ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין גילה נהרי נגד תמיר ניהול ציי רכב בע"מ :

בפני כבוד ה שופט יעקב גולדברג

התובעים

1.גילה נהרי
2.לירוי נהרי

ע"י ב"כ עו"ד בן-ארוש

נגד

הנתבעים

1. תמיר ניהול ציי רכב (1998) בע"מ

ע"י ב"כ עו"ד שעשוע

2. יצחק גרינשטיין
3. איי .די.איי חברה לביטוח בע"מ

ע"י ב"כ עו"ד גולני

פסק דין

תביעה לפיצוי על נזקי רכוש שנגרמו לרכב התובעים מסוג מזדה, מ.ר. 6720365, בתאונת דרכים. סכום התביעה 20,000 ₪ והוא מורכב מפיצוזק ישיר לפי הערכת שמאי, בסך 9,557 ₪ (11,277 ₪ כולל מע"מ), פיצוי על ירידת ערך המכונית בסך 1,759 ₪, שכר טרחת שמאי בסך 950 ₪ ויתרת הסכום, כ- 6,000 ₪ - הוצאות ועגמת נפש.

1. על פי כתב התביעה, ביום 2.12.13 בכביש החוף לכיוון צפון, לא הרחק ממחלף נתניה, פגע רכב מסוג פורד מ.ר. 9028065, בחלקו האחורי של רכב התובעים, שבו נהגה התובעת 2 בחברת שני ילדיה. כמתואר בכתב התביעה, התובעת 2, אשר חששה לצאת מן הרכב אל הכביש העמוס, התקשרה למוקד המשטרה וכעבור זמן הגיעה למקום ניידת, אשר שוחחה עם נהג הרכב הפוגע, אשר לאחר מכן עזב את המקום. התובעת וילדיה פונו מן הכביש על ידי ניידת המשטרה מבלי להשאיר פרטיו לתובעת. על פי הנטען בכתב התביעה, השוטרים "עדכנו את התובעת 2 כי עליה לפנות לנתבעת 2 [כך במקור] ולקבל ממנה את כל הפרטים ביחס לנהג רכב ב'... אולם כל פניותיה אל הנתבעת בכדי שזו תמציא את פרטי נהג הרכב עלו בתוהו".

2. לכתב התביעה צורף מסמך הערוך כהודעת ביטוח של חברת מנורה, אולם סמליל חברת מנורה שהיה על המסמך נמחק ממנו בשרבוט עט. המסמך אינו נושא תאריך או חתימה וכתוב בו "נסעתי בכביש החוף ליד מחלף נתניה נכנס בי רכב צד ג' מאחור וגרם לנזק." במסמך זה מופיע מספר הרכב 90-280-65 ודגם הרכב, מסוג פורד.

3. עיקר הגנתה של הנתבעת 1 היתה כי במועד התאונה הרכב לא היה בחזקתה, למרות שנותר רשום על שמה. על פי כתב ההגנה, ביום 21.2.13 מכרה את הרכב לנתבע 2 והרכב נמסר לו ביום 28.2.13 חודשים רבים לפני אירוע התאונה . על פי הנטען, במועד התאונה הרכב היה בחזקת הנתבע 2 ולנתבעת 1 אין כל ידיעה אודות הרכב או יכולת להתחקות אחר עלילות הרכב במועד התאונה. הנתבעת 1 הכחישה כי התובעות פנו אליה אי פעם או ביקשו פרטיו של נהג הרכב.

4. ביום 20.5.2015 נעניתי לבקשת ב"כ הנתבעת 1 לצרף את מר גרינשטיין ואת החברה המבטחת כנתבעים נוספים ולחלופין להתיר משלוח הודעות צד ג' לשני מקבלי ההודעה . עקב שגיאה בניסוח החלטתי, הנתבעת 1 שלחה הודעת צד ג' לנתבעים 2-3, ואלה הגישו כתב הגנה כצדדים שלישיים, אף כי מבחינה מהותית, מר גרינשטיין ומבטחתו מתאימים יותר להיות נתבעים עצמאיים, שאחריותם הנטענת לנזק אינה תלויה במציאת הנתבעת 1 אחראית לתאונה.

5. בכתב הגנתם מודים הנתבעים 2-3 בטענת הנתבעת 1 כי רכב הפורד נמכר לנ תבע 2 והיה בחזקתו בכל מועד רלוונטי לתאונה. לגופה של התאונה, הכחישו הנתבעים 2-3 כל קשר לתאונה. בהודעת הביטוח מיום 31.12.13 נמסר מפי הנתבע 2 כי לא היה מעורב בתאונה ואינו מכיר כלל את האירוע.

גרסאות הצדדים
6. התובעת 1, גילה נהרי, אשר נהגה ברכב, העידה כי בקטע כביש בו הצטמצם מספר הנתיבים השתלבה בנתיב הימני ואז הרגישה מכה. מיד לאחר התאונה רכבה של התובעת עמד בנתיב הימני של הכביש והרכב הפוגע עמד בנתיב השמאלי של הכביש, כאשר בתווך הוסיפו לנסוע מכוניות. התובעת העידה כי חששה לצאת מן הרכב בשל תנועת המכוניות והתקשרה למשטרה. על פי עדותה, כאשר המשטרה הגיעה, פנו השוטרים לרכב הפוגע ולקחו את פרטיו ואז הגיעו לרכבה של התובעת. העדה הוסיפה כי כאשר השוטרים הגיעו אליה הם עצרו את התנועה בכביש ואפשרו לה לצאת מן הרכב. התובעת הבחינה ברכב הפוגע שהחל לנסוע ואז ביקשה מן השוטר שלא ייתן לרכב הפוגע לנסוע, אולם השוטר אמר שיש בידיו פרטי הרכב הפוגע.

7. התובעת 1 התייחסה בעדותה להודעתה במשטרה מיום 15.1.14, כחודש וחצי לאחר אירוע התאונה. כך נכתב בהודעה במשטרה: "בזמן נסיעה בכביש החוף לכיוון צפון, נכנס ברכב שלי רכב בחלק האחורי שמאלי. הרכב הפוגע לא עצר להחליף פרטים ולפני שהרכב הספיק לברוח צילמתי בטלפון הנייד הפרטי שלי את הרכב הפוגע ובתמונה רואים את לוחית הרישוי חלקי ובנוסף מדבקה של "שמור מרחק" מתחת ללוחית רישוי. בנוסף, הגיעה ניידת משטר, מילאו דו"ח אירוע, אבקש את הדו"ח." יצויין, בהודעה במשטרה, מצוין מקום התאונה "לפני מחלף חבצלת".

בעדותה הסבירה התובעת כי מכשיר הטלפון הסלולרי שבו צילמה את הרכב הפוגע "הלך" ולכן אין בידיה תמונת הרכב הפוגע. התובעת העידה כי הודיעה על מספר הרישוי החלקי שהצליחה לצלם, אך לא מסרה למי הודיעה, ולא הזמינה את מקבל ההודעה להעיד על כך. עוד העידה התובעת כי הרכב הפוגע נפגע בצדו הקדמי הימני וב צמיג הימני הקדמי ו"נסע על הג'אנט. נסע ממש לאט, אני לא יודעת למה הוא ברח". התובעת דחתה את הטענה כאילו רכבה נפגע במהלך המעבר לנתיב הימני וטענה כי הפגיעה ארעה לאחר שרכבה כבר השתלב ונסע בנתיב הימני. התובעת העידה כי לא ראתה את הנהג (עמ' 4, ש' 22).

8. גרסת הנתבעים 2-3 היא, כאמור, כי הנתבע 2 ורכב הנתבע 2 כלל לא נכחו באזור התאונה במועד המיוחס לה. הנתבע 2 העיד כי בשעת התאונה היה בעבודה בתל אביב כטכנאי מעליות בחברת אלקטרה. הנתבע העיד , כי הוא משתמש ברכב החברה שבה הוא עובד ואינו משתמש ברכב הפורד . לטענתו, רק כאשר קיבל מחברת הביטוח הודעה על התאונה המיוחסת לרכבו הבין כי הרכב טרם נרשם על שמו. הנתבע 2 הגיע למשרדי הנתבעת 1 ושם נאמר לו כי הרכב לא נרשם על שמו בשל טעות ובאותו יום הועבר הרישום על ש מו. הנתבע הציג במהלך עדותו תמונות של רכבו כשהוא נקי מפגיעה, אולם קשה לייחס לתמונות אלה משקל כלשהו, שכן צולמו על ידי הנתבע 2 עצמו לקראת עדותו, כשנה וחצי לאחר התאונה.

תיק המשטרה
9. לטענת ב"כ התובעת, תיק המשטרה מצביע על מעורבות רכב הפורד של הנתבע (שהיה רשום בזמנו על שם הנתבעת 1) בתאונה. דו"ח זה מעורר מספר תמיהות. ראשית, הדוח מכותר כ "אירוע תגובה". דו"ח זה אינו דו"ח הפעולה של השוטרים שהגיעו ל מקום אלא דיווח על אירוע התאונה. במסמך זה נכתב במפורש כי נרשם דו"ח פעולה, אולם דו"ח הפעולה לא צורף לתיק . על פי מסמך זה דווח על תאונת דרכים כקילומטר צפונית למחלף נתניה. כאמור בדוח "המודיע הוא עובר אורח, מסר שלא צריכים מד"א אבל הרכבים עומדים על נתיב הנסיעה".
בסעיף "תיאור ההודעה" מופיע מספר הרכב של התובעת וכן מספר רכבו של הנתבע 2, אולם כזכור, מספר זה נרשם מפיו של עובר אורח, אשר לא הובא לעדות, כמוהו כשוטר שחיבר את דו"ח אירוע התגובה או מי מהשוטרים שהגיע למקום התאונה. יצוין, כי פרטי המדווח, שמו ומספר מכשיר הטלפון הנייד שלו מפורטים במסמך ונראה כי ניתן היה להתחקות על עקבותיו בקלות יחסית .

דיווח זה אינו יכול להחליף את דו"ח הפעולה שנרשם במקום בזמן אמת . מעבר לכך, דו"ח " אירוע התגובה" מחזיק, ככל הנראה, ארבעה עמודים, אולם התובעת צירפה רק את עמודים 1 ,2 ו- 4, ואין לדעת מה הוחסר בעמוד 3, שלא צורף. יצויין, כי במהלך הדיון הפנה בית המשפט את תשומת ליבו של ב"כ התובעת להעדרו של עמוד 3, אולם ב"כ התובעת לא ביקש בשום שלב במהלך הדיון או לאחריו לצרף את העמוד החסר.

דיון ומסקנות
10. אני מקבל את עדותה של התובעת לעצם קיומה של תאונת הדרכים ולגרימת נזק לרכבה . יחד עם זאת, תשתית הראיות שעליהן מתבססת התביעה הנוכחית היא חלשה ביותר ורחוקה מלעמוד בנטל ההוכחה המוטל על שכם התובעת. משהתובעת לא הוכיחה יריבות עם הנתבעים אינני רואה צורך להכריע באשר לנסיבות התאונה ולאחריות לנזק, זאת ביתר שאת משלא נשמעו עדויות המעורב הנוסף בתאונה ועדי ראייה לתאונה, ככל שישנם.

בטרם אבחן את הראיות שהוצגו בתיק, יש להידרש לכל אותן ראיות מתבקשות, שלא הובאו מטעם התובע ים.

התובעים לא ביקשו לזמן לעדות את השוטרים שהגיעו למקום התאונה ואף לא צירפו את דו"ח הפעולה שאמור להיות קיים בתיק. דו"ח הפעולה היה מאפשר לראות את פרטי כלי הרכב המעורבים כפי שנרשמו בזמן אמת ואת שמו של נהג הרכב הפוגע. השוטרים שהגיעו למקום היו יכולים לאמת או להפריך את גרסת התובעת והעובדה שהתובעת לא זימנה את השוטרים ולא הציגה את דו"ח הפעולה למרות שידעה על הכחשתם הגורפת של הנתבעים 1-2 לכל מעורבות בתאונה, פועלת לחובתה.

התובעת לא זימנה לעדות את השוטר שרשם את דו"ח אירוע התגובה מיום 15.1.14, שהיה יכול להסביר באילו נסיבות נרשם מספר הרכב של הנתבע כמעורב בתאונה.

התובעת אף לא זימנה לעדות את הנהג שעבר בדרך ודיווח על התאונה, למרות ששמו ומספר הטלפון שלו מופיעים בדו"ח אירוע התגובה ואף לא טענה כי ניסתה לאתרו. ככל הנראה נהג זה מסר את המספר שנרשם בדו"ח אירוע התגובה. הנהג יכול היה לתת פרטים על סוג הרכב הפוגע או על צבעו ובעיקר, היה יכול להסביר באילו תנאים רשם את מספרי כלי הרכב המעורבים בתאונה, האם ראה את המספר תוך כדי נהיגה או שמא ירד מן הרכב והתבונן בלוחית הרישוי, האם רשם את המספר בזמן אמת או מאוחר יותר וכו'.

בידי התובעת אין תמונה כלשהי הקושרת את רכב הנתבע 2 לתאונה. התובעת 1 העידה כי צילמה את הרכב הפוגע במכשיר הטלפון הנייד שלה, אולם המכשיר "הלך" ואין לה תמונות של הרכב הפוגע.

התובעת העידה כי לא ראתה את נהג הרכב הפוגע ולא יכלה לזהות את הנתבע 2 כמי שנהג ברכב.

11. נותרו אפוא ארבעה מסמכים המבססים את עיקר התביעה:
(1) מסמך דמוי הודעת ביטוח אשר אינו חתום ואינו נושא תאריך. מסמך זה נרשם מפיה של התובעת 1 ולכן לא ניתן לראות בו ראייה עצמאית התומכת בגרסתה;

(2) הודעה שנתנה התובעת במשטרה ביום 15.1.14. גם מסמך זה נרשם מפיה של התובעת וממילא לא מופיע בו מספרו של רכב הנתבע, אלא נאמר בו כי התובעת צילמה את הרכב הפוגע וחלק מ לוחית הזיהוי שלו. יוער, כי במסמך זה נרשם כי התאונה אירעה בסמוך למחלף חבצלת ולא בסמוך למחלף נתניה. הגם ששני המחלפים מצויים במרחק של כמה דקות נסיעה זה מזה, ההבדל במיקום מוסיף תמיהה על מכלול התמיהות בתיק;

(3) "דו"ח אירוע תגובה" אשר כלל את הדיווח הראשוני על התאונה, בטרם נשלחה ניידת למקום התאונה. דו"ח זה הוגש בלא שהועד עורכו ובכל מקרה, דו"ח זה אינו יכול להחליף את דו"ח הפעולה המשטרתי, שהגשתו לתיק מתבקשת ביותר. נשוב ונזכיר כי גם מסמך זה הוגש באופן חסר, ולא ניתן לדעת מה נרשם בעמוד שלא הוצג לבית המשפט;

(4) תקציר תיק המשטרה 24527/2014 , הנושא תאריך 15.1.14, מועד הגשת הודעת התובעת על התאונה. גם במסמך זה מופיע מספר הרישוי של רכב הנתבע, אולם גם מסמך זה הוגש בלא העדת עורכיו וגם מסמך זה אינו יכול להחליף את דו"ח הפעולה בתיק. במסמך זה לא מופיע שם הנהג הפוגע, למרות שהדבר מתבקש. זמן קבלת התלונה המפורט במסמך הוא 15.1.14, ואין כל קישור לדיווח על התאונה במסמך "דו"ח אירוע התגובה" הנ"ל. לא ניתן להבין את מסמך התקציר ואת הזיקה שבינו לבין דוח התגובה ללא העדת עורכו. בהעדר העדת עורכו של המסמך, אף לא היה ניתן לברר האם דו"ח זה, הנושא תאריך שנת 2014 מתייחס לתאונת הדרכים שארעה בשנת 2013 או שאינו אלא תקצר הודעת התובעת במשטרה, שנמסרה באותו יום.

סיכומו של דבר, המסמכים שהוצגו על ידי התובעת רחוקים מלדבר בעד עצמם, ורחוקים עוד יותר מלדבר בעד עניינם של התובעים. לא ניתן להבינם במלואם או לייחס להם משקל ממשי ללא שמיעת עורכיהם והם, כפי שהוגשו, אינם יכולים לבוא בנעליו של דוח הפעולה של השוטרים שהגיעו למקום התאונה. התובעים אף לא הציגו תמונה כלשהי הקושרת את רכב הנתבע לתביעה והתובעת לא זיהתה את הנתבע כמי שנהג ברכב הפוגע.

תהיה נוספת נוגעת לאופן העברת המידע מנהג הרכב הפוגע לשוטר שהגיע לזירת התאונה וממנו לתובעת. על פי התובעת, הנהג נמלט מזירת התאונה מבלי להשאיר פרטים. באותה נשימה הסבירה התובעת כי בשל הפגיעה בצמיג, אותו נהג נסע לאט מאד "על הג'אנט". לא ברור מדוע ביקש הנהג הפוגע להימלט מן הזירה, כטענת התובעת, לאחר שהשוטרים כבר שוחחו איתו וקיבלו ממנו את פרטיו. לא ברור מדוע השוטר לא מסר לתובעת, בזמן אמת או בכל רגע אחר את הפרטים המלאים של הרכב הפוגע, שהיו בידיו, ואשר מצאו דרכם, בסופו של דבר, לדוח הפעולה שלא הוגש.

12. נוכח הכחשתו הגורפת של הנתבע 2 לכל מעורבות באירוע, היה על התובעים להוכיח קיומה של יריבות בינם לבין הנתבעים. נוכח דלות הראיות שהיו בידיהם, היה עליהם לעשות מאמץ ולהשיג את אותן ראיות, או מקצתן, על מנת להוכיח יריבות מול הנתבעים. כמפורט לעיל, התובעים לא עשו די לזיהוי הרכב הפוגע ונהגו ואי פעולתם פועלת לחובתם.

13. בהעדר ראייה בעלת משקל הקושרת את רכב הנתבע 2 לאירוע התאונה אני קובע כי התובעת לא עמדה בנטל ההוכחה ודין תביעתה להידחות.

התובעים י ישאו בהוצאות הנתבע 1 בס כום כולל של 5,000 ₪ ובהוצאות הנתבעים 2-3 בסך בסכום כולל של 3,000 ₪.

ניתן היום, י' אב תשע"ה, 26 יולי 2015, בהעדר הצדדים.

המזכירות תודיע לצדדים.


מעורבים
תובע: גילה נהרי
נתבע: תמיר ניהול ציי רכב בע"מ
שופט :
עורכי דין: