ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין אדפטיב אימג'ינג טכנולוג'יס בע"מ נגד אליעזר יעקב :

החלטה בתיק רע"א 2468/15 בבית המשפט העליון

לפני: כבוד השופט י' עמית

המבקש:
אדפטיב אימג'ינג טכנולוג'יס בע"מ

נ ג ד

המשיבים:
1. אליעזר יעקב

2. אריאל יעקב

3. גלובל מו"פ בע"מ

4. רמי כהן

5. דוב מרכוס

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי נצרת מיום 26.02.2015 בתיק א 001874-01-15

בשם המבקש: עו"ד עירד באומל
בשם המשיבים: עו"ד עמירם אילון

החלטה

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי נצרת (כבוד השופט יוסף בן-חמו), מיום 26.2.2015, בה נדחתה בקשת המבקשת למתן צו שימנע מהמשיבים לעשות כל שימוש או דיספוזיציה בטכנולוגיה, בנכסים ובידע המוחזקים בידי המשיבים שלא כדין והשייכים, כך נטען, למבקשת. כן נדחתה בקשת המבקשת למתן צו עיקול זמני על נכסי מקרקעין הרשומים על שם המשיבים 2-1.

1. הבקשה שבפנינו היא אחת מני מספר רב של הליכים שהתנהלו בין הצדדים.

המבקשת היא חברה שנוסדה בשנת 2007 לצורך מיזם לפיתוח ומסחור של טכנולוגיה למצלמת אבטחה חדשנית ברזולוציה גבוהה ומשתנה, המיועדת לשימושים אזרחיים וצבאיים (להלן: הטכנולוגיה). המשיב 1 (להלן: המשיב) הינו סמנכ"ל טכנולוגי, דירקטור ומחזיק ב-41% במניות המבקשת והוא שהגה את הרעיון הגולמי ביחס לטכנולוגיה. המשיב 2 הוא בנו של המשיב. המשיבה 3 (להלן: המשיבה) היא חברה בבעלות משותפת של המשיבים 2-1 העוסקת במתן שירותי קבלנות משנה בתחום האלקטרוניקה ואשר שימשה כקבלן משנה של המבקשת לצורך פיתוח הטכנולוגיה (להלן ביחד: המשיבים). מלבד המשיב, מחזיקים במניות המבקשת גדעון מילר (38%) ויצחק פומרנץ (21%). לטענת המשיבים, גדעון מילר הוא מי שיזם ועומד מאחורי תביעת המבקשת כנגד המשיבים.

בכתב התביעה שהגישה המבקשת נגד המשיבים נטען, בין היתר, כי המשיבים מחזיקים בידיהם שלא כדין את הטכנולוגיה השייכת למבקשת חרף הסכם המסגרת שנערך בין הצדדים; נמנעים מלקיים פסק בורר חלוט בבוררות שהתנהלה בין המבקשת למשיבה אשר קבע כי הטכנולוגיה היא בבעלות המבקשת; ומנסים לשווק את הטכנולוגיה לצדדים שלישיים תוך שהם מכשילים במכוון עסקאות של המבקשת. בנוסף עתרה המבקשת לחייב את המשיב לספק הדרכה מלאה ומקיפה לאיש מקצוע מטעמה בקשר עם הטכנולוגיה.

2. בד בבד עם הגשת התביעה הגישה המבקשת בקשה למתן סעדים זמניים בה עתרה להורות למשיבים להימנע מלהמשיך ולעשות שימוש או דיספוזיציה בטכנולוגיה ובידע השייכים למבקשת וכן להורות על עיקול ברישום של נכסי מקרקעין המצויים בבעלות המשיבים על מנת להבטיח את תשלום הנזקים.

3. לאחר דיון במעמד הצדדים דחה בית משפט קמא בהחלטתו מיום 26.2.2015 את הבקשה לסעדים זמניים. ראשית, נקבע כי ספק אם ניתן היה להגיש את התביעה בדרך בה הוגשה, וכי התביעה הייתה צריכה להיות מוגשת בדרך של תביעה נגזרת כנגד המשיב, שהוא אחד מבעלי מניותיה של המבקשת.

לגופן של טענות, נקבע כי לא עלה בידי המבקשת להוכיח זכות לכאורה בטכנולוגיה לגביה היא טוענת לבעלות. בהקשר זה קבע בית המשפט כי ממכלול הראיות והטענות שהוצגו לפניו עולה, כי הן הסכם המסגרת והן פסק הבוררות עוסקים בטכנולוגיה, ידע ונכסים ישנים שהגה המשיב עוד בשנת 2004, בעוד שכיום מדובר במצלמה חדשה שאין לה קשר לטכנולוגיה שהזכויות בה הוקנו למבקשת. עוד הוסיף בית המשפט וקבע כי לא ניתן לחייב את המשיב לספק הדרכה מלאה לבעל מקצוע מטעם המבקשת אודות הטכנולוגיה, בבחינת צו לאכיפה של "שירות אישי", מה עוד שלא הוכח קיומה של מצלמה או טכנולוגיה חדשה שכן מדובר ברעיון תיאורטי שטרם פותח.
גם בבחינה של מאזן הנוחות לא שוכנע בית המשפט כי הוא נוטה לטובת המבקשת, שאם תזכה בתביעתה, ניתן יהיה לפצותה כספית על נזקיה. בעוד שמתן הסעד הזמני עלול לפגוע בחופש העיסוק של המשיבים ובפרט של המשיב אשר ייאלץ להימנע מלעסוק במחקר ופיתוח בתחום המצלמות.

בנוסף, קבע בית המשפט כי הבקשה הוגשה בחלוף ארבע שנים מהיום שפרצו המחלוקות בין הצדדים ולכן יש ממש גם בטענת השיהוי שהעלו המשיבים.

4. על החלטה זו נסבה הבקשה שלפניי. המבקשת טענה, בתמצית, כי בית משפט קמא לא בחן כדבעי את הראיות שהוצגו מטעמה, לרבות הראיות המעידות כי לא מדובר במוצר חדש ותיאורטי המצוי במוחו של המשיב בלבד, כפי שנטען על ידי המשיבים, כי אם בשימוש ובשיווק של טכנולוגיה ומוצר השייכים למבקשת.

בבקשה זנחה המבקשת את בקשתה לעיקול זמני וטענותיה מתמקדות במתן צו המניעה הזמני.

5. לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובה לבקשה ובכלל הנספחים, באתי למסקנה כי דינה להידחות.

אקדים ואזכיר את נקודת המוצא לפיה אין דרכה של ערכאת הערעור להתערב בשיקול דעת הערכאה הדיונית בכל הנוגע להחלטות שעניינן סעדים זמניים, אלא במקרים חריגים (ראו, רע"א 2176/12 לבנדה 38 נכסים והשקעות בע"מ נ' בנק לאומי לישראל בפסקה 5 (21.3.2012)).

6. דומה כי כל השיקולים הנוהגים בסעדים זמניים, מביאים לדחיית בקשתה של המבקשת.

ראשית, המשיב הוא בעל מניות עיקרי במבקשת, וברי כי התביעה לא הוגשה מטעמו, כך שעל פניו יש ממש בטענה כי מילר הוא שעומד מאחורי התביעה. המבקשת לא הוכיחה כי מילר מוסמך לתבוע בשם המבקשת. המסמך שהוצג על ידי המשיבים ולפיו זכויות החתימה הם של מילר והמשיב יחדיו, עניינו אכן בזכויות החתימה בבנק, אך לא הוצג מסמך אחר התומך בטענת המבקשת כי מילר רשאי לחתום ולחייב את המבקשת בעצמו. במצב דברים זה, דומה כי היה על מילר לנקוט בהליך של תביעה נגזרת.

שנית, המבקשת לא השכילה להביא ראיות מהימנות לכאורה לקיומה של עילת התביעה. בית משפט קמא בחן את התשתית הראייתית שהציגה המבקשת והגיע למסקנה כי אין בה להוכיח את זכותה בטכנולוגיה החדשה, עליה, כפי הנטען, עמלים המשיבים. אכן, פסק הבוררות קבע כי כל השרטוטים התוכניות הפטנטים והאבטיפוס שפותחו על ידי המשיבה במסגרת הפעילות עבור המבקשת, הינם הרכוש הבלעדי של המבקשת. ברם, כפי שנטען על ידי המשיבים, ולא נסתר כלל, המדובר בטכנולוגיה ישנה משנת 2004, שכבר אבד עליה הכלח. לא למותר לציין כי בתגובתם לבקשה לצו מניעה, הצהירו המשיבים כי המבקשת מוזמנת לעשות בפטנטים הישנים כאוות נפשה, והם מסכימים למסור לה את תכניות המצלמה הישנה, שלטענתן, הן חסרות ערך. על הצהרה זו חזרו המשיבים גם בתגובתם לבקשה דכאן (סעיף 95).

לא למותר לציין כי על פי פסק הבוררות, המבקשת חייבת למשיבה סכום נכבד של 539,000$ (סעיפים 1 ו-3 לפסק הבוררות) והבורר אף מורה כי יש למכור את כל השרטוטים, התוכניות והפטנטים שפותחו על ידי המשיבה במסגרת הפעילות אצל המבקשת, על מנת לפרוע את חוב המבקשת הן כלפי מילר והן כלפי המשיבה (ביחס של כשני שליש למילר, שליש למשיבה).

אף לא נסתרה טענת המשיבים כי המבקשת עותרת לסעד הנוגע לטכנולוגיה עתידית שטרם פותחה על ידם. לכך יש להוסיף, כי הסעד שנתבקש על ידי המבקשת, ולפיו המשיב ידריך מי מטעמה, מוכיח לכאורה כי מדובר בטכנולוגיה שלא הייתה קיימת בשעתו אצל המבקשת.

שלישית, מאזן הנוחות נוטה לטובת המשיבים. במתן הצו יש כדי לפגוע בחופש העיסוק של המשיבים והוא עלול לסכל פיתוח טכנולוגיה חדשה שאין לה כל קשר לטכנולוגיה שפותחה בשעתו במסגרת המבקשת ונזנחה זה מכבר, כטענת המשיבים. מנגד, לא שוכנעתי כי אי מתן הצו יגרום למבקשת נזקים אשר לא ניתנים לפיצוי כספי.

רביעית, הבקשה לסעד זמני הוגשה בשיהוי ניכר. גם אם לא אקבל טענת המשיבים כי מדובר בשיהוי של ארבע שנים, הרי שכבר בחודש יוני 2013 טענה המבקשת כי המשיבים מפרים את זכויותיה, ומאז ועד הגשת הבקשה חלפה כשנה וחצי.

7. אשר על כן, הבקשה נדחית. המבקשת תישא בהוצאות המשיבים בסך 20,000 ש"ח.

ניתנה היום, ‏י"ג באב התשע"ה (‏29.7.2015).


מעורבים
תובע: אדפטיב אימג'ינג טכנולוג'יס בע"מ
נתבע: אליעזר יעקב
שופט :
עורכי דין: