ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין מדינת ישראל נגד אילן אבודרהם :

בפני כבוד השופטת דלית ורד

מבקשים

מדינת ישראל

נגד

נאשם

אילן אבודרהם

החלטה

בקשה להארכת פסילה עד לתום ההליכים המשפטיים, ואף לתקופה העולה על שישה חודשים, שהוגשה לפי הוראות סעיף 47(ט) לפקודת התעבורה [נוסח חדש], התשכ"א-1961 (להלן-פקודת התעבורה), וזאת בהמשך לפסילתו המנהלית של המשיב על ידי קצין משטרה למשך 30 ימים, החל מיום 26.6.15.

נגד המשיב הוגש כתב אישום בגין נהיגה בשכרות, בניגוד לסעיפים 62(3), 64ב'(א) ו- 39א' לפקודת התעבורה.

על פי חומר הראיות הלכאורי, ביום 26.6.15, שעה 04:57, נהג המשיב בכביש 44, כשברכבו 2 נוסעים, ונעצר במחסום שכרות. מפיו נדף ריח אלכוהול חזק, הופעתו מרושלת והתנהגותו רדומה. המשיב הכחיש כי צרך אלכוהול. המשיב נכשל מספר פעמים בבדיקת ה"נשיפון", ולא הוציא כלל אוויר או ששאף אוויר במקום לנשוף. המשיב נכשל באופן חלקי במבדק המאפיינים; במבחן העמידה והבאת האצבע לאף הצליח, אך במבחן הליכה על הקו חרג מהקו, התנדנד והסתייע בהרמת ידיים לצדדים לשם שמירה על יציבות.
השוטר התרשם כי המשיב נתון תחת השפעת אלכוהול כבדה.
המשיב נדרש לבצע בדיקת נשיפה. מפעיל הינשוף הריח מפיו של המשיב ריח אלכוהול חריף. המפעיל הסביר למשיב את אופן ביצוע הבדיקה כמו גם את משמעות הכשלתה.
ממזכר שנערך על ידי מפעיל הינשוף, עולה כי המשיב הפסיק שוב ושוב לנשוף אויר ולא נתן מספיק אוויר לצורך בדיקה תקינה, וזאת חרף הסברים חוזרים ונשנים מטעם מפעיל הינשוף.

בבקשה להארכת הפסילה נטען כי המשיב מחזיק ברישיון נהיגה החל משנת 1988, ל חובתו עבר תעבורתי הכולל 77 הרשעות קודמות וכן עבר פלילי שהתיישן.

עוד נטען כי לאור חומרת העבירה, נסיבות האירוע ועברו התעבורתי המכביד, יש בנהיגתו של המשיב משום סכנה לציבור המשתמשים בדרך.

בא כוח המשיב לא חלק על קיומן של ראיות לכאורה, אך טען כי עברו הפלילי של המשיב אינו מהשנים האחרונות אלא מהעבר הרחוק.
עוד נטען כי אין להתייחס לנסיבות האירוע הנוכחי באופן שונה מאשר לכל תיק שכרות אחר.
לפיכך, עתר ב"כ המשיב לקצוב את תקופת הפסילה ושלא לפסול את המשיב עד לסיומם של ההליכים המשפטיים כנגדו בתיק זה.

דיון והכרעה :

במקרה דנן אין חולק בדבר קיומן של ראיות לכאורה, והמחלוקת נסובה על מסוכנותו של המשיב והצורך בהמשך פסילתו מנהיגה.

נהיגה בשכרות, משמעה נהיגה במצב השולל הן את יכולת השליטה בכלי הרכב והן את יכולת התגובה במהלך הנהיגה. נהיגתו של המשיב במצב בו היה נתון לכאורה, תחת השפעת אלכוהול כבדה גילמה בחובה סיכון משמעותי לעוברי דרך , ואף לנוסעים ברכבו.

יצוין כי הפסיקה קבעה כי נהיגה בשכרות יש בה כשלעצמה כדי להוות עילה לפסילה מנהלית. ראה, ב"ש (ת"א) 90192/07 יניב רדלייך נ' מדינת ישראל –

"לטעמי, עילת נהיגה בשִׁכרות חייבת להיות עילה עצמאית לפסילה עד תום ההליכים, בלֹא קשר לעבר תעבורתי, בלֹא קשר לגיל הנוהג, בלֹא קשר לעיסוק הנוהג. כל מי שייתפס נוהג בשִׁכרות יש למנוע המשך נהיגתו המסכּנת- מידית."

ב- בש"פ 8635/08, בוריס בלנקין נ' מדינת ישראל, פסקה כבוד השו' נאור (כתוארה אז) בנוגע להארכת הפסילה המנהלית כלהלן:

"העיקר לענייננו הוא כי ישנן בתיק החקירה ראיות, הייתי אומרת ראיות בעלות עוצמה לכאורה, לכך שהעורר נהג במצב שכרות. אם יורשע העורר – ישנה פסילה מינימום של שנתיים. איני סבורה כי קיים חשש של ממש שאם יורשע העורר עונשו יהיה נמוך מזמן הפסילה שייקבע בגזר הדין. מהראיות עולה תמונה של מי שאין לאפשר לו, לעת הזו, להמשיך לנהוג, בשל הצורך בהגנה על הציבור. אם בתי המשפט בת"א-יפו מחמירים בעניין נהיגה בשכרות יותר מבתי משפט אחרים כפי שנטען בהודעת בערר – תבוא עליהם הברכה."

לעיין נהיגה בשכרות מכוח סירוב, נקבע ב- ת"פ (י-ם) 630/07 מדינת ישראל נ' ברניזר עידן –
"ההנחה צריכה להיות כי מי שמסרב להיבדק סיבותיו עמו ומן הסתם מדובר בשכרות גבוהה יחסית. כל דרך פרשנות אחרת תעשה פלסתר את מגמת המחוקק".
במקרה דנן, לא היה למשיב כל הסבר מדוע נכשל הן בבדיקת הנשיפון והן בבדיקת הנשיפה.

זאת ועוד, ניתן לגרוס כי קיימות די ראיות לכאוריות להרשעתו של המשיב בנהיגה בשכרות על סמך כישלונו החלקי בבדיקת המאפיינים, התרשמות השוטר כי המשיב נתון תחת השפעת אלכוהול כבדה, ריח האלכוהול החזק שנדף ממנו, והתנהגותו הרדומה. בנוסף, עצם הסירוב להיבדק יש בו משום ראיה נסיבתית כי היה למשיב "מה להסתיר" ולפיכך חשש כי ביצוע הבדיקה עלול לסבכו בעבירה של נהיגה בשכרות.
ראה, בש"פ 7163/08 בנימין פנייגרות נ' מדינת ישראל, רע"פ 10284/07 רועי קדוש נ' מדינת ישראל, רע"פ 9197/12 חנוך לוי שחר נ' מדינת ישראל.

על מסוכנותו של הנהג, ניתן ללמוד, בין היתר, מעברו התעבורתי ומנסיבות האירוע הספציפי גם יחד (ראה, בש"פ 8161/06 אליעזר גבריאל נ' מדינת ישראל). מכאן עולה כי המסוכנות נבחנת על פי קני מידה אובייקטיבים- מדידים, ולא על סמך בחינה סובייקטיבית של השאלה אם הנהג הפנים את המסר עקב הפסילה המנהלית. על פי החוק הוקנתה לבית המשפט סמכות להאריך את הפסילה המנהלית עקב מסוכנותו של הנהג בנסיבות האירוע ועל רקע עברו. מכאן שעל בית המשפט מוטל לברור את המקרים המתאימים להארכת הפסילה המנהלית, ולא ניתן לצאת מתוך הנחה מוקדמת כי די בפסילה מנהלית למשך 30 ימים על מנת לאיין את מסוכנותו של הנהג.

לנסיבות האירוע דנן מצטרף גם עבר תעבורתי מכביד, הכולל 77 הרשעות, לרבות הרשעות חוזרות בגין נהיגה במהירות העולה על המותר, שימוש בטלפון נייד, אי חגירת חגורת בטיחות, הפרעה וסיכון לתנועה, אי ציות לאור אדום ועוד.

בדונו בבקשה להארכת הפסילה המנהלית מצווה בית המשפט לאזן בין האינטרסים הנוגדים, ועליו להתחשב בעובדה כי אשמתו של המשיב טרם הוכרעה, ובפגיעה העלולה להיגרם לו מפסילתו, אולם הכלל הוא כי שיקולים אלה מישנים לחובת הדאגה לחיי אדם ולשלמות גופם. (ראה, בש"פ 6085/10 יוסי בן שטרית נ' מדינת ישראל ).

ב- בש"פ 6431/10‏ ‏זיו מרמלשטיין נ' מדינת ישראל , פסק כבוד השופט פוגלמן כי:

"על פי הוראת סעיף 50(ב) לפקודה, אם חלפו שישה חודשים מיום פסילת הרישיון וטרם ניתן פסק דין בעניינו של הנאשם, בטלה הפסילה אלא אם הורה בית המשפט אחרת. משמעות הדבר היא כי בהעדר הוראה אחרת, התקופה שנקצבה על-ידי המחוקק לפסילת רישיון היא שישה חודשים ובתום פרק זמן זה, ובמידה והמדינה סבורה כי יש צורך בהארכת משך הפסילה, עליה לשוב ולפנות בבקשה מתאימה לבית המשפט, אשר יכריע בה לאחר איזון בין אינטרס הציבור בהרחקת הנאשם מן הכביש לבין אינטרס הנאשם, תוך מתן משקל הולם לחלוף הזמן."

לאור כל האמור לעיל, באתי לכלל מסקנה כי יש להאריך את הפסילה למשך 5 חודשים, וזאת החל ממועד תחילת הפסילה מנהלית, היינו- 26.6.15.

מזכירות תשלח עותק ההחלטה לבא כוח המשיב.

ניתנה היום, י' אב תשע"ה, 26 יולי 2015, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: מדינת ישראל
נתבע: אילן אבודרהם
שופט :
עורכי דין: