ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין חן ריבובסקי נגד בצלאל בר כוכבא :


בפני כבוד ה שופט עוז ניר נאוי

המבקשים:

  1. חן ריבובסקי
  2. שרה ריבובסקי

(הנתבעים)
נגד

המשיבים:
(התובעים)

  1. בצלאל בר כוכבא
  2. בינה בר-כוכבא

החלטה

עניינה של התובענה
במסגרת התובענה שלפני מבקשים התובעים לחייב את הנתבעים בתשלומי היטל השבחה והוצאות, בהם חויבו התובעים, בשל חריגות בניה בדירת קוטג' בבית דו משפחתי, אותה רכשו מן הנתבעים. לטענת התובעים חיוב הנתבעים בתשלומים אלה מתבקש מכח הסכם המכר בין הצדדים, במסגרתו התחייבו הנתבעים לפצות את הנתבעים בתשלומים כאמור.
הנתבעים טוענים מנגד, בין היתר, כי חריגות הבניה היו בידיעתם של התובעים וכי ההוראה בהסכם המכר, מכוחה הוגשה התובענה , אינה מבססת כנגד הנתבעים עילת תביעה. כמו כן, כי חריגות בניה נטענות אלה, ככל שיוכחו, ניתנות היו להסדרה באמצעות הזכויות הקיימות בנכס, לשטחים עיקריים ולשטחי שירות.
הצדדים הגישו תצהירי עדות ראשית והתיק נקבע לשמיעת הראיות.

הבקשה דנן - להוצאת מסמך מן התיק
בבקשה שלפני עותרים המבקשים כי אורה להוציא מחומר ראיות התובעים, מסמך שצורף כנספח ב' לתצהיר עדות ראשית מטעם התובעים, אשר כותרתו " חוות דעת על השבחה במקרקעין".
מדובר במסמך שנערך בתאריך 27.4. 2012, בידי שמאי המקרקעין, מר אחיקם ביתן, ובהתאם לכתוב בו - נועד לשמש לאומדן היטל השבחה עבור הוועדה המרחבית לתכנון ובניה " שרונים".
טענות המבקשים (הנתבעים) :

צירוף המסמך לתצהיר מטעם התובעים שלא למטרה לשמה הוא נערך וללא נטילת רשות מאת עורך המסמך או מזמין המסמך, הוא צירוף שלא כדין - בסעיף 2.11 למסמך, נכתב כי אין לעשות בחוות הדעת שימוש כל שהוא פרט למטרה האמורה, והיא אומדן היטל השבחה בלבד עבור הוועדה המרחבית. כמו כן, מברור שערך ב"כ הנתבעים עולה כי התובעים לא ביקשו, וודאי לא קיבלו רשות מהוועדה המרחבית או מהשמאי, מר אחיקם ביתן, לצרף את המסמך לתביעתם.

המסמך אינו חוות דעת כהגדרתה על פי הוראות כל דין ולרבות פקודת הראיות ( נוסח חדש), התשל"א-1971 (להלן: "פקודת הראיות") – המסמך אינו מפרט את פרטי המומחיות של עורכו, מענו ומקום עבודתו; המסמך לא נערך לשם הגשתו לבית המשפט ואינו מתייחס לסוגיה הנתונה במחלוקת בפני בית המשפט; המסמך נעדר הצהרה מפורטת של עורכו לפיה זה ניתן במקום עדותו בבית המשפט, על כל המשתמע מכך.

לנוכח האמור, ומשאין המסמך מקיים את דרישות הדין, הרי שלגישת הנתבעים לא ניתן להגישו כלל כראיה לבית המשפט בהיותו עדות שמועה, ולפיכך מבקשים הם להורות על הוצאתו מחומר הראיות.

טענות המשיבים ( התובעים)

מטרת הבקשה לסרבל את ההליכים ותו לא – מטרת טענותיהם של המבקשים הינה ניסיון לטשטש את השאלה המשפטית המרכזית בתיק והיא האם גלריה נחשבת לשטח שירות או לשטח עיקרי.

המסמך אינו מסמך פנימי של הוועדה המרחבית, שאחרת לא היה מגיע לידי המשיבים.

הוצאת חוות הדעת תפגע פגיעה לא מידתית במשיבים - חוות הדעת מהווה ראיה חותכת השופכת אור על חריגות הבניה וסטיות מההיתר שביצעו המבקשים עובר למכירת הבית למשיבים. כן ניתן ללמוד ממנה את מקורן ומיקומן של חריגות הבניה והסטיות שביצעו המבקשים שלא על פי ההיתר, וכיצד נגזר גובה צו התשלום אותו נדרשו המשיבים לשלם.

אפילו יקבע בית המשפט כי אין מדובר בחוות דעת מומחה, הרי שאין אין כל הוראה בדין המאפשרת להוציא את המסמך מתיק בית המשפט, ולמשיבים שמורה הזכות לזמן את מר אחיקם ביתן, על מנת שזה יוכל ליתן הבהרות באשר לסוגיה המשפטית שבמחלוקת.

משהחליט בית המשפט שלא למנות מומחה מטעמו, מתחדד הצורך בהותרת חוות הדעת בתיק בית המשפט.

דיון והכרעה

כידוע, סעיף 24 (א) לפקודת הראיות קובע כי " חוות דעת, תעודת רופא ותעודת עובד הציבור ייערכו לפי הטפסים הקבועים בתוספת הראשונה או בדומה להם ככל האפשר."

סעיף 25 (א) לפקוד ת הראיות מוסיף כי חוות דעת שהוגשה כראיה לבית המשפט דינה "כדין עדות בשבועה לענין סעיף 117 לפקודת החוק הפלילי, 1936.", ולפיכך קובע סעיף 25 (ג) כי " כל חוות דעת וכל תעודת רופא יכילו הצהרת המומחה או הרופא כי הוראות סעיף זה ידועות לו. "

אכן, כטענת הנתבעים, חוות דעת מומחה חייבת להיות ערוכה בהתאם להוראות סעיף 24 לפקודת הראיות; לא נערכה חוות הדעת לפי הטופס בסעיף 24 לפקודה, לא תהווה זו חוות דעת על פי פקודת הראיות.

עמידה בנוסח הבסיסי הקבוע בסעיף 24 לפקודה היא תנאי לקבילותה של חוות הדעת, כחוות דעת. החלק החשוב הוא שהחתום עליו מצהיר כי הוא יודע שחוות הדעת תוגש כראיה לבית המשפט וכי דינה לעניין החוק הפלילי כדין עדות שבועה בבית המשפט, לפי האמור בסעיף 25 (א) לפקודה [ יעקב קדמי "על הראיות", חלק שני (2009) , בעמודים 942 – 343].

בנסיבות אלה, כשסבורני כי אין מחלוקת בין הצדדים בקשר עם היעדרם של פרטים מהותיים אלה, אכן לא ניתן לראות במסמך אשר צורף כנספח ב' לתצהיר התובעים כחוות דעת, וכחוות דעת לא ניתן לקבלה. תמיכה לאמור היא כי בתשובתם לבקשה המשיבים אינם חולקים על הדין וכל טענותיהם מתמצות בכך כי מדובר בראיה חשובה אשר יהא בה לשפוך אור על הסוגיה מושא התובענה.

דא עקא, בכל הכבוד, אין בטענה כי אליבא דתובעים מדובר בראיה חשובה ומהותית אשר יכולה לשפוך אור על הסכסוך, כדי להכשיר את חוות הדעת כהגדרתה, כחוות דעת לענייננו.

הדברים מקבלים משנה תוקף עת בחוות הדעת מושא הבקשה (סעיף 2.11), נכתב באופן ברור כי זו תשמש אך ורק לצרכי הועדה המרחבית. לפיכך, משהמשיבים לא הציגו כל מסמך כי ניתנה הסכמה כי ניתן לעשות שימוש בחוות הדעת לצרכי ההליך דנן וכי הדבר נעשה על דעתו של השמאי ובהסכמתו, אין במסמך כדי להוות חוות דעת לענייננו.
יחד עם זאת, לנוכח ההלכה הפסוקה לפיה מרכז הכובד עבר מקבילות למשקל, סבורני כי אין מניעה להשאיר את המסמך בתיק כראיה, וכל צד יוכל לטעון למשקלו בסיכומיו.

תמיכה לתוצאה אליה הגעתי הוא עניין עציוני אליו מפנים המבקשים, שם התיר בית המשפט העליון הגשה של דו"ח וועדה רפואית כראיה לשיעור הנכות הכולל שנקבע למשיב, תוך שקבע כי אין לקבל את המסמך כחוות דעת בהתאם לפקודת הראיות [רע"א 2750/94 עציוני ובניו בע"מ נ' מוסא (07.07.1994) ].

בהתאם, כאמור, סבורני כי אמנם לא ניתן לקבל את המסמך שהוגש כחוות דעת בהתאם לפקודת הראיות , אך אין בכך כדי להורות על הוצאתו מתיק בית המשפט.

לאור האמור, יודיע ב"כ המבקשים תוך 14 ימים האם בכוונתו לחקור את השמאי וככל שלא וכאמור, יוכלו הצדדים לטעון לעניין המסמך במסגרת הסיכומים.

המשיבים יישאו בהוצאות הבקשה בסך 1,500 ₪, אשר ישולמו בסיום ההליך.

ניתנה היום, י' אב תשע"ה, 26 יולי 2015, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: חן ריבובסקי
נתבע: בצלאל בר כוכבא
שופט :
עורכי דין: