ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין שומרה חברה לביטוח בע"מ נגד עירית תל-אביב-יפו :

בפני כבוד ה רשם בכיר אבי כהן

התובעת

שומרה חברה לביטוח בע"מ
ע"י ב"כ עוה"ד שמואל שמר

נגד

הנתבעים

1.עירית תל-אביב-יפו
ע"י ב"כ עוה"ד רוית גיא דרור ויוסי בן משה

2.יצחק הלפרין
ע"י ב"כ עוה"ד אסף רוטשטיין

3.ברנרד גולדנברג
ע"י ב"כ עוה"ד עמירם מגן

פסק דין

לפניי תביעה כספית מיום 30.9.13 ע"ס 28,600 ₪ בגין נזקי רכב-רכוש בתאונת דרכים נטענת מיום 25.3.13. התביעה הוגשה ונתבררה בסדר דין מהיר.

מדובר בתאונה נטענת שבה מעורב רכב אחד בלבד (רכב מבוטח התובעת): נהג רכב התובעת נסע בשעת בוקר בכביש ברחוב אשכנזי בת"א ואגב נסיעתו על גבי פס האטה (במפר) חדש שנסלל בכביש, התנגש גחון הרכב בפס ההאטה וכתוצאה מכך נגרם נזק לרכב, הוא הנזק מושא התביעה.

ביום 2.3.15 נערכה בפניי ישיבת הוכחות ארוכה (ראשונה ויחידה בתיק), שבה נשמעו ראיות הצדדים. הישיבה הוקלטה כך שתמלול ההקלטה (מילה במילה) מהווה את פרוטוקול הישיבה (הפרוטוקול, שמחזיק 120 עמודים, נסרק לתיק ביום 11.3.15). בתום הישיבה הוחלט על הגשת סיכומי טענות בכתב, וכל הצדדים אכן הגישו סיכומיהם (סיכומים אחרונים הוגשו ביום 25.5.15).

מדובר בתביעת תחלוף (שיבוב) עפ"י סעיף 62 לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א – 1981, כלומר תביעה שבה נכנסה חברת הביטוח התובעת בנעלי המבוטח שלה (הניזוק הישיר), לאחר ששילמה לו תגמולי ביטוח בגין התאונה מושא התביעה עפ"י חוזה הביטוח שביניהם, והגישה, לאחר שזכות הפיצוי בנזיקין של המבוטח כנגד הנתבעים המזיקים עברה אליה כאמור, את תביעת הנזיקין הכספית שבנדון.

הנתבעת 1 נתבעה בהיותה הרשות המקומית האחראית על תקינות ותחזוק הכביש המדובר; הנתבע 2 נתבע בהיותו הקבלן האחראי על ביצוע עבודות סימון פס ההאטה המדובר; ואילו הנתבע 3 נתבע בהיותו הקבלן האחראי על ביצוע עבודות הצבת התמרור הרלוונטי בסמוך לפס ההאטה המדובר.

ההליכים

התביעה הוגשה נגד שלושת הנתבעים. יצוין כי במקור הוגשה התביעה נגד הנתבע 1 בלבד, אך לאחר מכן צורפו כנתבעים נוספים לכתב התביעה הנתבעים 2+3.
יצוין כי כל אחד משלושת הנתבעים מתגונן בנפרד.
הנתבעת 1 שלחה הודעה לצד שלישי כנגד הנתבעים 2+3.
יצוין כי כל אחד משני הצדדים השלישיים מתגונן בנפרד.

טענות הצדדים

טענות התובעת

התאונה נגרמה בשל כך שפס ההאטה במקום לא סומן כראוי ע"י הנתבעים, תוך שהתובעת מייחסת לכל אחד משלושת הנתבעים אחריות לביצוע הלקוי ולפיקוח הלקוי על הביצוע.

טענות הנתבעת 1

מוכחש עצם קיום התאונה הנטענת.
מוכחשים הנזקים הנטענים שנגרמו בתאונה.
לחילופין וככל שאירוע התאונה התרחש, נהג רכב התובעת אשם בהתרחשותו, משנהג בחוסר זהירות ובחוסר התחשבות בפס ההאטה במקום.
לחילופי חילופין, ככל שאירוע התאונה התרחש והגורם להתרחשותו הוא פס ההאטה, הרי שהאחריות לדבר מוטלת על הנתבעים 2+3 שהנתבעת 1 התקשרה עימם לטיפול והסדרת כל הנוגע לסלילת פס האטה תקני ולהצבת תמרור תקני במקום.

טענות הנתבע 2

מוכחש עצם קיום התאונה הנטענת.
לחילופין, מוכחשת אחריות הנתבע 2, משנטען כי זה ביצע עבודתו עפ"י הדרוש ביחסיו מול הנתבעת 1.

טענות הנתבע 3

נהג רכב התובעת אשם בהתרחשות אירוע התאונה, משנהג בחוסר זהירות ובחוסר התחשבות בפס ההאטה במקום.
לחילופין, האחריות מוטלת על הנתבעת 1, שכראשות מקומית מחויבת לביצוע כל הדרוש לגבי פס ההאטה, והרשות לא יכולה לפטור עצמה מאחריות זו בכך שמתקשרת עם קבלנים חיצוניים לביצוע עבודות כאלו ואחרות.

הראיות שהוצגו

כתבי הטענות, על נספחיהם.
תמונות בצבע של נזקי רכב התובעת, שצולמו ע"י שמאי התובעת (מוצג ת/1).
שתי תמונות בצבע של הכביש המדובר וכן עותק של מפה של המקום המדובר (מוצג ת/2).
שלוש תמונות שחור לבן של הרחוב המדובר ושל תמרור במקום (מוצג נ/1).
טופס רלוונטי שהופקד ע"י הנתבעת 1 (מוצג נ/2).
טופס רלוונטי שהופקד ע"י הנתבעת 1 (מוצג נ/3).
עדויות ארבעה עדים מטעם כל הצדדים בדיון בפניי (יצוין כי העדים הקדימו הגשת תצהירי עדות ראשית):
מטעם התובעת – עד אחד, מר משה וינגרטן, נהג הרכב בשעת התאונה.
מטעם הנתבעת 1 – עד אחד, מר ציון אסולין, מנהל מדור אחזקת אביזרי תנועה אצל הנתבעת 1 בזמנים הרלוונטיים.
מטעם הנתבע 2 – עד אחד, מר יצחק הלפרין (הנתבע 2 בעצמו).
מטעם הנתבע 3 – עד אחד, מר ברנרד גולדנברג (הנתבע 3 בעצמו).

הכרעה

דין התביעה – להידחות, וממילא, גם דין ההודעה לצד שלישי – להידחות.

מניתוח מעמיק של הראיות ועפ"י מבחני הסתברות הנוהגים במשפט האזרחי, באתי למסקנה, שלא עלה בידי התובעת להוכיח כי האירוע התאונתי הנטען אכן התרחש במציאות וכי הנזק מושא התביעה אכן נגרם באירוע תאונתי נטען זה.

נוכח מסקנתי זו, לא מצאתי צורך וחיוניות להכריע בשאר המחלוקות הנוגעות לטיב היחסים שבין הנתבעים לבין עצמם ולשאלות חלוקת האחריות בין הנתבעים לבין עצמם.

להלן אנמק מסקנתי זו בתמצית, במצוות הוראות תקסד"א בכל הנוגע לפס"ד בתביעה (שאינה מעוררת לדיון סוגיה ייחודית) בסדר דין מהיר:

לא מצאתי לסמוך על עדות נהר רכב התובעת, ודאי לא כעדות יחידה.
נהג רכב התובעת העיד כי לא זכר עניינים רבים שרלוונטיים להבנת האירוע הנטען, כגון אם היו פסי האטה נוספים בהמשך הדרך (ראו בעמ' 7 לפרוטוקול), כגון קיומו של שילוט במקום עוד קודם למועד האירוע (ראו בעמ' 10 לפרוטוקול), כגון מהירות נסיעתו עובר לתאונה (ראו עמ' 15 לפרוטוקול), כגון אם התקבל ברכב חיווי על תקלה כלשהי (ראו עמ' 18+19 לפרוטוקול).
נהג רכב התובעת העיד שלא ראה את פס ההאטה המדובר כשנסע מעליו והסביר כי צבעו כצבע הכביש, אך כשעומת עם תמונה של המקום נאלץ להודות שצבע הפס שונה ובולט, ונראה כי בהחלט ניתן היה להבחין בו בנסיעה בשעת אור יום כבשלנו, גם אם לא היו מסומנים הסימנים הרלוונטיים עליו.
משונה שנהג רכב התובעת המשיך בנסיעה רצופה למקום מגוריו ממקום האירוע, ולא יצא מרכבו במקום האירוע הנטען. והרי אם היה מדובר באירוע משמעותי, כפי שניסה הנהג לצייר בעדותו, סביר שהיה עוצר את רכבו ויוצא ממנו לבחון את הדברים במקום, ובמידת הצורך גם לתעדם ואף לדווח עליהם לרשויות. בעדותו הסתפק הנהג בהסבר שהדבר "לא הצדיק עצירת חירום" (שורה 19 בעמ' 17 לפרוטוקול).
נהג רכב התובעת, הוא מבוטח התובעת, דיווח לתובעת רק ביום 4.4.13 על האירוע (כ-10 ימים לאחר האירוע!), לפי מועד הדיווח הרשום בטופס ההודעה שנמסר לתובעת, שזהה לתאריך בדיקת הרכב במוסך (לפי הרשום בחוות דעת שמאי התובעת). השתהות זו במסירת דיווח על האירוע מעוררת סימני שאלה לגבי אותנטיות הדיווח, כאשר בנסיבות ובהינתן אירוע אמת מצופה היה מהמבוטח לדווח עליו ביתר מהירות.
לפי הרשום בחוות דעת שמאי התובעת הרכב לא היה במצב נסיעה בזמן בדיקתו במוסך (רשום בחוות הדעת: "בבדיקה שערכתי הרכב שכב על הגחון ולא ניתן היה להרים את הרכב"), ובהינתן מצב קשה זה של הרכב, לא ברור כיצד עלה בידי נהג הרכב להמשיך בנסיעה ממקום האירוע הנטען ועד לביתו ואח"כ אף מביתו אל המוסך (ואולי עשה נסיעות נוספות בימים שבין לבין), וגם לא ברור מדוע לא מצא הנהג לדווח באופן מיידי על האירוע ולהכניסו לבדיקה/תיקון דחופים בסמוך למועד האירוע.
למעשה, נהג רכב התובעת לא קישר בעצמו וביוזמתו בין הנזק הנטען לרכבו לבין האירוע הנטען של הנסיעה על פס ההאטה, ומי שגרם לנהג לעשות קישור זה הוא המוסכניק שלו, בעת ששאל אותו אם קרה דבר מה חריג בעת הכנסת הרכב למוסך. הדבר תמוה, שכן אם אכן היה מדובר באירוע כה חריג, מצופה היה מהנהג עצמו לעשות קישור מידי זה בעצמו וביוזמתו. יצוין בהקשר זה כי הנהג העיד שמס' חודשים לפני האירוע הנטען הוחלפו התושבות (בולמי הזעזועים) ברכבו (בתושבות משומשות, ולא חדשות!), ומכאן שעולה אפשרות שהבולמים לא היו תקינים (ולכן פגיעתם/קלקולם) ומכאן עולה גם האפשרות שאותו מוסכניק ביקש להסיר מעצמו אחריות לטיב התושבות, ולכן גרם לנהג לחשוב שסיבת קלקולן של התושבות קשורה לאירוע חיצוני ולא לטיב התושבות. בנסיבות, ספקות אלו פועלים לחובת התובעת, ודאי כאשר התובעת לא חשפה את ממצאי החקירה הפרטית שנערכה לבקשתה, חקירה שניתן לשער שגם בה נבחנו ספקות כאלו ואחרים.
הדיווח שנמסר (באיחור) לתובעת הינו לקוני (ראו תיאור הנסיבות בטופס ההודעה שצורף לכתב התביעה), ומצופה היה מהנהג/המבוטח להרחיב בדברים, במיוחד משלשיטתו לא היו עדים לאירוע ולכן מחובתו לדעת ולהבין שישנם גורמים שנסמכים על תיאור הדברים שלו.
במהלך עדותו של נהג רכב התובעת התברר, באופן מקרי (אגב ניסיון להבין מי צילם את התמונות מוצג ת/2 שהוגשו כראיות ע"י התובעת, תמונות שהנהג אמר שלא הוא צילמן), כי נערכה חקירה פרטית בהזמנת התובעת (הנהג העיד שחוקר מטעם התובעת חקר אותו וגם בא לראות את מקום האירוע), אך התובעת בחרה להסתיר עובדה זו וכן את מסמכי החקירה הפרטית, ולא גילתה אותם ברשימת גילוי המסמכים שלה בכתבי התביעה (בניגוד לדין) וגם לא הגישה את המסמכים כראיות. בנסיבות, הדבר מעורר תמיהה, ומכל מקום פועל ראייתית לחובת התובעת, במובן זה שקמה חזקה ראייתית כי יש בעצם החקירה ובמסמכי החקירה כדי שלא לתמוך בגרסת התובעת.
נהג רכב התובעת לא תיעד את המפגע הנטען בזמן אמת.
לא קיימים עפ"י הטענה עדים כלשהם לאירוע הנטען, לתמיכה בגרסת התרחשותו.
נהג רכב התובעת בחר שלא לדווח לנתבעת 1 או לרשות אחרת כלשהי על המפגע הנטען בזמן אמת, והדבר מחליש את רצינות גרסתו, שאחרת יש להניח, שכאדם נורמטיבי וסביר, היה מוצא הנהג להזהיר (באמצעות הדיווח לרשויות) משתמשי דרך אחרים, כדי למנוע מהם מה שעפ"י הטענה נגרם לו. בהקשר זה ראוי להזכיר כי מדובר בשכונת מגוריו של הנהג, כך שבטיחות הנסיעה במקום אמורה להיות חשובה עבורו במיוחד.

סיכום

התביעה נדחית.

ממילא, נדחית גם ההודעה לצד שלישי.

התובעת תשלם לנתבעת 1 הוצאות (החזר אגרת הודעה לצד שלישי ששולמה) בסך 758 ₪.

התובעת תשלם לכל אחד משלושת הנתבעים שכ"ט עו"ד בסך 4,000 ₪.

בנסיבות, אין צו להוצאות ביחסים שבין הנתבעת 1 (כשולחת ההודעה לצד השלישי) לבין שני הצדדים השלישיים.

ניתן היום, י' אב תשע"ה, 26 יולי 2015, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: שומרה חברה לביטוח בע"מ
נתבע: עירית תל-אביב-יפו
שופט :
עורכי דין: