ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין מירצ'ה פינקו נגד חברת הגיחון בע"מ :

בפני כבוד הרשם הבכיר אופיר יחזקאל

התובע

מירצ'ה פינקו

נגד

הנתבעת

חברת הגיחון בע"מ

פסק דין

לפניי תביעה כספית, לפיצוי בגין נזקים שלטענת התובע נגרמו לו כתוצאה מעריכת " שינוי צרכן" בדירה שבבעלותו וחיבורה של הדירה למערכת המים על ידי הנתבעת .

עיקרי העובדות, ההליכים וטענות הצדדים
בכתב התביעה טען התובע, כי ביום 23.7.2014 שלח בקשה לנתבעת, לנתק את המים בדירה שבבעלותו ( העתק הבקשה צורף לתביעה). הנתבעת, לדבריו, קיבלה את בקשתו והסירה את מונה המים בדירה. ואולם, בהמשך, נדהם התובע לגלות, כי ביום 27.7.2014, או בסמוך לפני כן, שבה וחיברה הנתבעת את הדירה למים, וזאת, מבלי שנתקבלה הסכמתו לכך. לפיכך, שלח התובע מכתב לנתבעת, שבו הביע את מורת רוחו מפעולתה זו, דרש פעם נוספת את ניתוק המים, ואף כרך בקשה זו במעין " הסכם" עם הנתבעת, שלפיו ככל שלא תשוב ותנתק את המים, היא תחויב לשלם לו סכומי כסף מסוימים ( העתק המכתב צורף לתביעה). הנתבעת השיבה למכתב זה במכתב מיום 31.7.2014 ( שצורף אף הוא לתביעה). במכתב זה ציינה הנתבעת, כי " בעקבות מסמכים שנתקבלו בחברתנו בתאריך 24.7.2014, לשינוי מחזיקים, הוסב חשבון המים משימך החל מתאריך 15.7.2014, ע"ש יניב דושן". במכתב הודגש, כי שינוי המחזיקים הנ"ל בוצע על פי דרישות החוק ובין היתר נוכח הצגת הסכם שכירות תקף בין התובע לבין מר דושן. עוד צוין, כי בסמוך לקבלת המסמכים לשינוי מחזיקים, נתקבלה בקשה של מר דושן לחיבור יזום של מד המים, ולכן, והואיל והחשבון נרשם, כאמור, על שמו של מר דושן, אושרה בקשתו האמורה והמים בדירה חוברו. בנוסף, צוין, כי בעל החשבון הוא שרשאי לבקש ניתוק או חיבור של מד המים, כך שהתובע אינו זכאי, בשלב זה, משאינו רשום עוד כצרכן, לבקש את ניתוק המים. לטענת התובע, טענת הנתבעת כאילו חיברה את המים בדירה לאחר שהוצג לה חוזה שכירות תקף, אינה נכונה, וממילא היה עליה לקבל את הסכמתו בטרם ביצוע החיבור – הסכמה שכאמור לא נתקבלה. לפיכך, לטענתו, על הנתבעת לפצותו בגין הנזקים שנגרמו לו כתוצאה מחיבור המים מחדש וכתוצאה מסירובה לשוב ולנתק את הדירה ממים.

בכתב הגנתה טענה הנתבעת, כי דרישת התובע לקבל ממנה כספים מכוח " הסכם" היא חסרת שחר, בין היתר, הואיל ולא נכרת כל הסכם בין הצדדים. עוד נטען, כי ניתוק וחיבור המים נעשו כדין, ובהתאם לבקשת הצרכן שעל שמו היה רשום מד המים בכל אחד מהמועדים הרלבנטיים. הנתבעת ציינה, כי על פי הסכם השכירות המצוי ברשותה, הדירה הושכרה על ידי התובע למר דושן החל מיום 25.3.2014, אך כי בשלב זה, של תחילת חוזה השכירות, טרם הועבר מד המים על שמו של מר דושן. ביום 23.7.2014, בעת שמד המים היה רשום עדיין על שמו של התובע, ביקש התובע לנתק את מד המים, ומד המים אכן נותק מיד – לבקשתו. ביום 24.7.2014 ( יום לאחר ניתוק המים) העביר מר דושן לנתבעת בקשה להעביר את מד המים בדירה על שמו ולחבר את הדירה למים. לבקשה צירף מר דושן חוזה שכירות מקורי בינו לבין התובע ( העתק הבקשה צורף לכתב ההגנה). לאחר ששילם מר דושן חוב מים מסוים שרבץ על הדירה, נעתרה הנתבעת לבקשתו, העבירה את מד המים בדירה על שמו, וחיברה את הדירה למים. לטענת הנתבעת, בפעולותיה האמורות לא נפל כל פגם. לדבריה, על פי סעיף 21 לכללי תאגידי מים וביוב ( אמות מידה והוראות בעניין הרמה, הטיב והאיכות של השירותים שעל חברה לתת לצרכניה), תשע"א-2011 (להלן – " כללי המים" או " הכללים"), מקום בו מבקש צרכן לבטל את רישומו כצרכן בנכס מסוים, תבצע החברה את הפעולה רק אם יוצגו באותו מעמד פרטי צרכן חדש בנכס והסכמתו של הצרכן החדש להירשם כבעל הנכס. עוד קובעים הכללים, כי בקשה לשינוי צרכן בנכס תוגש לפי טופס 2 שבתוספת לכללי המים כשהוא מלא ובצירוף המסמכים הנדרשים לתמיכה בבקשה. לדברי הנתבעת, במקרה הנוכחי אכן כך היה, ולבקשה לשינוי מחזיקים צורף, בניגוד לטענת התובע, הסכם שכירות תקף. לפיכך, וככל שהתובע לא היה מעוניין שהנתבעת תחסר את מד המים לדירה ( שכן מטרתו האמתית של התובע הייתה פינוי השוכר מהדירה), היה עליו להורות לה מראש שלא לעשות כן, או לבטל את הסכם השכירות עם השוכר – ומשלא עשה כן, אין לו להלין אלא על עצמו. כמו כן, לדברי הנתבעת, לאחר שינוי הצרכן, התובע כבר אינו בגדר צרכן בנכס ואינו יכול לנתק את מד המים – בקשה שרק הצרכן הרשום יכול להגישה.

התובע הגיב לאמור בכתב ההגנה וטען כי הנתבעת פעלה בניגוד לאותם סעיפים בכללי המים שאליהם הפנתה היא עצמה. כך, לדבריו, על פי סעיף 25 לכללי המים, בקשה לשינוי צרכן בנכס יש להגיש על גבי הטופס שבתוספת לכללים, כשהוא מלא ובצירוף המסמכים הנדרשים. כמו כן, מוטל על החברה, לאחר שביצעה את השינוי, להודיע על כך הן לצרכן הנכנס והן לצרכן היוצא. לטענת התובע, הנתבעת לא עמדה בחובות אלה. ראשית, על הטופס האמור, על פי המצוין בו, לכלול את פרטי הצרכן הנוכחי ( התובע) ואת חתימתו – דרישה שלא התקיימה במקרה הנוכחי. כמו כן, יש לצרף לטופס העתק מתעודת הזהות של הצרכן הנוכחי, דרישה שאף היא לא התקיימה במקרה הנוכחי. לטענת התובע, דרישות אלה נועדו בדיוק על מנת למנוע מצב שבו שינוי הצרכן נעשה מבלי שנתקבלה לכך הסכמת הצרכן הנוכחי. בנוסף, הנתבעת לא יידעה אותו כנדרש לאחר ביצוע השינוי. עוד ציין התובע, כי חוזה השכירות שצורף לבקשה לשינוי צרכן לא היה בתוקף כלל, לא כל שכן באותה עת, בין היתר, הואיל והופר על ידי השוכר ( שלא שילם דמי שכירות), וכי העובדה שהשוכר הגיש את הבקשה לשינוי מחזיקים יום לאחר שהוא ( התובע) ביקש לנתק את הדירה ממים, צריכה הייתה להדליק " נורה אדומה" אצל הנתבעת.

ביום 16.2.2015 התקיים הדיון הראשון בתביעה. התובע חזר על טענותיו, והוסיף כי השוכר, או ליתר דיוק, פולש, שנכנס לדירתו לא שילם דמי שכירות ופונה לבסוף מהדירה רק בעקבות הליך משפטי ( שבו בין היתר נתקבלה הטענה כי אין תוקף להסכם השכירות). לדבריו, הוא קיווה שאם תנותק הדירה ממים , ייאלץ השוכר להתפנות מהדירה, כך שהנזקים שנגרמו לו כתוצאה מחיבור המים מחדש, עניינם במניעת האפשרות להשכיר את הדירה לאדם אחר. התובע הוסיף, כי באופן דומה הוא ניתק את הדירה גם מחשמל, וכי חברת החשמל, בניגוד לנתבעת, סירבה לבקשתו של השוכר לחבר את הדירה מחדש לחשמל. נציגת הנתבעת מצדה טענה, כי משמוצג לנתבעת הסכם שכירות חתום, והעתק תעודת זהות של הצרכן החדש, די בכך, מבחינת הנתבעת, כדי להעביר את מד המים על שמו של הצרכן החדש ולחבר את הדירה למים.

במהלך הדיון התברר, כי תגובת התובע לכתב ההגנה לא הובאה לידיעת נציגת הנתבעת לפני הדיון, ועם תום הדיון נינתה, לפיכך, החלטה שבה נתבקשה הנתבעת להתייחס, בתוך 30 ימים, לטענות התובע בנוגע לדרישות סעיף 25 לכללי המים ולעובדה שהטופס שצורף לבקשה לשינוי צרכן במקרה הנוכחי לא נחתם על ידי " הצרכן הנוכחי" (התובע) ולא צורף לו העתק מתעודת הזהות של התובע.

ביום 22.2.2015 הוגשה תשובת הנתבעת לטענות התובע. ואולם, תשובה זו חזרה על טענותיה הקודמות של הנתבעת ולא התייחסה כלל לטענות התובע בנוגע לאי עמידת הנתבעת בדרישות כללי המים לעניין שינוי צרכן. לפיכך, ניתנה, באותו יום, החלטה שלפיה על הנתבעת להשלים את החסר בתוך 14 ימים.

התובע מצדו הגיש אף הוא מסמך נוסף, שבו חזר על טענותיו הקודמות וכן ציין כי חיבור הדירה מחדש למים חייב אותו להגיש תביעת פינוי נגד השוכר, דבר אשר הביא לפינוי השוכר רק כעבור תקופה של חודשיים, ובכך גרם לו להפסד דמי שכירות בגין אותם שני חודשי שכירות ( בנוסף צוין כי השוכר לא שילם את הוצאות המשפט בתביעת הפינוי וכי במהלך שהותו בדירה לא ניתן היה לתקן נזילה שהייתה בדירה וגרמה לנזק נוסף, אשר טרם כומת).

בתגובה מטעם הנתבעת, טענה הנתבעת, לראשונה, כי התובע, בבקשו לנתק את מד המים, הציג לה למעשה מצג שווא, שלפיו הוא זה המחזיק בפועל בדירה, וזאת, בעת שבפועל התגורר בדירה, באותה העת, שוכר. לדברי הנתבעת, משנוכחה כי בדירה מתגורר שוכר, היה עליה לחברו למים, ולהימנע מלהתערב בסכסוך שבין התובע לבין השוכר, ובכלל זה להימנע מלסייע לתובע בפינוי השוכר.

התובע הגיש תגובה נוספת, שבה חזר פעם נוספת על טענותיו הקודמות וכן ציין כי דרישות סעיף 25 לכללי המים, המחייבות את הסכמת המשכיר לצורך שינוי המחזיקים, נועדו בדיוק על מנת למנוע מצב דוגמת הנוכחי, שבו מציג " שוכר" חוזה שכירות שאינו בתוקף.

הנתבעת הגיבה אף היא פעם נוספת וטענה כי משחיברה מחדש את הדירה למים, לא היה מקום לניתוקה מבלי שנתקבלה החלטה של בית משפט שלפיה חוזה השכירות שהוצג אינו בתוקף, או בדבר פינוי המושכר. בנוסף, העלתה הנתבעת טענה חדשה, שלפיה, דרישות סעיף 25 לכללי המים עניינן בשינוי צרכן בלבד, ולא בחיבור הדירה למים – חיבור שאותו ביצעה עבור השוכר לאחר שהוצג לה הסכם שכירות תקף.

לצורך הכרעה במחלוקת, ונוכח ההתפתחות שחלה בטענות הנתבעת, זומנו הצדדים לדיון נוסף בתביעה. בדיון חזרה נציגת הנתבעת על טענתה בדבר הבדל בין הסבת מד המים בדירה מצרכן אחד לאחר, לבין חיבור הדירה למים. עוד טענה, כי ככל שמטרת התובע הייתה, כי עם ניתוק המים הם לא יחוברו מחדש ללא אישורו, היה עליו לציין זאת במפורש בבקשת הניתוק. בנוסף, נטען, כי עמידה על דרישות הכללים בנוגע לחתימת הצרכן הנוכחי על טופס הבקשה לשינוי צרכן, עלולה ליצור קושי במקרים שבהם לא ניתן לאתר את הצרכן הנוכחי ( דוגמת שוכר שעזב את הנכס).

דיון והכרעה
לאחר שעניינתי בחומר הרלבנטי ושקלתי את טענות הצדדים הגעתי למסקנה כי דין התביעה להתקבל בחלקה.

סעיף 25( א) לכללי המים קובע מפורשות כי: "בקשה לשינוי צרכן בנכס תוגש בנוסח הערוך לפי טופס 2 שבתוספת הראשונה, כשהוא מלא ובצירוף המסמכים הנדרשים בו לתמיכה בבקשה ( להלן – הבקשה)".

על פי טופס 2 שבתוספת הראשונה לכללים, נדרשים הן הצרכן הנוכחי והן הצרכן החדש להצהיר על פינוי הנכס ועל הכניסה לנכס, על פי העניין, ולחתום על הצהרותיהם. כמו כן, נדרש לצרף לטופס " צילומי תעודות זהות", כאשר ברי כי הכוונה היא הן לצילום תעודת הזהות של הצרכן הנוכחי והן לצילום תעודת הזהות של הצרכן החדש.

במילים אחרות, הכללים אינם מסתפקים, לצורך שינוי הצרכן, בצירוף הסכם שכירות, בחתימת השוכר על הטופס ובצירוף צילום תעודת הזהות של השוכר , אלא נדרשת גם חתימת המשכיר וצירוף צילום תעודת הזהות שלו.

במקרה הנוכחי, אין למעשה חולק, כי לא נתמלאו דרישות אלה, וזאת הואיל וטופס הבקשה שצורף, הוגש אמנם כשהוא חתום על ידי השוכר ובצירוף העתק מחוזה השכירות, אך ללא הצהרת וחתימת המשכיר ( התובע) וללא צילום תעודת הזהות שלו.

לפיכך, במקרה הנוכחי, ומשלא קוימו דרישות החוק לעניין זה, לא הייתה אמורה הנתבעת לבצע " שינוי צרכן" בנכס ולרשום את מד המים על שם השוכר.

לעניין זה גם מקובלת עליי טענת התובע, שלפיה אין מדובר בדרישה פורמלית בלבד, אלא בדרישה שנועדה להבטיח את זכויות הצרכן הקיים ( המשכיר או הבעלים של הנכס) ולמנוע מצב שבו מוגשות בקשות לשינוי צרכן ללא הסכמת הצרכן הנוכחי.

ודוק, הנתבעת, כפי שנטען על ידה, אינה אמורה לברר סכסוכים בין משכיר לשוכר, ואינה אמורה להתערב בסכסוכים מעין אלה, לא כל שכן להכריע בהם, או לסייע לצד כלשהו. ואולם, הנתבעת כן אמורה לפעול בהתאם לכללי המים, ולהימנע מעריכת " שינוי צרכן", ממשכיר לשוכר, מקום בו לא נתמלאו דרישות הכללים.

אשר לטענת הנתבעת שלפיה דרישות הכללים בדבר חתימת הצרכן הנוכחי על הטופס עלולה ליצור קושי במקרים שבהם לא ניתן לאתרו ( דוגמת שוכר שעזב את הנכס), הרי שמדובר בטענה שאינה רלבנטית למקרה דנן, שבו לא היה כל קושי לאתר את הצרכן הנוכחי ( התובע), שהנו בע ל הנכס, ושרק שרק יום לפני כן הגיש בקשה לנתק את הנכס ממים.

הנתבעת גם טענה בשלב מסוים, כאמור, כי יש להבחין בין שינוי צרכן, לבין חיבור למים, וכי דרישות כללי המים האמורות מתייחסות לשינוי צרכן בלבד , ולא לחיבור למים. לפיכך, לטענתה, משהוצג לה הסכם שכירות, היה עליה לחבר את השוכר למים.

טענה זו דינה להידחות.

הנתבעת העלתה את הטענה האמורה בשלב מאוחר, רק לאחר שנדרשה להתייחס לקושי הגלום בכך שלא פעלה, לעניין שינוי הצרכן, בהתאם לדרישות הכללים. בטרם העלתה טענה זו, הבהירה הנתבעת עצמה ( בין היתר במכתב האמור ששלחה לתובע לפני הגשת התביעה), כי שאלת החיבור למים, או הניתוק ממים, כרוכה בשאלת הצרכן הרשום, וכי רק הצרכן הרשום זכאי לבקש להתחבר למים, או להתנתק ממים ( דברים אלה גם אושרו על ידי נציגת הנתבעת בדיונים שהתקיימו). גם בפועל, הבקשה להתנתק ממים הוגשה מלכתחילה על ידי התובע, כאשר עדיין היה הצרכן הרשום, ולכן גם נתקבלה. לאחר מכן, הבקשה להתחבר למים הוגשה על ידי השוכר, יחד עם בקשה לשינוי צרכן. בקשה זו נתקבלה, כך שתחילה נרשם מד המים על שם השוכר, ורק לאחר מכן חוברו המים. ובהמשך, סורבה בקשת התובע לנתק את הדירה פעם נוספת ממים, בנימוק שבאותה עת כבר לא היה הצרכן הרשום בדירה. לפיכך, לו הייתה הנתבעת פועלת מלכתחילה בהתאם לכללי המים, לא הייתה הנתבעת משנה את רישום הצרכן בנכס על שם השוכר , וממילא גם לא הייתה נעתרת לבקשת השוכר להתחבר למים.

ודוק, יתכן, כי משרשמה הנתבעת ( בניגוד לכללים) את השוכר כצרכן בנכס, וחיברה את הכנס למים, היא לא נדרשה לנתקו לאחר מכן בעקבות דרישת התובע, וזאת, על מנת להימנע משינוי המצב הקיים, מהתערבות בסכסוך שבין הצדדים ומפגיעה בשוכר ( לטענת התובע – פולש) המצוי בנכס. ואולם, בכך אין כדי לשנות את המסקנה שלפיה מלכתחילה לא היה מקום לבצע את שינוי הצרכן על שם השוכר, וכפועל יוצא מכך, גם לא היה מקום לחברו למים.

נוכח האמור לעיל, זכאי לטעמי התובע לפיצוי בגין הנזקים שגרמה לו הנתבעת בכך שנעתרה לבקשת השוכר לשינוי צרכן וחיברה מחדש את הדירה למים ( גם אם כמובן שלא מכוח אותו " הסכם" שניסה התובע לקשור בינו לבין הנתבעת).

הנזק שלו טען התובע לעניין זה עניינו בהפסד דמי שכירות לתקופה שממועד החיבור ועד לפינוי השוכר ( על ידי בית המשפט) כעבור כחודשיים ימים, וזאת, בהתבסס על ההנחה כי אלמלא היה השוכר מחובר למים, הוא לא היה נשאר בדירה.

מדובר, בהנחה סבירה ( גם אם לא ודאית), שדי בה כדי להביא לפסיקת פיצויים במשפט אזרחי ( סביר יותר שהשוכר, בלית ברירה, לא היה נותר בדירה הנעדרת חיבור למים).

נוכח האמור לעיל, אני מקבל את התביעה בחלקה, ומורה לנתבעת לשלם לתובע פיצוי בסך של 8,000 ₪ ( המשקף שני חודשי שכירות), וכן הוצאות משפט בסך של 1,500 ש"ח, בתוך 30 ימים מהיום.

ניתן להגיש בקשת רשות לערער על פסק הדין לבית המשפט המחוזי בתוך 15 ימים.

ניתן היום, ט' אב תשע"ה, 25 יולי 2015, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: מירצ'ה פינקו
נתבע: חברת הגיחון בע"מ
שופט :
עורכי דין: