ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין תמר אריה נגד איריס חזן :

התובעת
תמר אריה ת.ז. XXXXXX602

נגד

הנתבעת
איריס חזן (פריז אקסקלוסיב) ת.ז. XXXXXX244

פסק דין

בתאריך 1.6.11, בסביבות השעה 20:00, ב מהלך חיפושיהן אחר ש מלה שתשמש את התובעת לחתונת בנה, הגיא ובתה מורן (להלן: "הבת") אל חנות הבגדים של הנתבעת בחדרה.
אין חולק על כך שבסופו של הביקור בחנות רכשה התובעת שמלת ערב תמורת סך של 700 ₪ אותם שילמה היא במזומן למוכרת ששירתה אותה בחנות ושמה ברטה (להלן: "ברטה") - ר' הקבלה שצורפה לכתב התביעה. דא עקא, שלטענת התובעת, מאחר שהיא לא היתה שלמה עם בחירתה, שכן מדובר היה בשמלה חשופה מדי לטעמה, הושארה השמלה בחנות לצורך תיקונה, והיא בקשה מברטה שתמתין עם ביצוע התיקון עד למחרת בבוקר, שאז תודיע לה האם החלטתה לרכוש את אותה השמלה סופית היא, אם לאו.

בעתירתה לחיוב הנתבעת בהשבת הסך של 700 ש"ח ששולמו על ידה כאמור (בתוספת 1,300 ₪ עבור הוצאות ושכ"ט עו"ד ופיצוי בסך 500 ₪ בגין עוגמת הנפש שנגרמה לה) , טוענת התובעת כי למחרת הערב בו נרכשה השמלה כאמור, היא התקשרה אל ברטה ובקשה לבטל את העסקה ולקבל את כספה בחזרה אלא שאז הודיעה לה הנתבעת כי "אצלה אף אחד לא מקבל כסף בחזרה" , וכך עמדה היא על סירובה להשיב לה את הכסף, אם בעצמה ואם באמצעות ברטה, גם בכל הפעמים הבאות בהן היא הגיעה אל החנות ועד לתאריך 14.12.13, המועד האחרון בו עשתה כן.

בתה של התובעת אשר היתה עמה במעמד רכישת השמלה, אישרה את גרסתה וסיפרה: "עברנו יום ארוך של חיפוש שמלות, היא מדדה כמה, היתה אחת שמצאה חן בעיניה אבל היא לא היתה לגמרי שבעת רצון, היתה שם העובדת ברטה שאמרה שיסדרו את זה כדי שיתאים לה. היא הציעה לסדר לה עליונית או משהו לשמלה. אמא שלי התרצתה, ואמרה לה שאין בעיה, הכסף יוחזר לך במידה ולא תרצי. לפני שיצאנו מהחנות וזה אני זוכרת במפורש, אבל לא תעשו שום דבר עד שאתן את האישור ונדבר למחרת בבוקר, היא אמרה בסדר... כבר כשיצאנו מהחנות אמא שלי לא היתה באמת שבעת רצון ולא היתה סגורה על זה ואמרה שתישן על זה בלילה ולמחרת היא אמרה שלא נראה לה ולמחרת היא יצרה קשר עם החנות והבנתי שלא רוצים להחזיר לה את הכסף. אני לא הייתי איתה אז".

מי שהיתה עם התובעת בהגיעה אל החנות למחרת בבוקר היתה חברתה הגב' אורה אריכא (להלן: "החברה"), אשר סיפרה כי הן הגיעו אל המקום מוקדם בבוקר ואף המתינו עד להגעת העובדות בחנות, אלא שאז פנתה העובדת אל התובעת ואמרה לה: "אני מבינה אותך ואני יודעת ולא יכולה לעשות כלום. בעלת החנות יכולה לעשות ואני לא יכולה להחזיר לך את הכסף, אבל אני מבינה אותך מאוד וכואב לי בשבילך". לדברי הגב' אריכא, העובדת גם הראתה להן "פתק מצחיק שלא מחזירים כסף".

בכתב הגנתה וגם בעדותה בדיון הראשון שהתקיים בפני (ביום 28.5.15) טענה הנתבעת כי דרישת התובעת להחזר כספה הינה "דרישה כוזבת ", שכן לא יתכן שמקרה כזה ארע בחנותה ומשום שבשנת 2011 ברטה כלל לא הועסקה על ידה, והיא אף הגדילה לעשות ואמרה: "...מה שקרה עכשיו זה שהתובעת מחתנת ילד נוסף והיא הגיעה אלינו עם טענה שיש לה אצלמו זיכוי ושהיא רוצה שמלה במקום".

לנוכח הכחשתה הנחרצת של התובעת את הטענה האחרונה לעיל ומכיוון שסברתי כי לא יהא זה נכון מצדי להכריע במחלוקת הקיימת בתיק זה מבלי שאשמע את גרסתה של ברטה, הוריתי על דחיית המשך הדיון ליום 15.6.15 ועל זימונה של ברטה על ידי הנתבעת. אלא שגם מן הדיון הנוסף שנקבע, ברטה נעדרה. הסברה של הנתבעת לכך ננעץ במצבה הנפשי של ברטה והיא הגישה לעיוני את המסמך נ/1 שלטענתה נכתב על ידי האחרונה ואשר יש בו כדי לאשר את גרעין גרסתה של התובעת ולפיו בעבר, היא אכן רכשה אצלה שמלה בחנותה של הנתבעת.
במהלך הדיון הנוסף שינתה הנתבעת את גרסתה המקורית באופן שיש בו כדי לאשר את מרבית טענות התובעת ואמרה: "כל הסיטואציה שנעשה בחנות, וברטה נשבעה לי, היא באה לסגור את החנות התובעת בחרה שמלה, ברטה לקחה ממנה תיקונים, השאירה את השמלה לתיקון, (הדגשה שלי – ר.ס.מ) ברטה מסרה את השמלה לתופרת לתיקון מעבר לזה היא לא זוכרת טלפונים של התובעת". בהמשך הוסיפה הנתבעת ואישרה כי השמלה, שצבעה זהב (כשלכך הגיבה התובעת באמרה: "נכון מאוד"), נמצאת במחסן בחנות לאחר שתוקנה וקוצרה וציינה כי התובעת יכולה לבוא לקחת אותה, שכן יתכן ושכחה לעשות זאת אז- לאחר רכישתה...
מיותר לציין כי הנתבעת אשר יכולה היתה בנקל להביא איתה את השמלה לדיון בבית המשפט כדי להוכיח את טענתה בדבר תיקונה, נמנעה מלעשות כן.

לאחר ששמעתי את עדויות התובעת, בתה וחברתה ואת גרסתה המשתנה של הנתבעת, אני מחליטה לקבל את התביעה בחלקה המכריע .
כניסתן לתוקף של תקנות הגנת הצרכן (ביטול עסקה) , התשע"א – 2010 (להלן: "התקנות") שינתה את כללי המשחק ביחס לכוחו של הצרכן להשיב מוצר שרכש וזאת אף ללא כל סיבה. מאז כניסתן של תקנות אלה לתוקף יכול הצרכן להחזיר לספק, ללא כל סיבה, מוצרים רבים בכפוף לתנאים הקבועים בתקנות ובלבד שלא חלף המועד הקבוע בתקנות. סעיף 2 לתקנות קובע כי: "צרכן רשאי לבטל הסכם...ובלבד שביטול ההסכם לרכישת טובין יהיה בתנאי שהצרכן יחזירם לעוסק והטובין לא נפגמו ולא נעשה בהם שימוש בידי הצרכן הרוכש..." ובהתאם להוראת ס"ק (2) - כשמדובר במוצרי ביגוד והנעלה, משך הזמן להחזרה הינו מיום הרכישה ועד תום שני ימים שלאחריו.
גרסת התובעת (אשר נתמכה – בחלקיה השונים – בעדויות בתה וחברתה), נשמעה לי מהימנה לחלוטין ואין לי ספק כי בשעתה היא עמדה בתנאים הקבועים התקנות משבקשה לבטל את העיסקה עוד בטרם חלפו 24 שעות ממועד ביצועה. ברי לי כי בנסיבות אלה היא לא עשתה כל שימוש בשמלה שכן זו נותרה בחזקת הנתבעת לשם תיקונה אשר עוכב לבקשתה. בתשובותיה לשאלותי בדבר הזמן הרב שחלף מאז מועד רכישת השמלה ועד להגשת התביעה, תיארה התובעת, באופן שנגע ללבי עד מאוד, את המצב הנפשי המורכב בו היא היתה נתונה במהלך השנים האחרונות ו סיפרה על ההחלטה שהיא קיבלה לאחרונה, שלא לוותר על מה ששייך וחשוב לה.
לעומתה, הותירה עלי הנתבעת רושם רע, מביך ומקומם. הנתבעת שינתה את גרסתה מבלי להניד עפעף ובתוך כך לא בחלה בהשמצת התובעת לשווא. התנהגות זו של הנתבעת לרבות סירובה בזמנו לבטל את העסקה למחרת היום בו היא בוצעה, בניגוד להוראות החוק והתקנות, נגועה בעיני בחוסר תום לב ובעזות מצח ממש.

סוף דבר,
לנוכח העובדה שבתביעה קטנה עסקינן ובמסגרת זו אין זה נהוג או מקובל לפסוק פיצוי בגין היוועצות עם עורכי דין, אני מחליטה לקבל את התביעה בחלקה ומחייבת של הנתבעת להשיב לתובעת את הסך של 700 ₪ ולשלם לה הוצאות משפט ופיצוי בסך כולל של 1,300₪ הן בגין עגמת הנפש והצורך בעצם הגשת התביעה והן בגין התייצבותה לשני דיונים בבית המשפט.

הסכום הכולל בסך 2,000 ₪ ישולם על ידי הנתבעת בתוך 30 יום שאם לא כן יישא הפרשי הצמדה וריבית עד ליום התשלום בפועל.

זכות להגשת בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בחיפה, בתוך 15 יום.
המזכירות תמציא לצדדים את פסק הדין בדואר רשום.
ניתן היום, ט' אב תשע"ה, 25 יולי 2015, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: תמר אריה
נתבע: איריס חזן
שופט :
עורכי דין: