ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין מ.ד. יהונתן בניה ופיתוח בע"מ נגד שר הביטחון :

פסק-דין בתיק בג"ץ 5215/15

לפני: כבוד הנשיאה מ' נאור

כבוד השופט ס' ג'ובראן

כבוד השופטת א' חיות

העותרת:
מ.ד. יהונתן בניה ופיתוח בע"מ

נ ג ד

המשיבים:
1. שר הביטחון

2. מפקד כוחות צה"ל בגדה המערבית

3. ראש המנהל האזרחי

4. מפקד משטרת מחוז ש"י

5. מועצה מקומית בית-אל

6. עבד אל רחמן אחמד עבד אל רחמן קאסם

עתירה למתן צו על תנאי וצו ביניים ובקשה בהולה לעיכוב ביצוע

תגובה מטעם המשיבים 4-1

תשובה מטעם המשיבה 5

תגובה מקדמית מטעם המשיב 6

בשם העותרת:

עו"ד הראל ארנון

בשם המשיבים 4-1:

בשם המשיבה 5:

בשם המשיב 6:
עו"ד אסנת מנדל; עו"ד יובל רויטמן

עו"ד יזהר דגני

עו"ד שלומי זכריה

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק

פסק-דין

הנשיאה מ' נאור:

לפנינו עתירה נוספת המבקשת לשנות את תוצאת פסק הדין בבג"ץ 9669/10 קאסם נ' שר הביטחון (8.9.2014) (להלן: עניין קאסם), שבו הורה בית המשפט על הריסת מבנים במערב היישוב בית-אל. מהטעמים שיפורטו להלן, דין העתירה להידחות על הסף.

רקע

1. בפסק הדין בעניין קאסם נקבע, ברוב דעות, כי על המדינה לבצע הריסה של מספר מבנים שנבנו בחלקו המערבי של היישוב בית-אל. כן נקבע שם כי אין מקום לעכב את ההריסה לשם מיצוי האפיק התכנוני של המבנים. דעת הרוב (מפי הנשיא א' גרוניס בהסכמת השופטת ע' ארבל, כנגד דעתי החולקת) ביססה קביעות אלה על נסיבות העניין, שבהן מתן אפשרות לקדם את הליכי התכנון "משמעו חריגה מהתחייבויות המשיבים לבית משפט זה ומביצוע צווים שהוצאו על ידם, מבלי שיש כל ערובה שהאפיק התכנוני יסתיים בהכשרת הבנייה" (שם, פס' 31). נדבך נוסף להכרעת הרוב היה כי המקרקעין עליהם נבנו המבנים הם מקרקעין פרטיים של תושבים פלסטיניים. על כן, נפסק כי על המדינה לבצע את ההריסה בתוך שישה חודשים ממועד מתן פסק הדין, דהיינו עד ליום 8.3.2015, אלא אם תבוצע הריסה עצמית לפני מועד זה.

2. ביום 17.2.2015, שבועות ספורים לפני תום התקופה שקצב בית המשפט להריסת המבנים, הוגשה עתירה במסגרתה ביקשה מ.ד. יהונתן בניה ופיתוח בע"מ – היא החברה הקבלנית אשר יזמה את הקמת המבנים – כי בית המשפט יורה למדינה להימנע מהריסתם (בג"ץ 1217/15 מ.ד. יהונתן בניה ופיתוח בע"מ נ' שר הביטחון (להלן: העתירה השנייה)). הטענה העיקרית בעתירה זו הייתה, כי לאחר מתן פסק הדין בעניין קאסם אירע שינוי נסיבות מהותי, בדמות התקדמות הליכי התכנון של המבנים שבמחלוקת, המצדיק את שינוי תוצאת פסק-דין זה. לאחר דיון על-פה בעתירה החלטנו ביום 23.6.2015 לדחותה. בפסק הדין קבענו (בפס' 15-14):

"לאחר שעיינו בכתובים ושמענו טענות על-פה, אנו סבורים כי טענותיה של העותרת אינן מצדיקות סטייה מעיקרון סופיות הדיון. הטענה המרכזית של העותרת היא כי הפקדת מערכת ההנחיות ודחיית ההתנגדות שהוגשה כנגדה, עולות כדי 'שינוי מהותי בנסיבות המקרה או חשיפת עובדות חשובות לעניין, שלא היו ידועות ולא היו יכולות להיות ידועות בעת הדיון הראשון' ... דין טענה זו להידחות.

... במהלך ההתדיינות בעתירת קאסם הובאה לידיעתנו העובדה שהמשיבים עמלים על קידומה של מערכת הנחיות, אשר מכוחה ניתן יהיה לדעתם להכשיר את המבנים בדיעבד. כן היה ידוע כי המדינה והמשיבים הנוספים חפצים בהכשרת המבנים (פס' 16, 21, 23 לפסק-דינו של הנשיא גרוניס; פס' 12 לפסק-דיני). על רקע זה, קבעה דעת הרוב כי אין צורך להכריע בשאלת היתכנותה של מערכת ההנחיות שעתידה הייתה לחול על המקרקעין, שכן בין כך ובין כך, דינם של המבנים להיהרס. דעת הרוב ביקשה איפוא לשים סוף פסוק להתדיינות בגורלם של המבנים, אף ב'מחיר' ויתור מודע על האפשרות להכשירם. משאלה הם פני הדברים, לא ניתן לקבוע כי ההתפתחות התכנונית עליה עמדה העותרת עולה כדי נתון מהותי המצדיק דיון מחודש בסוגיה. בית המשפט כבר 'שקלל' את האפשרויות התכנוניות בפסק הדין הקודם ואיזנן עם שיקולים חשובים אחרים ... אזכיר, כי הכרעתה של דעת הרוב לא נסמכה רק על התמשכותם של הליכי התכנון, אלא גם על התנהלותה של המדינה בהליך ועל היותה של הקרקע פרטית. לפיכך, טענת העותרת שלפיה לוּ היה יודע בית המשפט על דבר הפקדתה של התוכנית, היה הדבר משנה את הכרעתו, אינה עולה בקנה אחד עם פסק הדין".

בפסק הדין הוספנו וציינו, בבחינת למעלה מן הצורך, כי גם בהנחה שסיום הליכי התכנון עשוי היה להצדיק דיון מחדש בנושא, ממילא לא זו המציאות בענייננו. אשר על כן, החלטנו כאמור לדחות את העתירה. לפנים משורת הדין, הורינו כי המבנים יפונו לא יאוחר מיום 30.7.2015 (י"ד באב התשע"ה), דהיינו כמה ימים אחרי ט' באב.

ההתפתחויות התכנוניות לאחר מתן פסק הדין בעתירה השנייה

3. לאחר מתן פסק הדין בעתירה השנייה, ובמסגרת פרק הזמן שניתן לפנים משורת הדין לביצועו, המשיכו הליכי התכנון בקצב מזורז.

4. כזכור, בשלב שבו ניתן פסק הדין בעתירה השנייה, ועדת המשנה להתיישבות שלצד מועצת התכנון העליונה כבר אישרה את מערכת ההנחיות 219/12/1 המייעדת את המקרקעין עליהם נבנו המבנים למגורים. באותו מועד גם היה ידוע כי ועדת התכנון ובניה במועצה המקומית בית-אל דנה בהתנגדות לאישור מערכת ההנחיות ודחתה אותה.

5. לאחר מתן פסק הדין בעתירה השנייה, דנה ועדת המשנה להתנגדויות שלצד מועצת התכנון העליונה, ביום 15.7.2015, בהתנגדויות למערכת ההנחיות ודחתה אותן אף היא, בכפוף למספר תיקונים. בנוסף לכך, החליטה ועדת המשנה להתנגדויות לתת תוקף למערכת ההנחיות ולהתיר הוצאת היתרי בנייה מכוחה בתום חמישה ימים ממועד פרסומה. ביום 19.7.2015 אישר שר הביטחון לוועדת המשנה להתיישבות לדון במתן תוקף למערכת ההנחיות. ביום 22.7.2015 דנה ועדת המשנה להתיישבות במערכת ההנחיות המתוקנת ונתנה לה אישור סופי. לפי האמור בתגובת המדינה, ביום 23.7.2015 אישר שר הביטחון לפרסם את מערכת ההנחיות לצורך מתן תוקף. בהתאם לכך נחתמה מערכת ההנחיות בהוראת הממונה על פי צו בדבר מתן היתר לעבודות בשטחים תפוסים (יהודה והשומרון), התשמ"ב-1982 והתקנות בדבר מתן היתר לעבודות בשטחים תפוסים (יהודה והשומרון), התשמ"ה-1985.

6. לטענת העותרת, היא טרם קיבלה היתרי בנייה למרות אישור מערכת ההנחיות, אך לפי הסבריה הדבר נעוץ בעתירה נוספת שהגיש קאסם (המשיב 6 לעתירה הנוכחית) לפני ימים ספורים (בג"ץ 5165/15 קאסם נ' הממונה על מתן היתרים בשטחים שנתפסו לצרכים צבאיים (להלן: בג"ץ 5165/15)). עתירה זו, לפי הסבריה של העותרת, מכוונת כנגד אישורה של מערכת ההנחיות מושא דיוננו. נטען בה, בין היתר, כי לא ניתן לאשר את בנייתם של מבנים אזרחיים על קרקע פרטית שנתפסה לצרכים צבאיים. במסגרת עתירה זו, הוציא בית המשפט צו ארעי, המונע את הוצאת היתרי הבנייה (השופטת ע' ברון, החלטה מיום 26.7.2015). להשלכותיה של עתירה זו על ההליך הנוכחי אתייחס בהמשך הדברים. אקדים ואומר כבר כאן כי לדעתי אין לצו הארעי שניתן בעתירה האמורה כל השלכה על ענייננו.

העתירה הנוכחית

7. יומיים לפני תום המועד האחרון שנקבע להריסת המבנים, הוגשה ביום 28.7.2015 העתירה הנוכחית, שבה שוב מבקשת העותרת – החברה הקבלנית שיזמה את הקמת המבנים – למנוע את הריסתם. בד בבד עם עתירה זו, הוגשה בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין שניתן בעניין קאסם ובקשה לצו ביניים. כן התבקשנו לדון במאוחד בעתירה הנוכחית ובבג"ץ 5165/15 הנ"ל.

8. לטענת העותרת, פסק הדין בעניין קאסם הושתת על ההנחה כי על המבנים לא חלה מערכת הנחיות בתוקף ומשכך – אין להמתין להסדרתם. אולם, כעת, משהסתיימו הליכי התכנון, לשיטתה של העותרת "אין עוד עבור מה 'להמתין'" (פס' 31 לעתירה). על רקע דברים אלה טענה העותרת כי סיום הליכי התכנון מהווה שינוי נסיבות מהותי, המצדיק לחרוג מעיקרון סופיות הדיון. על כן ביקשה העותרת להורות למדינה להימנע מהריסת המבנים.

9. ביקשנו וקיבלנו את תגובות המשיבים לעתירה ולבקשות שהוגשו בד בבד עמה. המשיב 6, הטוען לבעלות במקרקעין עליהם הוקמו המבנים, מתנגד לעתירה ולבקשות לסעדים זמניים. המדינה והמשיבה 5, המועצה המקומית בית-אל, מסכימות לטענת העותרת לפיה אירע שינוי נסיבות מהותי המצדיק להימנע מהריסת המבנים.

הכרעה

10. דין העתירה להידחות על הסף מחמת מעשה-בית-דין.

11. טענתה העיקרית של העותרת היא, כי סיום הליכי התכנון מהווה שינוי נסיבות מהותי המצדיק לשנות מפסקי הדין שניתנו בעניין קאסם ובעתירה השנייה. בטרם דיון והכרעה בטענה זו, אציין כי במספר עניינים שבעובדה לא הייתה זהות בין טענות הצדדים. כך למשל טענה העותרת כי רשות הרישוי החליטה על מתן אישור להוצאת היתר בנייה עבורה. אולם, לטענתה היתר הבנייה לא נמסר לה עקב הוצאת הצו הארעי (פס' 25 לעתירה). המשיבה 5 תמכה בטענות אלה (בפס' 3 לתגובתה). לעומת זאת, המדינה ציינה בתגובתה כי "ב"כ העותרת העביר לפרקליטות המדינה היום (28.7.2015 – מ.נ.) בשעות אחר הצהריים היתר בנייה שהוצא לכאורה על-ידי המשיבה מס' 5 ביום 24.7.2015..." (פס' 12ו; ההדגשה הוספה – מ.נ.). הייתה גם מחלוקת בין המשיב 6 וצדדים אחרים בשאלת פרסום מערכת ההנחיות. ואולם, לצורך הכרעה בעתירה הנוכחית, לא ראיתי צורך להיזקק למחלוקות אלה שבעובדה. אפילו הייתי מניחה כי הליכי התכנון הסתיימו כדין וכי ניתנו היתרי בניה למבנים, לא היה בכך כדי לשנות את המסקנה כי יש לדחות את העתירה על הסף. אפרט.

12. בפסק הדין בעתירה השנייה עמדנו בהרחבה על מהותו של הכלל בדבר מעשה-בית-דין. כן ציינו כי לכלל זה יש חריגים:

"אכן, כלל הסופיות אינו מוחלט. כשיש טעם מיוחד לכך, ישוב וידון בית המשפט הגבוה לצדק בעניין שכבר נדון לפניו. כך, למשל, אם אירע שינוי מהותי בנסיבות המקרה, כאשר התגלו עובדות חדשות או כאשר יש טעמים אחרים המצדיקים דיון נוסף בעניין מסוים... אולם, חריגים אלה מצומצמים בהיקפם ואין לעשות בהם שימוש כדבר שבשגרה" (שם, פס' 13).

13. המקרה שלפנינו אינו נופל בגדרי החריגים עליהם עמדנו. פסק הדין בעניין קאסם ניתן תחת ההנחה כי קיימת אפשרות להכשיר את בנייתם של המבנים בדיעבד. אף-על-פי-כן, דעת הרוב ויתרה במודע על אפשרות זו. על כן, קבענו בפסק הדין בעתירה השנייה כי "משאלה הם פני הדברים, לא ניתן לקבוע כי ההתפתחות התכנונית עליה עמדה העותרת עולה כדי נתון מהותי המצדיק דיון מחודש בסוגיה. בית המשפט 'שקלל' את האפשרויות התכנוניות בפסק הדין הקודם ואיזנן עם שיקולים חשובים אחרים..." (שם, ההדגשות הוספו – מ.נ.). כוחם של דברים אלה יפה גם כיום, אף שעתה הסתיימו הליכי התכנון. האפשרות שהמבנים יוכשרו נשקלה כדבעי בהליכים הקודמים. אין מדובר במקרה שבו נחשפו עובדות חשובות לעניין שלא היו ידועות בעת הדיון הראשון (ראו והשוו, למשל: בג"ץ 7198/93 מיטראל בע"מ נ' שר התעשייה והמסחר, פ"ד מח(2) 844, 851 (1994); השוו גם: עע"ם 6234/13 ראש המינהל האזרחי נ' רגבים (11.5.2014)). יש לזכור גם כי סירובו של בית המשפט בעניין קאסם להתיר את מיצוי אפיקי התכנון נבע, בין השאר, מהתנהלותה של המדינה בהליך, הכל כפי שתואר שם בהרחבה, ומכך שהקרקע שעליה נבנו המבנים היא קרקע פרטית פלסטינית. שיקולים אלה נותרו רלוונטיים חרף אישורה של מערכת ההנחיות והוצאתם של היתרי בנייה.

14. לא למותר לעמוד על כך שוועדת המשנה להתנגדויות עצמה קבעה מפורשות כי אין בכוחם של הליכי התכנון כדי למנוע את הריסת המבנים (נספח 4 לעתירה):

"ביחס לבינוי הקיים כיום בשטח התכנית, תלוי ועומד פסק דין של בית המשפט העליון וזאת במסגרת בג"ץ 9669/10 [עניין קאסם –מ.נ.] ובג"ץ 1217/15 [העתירה השנייה – מ.נ.]. בהתאם לפסק הדין, חלה חובה להרוס את הבינוי ואין מקום להמתין להכשרתו או לאפשרה, במובן זה – שאף הכשרת הבינוי לכאורה אין בה כדי למנוע את הריסתו וזאת בהתאם לפסק הדין של הנשיא (בדימ') גרוניס בבג"ץ 9669/10.

על כן, יכולנו לפתור פרק זה בפשטות בקביעה, כי משעה שבכל מקרה מערכת ההנחיות תאפשר הקמת בינוי חדש בלבד – ואין מדובר בהסדרת מצב קיים.

יחד עם זאת, נבחן את המצב כאילו לא הוסר הבינוי והוא קיים בשטח, בין היתר לאור העובדה שמערכת ההנחיות שבפנינו מאפשרת את הקמת הבינוי כפי שהוא הוקם לא כדין ולא בינוי אחר ועל כן – עדיין נותרת מושפעת מן הבינוי כפי שהוא היום" (פס' 40).

ובהמשך הדברים:

... סוף דבר, ההתנגדות נדחית, בכפוף לביצוע התיקונים המפורטים לעיל, שהינם טכניים בעיקרם.

... למותר לציין, כי אין באמור כדי לאיין את פסק דינו של בית המשפט העליון בבג"ץ 1217/15 [פסק הדין בעתירה השנייה], ואין בדחיית ההתנגדויות ואף לא במתן היתר בניה מכוח מערכת ההנחיות ככל שתותקן כשלעצמם כדי לאפשר את אי הריסת הבינוי" (פס' 65-64; ההדגשה הוספה – מ.נ.).

15. ועוד ראוי להזכיר: במקרה שלפנינו גם סיום הליכי התכנון אינו מהווה סוף פסוק. כאמור לעיל, כנגד אישורה של מערכת ההנחיות הוגשה עתירה לבית-משפט זה (בג"ץ 5165/15 הנ"ל). מעבר לכך, בפסק הדין בעניין קאסם לא הוכרעה טענה נוספת שהעלה העותר שם (במסגרת בג"ץ 6528/13, שהדיון בו אוחד עם בג"ץ 9669/10 מושא דיוננו), שלפיה אי-השימוש במקרקעין במשך שנים רבות וכוונת המדינה להכשירם למגורים, מצדיקים את ביטולו של צו התפיסה החל על מקרקעין אלה. על כן, סיומם של הליכי התכנון לא הביא לכדי סיום את המחלוקת המשפטית בנוגע למבנים.

16. בסופו של דבר, וזה עיקר: בפסק הדין בעניין קאסם נקבע מפורשות כי אין מקום לאפשר את מיצוי הליכי התכנון של המבנים הקיימים וכי דינם להיהרס. פעולותיה של העותרת שנועדו לשנות מתוצאת פסק הדין וכן האצת הליכי התכנון במסגרת הדחייה שניתנה לפנים משורת הדין עד יום י"ד באב התשע"ה, אינן מצדיקות לסטות מכלל סופיות הדיון (והשוו לעמדתי בבג"ץ 7891/07 תנועת "שלום עכשיו" – ש.ע.ל. מפעלים חינוכיים נ' שר הביטחון (7.12.2014), שלפיה טענה לרכישת קרקע פרטית המועלית לאחר מתן פסק-דין סופי המורה על פינויה, לא תהווה עוד ככלל עילה לחריגה מעיקרון סופיות הדיון ולפתיחת ההליך המשפטי מחדש). יש לזכור במה עסקינן בהליך זה: מדובר בשני מבנים שנבנו על-ידי חברה קבלנית באופן בלתי-חוקי, כאשר לאחר שנים של התדיינות קבע בית המשפט בעניין קאסם כי עד כאן ולא יותר.

17. העתירה הנוכחית אינה מחדשת דבר שיש לו משמעות משפטית לעומת העתירה השנייה שנדחתה אך לאחרונה, ודינה להידחות על הסף. ממילא נדחות גם הבקשות לעיכוב ביצוע ולצו ביניים.

א ה

השופטת א' חיות:

1. אני מצטרפת בהסכמה לפסק דינה של חברתי הנשיאה ואוסיף - העותרת, מ.ד. יהונתן בניה ופיתוח בע"מ, היא חברה קבלנית הפועלת למטרות רווח. לפני שנים ספורות החלה העותרת בהקמת בתי דירות בחלק המערבי של היישוב בית אל ובשנת 2010, בעת שעמדו במקום שני שלדי בניינים והכנה לבניה של שלושה מבנים נוספים, הוציא המינהל האזרחי לאזור יהודה ושומרון לגבי אותה הבניה צו הפסקת עבודה וצו סופי להפסקת עבודה ולהריסת המבנים (להלן: צווי המינהל האזרחי). זאת בהינתן העובדה כי באותה העת לא הייתה תכנית בתוקף לגבי הקרקע וממילא לא היו בידי העותרת היתרי בניה כדין לבניה שביצעה. עוד יצוין כי הקרקע שעליה בוצעה הבניה היא קרקע פרטית פלסטינית אשר לגביה הוצא בשנת 1979 צו תפיסה לצרכים צבאיים והמשיב 6, עבד אל רחמן קאסם, טוען לבעלות בקרקע מכוח ירושה.

2. בעתירה שהגיש המשיב 6 בשנת 2010 לאכיפת צווי המינהל האזרחי (בג"ץ 9669/10 (להלן: עניין קאסם)) ניתן ביום 8.9.2014 צו מוחלט המורה על אכיפת הצווים לא יאוחר מיום 8.3.2015. אכיפת הצווים במועד שנקבע כאמור עוכבה בצו ביניים שניתן על-ידי בית משפט זה בעתירה שהגישה העותרת (בג"ץ 1217/15) בה טענה כי אין מקום לאכוף עוד את צווי המינהל האזרחי משום שמאז פסק הדין שניתן בעניין קאסם מתקיים הליך תכנוני מואץ להכשרה בדיעבד של הבניה ויש לראות בכך שינוי מהותי של הנסיבות המצדיק סטייה מן הכלל בדבר מעשה בית דין. טענה זו נדחתה בפסק דין שניתן באותה עתירה ביום 23.6.2015, בו הדגשנו כי המקרה דנן אינו נמנה עם אותם מקרים חריגים אשר בהם יש לסטות מן הכלל בדבר מעשה בית דין, בהינתן העובדה כי בית משפט זה העמיד במוקד פסק דינו בעניין קאסם את השאלה האם יש להיעתר לבקשת חברת הבניה ולאפשר לה למצות את האפיק התכנוני על מנת להכשיר בדיעבד את הבניה, והשיב על כך בשלילה. עוד הוספנו והורינו באותו פסק דין כי יש לאכוף את צווי המינהל האזרחי ולצורך זה ניתנה שהות לביצוע עד ליום 30.7.2015.

3. עתה, ימים ספורים לפני המועד שבו יש לאכוף את הצווים ולקיים את פסקי הדין שניתנו בעניין זה, שבה העותרת ומגישה עתירה נוספת בטענה כי בינתיים הושלמו הליכי התכנון והיא שבה וטוענת כי יש בכך משום שינוי מהותי של נסיבות המצדיק חריגה מן הכלל בדבר מעשה בית דין. כפי שציינה חברתי, העתירה הנוכחית אין בה טענה חדשה כלשהי שלא נדונה ולא הוכרעה בהליכים הקודמים שהתנהלו בעניין זה. למעשה, מה שנתבקש מאתנו בבג"ץ 1217/15 ומה שמתבקש מאתנו בעתירה נוכחית, איננו חריגה מן הכלל בדבר מעשה בית דין אלא התעלמות ממה שנפסק באופן מפורש בעניין קאסם כאילו לא נפסק. כזאת לא נוכל לעשות משום שכפי שכבר הטעמנו ושבנו והטעמנו לא אחת - אל לנו להתעלם מפסקי דין קודמים שניתנו אך זה מקרוב בבית משפט זה שמא ניהפך חלילה מבית משפט לבית שופטים, כאזהרתו של השופט זילברג בד"נ 23/60 בלן נ' המוציאים לפועל של צוואת המנוח ריימונד ליטוינסקי, פ"ד טו(1) 71, 76-75 (1961).

4. בנסיבות שתוארו, המועד שנקבע לביצוע צווי המינהל האזרחי - 30.7.2015 - לא ניתן כארכה להשלמת ההליך התכנוני אלא לצורך היערכות לאכיפת צווי המינהל האזרחי. לעניין זה חשוב לציין את הדברים שבהם חתמה העותרת עצמה את בקשתה לעיכוב ביצוע של הצווים באומרה:

"עם חתימת בקשה זו למדה העותרת על אירועים אלימים, לכאורה, שהתרחשו בבית אל במהלך הלילה. ייאמר מיד: העותרת היא חברה פרטית אשר אין בינה ובין כל יוזמות מחאה פרטיות דבר וחצי דבר. היא אינה עושה כל שימוש במבנים מזה חודשים רבים ואין לה כל כוונה להתנגד להריסתם בדרך אחרת זולת פנייתה זו לבית המשפט הנכבד. הא ותו לא."

בהינתן כל האמור לעיל אנו מצפים כי החוק ופסקי הדין של בית משפט זה אכן יכובדו ברוח זו.

5. לבסוף אציין כי השאלה מה משמעותו ומה נפקותו של ההליך התכנוני שבוצע בינתיים והאם הוא מאפשר עתה בניה כחוק על אותה הקרקע, שאלה נכבדה היא לעצמה אשר כפי שהזכירה חברתי יהא צורך לדון בה בנפרד בעתירה נוספת התלויה ועומדת בבית משפט זה, אותה הגישו המשיב 6 ואחרים בבג"ץ 5165/15 ובה מועלות, בין היתר, טענות כנגד תוקפו של צו התפיסה משנת 1979.

ת

השופט ס' ג'ובראן:

הנני מסכים לפסק דינה של חברתי הנשיאה מ' נאור ולהערותיה של חברתי השופטת א' חיות.

הוחלט כאמור בפסק-דינה של הנשיאה מ' נאור.

ניתן היום, ‏י"ג באב התשע"ה (‏29.7.2015).

א ה

ת


מעורבים
תובע: מ.ד. יהונתן בניה ופיתוח בע"מ
נתבע: שר הביטחון
שופט :
עורכי דין: