ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין פלאס דבליו בע"מ נגד ישראל יעקב :


בפני כבוד ה רשמת בכירה איילת הרץ-טופז-אחיעזר

מבקשים

פלאס דבליו בע"מ

נגד

משיבים

ישראל יעקב

החלטה

1. לפני בקשת רשות להגן כנגד שטר מיום 14.1.13 בסך 58,000 ₪ על גביו נכתב: "לביטחון בלבד הוחזר לאחר ביצוע ההזמנה" שהוגש ע"י המשיב לביצוע בהוצאה לפועל.

2. בהתנגדות נטען ע"י המבקשת כי יש למחוק את הבקשה בשל חוסר סמכות מקומית לבית משפט השלום בחדרה. כמו כן, התבקש בית המשפט לקבוע כי ההתנגדות הוגשה במועד ולחילופין להאריך המועד להגשת ההתנגדות וזאת בטענה כי בניגוד לאמור בתצהיר השליח, האזהרה לא התקבלה ע"י מר אלכס זילברט ובמידה ונמסרה הרי שההמצאה איננה כדין שכן הנ"ל אינו מורשה חתימה בחברה ונדרשה חקירתו של השליח על תצהירו. ביחס לבקשת הרשות להגן, נטען שבין הצדדים נכרת הסכם שצורף כנספח א' לביצוע עבודת נגרות ע"י המבקשת בדירת המשיב בסך כולל של 210,847 ₪. לצורך הבטחת ביצוע ההזמנה ואספקת החומרים מסרה המבקשת שטר, תוך התחייבות של המשיב לחזיר את השטר לאחר ביצוע ההזמנה, כפי שמצוין על פני השטר. המבקשת, כך נטען, ביצעה את העבודות עפ"י ההסכם והיה מקום להשיב לה את השטר. אלא המשיב טען שאיבד אותו. ביום 21.2.13 נכרת בין הצדדים הסכם נוסף שצורף כנספח ה' בגין תוספות שביקש המשיב להוסיף ובמסגרתו המשיב הוא שמסר למבקשת שיק ביטחון. המבקשת טענה כי עם ביצוע העבודות ואספקת החומרים היה על המשיב להשיב השטר ובפרט לאחר שנחתם הסכם נוסף בו סוכמו יתרת תנאי סיום העבודות בדירת המשיב. לטענת המבקשת המשיב תובע עפ"י השטר שלא כדין שכן הוא תובע בגין חילוקי דעות שנתגלעו בין הצדדים רק לאחר חתימת ההסכם הנוסף, ולראיה הוצג השיק לפירעון רק ב- 1/2014.

3. ביום 14.7.14 ניתנה החלטה ע"י כרמי איתי רשם ההוצאה לפועל בלשכת ההוצל"פ חדרה לפיה ציין כי הוגשה התנגדות בצירוף בקשה לקבוע כי ההתנגדות הוגשה במועד או לחילופין להארכת מועד. הרשם קבע עוד כי המועד האחרון להגשת ההתנגדות עפ"י נתוני התיק חלף ביום 16.3.14 והעניין יועבר לבית המשפט השלום בחדרה.

4. ביום 15.7.14 ניתנה החלטה ע"י כבוד הרשם שמעון רומי מבית המשפט השלום בחדרה. שם צוטטה החלטת רשם ההוצאה לפועל מיום 14.7.14 ונקבע כדלקמן:

"בסמכות רשם ההוצל"פ להכריע בבקשה לקבוע כי ההתנגדות הוגשה במועדה, אך ביכר הוא שלא לעשות כן. עולה מן ההחלטה, כי ההתנגדות הוגשה באיחור, כי הוגשה בקשה להארכת מועד, וכי המועד האחרון להגשת התנגדות, עפ"י נתוני התיק, חל ביום 16/3/14. המשיב יתשיב לבקשה, בתוך 20 יום מיום בו יומצא ע"י מגיש הבקשה, העתק מהבקשה (אם טרם נעשה כן במסגרת תיק ההוצל"פ). למבקשת שמורה זכות המענה, בתוך 7 ימים מעת שתימסר התשובה. בבוא העת לכך, תהא בנמצא החלטה לבקשה."

כבוד הרשם רומי קבע כי בכפוף להפקדת ערבות בסך 5,000 ₪ יעוכבו הליכים בתיק.

בנוסף קבע: "המשיב ישיב בתוך 7 ימים מיום המצאת החלטה זו לו (בקשר עם מענה זה, ימנו הימים חרף הפגרה) לטענת המבקשת לסמכות מקומית אחרת מזו הנקובה בבקשת הביצוע. למשיבה זכות מענה, בתוך 3 ימים מקבלת התשובה."

המשיב בתגובתו טען, בין היתר, כי קודם יש להכריע בשאלת הארכת המועד ואם תשמע ההתנגדות דבר המצוי בתחום השיפוט של ההוצל"פ ומשקבע רשם ההוצל"פ כי יש להעביר ההתנגדות לבית המשפט השלום בחדרה היה על המבקשת להגיע ערעור על כך.

ביום 28.8.14 קבע כבוד הרשם שמעון רומי כי הסמכות המקומית אכן מסורה לבית משפט השלום במחוז המרכז והורה על העברת התיק. ברם, אין בהחלטה כל התייחסות לבקשה לקבוע כי ההתנגדות הוגשה במועדה או לחילופין הבקשה להארכת מועד להגשתה.

5. ביום 12.4.15 התקיים דיון בפניי בו נחקר מר פיירמן יעקב על תצהירו. בתום הדיון, ביקש ב"כ המשיב לדחות את ההתנגדות וזאת לאור כך שטענת המבקשת כי ההתנגדות הוגשה במועדה נדחתה כבר ולכן יש לדון רק בשאלה האם יש להאריך המועד, ולא צויין כל טעם לכך. ביחס לבקשת הרשות להגן, טען כי עול ההוכחה ביחס לתנאי וקיום התנאי מוטל על המבקשת ולא על המשיבה. ב"כ המשיב טען כי מהחקירה עלה שהיו מקרים בהם היה איחור בעמידה בתאריכים שנקבעו בהסכם ומכאן שהתנאי לפירעון השטר התקיים. בנוסף, הוצגה הצעת מחיר בסך 165,000 ₪, קרי סכום שונה מהנטען בתצהיר ובהסכם ומכאן שאין מקום ליתן רשות להגן כאשר ההסכם שצורף אינו משקף הסכמת הצדדים.

6. ב"כ המבקשת טען כי אין כל הכרעה בתיק ביחס לבקשה לקבוע כי ההתנגדות הוגשה במועד או לחילופין לקבלת הארכת מועד. קביעה זו נעשית ע"י בית המשפט לאחר חקירת השליח והמצהירים וזו לא נעשתה ע"י רשם ההוצל"פ ועל כן הטענה טרם הובררה והוכרעה אף רשם השלום ציין כי הבקשה לא הוכרעה וביקש את תגובת הצדדים לכך. בנוסף, המבקשת ציינה בהתנגדותה כי היא מבקשת לחקור את השליח על תצהירו ובהעדר התייצבות השליח לדיון בבית המשפט יש לקבל הטענה בדבר העדר מסירה כדין. ב"כ המבקשת טען כי יש לקבל את ההתנגדות וזאת לאור ההלכה לפיה די בהגנה לכאורית לקבלת ההתנגדות, טענות אשר לא נסתרו בחקירה ומנגד לא נשאל המצהיר על הסוגיות המרכזיות העולות במקרה דנן.

7. בקשה לקבוע כי ההתנגדות הוגשה במועדה ולחילופין בקשה להארכת המועד:

לאחר עיון מעמיק בכלל ההחלטות אשר ניתנו בתיק הגעתי לכלל מסקנה כי יש לקבל טענת המבקשת לפיה הבקשה לקבוע כי ההתנגדות הוגשה במועדה או לחילופין הבקשה להארכת מועד להגשתה, לא נדונו עד היום ולא הוכרעו למעשה.

מעיון בהחלטת רשם ההוצל"פ עולה כי כל שציין הוא כי המועד להגשת התנגדות, על פי נתוני התיק, חלף ביום 16.3.15 והוא הורה על העברת התיק ללא עיכוב הליכים.

אף רשם בית המשפט אליו הועברה ההתנגדות, ציין בהחלטתו מיום 15.7.14 במפורש כי:
"בסמכות רשם ההוצל"פ להכריע בבקשה לקבוע, כי ההתנגדות הוגשה במועדה, אך ביכר הוא שלא לעשות כן."

רשם בית המשפט הפנה במסגרתו החלטתו זו שוב להחלטת רשם ההוצל"פ לפיה על פניו ההתנגדות הוגשה באיחור והורה על הגשת תגובת המשיב לבקשה בתוך 20 יום ותשובת המבקשת בתוך 7 ימים וקבע כי: "בבוא העת לכך, תהא בנמצא החלטה לבקשה.".

ביחס לבקשה בדבר העדר סמכות מקומית קבע רשם בית המשפט כי על המשיב להגיש תגובה בתוך 7 ימים. ואכן הגיש המשיב תגובתו ולאחר קבלת תשובה התקבלה הבקשה בדבר העדר סמכות מקומית בלבד ובהתאם התיק הועבר לבית משפט השלום בפ"ת.

מפירוט השתלשלות העניינים עולה שעד היום נראה כי לא "נמצאה העת" למתן החלטה בבקשה לקביעה כי ההתנגדות הוגשה במועד והצדדים אף לא הגישו התייחסותם לטענה זו. לפיכך, המקום לדון בבקשה זו היה במסגרת הדיון בהתנגדות שנערך בפניי.

כידוע, מידי יום ביומו מועברות התנגדויות מלשכת ההוצל"פ לבית המשפט, כאשר שאלת הגשת ההתנגדות במועדה אם לאו נבחנת ע"י בית המשפט לאחר חקירת המצהירים לרבות השליח.

במקרה דנן, משלא הוכרעה הבקשה לקבוע כי ההתנגדות הוגשה במועדה ומשדרשה המבקשת כי השליח יתייצב לדיון בהתנגדות להיחקר על תצהירו ומשזה לא התייצב לדיון בפני, הרי שבהעדר התייצבות, יש להוציא תצהיר שליח מהתיק. על כן, בהעדר ראיות, יש לקבל הטענה לפיה לא בוצעה המצאה כדין של האזהרה ולקבוע שההתנגדות הוגשה במועדה.

8. בקשת רשות להגן:

הלכה היא כי בשלב זה של בקשת רשות להגן, על בית המשפט לבחון האם למבקש רשות להגן עומדת הגנה, ולו בדוחק:

"בתביעה המוגשת בסדר דין מקוצר יש ליתן לנתבע רשות להתגונן, כל אימת שיש בתצהירו כדי להצביע על הגנה לכאורה, ולו בדוחק, מפני התביעה... בשלב בחינת הבקשה למתן רשות להתגונן בית המשפט אינו בודק את מהימנות הנתבע או את הראיות לגופן, אלא בוחן הראיות על פניהן, כפוף למה שמתגלה בחקירה שכנגד על האמור בתצהיר... באין חקירה כזו עומד לפני בית המשפט אך האמור בתצהיר, ובית המשפט בוחן אם יש בדברים אלה כדי לבסס הגנה, ולו בדוחק, נגד התביעה" (כבוד השופט שמגר בע"א248/89 החברה הכללית למוסיקה נ' Warner, פ"ד מו(2) 273, 277 (1992); ראה דבריו של כבוד השופט רובינשטיין בע"א 527/07 מזל נחום ואח' נ' קרן אהרונסון בע"מ (טרם פורסם, מיום 18.02.2008)).

בע"א 5480/98 מנורה נ' אבו, פ"ד נב(2) 476, 479 (1998) נקבע מפי הנשיא כבוד השופט ברק (כתוארו אז), כי במסגרת בקשת הרשות להגן:

"נותן בית המשפט דעתו למשקלן המהותי של טענות הנתבע, לזיקתן לתביעה ולביסוסן... בית המשפט אמנם אינו בוחן את מהימנות העדויות שמביא הנתבע ואינו בוחן את סיכויי הגנתו... אך הוא נדרש להכריע בבקשת הרשות להגן על פי החומר המצוי בפניו..." .

רוצה לומר כי "גם מי שסיכוייו להצליח בטענותיו מועטים ורחוקים זכאי ליומו בבית המשפט, להבדיל ממי שהגנתו, הגנת בדים" (ע"א 9654/02 חב' האחים אלפי נ' בנק לאומי, פ"ד נט(3) 41, 46 (2004)).

9. דיון והכרעה:

טענתה העיקרית של המבקשת היא, כאמור, כי השטר ניתן לביטחון במסגרת הסכם לביצוע עבודות נגרות בדירת המשיב וזו להבטחת ביצוע העבודה ואספקת החומרים ע"י המבקשת. לראיה הכיתוב על גבי השטר ""לביטחון בלבד הוחזר לאחר ביצוע ההזמנה" (צ.ל יוחזר) המבקשת טענה כי ההסכם בוצע ועל כן היה על המשיב להשיב את השטר אך הוא טען כי הלה אבד לו ובהמשך נחתם בין הצדדים הסכם נוסף והמשיב הוא זה אשר מסר למבקשת במסגרתו שטר ביטחון. בין הצדדים התגלעו חילוקי דעות בהמשך שאינם קשורים למתן השטר עפ"י ההסכם הראשון וראיה לכך היא המועד המאוחר בו הוגש השטר לביצוע. לפיכך, המשיב הגיש השטר לביצוע שלא כדין ויש לקבל את ההתנגדות.

מנגד טען המשיב שהנטל להוכחת התנאי וקיומו מוטלות על המבקשת והיא לא עמדה בו. בנוסף, טענות המבקשת הופרכו בחקירה נגדית בה התגלו חוסר התאמות בין הסכום הנקוב בהצעת המחיר לסכום המצוין בהסכם וכן הודה המצהיר כי לעיתים לא עמדו בלוח הזמנים שנקבע במסגרת ההסכם ומכאן שמתקיים התנאי לפירעון שטר הביטחון.

לאחר עיון בהתנגדות וטענות הצדדים בדיון שנערך בפניי מצאתי שהדין עם המבקשת.

טענת המבקשת שאינה חייבת לפרוע את השטר, מורכבת למעשה משתי טענות: ראשית, כי החיוב אינו מוחלט, אלא מותנה בקרותו של אירוע פלוני; שנית, התנאי לחבותו לא נתקיים. ב"כ המשיב צודק בטענתו כי עפ"י הפסיקה עול ההוכחה ביחס לשתי הטענות מוטל על הנתבעת (ראה, בין היתר: פרופ' שלום לרנר, "דיני שטרות", עמ' 313, מהדורה שניה, התשס"ז-2007; ע"א 562/88 אהרון בן אריה נ' יוסף סופר, פ"ד מה (1) 648, 659 (1991); ע"א 1749/09 אלומיניום אחזקות בע"מ נ' דוד אפל (טרם פורסם, מיום 4.7.10)).

ברם, בהתנגדותה המבקשת פורשת מסכת עובדתית של מערכת עסקית בין הצדדים שבמסגרתה ניתן שטר הביטחון למשיב להבטחת ביצוע העבודה ואשר לגרסתה יש בה בכדי ליתן לה רשות להתגונן כנגד התביעה. אכן בחקירת המצהיר נתגלו חוסר התאמות ביחס לסכומים מסוימים והמצהיר הודה כי לא תמיד עמדו בלוח הזמנים שנקבע בהסכם לביצוע העבודה. אך, אין בכך בשלב זה בכדי להביא להפרכת וקריסת טענת ההגנה לפיה שטר הביטחון שימש להבטחת ביצוע העבודה וזו בוצעה ע"י המבקשת במלואה ועל כן יש להשיבו. כמו כן, לא הופרכה טענת המבקשת לפיה המשיב טען בפניה שהשטר אבד לו ולכן לא השיבו.

בנוסף, מלבד איחור לעיתים בזמנים, לא הוצגו בפני, בשלב זה, מסמכים שנשלחו למבקשת מטעם המשיבה התומכים בטענותיה כי החוזה הופר ע"י המבקשת וכי ההזמנה לא בוצעה וזכאית היא לפירעון שטר הביטחון בסך של 58,000 ₪ כתוצאה מכך.

כאמור, די בשלב זה בהגנה לכאורה בלבד וכאשר אין מחלוקת בדבר העובדה שבשטר בטחון עסקינן וגרסת המבקשת לא הופרכה בחקירה נגדית, הרי שיש להתיר מתן רשות להתגונן על מנת ליתן למבקשת את יומה בבית המשפט להוכיח את טענותיה השטריות.

לאור כל האמור לעיל, סבורה אני כי המבקשת הצביעה על הגנה לכאורה בפני התביעה.

12. סוף דבר :

ניתנת בזאת למבקש רשות להתגונן מפני התביעה. התצהיר התומך בבקשה יהווה כתב הגנה.
בהתאם לתקנה 214 ב' 1 לתקסד"א, תשמ"ד – 1984, ולאור סכום התביעה, התובענה תידון בסדר דין מהיר. התיק יועבר ליחידה המשפטית לצורך קביעת ישיבת מקדמית.
התובע ימציא לבית המשפט ולצד שכנגד את המסמכים שיש לצרף לכתב התביעה בהתאם לתקנות 214 ג' ו-214 ח', בתוך 30 יום מהיום. הנתבע יעשה כן בתוך 45 יום מהיום.
תצהירי עדות ראשית מטעם העדים יוגשו בתוך 90 יום מהיום על ידי כל הצדדים במקביל. לתצהירים יצורפו המסמכים שעליהם מסתמך העד בעדותו. עד המסרב למסור תצהיר ויש כוונה להעידו במשפט, יגיש בעל הדין בתוך המועד האמור הודעה המפרטת את מועד פנייתו אל העד ליתן תצהיר ואת נסיבות סירובו. עד זה לא יוזמן לבית המשפט אלא אם ניתנה על כך החלטה מבית המשפט. תצהיר אשר לא הוגש במועד, לא יוגש אלא ברשות בית המשפט. עד אשר לא הוגש תצהיר עדות ראשית מטעמו לא יוכל להעיד, אלא ברשות בית המשפט ומטעמים מיוחדים שירשמו.

המשיב יישא בהוצאות הבקשה בסך של 2,000 ₪. התשלום יבוצע בתוך 30 י ום מהיום וללא קשר לתוצאות ההליך.

ניתנה היום, י' אב תשע"ה, 26 יולי 2015, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: פלאס דבליו בע"מ
נתבע: ישראל יעקב
שופט :
עורכי דין: