ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין נעמה שמעוני נגד אפרת אשורי :

לפני כבוד ה שופט עמית יריב

תובעת
נעמה שמעוני

נגד

נתבעת
אפרת אשורי

פסק דין

זוהי תביעה לפיצוי בגין נזקי נשיכת כלב. על עובדות היסוד של המקרה אין מחלוקת, ואלה הן:
ביום 22.8.2014 ישבה הנתבעת בבית הקפה "שפר" בתל-אביב, וכלבה היה קשור לשולחן.
התובעת ניגשה אל שולחנה של הנתבעת, התכופפה וליטפה את הכלב.
הנתבעת התרתה בתובעת שהכלב "עצבני". לטענת הנתבעת, היא אף ביקשה מהתובעת להימנע מלהתקרב אליו או ללטפו.
הנתבעת הצמידה את פניה לפניו של הכלב, וליטפה אותו, שאז נשך אותה הכלב.
כתוצאה מהנשיכה, נזקקה התובעת לטיפול רפואי, שכלל הדבקת הפצע וכן טיפול אנטיביוטי.
ראשי הנזק שנתבעו בתביעה היו כדלקמן:
עלויות טיפול רפואי במוקד ועלות תרופות - 138 ₪;
אובדן כושר עבודה לתקופה שבין 22.8.2014 – 24.8.2014 – 1,000 ₪;
מחירה של שמלה שנקרעה – 300 ₪;
כאב וסבל – 12,000 ₪.
השאלה בענייננו היא אם לנתבעת יש אחריות בנזיקין לאירוע, ואם יש להחיל בענייננו את הוראות סעיף 41א או את הוראות סעיף 41ב לפקודת הנזיקין. לאחר ששמעתי את טענות הצדדים, ולאחר שעיינתי בתמליל שהגישה התובעת (מוצג ת/1), אני סבור כי דין התביעה להידחות.
סעיף 41א לפקודת הנזיקין קובע אחריות מוחלטת של בעל הכלב לנזק שגרם הכלב "ואין נפקא מינה אם הייתה או לא הייתה התרשלות מצדו של הבעלים". אלא שלצד אחריות מוחלטת זו, עומדות לבעל הכלב שתי הגנות אפשריות. האחת – מעוגנת בסעיף 41ב (1) לפקודת הנזיקין, וקובעת כי התגרות של הניזוק בכלב מקימה הגנה לבעלים. הגנה אחרת היא זו המעוגנת בסעיף 5 לפקודת הנזיקין, ועניינה – הסתכנות מרצון:
"בתובענה שהוגשה על עוולה תהא הגנה שהתובע ידע והעריך, או יש להניח שידע והעריך, את מצב הדברים שגרמו לנזק וכי חשף עצמו או רכושו למצב זה מרצונו."
בענייננו, אני סבור כי לנתבעת עומדות שתי ההגנות גם יחד, וזאת על יסוד התשתית העובדתית שאינה שנויה במחלוקת. גם אם אקבל את גרסתה של התובעת, שלפיה הנתבעת ציינה רק שהכלב "עצבני", ולא ביקשה ממנה להימנע מללטפו – גם אז, אני סבור שנמסר לתובעת המידע שאפשר לה לדעת ולהעריך את מצב הדברים שגרמו לנזק, וכי היא חשפה את עצמה לסיכון מרצונה, בכך שבחרה להתכופף אל הכלב וללטפו חרף ההתראה שקיבלה. הדברים נכונים ביחס לכל אדם, ונכונים במיוחד למי אשר היא חובבת כלבים, כהגדרתה שלה.
זאת ועוד. אני סבור כי ליטוף כלב זר, כאשר ידוע למלטף כי הכלב "עצבני" עולה כדי התגרות בכלב, המקימה גם את ההגנה הקבועה בסעיף 41ב לפקודה.
על כן, אני קובע כי האחריות לאירוע מוטלת על כתפי התובעת, וכי לנתבעת קמות ההגנות הקבועות בסעיפים 5 ו-41ב לפקודת הנזיקין. לפיכך, התביעה נדחית במלואה.
בנסיבות המקרה, אינני עושה צו להוצאות, וכל צד יישא בהוצאותיו.
בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בתל-אביב – יפו ניתן להגיש בתוך 15 ימים מהיום.

ניתן היום, י' אב תשע"ה, 26 יולי 2015, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: נעמה שמעוני
נתבע: אפרת אשורי
שופט :
עורכי דין: