ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין רונן רזון נגד יניב דוידוביץ :


בפני כבוד ה שופטת דליה גנות

מבקשים

רונן רזון

נגד

משיבים

יניב דוידוביץ

החלטה

1. לפני בקשה למתן סעד זמני בערעור, אשר הוגשה על ידי יניב דוידוביץ (להלן: המבקש, או המערער) כנגד רונן רזון (להלן: המשיב).

העובדות הצריכות לעניין

2. בתאריך 19/4/15 הגיש המבקש הודעת ערעור לבית המשפט המחוזי, בגדרה עתר לביטול פסק דינו של בית משפט השלום בתל אביב בה"פ 56894-0911, מתאריך 24/2/15, שניתן על ידי כבוד השופטת אושרי פרוסט – פרנקל (להלן: פסק הדין), ובתאריך 8/7/15 הגיש המבקש "בקשה דחופה למתן סעד זמני", לפיה ביקש לחייב את המשיב בהפקדת סך של 1,161,684 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מתאריך 23/7/14 בקופת כונס הנכסים, או בקופת בית המשפט, ולחילופין, להורות למשיב להמציא לכונס הנכסים ערבות בנקאית בסכום זה, או כל בטוחה אחרת ברת מימוש מיידי, וזאת להבטחת תשלום הסך הנ"ל.

3. בקשה זו נדונה על ידי בית המשפט המחוזי (כבוד השופטת י. שבח), אשר הורתה למבקש להבהיר את המסגרת הדיונית בה התנהל ההליך בבית משפט השלום, וכן להבהיר, האם מוסמך היה בית משפט השלום להוציא תחת ידיו פסק דין כספי, המחייב את המשיב לשלם את הסך המבוקש בבקשה למתן סעד זמני, וכן הורה בית המשפט המחוזי למבקש להבהיר מהי המסגרת הדיונית, אשר בגדרה מוסמך בית המשפט המחוזי – בית המשפט הדן בערעור – לחייב את המשיב בהפקדת הסכום האמור.
4. בתאריך 16/7/15 הגיש המערער הודעת הבהרה, בגדרה הסביר, כי במסגרת ההליך שהתנהל בבית משפט השלום התבקש בית המשפט להורות על מינוי ב"כ המערער – הזוכה העיקרי בפסק בוררות חלוט – ככונס נכסים זמני לחברת "דר רוד", חברה לבניין בע"מ, לצורך מימוש פסק הבוררות, ולהורות לו כדלקמן:

א. להסמיכו להורות לרואה החשבון של המשיבה הפורמלית לפעול בהתאם לפסק הבוררות מתאריך 18/7/10 (להלן: פסק הבוררות), ולצורך כך, לאפשר לו לחתום בשם המשיבה הפורמלית על כל מסמך וטופס שיידרשו לשם ביצוע פסק הבורר.
ב. לשלם בשם המשיבה הפורמלית כל חוב ולמלא כל דרישה כספית הנדרשת לצורך ביצוע פסק הבורר, ולשם כך להעניק לו זכות חתימה בחשבון החברה.
ג. להעניק לכונס הנכסים סמכות לחתום בשם המשיב.
ד. ליתן בידי כונס הנכסים הזמני סמכות להחליף, או לפנות לרואה חשבון נוסף, או אחר, ביחד, או במקום רו"ח יזהר עמוסי.

מהאמור מסיק המבקש, כי הסמכות שהוקנתה לכונס הנכסים לפעול כמבוקש על ידו נובעת מפסק הבורר, שהינו חלוט וסופי, ובין היתר, לדעתו, נתונה לכונס הנכסים הסמכות לחייב את המשיב בהפקדת הכספים, או הבטוחה, כמבוקש על ידו, אלא שמדובר בפרשנות חד צדדית של המבקש, שכן אין היא עולה מהוראות פסק הבוררות.

עוד מציין המבקש, כי בדיון בבית המשפט קמא, אשר התקיים בתאריך 23/7/14, הצהירו ב"כ הצדדים, כי יפעלו בהתאם לחוות דעתו של רו"ח שכטר, אשר קבע, כי על המשיב להפקיד סך של 1,161,684 ₪ בחשבון החברה, קרי: לדבריו מודה המשיב בחבותו להפקיד את הסך הנ"ל בקופת החברה.

5. המשיב מתנגד למבוקש ומציין, כי הבקשה הוגשה 80 ימים לאחר הגשת הודעת הערעור בתיק, ו – 350 ימים לאחר מתן פסק דינו של בית משפט השלום, ועל כן לא ברורה "הדחיפות" הנטענת.

עוד טוען המשיב, כי ההליך נשוא הערעור היה הליך למינוי כונס נכסים, ולא כלל בקשות לסעדים זמניים, וכן – ובעיקר – פסק הבוררות לא קבע את שוויו של הסכום שיש להפקידו בקופת החברה, אלא הנחיות לרו"ח של החברה באשר לאופן חישוב הסכום, אשר רק לאחר ביצוען ניתן יהיה לקבוע את הסכום שעל המשיב להפקיד בקופת החברה, ולא בכדי קבע בית משפט השלום, כי אינו מוסמך לפרש את פסק הבורר ולקבוע את סכום ההפקדה, כפי שהבהיר בהחלטותיו.

המשיב טוען, כי הגשת הבקשה למתן סעד זמני אינה, אלא נסיון לערער את החלטות בית משפט השלום, בגדרן נדחתה בקשתו לחייב את המשיב בהפקדת הסכום המבוקש בקופת החברה, ויתרה מכך, בקשת רשות ערעור שהגיש המבקש על דחיית בקשתו לחייב את המשיב בהפקדת הסכום האמור נדחתה על ידי בית המשפט המחוזי.

דיון והכרעה

6. על מנת להבין לאשורן את העובדות נשוא הבקשה, יש להבהיר את ההתרחשות העובדתית עובר להגשת הערעור והבקשה למתן סעד זמני.

במסגרת התיק שהתנהל בפני בית משפט השלום, הגיש המערער דנן בקשה, אלא שבית המשפט קבע בהחלטתו, כי התיק שבו הוגשה הבקשה "נסגר" בתאריך 23/7/14, ויובהר, כי החלטה זאת – ולא פסק דין כפי שטוען המערער בטעות – היא נשוא הערעור שהוגש לבית המשפט המחוזי, קרי: מדובר בהחלטה אחרת, אשר ספק בעיני האם ההליך הנכון להשיג עליה הינו בדרך של הגשת ערעור, ולעניות דעתי היה על המערער להגיש בקשת רשות ערעור – שכן, כאמור, מדובר בהחלטה אחרת ולא בפסק דין – ולא הודעת ערעור, כפי שהוגשה בפועל.

זאת ועוד. מתגובת המשיב הנני למדה, כי בקשה שהגיש המערער דנן בעבר, לחייב את המשיב בהפקדת הסכום המבוקש, נדחתה על ידי בית משפט השלום. ודוק: החלטה זו לא צורפה לתגובה, אולם המערער לא כפר בנכונות האמור, ואם כך, אין לבית המשפט של הערעור סמכות לדון בעתירה שהוכרעה על ידי בית משפט השלום, ואיננה כלולה בערעור נשוא הדיון.

7. מדברי המערער והמשיב וכן מהמסמכים שצורפו הנני למדה, כי העתירה המקורית שהוגשה לבית משפט השלום – שאיננה נשוא הערעור אשר בפני – הינה למינוי כונס נכסים, ולא כללה עתירה לחיוב המשיב בתשלום כלשהו. ודוק: בפרשה נשוא הערעור ניתן פסק בורר, שהינו חלוט וסופי, אשר במסגרתו לא נקבע הסכום שעל המשיב לשלם, בסופו של יום, לקופת החברה, אלא נקבע, כי רו"ח יחשב את הסכום שעל המשיב להפקיד בקופת החברה, ועל פי הבנתי, עד עצם היום הזה לא ברור מהו הסכום שעל המשיב להפקידו בקופת החברה.

המבקש טוען, כי בדיון שהתקיים בבית המשפט הסכימו המשיב וב"כ כי על המשיב להפקיד את הסכום האמור בקופת החברה, אלא שאין בין הסכמה זאת לבין ההליך הנוכחי דבר וחצי דבר, שכן, כזכור, "הערעור" הוגש רק על החלטת בית משפט השלום, לפיה התיק "נסגר", הא ותו לא, ועל כן לא היה מקום לנצל את קיומו של ההליך בבית המשפט המחוזי לצורך השגת יעדים נוספים, גם אם הינם מוצדקים, אולם אינם עולים בקנה אחד עם שורת הדין.

8. לא אוכל לסיים החלטה זאת מבלי להביע את מורת רוחי על הגשת בקשה "דחופה" לסעד זמני, בהתייחס להחלטה שניתנה בתאריך 24/2/15, ולא נותר לי אלא לתהות מדוע אצה למבקש הדרך עתה, חודשים רבים לאחר מתן ההחלטה נשוא "הערעור"?? ודוק: לא התעלמתי מטרונייתו המרה של המבקש ביחס להתנהלותו של המשיב, אלא שאף אם צודק המבקש בטרונייתו, אינני יכולה לסייע בידו, שכן אין באפשרותי ליתן החלטות שאינן עולות בקנה אחד עם הוראות הדין.

9. סוף דבר, הבקשה "הדחופה" נדחית בזאת.
נוכח הנטען, אינני מוצאת לנכון לעשות צו להוצאות.

ניתנה היום, י' אב תשע"ה, 26 יולי 2015, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: רונן רזון
נתבע: יניב דוידוביץ
שופט :
עורכי דין: