירד גשם וכל הספורים האלה?
ת. לא יודע. פציעה כזאת לא קורית לי כל הזמן.
ש. למה בתצהירך לראשונה יש סיפור שירד גשם אותו יום ועל זה שהרגליים שלך בצעו פיסוק לא רצוני ונפלת?
ת. עצם זה שבאירוע הנקודתי הזה נפצעתי. אולי הוא לא שאל אותי.
ש. למה הסיפור של הגשם ושל הנפילה מופיע לראשונה רק בתצהיר?
ת. כי הגעתי לחקירה וספרתי את הסיפור באופן כללי לא שאלו אותי את הפרטים."
בהמשך חקירתו הנגדית העיד התובע, כי בעיטת ה- 5 מטרים אינה חריגה ביחס לעבודתו הרגילה, שכן התובע מבצע אותה 5 עד 10 פעמים בכל משחק ואף יותר (עמ' 5, ש' 17-18).
סולטן אישר בעדותו כי במשחק מיום 2.3.12 ירד גשם ו"המגרש היה בוצי" וכך העיד באשר לנסיבות הפגיעה (עמ' 11, ש' 21-28):
"היו משחקים שאני זוכר. כי אני זוכר את הפציעה של שחר (התובע) שנבעה מזה שירד גשם כי המגרש היה בוצי. אני זוכר שהוא נפצע. חלק מזה שהוא החליק זה בגלל המגרש הבוצי. לכן אני זוכר שהיה גשם אותו יום."
ובהמשך עדותו הוסיף (עמ' 12, ש' 12-14):
"כשקרתה הפגיעה דווקא ראיתי באותו רגע. הוא בא לבעוט את הכדור. החליק. אני רואה בן אדם בא לבעוט בעיטה רגילה כמו ששוער בועט והבן אדם החליק. לא זוכר לאיזה כיון הוא החליק. המשחק נעצר. טיפלו בו. לא זוכר איך זה קרה."
לאחר שנתתי דעתי למכלול הראיות והעדויות, הגעתי לכלל מסקנה כי לא עלה בידי התובע להוכיח כי הופעת הבקע ביום 2.3.12 היתה כתוצאה ממאמץ לא רגיל בעבודתו. ואבאר.
גרסת התובע באשר לנסיבות פגיעתו כלל לא היתה עקבית, כאשר מהודעתו לחוקר הנתבע (נת/2) עלה בבירור, כי הופעת הבקע ביום 2.3.12 לא היתה כתוצאה ממאמץ לא רגיל בעבודה, שכן עבודת התובע היתה כרוכה במאמץ גופני ובעת האירוע התובע עסק בעבודתו השגרתית, משחק כדורגל, שבמהלכה נהג התובע לבעוט בעיטת 5 מטרים כ- 10 פעמים ואף יותר.
התובע נשאל במפורש על ידי חוקר הנתבע אם הבעיטה הספציפית אותה ביצע בעת הפגיעה היתה חריגה ביחס ליתר בעיטות ה- 5 מטרים אותם הוא מבצע כדבר שבשגרה והשיב, כי " הייתה בעיטה רגילה בכל שאר הבעיטות" (נת/2, עמ' 2, ש' 13-14); עוד מסר התובע בהודעתו לחוקר הנתבע, כי הכאבים במפשעה הופיעו במפתיע מיד לאחר הבעיטה וכתוצאה מכך התיישב התובע על הדשא. לעומת זאת, בתצהירו ובחקירתו הנגדית הציג התובע גרסה חדשה ושונה לפיה כתוצאה מתנאי המגרש הבוצי והגשום, רגלו החליקה, רגליו נפתחו בצורה קיצונית ונמתח אזור המפשעה, כאשר כל זה קרה " לפני הבעיטה" וכתוצאה מכך הבעיטה נבעטה תוך כדי החלקה, התובע איבד את שיווי משקלו, החליק ונפל (סע' 3 לתצהיר; עמ' 4, ש' 19-24). גרסתו המאוחרת והשונה של התובע, אשר לא היה לה זכר בהודעה לחוקר הנתבע ואף לא בכתב התביעה – לא הותירה עלי רושם אמין דיו בכדי שאעדיף אותה על פני גרסתו הראשונה . התובע העיד כי "פציעה כזאת לא קורית לי כל הזמן" (עמ' 4, ש' 29) ולכן מצופה היה מהתובע לתאר את נסיבות פגיעתו בפני החוקר, קל וחומר עת הוא נשאל במפורש באשר לחריגות הבעיטה הספציפית אותה ביצע.
הלכה פסוקה היא כי בית הדין רשאי להעדיף דברים שנאמרו בהודעה לחוקר הנתבע על פני גרסה שנמסרה במועד מאוחר יותר, במהלך ניהול ההליך המשפטי, זאת מאחר ובהודעה הראשונית התובע לא היה מודע עדיין לתוצאות המשפטיות של דבריו, בעוד שגרסה מאוחרת יותר הינה לא אחת גרסה משופרת ש"שופצה" לצורך הדיון המשפטי (ראה: דב"ע (ארצי) מח/ 42-0 ורטנסקי מיכאל – המוסד לביטוח הלאומי, פד"ע יט 471 (1988); דב"ע (ארצי) מא/0-72 פרידמן – המוסד לביטוח לאומי, פד"ע י"ב, 309).
על יסוד כל האמור עדיפה בעיני גרסתו הראשונה של התובע, כפי שעלתה בהודעתו לחוקר הנתבע אשר ממנה עלה במפורש כי הופעת הבקע כלל לא היתה כתוצאה ממאמץ יוצא דופן או חריג בעבודת התובע.
הגם שדי באי התקיימות התנאי של הוכחת מאמץ יוצא דופן לדחיית התביעה להכרה בבקע המפשעתי, אשר פקד את התובע ביום 2.3.12 כתאונת עבודה – אפנה להלן לבחינת טענות הצדדים באשר לדרישת הפסקת העבודה, כאמור בהוראת סעיף 84(2) לחוק.
ב. הפסקת העבודה
בעניין עב"ל (ארצי) 189/06 דונאיץ – המוסד לביטוח לאומי, מיום 31.1.07 התייחס בית הדין הארצי לעבודה לדרישת הפסקת העבודה, בזו הלשון:
"13. ... לעניין הדרישה להפסקת עבודה, נוקט החוק לשון "הפסיק המבוטח את עבודתו". לכאורה מכוון החוק להפסקת עבודה מיידית ומלאה, אלא שהפסיקה ריככה קימעא את לשון החוק: הלכה היא שהחוק אינו דורש שהעבודה תופסק מייד דווקא ודי שהמבוטח הפסיק את עבודתו "עקב" הופעת הבקע, אף זמן מה לאחר הופעתו (ד"ר י. קובובי, שם, בעמוד 60).
אשר להיקפה של הפסקת העבודה, נפסק כי גם הפסקה חלקית יכולה לקיים את התנאי הקבוע בחוק להפסקת עבודה (ד"ר י. קובובי, שם, שם) ובסופו של דבר ייבחן כל עניין על פי נסיבותיו המיוחדות.
בענייננו – ואף זאת מעבר לצורך – קיימת עדות של המערער כי, לאחר שסבל מכאבים במפשעה, המשיך לעבוד בעבודות קלות יותר והמשיך לעבוד באופן חלקי בלבד ללא מאמצים פיסיים מיוחדים (ראו ציטוט עדותו בסעיף 2 לעיל). מידתה של חלקיות עבודת המערער לא התבררה אל נכון בבית הדין האזורי מן הטעם הפשוט, עליו עמדנו, שהטענה בדבר הפסקת עבודה כלל לא עמדה לדיון שם. בנסיבות אלה נשאיר בצריך עיון, למקרה מתאים אחר, את השאלה מהו היקף חלקיות העבודה או השינוי בדפוסי העבודה בעקבות תופעת בקע מפשעתי שיש בהם כדי לקיים את התנאי בדבר הפסקת עבודה שבסעיף 84(2) לחוק."
בענייננו, אין חולק כי אף לאחר הופעת הכאבים התובע המשיך להשתתף במשחק עד לסיומו (נת/2, עמ' 1 , ש' 12) וכלשון התובע (עמ' 3, ש' 5-6):
"יש שוער מחליף אבל לא הסכמתי להתחלף, רציתי לסיים את המשחק."
בהודעתו לחוקר הנתבע מסר התובע כי חרף כאביו המשיך להשתתף במשחקי הקבוצה וכן קיים אימונים, אם כי לא סיים אותם, וכלשונו (נת/2, עמ' 1, ש' 18-19, ההדגשה הוספה, מ.נ.ד.):
"ובגלל הפציעה נחתי שבועיים בערך וניסיתי להתאמן במהלך השבועיים אבל היו לי כאבים ולא הייתי משלים אימון כמו שצריך, ובמשחקים עצמם שיחקתי עם זריקה..."
עוד מסר התובע בהודעתו לחוקר כי רק לאחר שנבדק על ידי רופא, בחלוף כשבועיים נוספים, הפסיק להשתתף באימונים, אולם, המשיך להשתתף במשחקי הקבוצה לאחר קבלת זריקה. התובע לא חדל לעבוד עד למועד בו נותח (נת/2, עמ' 2, ש' 1-6).
בעדותו בפני ובסיכומיו ניסה התובע לחזור בו מגרסתו ולטעון כי הגם שהגיע למפגשי הקבוצה בהתאם לנהלי הכדורגל, אולם הוא לא השתתף באימונים (עמ' 5, ש' 27-30); גרסה שאף נתמכה בעדויות התביעה (ראה עדות מאמן השוערים בעמ' 10, ש' 19-31; עדות סולטן בעמ' 11, ש' 10-11, 15-16). ודוק, גם בעניין זה עדיפה בעיני הגרסה הראשונ ה שמסר התובע לחוקר הנתבע על פני הגרסה המאוחרת והמשופצת שעלתה בעדות התובע, כאשר ממילא אין חולק כי התובע המשיך להשתתף במשחקי הקבוצה, חרף כאביו, עבודה שכרוכה באותו המאמץ הפיזי לו נדרש התובע עובר לפגיעתו ודי בכך על מנת שתביעתו להכרה בבקע המפשעתי כפגיעה בעבודה תידחה ( עניין הרצל).
מכל האמור עולה כי התובע אינו עונה על כל תנאי סעיף 84 לחוק, שכן לא הוכיח כי הופעת הבקע היתה כתוצאה ממאמץ לא רגיל בעבודתו ואף לא הוכיח כי הפסיק את עבודתו עקב הופעת הבקע.
לפיכך התביעה להכרה בבקע המפשעתי בו לקה התובע ביום 2.3.12 כפגיעה בעבודה – נדחית בזאת.
ב. התביעה להכרה בליקויים בכתפיים ובברכיים על דרך המיקרוטראומה המסגרת הנורמטיבית
הלכה פסוקה היא, כי "תנאי להכרה בפגיעה בעבודה מקרוטראומטית הינו, קיומן של פגיעות זעירות שכל אחת מהן הסבה נזק זעיר בלתי הדיר, עד שהצטברות הנזקים הזעירים הללו זה על גבי זה הביאה בסיכומם הכולל לנזק הממשי הפוגע בכושר העבודה של המבוטח. הדוגמא המובאת בדרך כלל להמחשת אופן קרות הנזק כאמור הינה של טיפות מים המחוררות, במשך הזמן, חור באבן עליה הן ניתכות" (עב"ל (ארצי) 1012/00 אלי שבח – המוסד לביטוח לאומי, 28.7.02, והאסמכתאות שם. להלן – עניין שבח).
עוד נקבע בעניין שבח, כי "יסודותיה של הפגיעה הזעירה המרכיבה את המיקרוטראומה... בדומה ליסודותיה של התאונה בעבודה; הינם שניים, דהיינו - הארוע החיצוני של תנועה חוזרת ונשנית המתבצעת עקב העבודה, והנזק הזעיר והבלתי הדיר הנגרם בעטיה של כל תנועה שכזאת... לאור האמור יש לאבחן בין פעילות חוזרת על עצמה הכוללת מספר רב של תנועות לבין התנועות המרכיבות אותה. " (עניין שבח, סעיפים 6ב.-6ג. לפסק-דינו של כבוד השופט פליטמן, כתוארו אז; כן ראה עב"ל (ארצי) 642/06 שלמה מורדוב – המוסד לביטוח לאומי, 11.3.08; עב"ל (ארצי) 60054-12-12 המוסד לביטוח לאומי – אורן פפו, מיום 22.8.13).
התנועות שבגינן עשויות להיגרם למבוטח פגיעות "זעירות" אינן חייבות להיות זהות, אלא "זהות במהותן", ובלבד שיפעלו במקום מוגדר בגוף. בנוסף, תדירותן אינה חייבת להיות קבועה וסדירה, ובלבד שתהא ממושכת וחוזרת. זאת ועוד, "הפעולות החוזרות ונשנות אינן חייבות להיעשות ברציפות, ללא הפסקות ביניהן, אלא ניתן לבודד פעולות אילו אצל העובד ממכלול הפעולות שהוא מבצע במהלך יום עבודתו" (עב"ל (ארצי) 26150-02-11 אלברט אמר – המוסד לביטוח לאומי, 27.10.13, והאסמכתאות שם).
מן הכלל אל הפרט
לאחר ששמעתי את העדויות ובחנתי את טענות הצדדים וכן בשים לב לפסיקה שצוטטה לעיל, נחה דעתי כי התובע הניח תשתית עובדתית מספקת לצורך בחינת עילת המיקרוטראומה. להלן אבאר את הנימוקים למסקנתי.
כעולה מהראיות, התובע שיחק כשוער כדורגל מקצועי בקבוצת הבוגרים משנת 1995 ועד לחודש 05/2013, כאשר אף בילדותו ובנערותו שיחק התובע משך 10 שנים נוספות (בין הגילאים 8-18) בקבוצות הילדים והנוער בתפקיד של שוער (סע' 2 לתצהיר התובע).
מעדות התובע והעדים מטעמו עלה, כי בשנות עבודתו כשחקן מקצועי משך 18 שנים (1995-2013), נדרש התובע להתאמן באופן יומיומי, 5 פעמים בשבוע, למצער משך שעתיים ביום וזאת מעבר למשחק עם קבוצה יריבה שהתקיים פעם בשבוע (נת/3, ש' 2-5; סע' 3-7 לתצהיר התובע; סע' 4-7 לתצהיר מאמן השוערים).
לאורך כל תקופת עבודתו, שיחק התובע בתפקיד של שוער הקבוצה – תפקיד הדורש מיומנות בניתורים, קפיצות, זינוקים, מהירות, זריזות וקוארדינציה כל זאת תוך ריכוז מקסימלי וקבלת החלטות מהירה ונכונה. לשם כך נערך לתובע ולשוער המשני אימון שוערים פרטני 4 פעמים בשבוע, כשעה בכל פעם ; אימון השוערים כלל 30 ניתורים לגובה, כ- 70 נפילות לכל צד לדשא בגבהים ועוצמות שונות, בכיפופי ברכיים, תנועות צידיות ובקווים ישרים. בנוסף כ- 30 בעיטות כדור בעוצמות שונות (נת/3, ש' 6-8, 15-17, 37-41; סע' 4 לתצהיר התובע; סע' 3-4 לתצהיר מאמן השוערים).
לאחר אימון השוערים התקיים גם אימון קבוצתי משך 5 פעמים בשבוע, שאף במהלכו ביצע התובע פעולות חוזרות ונשנות של ריצות, ניתורים לגובה, קפיצות, זינוקים ונפילות מרוכזות על הברכיים או על הכתפיים או על שניהם בנפילה מאוזנת לשם תפיסת הכדור (סע' 5 לתצהיר התובע; סע' 6-7 לתצהיר מאמן השוערים).
נוסף לאימונים כאמור, התובע השתתף פעם בשבוע במשחק עם קבוצה יריבה כאשר לפני המשחק התקיים חימום, במהלכו ביצע התובע מספר ריצות קלות, מתיחות, אימון קצר מול מאמן השוערים שכלל ניתורים, נפילות רבות וזינוקים לגובה (סע' 7 לתצהיר התובע). כמו-כן, התובע ביצע אימונים אישיים בחדר הכושר לחיזוק שרירים, תרגילים במגרש עם כדורי כח, דילגיות, מושכות וכו' (סע' 4 לתצהיר התובע; סע' 5 לתצהיר מאמן השוערים).
על יסוד האמור שוכנעתי כי התובע הניח תשתית עובדתית מספקת ל צורך בחינת אפשרות קיומה של פגיעה בעבודה על דרך המיקרוטראומה, שכן התובע השכיל להצביע על אירועים הנובעים מתנועות דומות חוזרות ונשנות של ריצות, ניתורים לגובה, קפיצות, זינוקים ונפילות מרוכזות על הברכיים או על הכתפיים או על שניהם באופן המצדיק מינויו של מומחה-יועץ רפואי, מהתחום האורתופדי, לבחינת שאלת הקשר הסיבתי בין הפגימות להן טוען התובע בכתפיו ובברכיו לבין תנאי עבודתו.
לפיכך, ימונה מומחה כאמור ובפניו תונח התשתית העובדתית הבאה:
התובע, יליד 1976, שחקן כדורגל בתפקיד של שוער במקצועו ובמועד הרלבנטי לתביעה שיחק בליגה הלאומית בקבוצת בית"ר ת"א.
בין הגילאים 8 עד 18 שיחק התובע בקבוצות ילדים ונוער, בתפקיד של שוער. החל משנת 1995 שיחק התובע באופן מקצועי בליגת הבוגרים, בתפקיד של שוער.
במסגרת תפקידו כשוער הקבוצה עבר התובע אימונים יומיומיים, שכל אימון נמשך כשעתיים ופעם בשבוע התקיים משחק עם קבוצה יריבה.
אימון השעתיים כלל את הפעולות הבאות: שיחת קבוצה 2-3 דקות, ריצת חימום מסביב למגרש כ- 10 דקות, מתיחות, תרגילי תנועה כ- 10 דקות, אימון שוערים כשעה ואימון קבוצתי שכלל מספר תרגילים ולאחר מכן "משחקון" משך 20 דקות.
התובע השתתף כאמור באימונים קבוצתיים 5 פעמים בשבוע, כאשר במהלכם בעטו שחקני הקבוצה לעבר השער שרוחבו 7.5 מטר והתובע "העיף את עצמו" באוויר לגובה, מתח את ידיו לכיוון הכדור ונחת על ברכיו או על כתפיו או על שניהם בנפילה מאוזנת כדי לתפוס את הכדור ולמנוע את כניסתו לשער; לאחר מכן התקיים "משחקון" משך כ- 20 דקות.
בסמוך לפני האימונים הקבוצתיים, נערכו לתובע ולשוער המשני גם אימוני שוערים, כ- 4 פעמים בשבוע, עם מאמן השוערים. במהלך כל אימון שוערים התובע היה רץ, קופץ, מזנק ונופל על ברכיו עשרות עד מאות פעמים בכל אימון. האימון כלל כ- 30 ניתורים לגובה, כ- 70 נפילות לכל צד לדשא בגבהים ובעוצמות שונות וכ- 30 בעיטות כדור בעוצמות שונות. אימון השוערים נמשך כשעה, אולם האימון בוצע לסירוגין על ידי התובע והשוער המשני, כך שהתובע התאמן בממוצע כמחצית השעה.
נוסף לאימוני הקבוצה והשוערים, התובע היה מתאמן גם באופן אישי בחדר הכושר לחיזוק שריריו ומבצע תרגילים במגרש עם כדורי כח, דילגיות ומושכות.
פעם בשבוע התקיים משחק עם קבוצה יריבה, כאשר לפני כל משחק נערך חימום במהלכו ביצע התובע מספר ריצות קצרות, מתיחות, אימון קצר מול מאמן השוערים שכלל ניתורים, נפילות, זינוקים לגובה – אימון שהיה כרוך בנפילות רבות ולעיתים אף פציעות.
לטענת התובע, בשנת 2009 לערך החל לסבול מבעיות וכאבים בברכיים ובשנת 2010 לערך החל לסבול בהדרגה מכאבים ועייפות במפרקים של הכתף. לפני כל אימון התובע נהג לעשות עיסויים עם משחות והחל ליטול כדורי וזריקות "וולטרן" באופן קבוע, יום לפני המשחק. התובע קיבל את כל הטיפולים על ידי פיזיותרפיסט הקבוצה. לאחר האימונים התובע נהג לשים קרח על ברכיו ולעיתים גם על כתפיו וכן למרוח משחות משככי כאבים ובביתו נהג התובע להשתמש בכריות חימום לברכיו.
בתאריך 17.5.12 התובע עבר ניתוח לתיקון בקע מפשעתי, הכל כעולה מהחומר הרפואי שצורף ולא שיחק בשלושת המשחקים האחרונים של הקבוצה.
ביום 31.5.13 פוטר התובע מעבודתו בקבוצה, לטענתו על רקע מצבו הרפואי.
התובע מייחס את הפגיעות הנטענות בכתפיו ובברכיו לתנאי עבודתו כשוער כדורגל במהלך שנים רבות, על דרך המיקרוטראומה.
התובע מועסק כיום בתפקיד אחזקה בחברת החשמל, תפקיד שאינו דורש לטענתו פעילות פיזית, בה הוא מוגבל.
סוף דבר
נוכח האמור לעיל ימונה מומחה-יועץ רפואי מתחום האורתופדיה, אשר יחווה דעתו בשאלת הקשר הסיבתי בין תנאי עבודת התובע שפורטו לעיל לבין הפגימות להן טוען התובע בכתפיו ובברכיו.
הנתבע הגיש בקשה להזמנת כרטיסיו הרפואיים של התובע מקופת חולים כללית (כרטיס כללי, אורתופדי וכירורגי). משהתקבל החומר הרפואי שהוזמן, ובטרם מינוי המומחה, ככל שמי מהצדדים מעוניין להגיש לבית הדין חומר רפואי נוסף, עליו לעשות זאת תוך 14 ימים מהיום.
החלטה על מינוי מומחה תצא בנפרד מהחלטה זו.
למעקב אחר הודעת הצדדים בעוד 14 ימים.
זכות להגיש בקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי תוך 15 ימים מיום קבלת ההחלטה.

ניתנה היום, י' אב תשע"ה, (26 יולי 2015), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.


מעורבים
תובע: שחר שמש
נתבע: המוסד לביטוח לאומי
שופט :
עורכי דין: