ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין צחור- צדק, חופש נגד עירית ירושלים :

בפני כבוד ה שופטת שירלי רנר

עותרת

צחור- צדק, חופש, חינוך ורווחה בירושלים
באמצעות ב"כ עו"ד יוסי חביליו

נגד

משיבים

1.עירית ירושלים
באמצעות ב"כ עו"ד דן בן טל ו/או אח' מאגף היועץ המשפטי
2."אל המעיין - קרן חינוך למורשת יהודי ספרד"
באמצעות ב"כ עו"ד אורי קידר ועו"ד הילה עובד בנאי
ממשרד עוה"ד כבירי-נבו-קידר ושות'

פסק דין

במסגרת העתירה מבקשת העותרת להורות על ביטול החלטת המשיבה 1 (להלן – העיריה) להשתתף במימון בסך של 400,000 ₪ באירוע שאורגן על ידי המשיבה 2 (להלן – אל המעיין) . העותרת מבקשת בנוסף על ביטול ההחלטה גם להורות לעירייה לגבות דמי שכירות בעבור קיום האירוע בנכס עירוני.

במרכז המחלוקת האם נשא האירוע אופי פוליטי והאם דרך קבלת ההחלטה על ידי העיריה הייתה תקינה.

רקע
1. ביום 5.4.15, יום א' של חול המועד פסח, התקיים בהיכל הארנה בירושלים אירוע בשם "הקבלת פני רבו". "הקבלת פני רבו" הינו אירוע ששורשיו במסורת היהודית, הוא מתקיים במקומות שונים ברחבי הארץ בחול המועד סוכות או חול המועד פסח ובו נפגשים רבנים וקהלם.

את האירוע נשוא העתירה יזמה וארגנה עמותת אל המעיין. השתתפו בו כ-10,000 איש מירושלים ומחוצה לה והוא כלל הופעות של זמרים חסידיים ולאחר מכן נאומים.

2. הבקשה הראשונה של אל המעיין להשתתפות העיריה במימון האירוע נושאת תאריך 25.3.15, צוין בה כי עלותו הכוללת של האירוע היא 997,010₪ וכי מתבקשת מעיריית ירושלים, מחלקת מורשת מן המזרח, השתתפות בסך 400,000₪ עבור שכירות מקום הארוע, אבטחה, סדרנות ושמירה והפקה תשתיות ולוגיסטיקה טכנית ( ר' נספח 1 לתגובת העיריה מיום 18.6.15).

מימון האירוע אושר על ידי העיריה בתאריכים 30-31.3.15 ב"נוהל מקוצר" – על ידי היועץ המשפטי לעירי יה, גזבר העיריה ויו"ר ועדת הכספים (ראש העיר) באמצעות סבב טלפוני (ר' תשובה 3 י "ד לתגובת העיריה מיום 18.6.15; סעיף 2 לתגובת העיריה מיום 1.7.15). מדובר בנוהל מס' 26.0000 ל"העלאת נושאים מיוחדים וחריגים לאישור בדיעבד בוועדת הכספים והמועצה" המאפשר אישור על ידי הגורמים האמורים. הנוהל האמור אושר על ידי ועדת הכספים ומועצת העיר בשנת 2003 (ר' נספח 1 לתגובת העיריה מיום 1.7.15) .

ביום 26.4.15 אושרה ההחלטה שנתקבלה ב"נוהל המקוצר" על ידי ועדת הכספים וביום 30.4.15 אושרה במועצת העיר.

אופיו של האירוע – פוליטי?
טענות הצדדים
3. לטענת העותרת מדובר בא ירוע שתוכנן מראש והתקיים בפועל כאירוע פוליטי של מפלגת ש"ס ובכל מקרה זוהה עמה לחלוטין ועל כן אסור היה לעירייה להשתתף במימון האירוע. לעניין זה מפנה העותרת לכך שהשמות המופיעים במודעות הפרסומת אודות האירוע הם שמות המזוהים עם ש"ס וביניהם – יו"ר מועצת חכמי התורה הרב שלום הכהן, בניו של הרב עובדיה יוסף ז"ל - הרב דוד יוסף והרב הראשי לישראל יצחק יוסף וכן חבר הכנסת הרב אריה דרעי שאף היה אורח הכבוד בכנס. עוד טוענת העותרת כי הנואמים באירוע היו אנשים המזוהים באופן מובהק וברור עם ש"ס.

לטענת העותרת גם הנאומים שנישאו נשאו בחלקם תוכן פוליטי-מפלגתי. לעניין זה מפנה ב"כ העותרת לדבריו של הראשון לציון הרב יצחק יוסף אשר בנאומו באירוע בהתייחסו לח"כ אריה דרעי אמר: "הוא לא היה אחד שמחלק תה ועלה לגדולה", כאשר המנחה על הבמה מבהיר את דברי הרב הראשי ואומר: "הרב לא יכול להגיד מפורשות, אבל מי שהיה מחלק תה נשאר מחלק תה" ברמז, כך לטענת העותרת, לחבר הכנסת לשעבר אלי ישי שפרש מש"ס. נשיא מועצת חכמי התורה הרב שלום כהן אמר בארוע זה: "אני קורא לכל עדות ספרד, גם אלו שטעו לחזור אלינו" כאשר אין ספק לטענת העותרת שהדברים כוונו למצביעי מפלגת יחד של אלי ישי או למצביעים של מפלגות אחרות לחזור למפלגת ש"ס ואין ספק כי המדובר באירוע שמטרתו להשיא הון פוליטי של חיזוק מעמדה של ש"ס בקרב הציבור החרדי-ספרדי.

עוד טוענת העותרת כי כל אדם סביר היה מבין שמדובר במפגן כח ותמיכה של מפלגת ש"ס והדברים גם עולים מפרסומים באמצעי התקשורת שנעשו ללא קשר לעתירה וברובם המכריע הוצג האירוע כאירוע פוליטי של מפלגת ש"ס.

לטענת העותרת כאשר הגורם המארגן את האירוע וקובע את תכניו, קרי תנועת אל המעין, מזוהה לחלוטין עם ש"ס, וכאשר השמות המופיעים בפרסומים לקראת האירוע, הדוברים בו והיושבים על בימת הכבוד הן דמויות המזוהות באופן מוחלט עם ש"ס, הרי שמדובר באירוע פוליטי לכל דבר ועניין, לא משנה מה היו תכני האירוע והאם המילה ש"ס נאמרה בו או לא.

בעיקרי הטיעון היפנה ב"כ העותרת לסמיכות האירוע והפרסומים על קיומו למועד הבחירות וטען כי יש לראותו כמעין מסע ניצחון של ש"ס על מפלגתו של אלי ישי שלא עברה את אחוז החסימה.

4. לטענת העירייה אין המדובר באירוע פוליטי. המנהג של "הקבלת פני רבו" נטוע עמוק במסורת היהודית ומתקיים במקומות שונים ברחבי הארץ בחול המועד סוכות ופסח. לאירוע הוזמנו אישים רבים וביניהם רבנים בכירים וגדולים בתורה משום קירבתם לרב עובדיה יוסף ז"ל ולא משום השתייכותם הפוליטית מפלגתית. מדובר באירוע שבא לתת מענה תרבותי-תורני לאוכלוסיית העיר, והוא נעדר סממנים פוליטיים מובהקים כגון הנפת שלטים ונאומים פוליטיים ולא די בכך שיתכן כי נרמזו רמיזות עמומות שעלולות להתפרש כפוליטיות כדי להפכו לכזה. עוד מפנה ב"כ העירייה לכך שבשל מודעותה לאפשרות לתייג את האירוע כפוליטי, הבהירה העיריה מראש באמצעות מייל שנשלח על ידי היועץ המשפטי לעירייה למארגני האירוע ונחתם על ידם כי הם נדרשים לוודא שלא יונפו שלטים פוליטיים, כי לא יהיו קריאות וסיסמאות פוליטיות ונאומים בעלי תוכן פוליטי. לאחר קיום האירוע נדרשו מארגני האירוע, מטעם העיריה, לבדוק את קלטת האירוע על מנת לוודא שאכן התנאים שנדרשו כדי להבטיח שלא יהיה זה אירוע פוליטי התקיימו ורק בכפוף לכך ישוחרר התקציב. אמנם, מאשרת העיריה, השתתפו באירוע אישים המזוהים עם מפלגת ש"ס ואולם לא די בנוכחותם כדי לפסוק כי האירוע הוא פוליטי במיוחד כאשר העותרת לא הביאה ולו אזכור פוליטי מובהק אחד בנאומים אשר נשאו באירוע. כך בדבריו של ח"כ אריה דרעי לא ניתן למצוא כל התבטאות פוליטית.

לטענת העירייה התיזה של העותרת ולפיה פעולה של עמותה המזוהה עם תנועה פוליטית היא בהכרח פוליטית, לא רק שאינה נכונה עובדתית במקרה הקונקרטי אלא גם המחוקק לא רואה בפעילות עמותה המזוהה עם תנועה פוליטית כפעולה פוליטית אלא הפעולה נבחנת לגופה. והא ראיה, אל המעיין הוכרה בפסיקת בית המשפט העליון כאחת העמותות אשר זכאיות לקבל תמיכות כספיות מגופים שונים ובהם משרדי ממשלה, אשר עליהם נאסר להעביר תמיכות כספיות לגופים פוליטיים. לא די איפוא בזיהויו הרעיוני של גוף מסויים עם מפלגה פוליטית כדי לשלול תקצובו של אותו גוף ועל כן אין כל פסול בהשתתפות העיריה במימון ארוע "הקבלת פני רבו" שהופק על ידי אל המעיין.

5. בתגובת אל המעיין נטען כי אכן מזוהה אל המעיין בצבור עם מפלגת ש"ס, זאת מאחר ונוסדה בהחלטה של מועצת חכמי התורה שהיא ההנהגה הרוחנית של ש"ס ורבים מחבריה משתייכים למפלגה ואולם פעילויותיה של אל המעיין הן בתחום הדתי-תרבותי ואינן פוליטיות ואין די בזיהוי עם מפלגת ש"ס על מנת לייחס לאל המעיין פעילות פוליטית כפי שגם עולה מהיותה נתמכת על ידי משרד החינוך.

לטענת ב"כ אל המעיין האירוע נשוא העתירה לא היה אירוע פוליטי אלא אירוע תרבותי-דתי אשר נערך באו פן שגרתי על ידי גופים שונים במגזר הדתי-חרדי. העובדה שהשתתפו בו אישים המזוהים עם תנועת ש"ס אינה הופכת אותו לאירוע פוליטי והשתתפותם הינה תולדה של העובדה כי בכירים רבים ב אל המעיין משתייכים למפלגת ש"ס. לטענת ב"כ אל המעיין משמעות קבלת העתירה היא מניעת השתתפותם של רבנים באירועי תרבות דתית-תורנית. עוד נטען כי יישום אמות המידה המצטברות שהגדיר היועץ המשפטי לממשלה בנושא "עריכת אירועים על ידי משרדי הממשלה בתקופת בחירות" מוביל למסקנה כי האירוע נשוא העתירה איננו פוליטי. שתי האמירות בהן מתמקדת העותרת אינן ברורות, אינן מפורשות, קוששו בדוחק ואין בהן כדי לצבוע אירוע שלם שארך מעל ארבע שעות וכלל דברי תורה, שירה ושיח, בגוון פוליטי. עוד נטען כי יש לדחות את טענות העותרת הנשענות על פרסומים בכלי התקשורת.

דיון והכרעה
6. אין מחלוקת בין הצדדים כי ככל שהאירוע נשוא העתירה הוא פוליטי אזי השתתפות העיריה ב מימונו היא פסולה. לעניין זה די להפנות לחוזר מנכ"ל משרד פנים מס' 2/2013 המפנה להנחיות היועץ המשפטי לממשלה הנוגעות לאיסור החל על שימוש במשאבי רשות מקומית לצרכי בחירות תוך ציון כי גם שימוש במשאבי הרשות לצרכים פוליטיים שאינם בגדר תעמולה הינו אסור וכי האיסורים וההגבלות אינם מוגבלים לתקופה מסויימת שלפני בחירות.

האם אכן יש לראות באירוע נשוא העתירה אירוע פוליטי?

אירוע שתוכנו המנהג "הקבלת פני רבו" אינו כשלעצמו אירוע פוליטי. שורשיו של המנהג כאמור נטועים עמוק במסורת היהודית, מדובר במנהג דתי-תרבותי והוא מתקיים במקומות שונים ברחבי הארץ בחול המועד סוכות ופסח, ומאורגן על ידי גופים שונים שאינם פוליטיים.

העובדה שהאירוע נשוא העתירה אורגן על ידי עמותת אל המעיין, אף בה אין כדי להפוך את האירוע לפוליטי. מדובר אמנם בעמותה שאף לדברי בא כוחה מזוהה בצבור עם ש"ס וזאת לאור נסיבות הקמתה וזהות רבים מבכיריה. עם זאת, מאחר ואינה גוף פוליטי היא נתמכת על ידי משרד החינוך (ר' בג"צ 4346/92 מעלה המרכז לציונות דתית נ. שר החינוך והתרבות ; סעיף 27 לתגובת המשיבה 2).

7. האם יש בנסיבותיו של האירוע הספציפי כדי להופכו לפוליטי? בעניין זה כאמור מפנה ב"כ העותרת לרשימת הנוכחים והדוברים באירוע אשר מזוהים עם מפלגת ש"ס ולאמירות שנאמרו על ידי שניים מהדוברים באירוע ואשר מתייחסות לכאורה לבחירות שהתרחשו זה מקרוב .

8. כעולה מהפרסומים אודות האירוע השתתפו בו נשיא מועצת חכמי התורה הרב שלום הכהן, הראשון לציון הרב יצחק יוסף, מועצת חכמי התורה: הרב שמעון בעדני, הרב משה מאיה, הרב ראובן אלבז והרב דוד יוסף. כן השתתף באירוע על פי הפרסומים כאורח כבוד הרב אריה דרעי.

אכן נוכחותו של חבר הכנסת אריה דרעי באירוע כאורח הכבוד בסמוך לאחר הבחירות, עשויה הייתה לעורר סימן שאלה לגבי אופיו "הנייטרלי" של האירוע והיותו חף מסממנים פוליטיים. יתכן כי נוכחותו במקום היא גם שהניעה שניים מהדוברים, הראשון לציון ונשיא מועצת חכמי התורה, להתבטא באופן מרומז ככל הנראה בנוגע לתוצאות הבחירות. ואולם דווקא אריה דרעי עצמו, שהינו דמות פוליטית מובהקת לא התבטא באופן פוליטי באירוע, האישים האחרים שנכחו על הבמה ונשאו דברים באירוע הם רבנים, שלאור הקירבה בין אל המעיין לש"ס היה זה אך טבעי כי יוזמנו לאירוע. שניים מהנוכחים בניו של הרב עובדיה יוסף ז"ל ואחד מהם הראשון לציון. אין טענה כי מעבר לאותן שתי אמירות מרומזות היו עוד התבטאויות פוליטיות באירוע. אין טענה כי נישאו שלטים או הונחו כרזות בעלות גוון פוליטי.

9. כעולה מתגובת העיריה, היא היתנה את השתתפותה במימון האירוע בכך שלא יהיה בעל סממנים פוליטיים ואף דרשה את התנאים הבאים:

"1. בפרסומים מטעם מארגני הארוע לא יופיע אזכור של מפלגה כלשהי.
2. באולם ובכניסה לאולם לא יוצבו שלטים של מפלגה כלשהי.
3. לא ינאמו נאומים פוליטיים אלא רק נאומים בעלי אופי תורני המתאימים למעמד ולאופי הארוע מעצם טיבם וטיבו של הארוע בהיותו "הקבלת פני רבו ברגל" ותו לא" (נספח 7 לתגובה).

על תנאים אלו חתם מזכ"ל אל המעיין (ר' נספח לתגובת העיריה מיום 18.6.15) .

10. נראה כי אין מקום ללמוד מהאופן בו סוקר האירוע בכלי תקשורת זה או אחר על אופיו של האירוע ויש לבחון את אופיו בהתאם לעובדות כפי שהוכחו.

אין כאמור טענה כי מעבר לאותן שתי רמיזות פוליטיות היו נאומים פוליטיים באירוע . "הפוליטיות" הנטענת של האירוע היא נרמזת. "בסמוך לאחר הבחירות" כמסע ניצחון ואולם יצויין כי טענה זו לא עלתה בכתב העתירה אלא רק בעיקרי הטעון והמשיבות התנגדו לכך. בנוכחותו של חבר הכנסת אריה דרעי באירוע ואולם דווקא לו כאמור לא מיוחסת כל התבטאות פוליטית. ובאמירות נרמזות של שניים מהדוברים, כאמור אחד מהם הראשון לציון והשני נשיא מועצת חכמי התורה.

מנגד אופיו המפורש והדומיננטי של הארוע לא נשא מאפיינים פוליטיים. מדובר כאמור באירוע דתי-תרבותי, לא נישאו בו כרזות או שלטים פוליטיים, הנאומים לא היו פוליטיים למעט כאמור שתי רמיזות, מדובר באירוע שארך מספר שעות והגיעו אליו רבים גם מחוץ לירושלים, אשר שילמו עבור ההסעה לאירוע (ר' נספח 2א לתגובת העיריה) . בכל אלו יש כדי להוביל למסקנה כי טענת העותרת ולפיה מדובר היה באירוע פוליטי, לא הוכחה.

הליך קבלת אישור העברת הכספים
טענות הצדדים
11. בכתב העתירה טענה העותרת כי רשות מקומית אינה יכולה להעביר כספים לגורם חיצוני אלא בהתאם לנוהל תמיכות הכולל קביעת קריטריונים ופרסומם והזמנה לקבלת בקשות לתמיכה וכן הליך על פי נוהל ההקצאות הכולל דיון בוועדת תמיכות ובמועצת העירייה. מאחר והליך זה לא נעשה, אין לאשר את העברת הכספים. עוד טענה העותרת כי אמנם עירית ירושלים קבעה נוהל "פעולות משותפות" שנועד להסדיר את השתתפות העיריה במישרין ובעקיפין בתקציבי פעולות משותפות שלא באמצעות נוהל תמיכות ואולם לא נתקיימו בענייננו התנאים לקיום "פעולה משותפת" על פי הנוהל האמור. על כן מאחר וההליך לאישור העברת הכספים לא היה תקין, אין לאפשר את העברת הכספים.

12. בתגובת העירייה נטען כי החלטתה לתקצב את קיום האירוע נכנסת לגדר "קניית שירות" בסך 400,000₪ מחברת "אריאל" אשר אמונה על הפקת אירועים עירוניים, וכיוון שכך אין כל רלוונטיות לא לנוהל פעולות משותפות או לנוהל תמיכות אשר מחריג מהגדרת "תמיכה" קניית שירותים והקצאת מקרקעין. לטענת העיריה פעילותה נעשתה במסגרת התפקידים שהוקנו לה בחוק ועל מנת לשרת את רווחתם המוניציפלית של תושבי העיר ירושלים אשר אחוז ניכר מהם הם חרדים.

אשר ל"נוהל המקוצר" בו התקבלה ההחלטה ציינה העיריה כי ההחלטה הוכנה לדיוני ועדת הכספים של חודש מרץ אך מסיבות טכניות לא עלתה על שולחנה ומאחר והישיבה הבאה של ועדת הכספים היתה אמורה להתקיים כבר לאחר האירוע, אושרה הפעולה בהתאם לנהלי העיריה במקרים מעין אלו באמצעות אישור יו"ד ועדת הכספים או ראש העיר, גזבר העיריה והיועץ המשפטי לעירייה.

אל המעיין אשר הטענות בדבר דרך קבלת ההחלטה לא הופנו אליה, הצטרפה בתגובתה בעניין זה לדברי העיריה.

13. לאחר שהוגשו כתבי התגובה וב"כ המשיבות ביקשו בדיון מוקדם בעתירה לראות בכתבי התגובה ככתבי תשובה , הגישה העותרת בקשה לקבלת פרטים נוספים ובקשתה התקבלה.

לאחר קבלת הפרטים הנוספים הגישה העותרת "עיקרי טעון" בהיקף נרחב מהעתירה ובמסגרתם שמה את הדגש על אי תקינות הליך אישור מימון האירוע. נטען כי יש לדחות את טענת העיריה כי מדובר באירוע עירוני שכן כעולה מכל המסמכים הקשר של העיריה לאירוע היה קלוש ולמעשה לא הייתה לה כל מעורבות למעט דרישה שהאירוע לא יהיה פוליטי. נטען כי מדובר באירוע אותו יזמה אל המעיין אשר גם אירגנה את הארוע וקבעה את תכניו לרבות זהות הנואמים ועל כן אישור העברת הכספים למימון הארוע יכול היה להיעשות רק בנוהל תמיכות, דבר שלא נעשה במקרה הנדון. עוד נטען כי חברת אריאל מהווה רק צינור להעברת כספים ולא היה לה יד ורגל בארגון האירוע מבחינה מהותית , גם לא ניתן לראות את הארוע ככזה שנרכש מאל המעיין כאשר מי שמימנה את רובו היא אל המעיין עצמה. לטענת העותרת קבלת טענת העירייה תוביל לכך שניתן יהיה לעקוף את נוהל תמיכות על ידי "קניית שירות" פיקטיבית מחברת אריאל ובכך לעשות פלסתר את הוראות הנוהל. לבסוף טוענת העותרת כי אפילו מדובר היה באירוע עירוני לא היה מקום לאשרו ב"נוהל מקוצר" שכן אין המדובר בהצלת חיים או רכוש או אירוע אחר שלא ניתן לצפותו. לטענת העותרת העובדה שפורסמו מודעות עם סמל עיריית ירושלים עוד לפני הפנייה לעירייה לקבלת תמיכה, מוכיחה כי הדברים נסגרו בדרג הפוליטי מראש וכל הליך אישור העברת הכספים היה הליך פיקטיבי למראית עין שנועד לאשר כביכול את הדברים שסוכמו בדרג הפוליטי.

14. ב"כ המשיבים טענו בדיון כי עיקרי הטעון שהגישה העותרת מהווים למעשה עתירה חדשה ושנוי חזית בניגוד לסדרי הדין. עוד נטען כי כיום לאחר שוועדת הכספים ומועצת העיר כבר אישרה את ההתקשרות כל הטענות ככל הנוגע לנוהל בו התקבלה ההחלטה אינן רלוונטיות עוד.

דיון והכרעה
15. אכן עיקרי הטעון אותם הגישה העותרת בעקבות קבלת הפרטים הנוספים חרגו בהיקפם מהעתירה המקורית ואף העמידו כאמור במרכזם את שאלת הנוהל להעברת הכספים להבדיל משאלת אופיו הפוליטי של האירוע. עם זאת, כבר מלכתחילה במסגרת העתירה תקפה העותרת את דרך קבלת ההחלטה וטענה כי אין העיריה יכולה להעביר כספים לגוף חיצוני אלא בהתאם לנוהל תמיכות או נוהל פעולות משותפות, מה שלא נעשה כאן. אינני סבורה איפוא כי יש לראות בעיקרי הטעון לעניין זה משום חריגה מהעתירה.

16. המקור הנורמטיבי לחלוקת כספי תמיכות למוסדות צבור על ידי רשויות המדינה מצוי בהוראת סעיף 3א לחוק יסודות התקציב, התשמ"ה-1985 הקובעת בין היתר כי:

"[...]
(ד) הסכום שנקבע בסעיף תקציב לסוג של מוסדות ציבור יחולק בין מוסדות ציבור הנמנים עם אותו סוג לפי מבחנים שוויוניים.
(ה) הממונה על סעיף התקציב יקבע, בהתייעצות עם היועץ המשפטי לממשלה, מבחנים שוויוניים לחלוקת הסכום שנקבע באותו סעיף תקציב לצורך תמיכה במוסדות ציבור (להלן - מבחנים).
[....]".

לעניין רשויות מנהל שאינן אורגנים של המדינה נאמר כי "הגם שחוק יסודות התקציב על פי לשונו חל על תמיכות מתקציב המדינה, נקבע כי העיקרון של חלוקת תמיכות לפי תבחינים שוויוניים חל גם על רשויות המנהל שאינן מהוות אורגנים של המדינה וכן על גופים ציבוריים נתמכים (ראו: דפנה ברק-ארז "אכיפתו של תקציב המדינה וחוזי המנהל" המשפט א 253, 254 (תשנ"ג)). הגם שחוק יסודות התקציב חל על פי לשונו על מוסדות המדינה, הרי שהצורך בתבחינים שוויוניים חל גם על רשויות מקומיות ועליהן לפעול בחלוקת הכספים על פי תבחינים ראויים (ראו: יצחק זמיר הסמכות המינהלית א (2010) 248 (להלן: זמיר, הסמכות המינהלית); בג"ץ 5325/01 עמותת ל.כ.ן. לקידום כדורסל נשים נ' המועצה המקומית רמת השרון, פ"ד נח(5) 79, 89 (2004) (להלן: ל.כ.ן.); בג"ץ 10285/04 עמותת מועדון כדורסל נשים עירוני חיפה מוצקין נ' עיריית חיפה ([פורסם בנבו], 19.7.2005)). הרחבת עקרון השוויון גם על תמיכות המגיעות מהרשות המקומית מקורה, בין היתר, בכך שאחד ממקורות כספי התמיכות הוא השלטון המרכזי..." (ר' עע"מ 343/09 הבית הפתוח בירושלים לגאווה וסובלנות נ. עיריית ירושלים , פיסקה 35).

על רקע האמור פורסם ביום 23.8.06 חוזר מנכ"ל 4/2006 בנושא "נוהל תמיכות במוסדות ציבור על-ידי הרשויות המקומיות" אשר "נועד להסדיר מתן תמיכות, במישרין או בעקיפין, מאת רשויות מקומיות למוסדות צבור שונים הפועלים, ככלל, בתחומה המוניציפלי של הרשות בנושאי חינוך, תרבות, דת, מדע, אמנות, רווחה, בריאות, ספורט וכיוצא באלה וזאת כאשר הפעילות המתבצעת על ידי מוסד הצבור הנתמך היא במסגרת תפקידיה וסמכויותיה של הרשות המקומית, בהתאם לדיני השלטון המקומי" (סעיף 1.1). הנוהל "...מכוון לקדם בתחום התמיכות, מנהל תקין, שוויון, שקיפות, חסכון, יעילות וכן למנוע פגיעה בטוהר המידות " (סעיף 2.2.). על פי הנוהל הבקשות לתמיכה תיבחנה על פי תבחינים שוויוניים שייקבעו מראש למתן תמיכות על ידי הרשות ונקבע בו כי "לא תיתן הרשות המקומית תמיכה אלא על פי תבחינים שנקבעו לפי נוהל זה" (סעיף 8.1). "תמיכה" מוגדרת כ"מתן טובת הנאה בין ישירה ובין עקיפה, לרבות מענק, הלוואה, ערבות או סיוע כספי אחר ולמעט קניית שירותים או הקצאת מקרקעין בהתאם לנוהל הקצאת מקרקעין".

בפרשת הבית הפתוח בירושלים (עע"מ 343/09, לעיל) נאמר כי " סיכומו של דבר, שחלוקת כספי תמיכות למוסדות ציבור על ידי עיריית ירושלים צריכה להיעשות באופן ההולם את היות העירייה נאמן הציבור על פי נוהל התמיכות ברשויות המקומיות ומכוח עקרון השוויון הכללי, לפי תבחינים ברורים, גלויים, שוויוניים, וענייניים, תוך התחשבות בצרכי כלל האוכלוסייה בעיר" (פיסקה 36).

להשלמת התמונה יוזכר גם נוהל פעולות משותפות מס' 20.2203.3 שהתקינה עיריית ירושלים אשר נועד להסדיר על פי האמור בו את השתתפות העיריה במישרין או בעקיפין בתקציבי פעולות משותפות עם גופים חיצוניים כאשר "פעולה משותפת" על פי הנוהל היא קיום אירוע המתבצע בשיתוף בין העירייה לבין גוף חיצוני כאמור . על פי סעיף 3.1 לנוהל "האמור בנוהל זה מתייחס להשתתפות העיריה במימונה של פעולה מסויימת, ספציפית, בנושא המפורש בנוהל זה בלבד. בכל מקרה אחר, לרבות השתתפות בבסיס התקציב, יעשה הדבר על פי נוהל תמיכות בלבד". גם תכליתו של נוהל זה על פי האמור בסעיף 1.2 היא " ...לקידום קיומן של פעולות משותפות תוך שמירה על מינהל תקין, שוויון, שקיפות ויעילות".

17. נראה כי הליך אישור העברת הכספים במקרה הנוכחי היה פגום. העיריה אינה חולקת על כך כי ההחלטה אודות העברת הכספים לא התקבלה על פי נוהל תמיכות או נוהל פעולות משותפות אלא שלטענתה פטורה היתה מקיומם של נהלים אלו שכן האירוע נשוא העתירה הינו אירוע עירוני והיא אך קנתה שירות מאת חברת אריאל.

אין בידי לקבל עמדה זו. הגדרתו של אירוע כאירוע עירוני ואת תקצובו כ"קניית שירות" ולא כתמ יכה בגוף חיצוני, מאפשרת לעיר ייה לממן אירוע בלא שתידרש לנהלים המחייבים אותה בין היתר לשוויון ושקיפות בתמיכה בגופים שונים. הגדרה רחבה של אירוע כעירוני ואת מימונו באמצעות חברה עירונית כ"קניית שירות" מאפשרת למעשה לעקוף ולסכל במידה רבה את הנהלים האמורים אשר נועדו להבטיח כי גם השתתפות העיריה בפעילות בעלת אופי חד-פעמי תיעשה על בסיס קריטריונים ענייניים, שוויוניים ושקופים. לאור האמור יש לבחון בזהירות את אפיונו של אירוע כעירוני.

18. בענייננו כעולה מתגובת העיריה ומהמודעות שצורפו אליה, פורסמו מודעות אודות האירוע, מועדו המדוייק, מיקומו, הדוברים בו והתכנית המפורטת שלו כבר ביום 24.3.15 עוד בטרם נעשתה פנייה פורמאלית לעירייה לקבלת תמיכה, ודאי בטרם התקבלה ההחלטה אודות מימונו של האירוע בתאריכים 30 -31/3/15. היוזמה לא ירוע, תכנונו וכל פרטיו אורגנו על ידי אל המעיין (ר' סעיף 3 לתגובת העיריה מיום 18.6.15). גם לאחר התחייבות העיריה לתקצב את האירוע שעלותו הכוללת עמדה על סך 997,010 ₪, החלק העיקרי של עלות האירוע לא מומן על ידי העיריה כי אם על ידי אל המעיין.

בנסיבות אלו לא ניתן לאמר כי מדובר באירוע עירוני שהעירייה אך קנתה את שירותי חברת אריאל לשם הפקתו ונראה אפוא כי היה על העיריה לקבל את החלטתה בהתאם לאחד הנהלים – נוהל תמיכות או נוהל פעולות משותפות. העיריה כאמור מאשרת כי לא פעלה בהתאם לאחד מהנהלים האמורים ויצויין כי ככל הנוגע לנוהל פעולות משותפות ממילא התמיכה מוגבלת על פיו לסך של 300,000₪ מה שאין כן בענייננו.

זאת ועוד. ספק בעיני אם היתה בנסיבות הצדקה לפעול בהתאם ל"נוהל המקוצר" כפי שנעשה. אירוע של "הקבלת פני רבו" הינו מטיבו אירוע שניתן ליזום ולארגן זמן מספיק מראש. כאמור מדובר באירוע שמתקיים במקומות שונים בחול המועד סוכות ופסח. העובדה שהיוזמה והארגון של האירוע נשוא העתירה באו בסמוך לאירוע על ידי אל המעיין ובדחיפות כאמור נתבקשה גם תמיכה תקציבית, אינה מצדיקה קבלת החלטות בנוהל המיועד למקרים חריגים, כפי שנעשה במקרה הנוכחי.

19. האם העובדה שוועדת הכספים ומועצת העיר אישרו בדיעבד את ההחלטה שנתקבלה ב "נוהל המקוצר" יש בה כדי לרפא את הפגמים האמורים? נראה כי מאחר והעיריה מימנה את האיר וע שלא בהתאם לאחד הנהלים הרלוונטיים – נוהל תמיכות או נוהל פ עולות משותפות, אין בעובדת האישור על ידי המועצה כדי לרפא פגם כאמור. נהלים אלו נועדו להבטיח פעילות תקינה של העיריה, לרבות מועצת העיר, בקבלת החלטות ככל הנוגע למימון גופים שונים. אין איפוא באישור המועצה כדי לרפא פגם כאמור.

שהוי, מצוי הליכים הסתמכות ומעשה עשוי
טענות הצדדים
20. לטענת המשיבות יש לדחות את העתירה מחמת שהוי ואי מצוי הליכים וזאת הגם שהוגשה במסגרת המועד שנקבע בתקנה 3(ב) לתקנות בתי המשפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס"א-2000. לטענתן מאחר והעותרת לא פירטה מתי נודע לה על האירוע ניתן להניח כי ידעה אודותיו כבר ביום 24.3.15 עת התפרסמו מודעות ברחבי העיר וצויין בהן כי מדובר באירוע עירוני. לנוכח האמור ומשמדובר בהחלטה תקציבית היוצרת מחוייבות כלפי צד ג' והסתמכות על ההחלטה, מדובר בשהוי ניכר.

לטענת העירייה הפנייה הראשונה אליה שנעשתה ביום 14.4.15, עשרה ימים לאחר האירוע נעשתה אף היא בשהוי ניכר, ואינה מהווה מצוי הליכים אלא רק כסות להגשת העתירה. לטענת אל המעיין השיהוי ביחס אליה חמור עוד יותר מאחר ולא נעשתה אליה כל פנייה ולמעשה התוודעה לעתירה מספר ימים לפני קיום הדיון.

21. לטענת העותרת יש לדחות את הטענה בדבר שהוי שכן היא פנתה מיד לאחר שנודע לה על האירוע ומיד לאחר חג הפסח, כאשר בחול המועד היו משרדי העיריה סגורים, כך שאין מקום לכל טענת שהוי. בפרט הדברים אמורים כאשר ההחלטה אודות המימון לא נתקבלה בהליך שקוף של ועדת הכספים ומועצת העיר כך שלא ה תאפשר לחברי המועצה להיות מודעים לעובדת מימונו של האירוע על ידי העיריה.

דיון והכרעה
22. מרוץ השהוי לצורך בחינת דוקטרינת השהוי המנהלי נמנה מהרגע שבו נתקבלה ההחלטה או בוצע המעשה המנהלי הנתקף (ר' עע"מ 867-11; 869/11 עיריית תל-אביב נ. אי.בי. סי. ניהול והחזקה בע"מ, פיסקה 23).

בענייננו ההחלטה לתקצב את האירוע התקבלה בתאריכים 30-31/3/15, האירוע התקיים ביום 5.4.15 והעתירה הוגשה ביום 19.4.15. מיום ההחלטה חולפים למעשה יומיים-שלושה עד ערב פסח שלאחריו האירוע וצודקת העותרת בטענתה כי בנסיבות שבהן מתקבלת ההחלטה טלפונית על ידי שלושת בעלי התפקידים, יכולתה לדעת אודות קבלת ההחלטה מצומצמת ביותר כפי שגם מעיד ההמשך, לאחר הגשת העתירה, שאף אז התקשתה העותרת בקבלת מידע בעניין זה (ר' כתב העתירה ובקשות העותרת מהימים 21.4.15 ו- 22.4.1). זאת ועוד. לאחר קיום האירוע, חל חול המועד פסח במהלכו סגורים משרדי העיריה, ולמעשה הפנייה הראשונה של העותרת לעירייה נעשית ביום 14.4.15, יומיים לאחר החזרה לעבודה. ביום 19.4.15 מוגשת העתירה. בנסיבות אלו אין לאמר כי קיים שהוי סובייקטיבי בהגשת העתירה וטענת העיריה ולפיה העותרת השתהתה בפנייתה משלא פנתה על יסוד פרסומים שנעשו בהם מופיע לוגו של העירייה לאו טענה היא בנסיבות שבהן מופיעים הפרסומים עוד קודם לקבלת ההחלטה וכאשר ב"כ העיריה מציין בדיון כי הפרסום מיום 24.3.15 אליו מפנה העיריה, נעשה שלא על דעתה של העיריה.

23. גם שיהוי אובייקטיבי לא הוכח בנסיבות המקרה ולנוכח לוחות הזמנים יש לדחות את טענת אל המעיין כי היא הסתמכה על התחייבות העיריה לתקצב את האירוע. כאמור, מודעות על קיום האירוע במתכונת כפי שהתקיים בסופו של יום פורסמו עוד בטרם קיבלה העיריה כל החלטה על השתתפות בתקצובו. לא ניתן בנסיבות אלו לטעון להסתמכות ולנזק כתוצאה מאי פנייה מוקדמת יותר.

העיריה העלתה גם טענה בדבר הסתמכות של גורמים שלישיים שונים אשר חברת אריאל התחייבה כלפיהם על יסוד החלטת התקצוב. ואולם, פרטיהם והיקף ההתחייבויות כלפיהם נותרו עלומים, ולמעשה ההסתמכות הנטענת היא זו של העירייה עצמה אשר קיבלה את ההחלטה באופן בו נתקבלה.

עוד יצויין כי אפילו ניתן היה להצביע על נזק בנסיבות המקרה (השהוי האובייקטיבי), נראה כי היה מקום כי יסוג בשל הפגיעה בשלטון החוק (ליסודות השהוי – הסובייקטיבי, האובייקטיבי ושאלת האיזון מקום בו קיימת פגיעה בשלטון החוק, ר' עע"מ 867-11; 869/11, לעיל, פיסקאות 24-30).

24. הכספים נשוא העתירה טרם הועברו על ידי העיריה ולנוכח סד הזמנים הקצר בין מועד קבלת ההחלטה וקיום האירוע כמו גם אופן קבלת ההחלטה, אין גם לקבל את טענת העיריה בדבר מעשה עשוי. קבלת הטענה בנסיבות בהן מתקבלת החלטה בסבב טלפוני בסמוך למועד האירוע באופן שאינו מאפשר ידיעה מוקדמת אודות קבלת ההחלטה ותקיפתה במועד, תסכל במידה רבה את האפשרות לביקורת שיפוטית על החלטות המתקבלות באופן האמור. תוצאה זו אינה ראויה.

25. בכתב העתירה עתרה העותרת הן לביטול ההחלטה אודות התקצוב והן להורות לעירייה לגבות דמי שכירות בעבור קיום האירוע בנכס עירוני. מאחר ותמיכת העיריה כוללת בתוכה אף היא את הרכיב של שכירת מקום האירוע (ר' נספח 1 לתגובת העיריה מיום 18.6.14) ניתן במסגרת עתירה זו להסתפק בביטול ההחלטה.

התוצאה היא שהעתירה מתקבלת ואני מורה על ביטול החלטת המשיבה 1 לתקצב את האירוע נשוא העתירה.

המשיבה 1 תשלם לעותרת הוצאות בסך של 15,000 ₪.

המזכירות תמציא העתק ההחלטה לב"כ הצדדים.

ניתן היום, י' אב תשע"ה, 26 יולי 2015, בהעדר הצדדים.