ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין מלי פאר נגד אהרון טוביה :


בפני כבוד ה שופטת מי-טל אל-עד קרביס

התובעת

מלי פאר
ע"י ב"כ עו"ד כדורי

נגד

הנתבעים

  1. אהרון טוביה
  2. הכשרת הישוב חברה לביטוח בע"מ
  3. אבנר אגוד לביטוח נפגעי רכב בע"מ

ע"י ב"כ עו"ד ח. דוד חיות

החלטה

(בבקשה למינוי מומחה בתחום הפסיכיאטריה)

1. בשנת 2001 נפגעה התובעת בתאונת דרכים.

2. תביעתה זו שלפני, בגין נזקי גוף שנגרמו לה באותה התאונה, הוגשה בשנת 2008 והיא מתנהלת בהתאם לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה – 1975 (להלן: "חוק הפיצויים"). התביעה נדונה על ידי כבוד השופט קידר עד לפני פרישתו לגמלאות, כאשר במהלך התקופה מינה בית המשפט שני מומחים רפואיים שחיוו דעתם בעניינה של התובעת: פרופ' סלעי, מומחה באורתופדיה, אשר קבע כי לתובעת נותרו 5% נכות בגין הגבלה בחלק מתנועות הצוואר, ללא חסר נוירולוגי; ופרופ' אהרנפלד, מומחה לרפואה פנימית ולראומטולוגיה, אשר קבע כי לתובעת נותרה נכות בשיעור של 10% בגין תסמונות הפיברומיאלגיה.

3. בתאריכים 11.9.14, 16.12.14 ו – 28.1.15 נשמעו לפני העדים בתיק, לרבות פרופ' אהרנפלד שהוזמן לבקשתה של התובעת.

4. לאחר שהסתיים הדיון האחרון, ובתאריך 11.5.15 הגישה התובעת בקשה זו שלפני למינוי מומחה בתחום הפסיכיאטריה. לטענתה, עוד בתצהיר עדותה הראשית הצהירה כי היא סובלת מדיכאון, מהפרעות שינה וכי מצב רוחה אינו יציב. פרופ' אהרנפלד אישר בעדותו כי הפרעות ריכוז וזיכרון, הפרעות שינה ודכאון מהוות חלק מהסתבכות תסמונת הפיברומיאלגיה וכי 50% מחולים אלו מפתחים דכאון משני לכאב. התובעת טוענת כי כל עוד עבדה כמורה וכמחנכת נמנעה מלפנות לטיפול נפשי ועל כן התיעוד הרפואי בעניין זה מאוחר יחסית וקיים ממועד שלאחר היפלטותה ממערכת החינוך (שנת 2010). אך משקיימת 'ראשית ראיה' במסמכים הרפואיים לקיומה של נכות בתחום הפסיכיאטריה, ועל מנת שלא לקפחה במיצוי זכויותיה יש ליתן לה את יומה ולמנות מומחה בתחום אשר יבחן את טענותיה.

5. הנתבעים מתנגדים לבקשה; הם מצביעים על כך כי התביעה הוגשה בגין תאונה שלפני 14 שנים, היא מתנהלת בבית המשפט מזה 7 שנים והגשת הבקשה היא לאחר שמיעת ראיות, בעוד התיעוד הרפואי עליו נסמכת התובעת היה בהישג ידה עוד משנת 2010 ואף צורף לתיק מוצגיה. מדובר בתיעוד דל ובודד שנערך לפני שנים רבות לפיו הופנתה לטיפול נפשי, אך לא הוכח כי טופלה בפועל. קל וחומר לא הוכח רצף טיפולי המצדיק העתרות לבקשה. עוד נטען כי תשובותיו של פרופ' אהרנפלד אינן יכולות לשמש בסיס לבקשה, שדינה לה ידחות.

לאחר שעיינתי בתיק בית המשפט, קראתי את בקשת התובעת, תגובת הנתבעים ותשובת התובעת עליה, אני נעתרת לבקשה. זאת, על אף שדעתי אינה נוחה מהתנהלותה של התובעת, אשר גורמת להארכת הדיון בעניינה.

6. בתביעה שלפי חוק הפיצויים יכול תובע להוכיח נזקיו אך באמצעות חוות דעת מומחה שמונה על ידי בית המשפט. על כן, הפסיקה מורה כי יש לנהוג במשנה זהירות בבקשות למינוי מומחים, שכן אם לא ימונה מומחה עלולה להסגר בפני התובע האפשרות להוכיח נזקיו באותו תחום (רע"א 3007/12 פלונית נ' הראל חברה לביטוח בע"מ (2012) בפסקה 8).

7. המבחן למינוי מומחה בית משפט הינו מבחן מקל של 'ראשית ראיה' הן לאפשרות קיומה של נכות הן לקשר הסיבתי שבין התאונה לב ין הפגיעה הנטענת (פלונית בפסקה 9; רע"א 7097/11 הפניקס חברה לביטוח בע"מ נ' קוואסמה ( 2012) בפסקה 7).

8. עיון בתיעוד הרפואי שצורף לתיק מוצגיה של התובעת מעלה כי בשנים 2004-2006 התלוננה התובעת על עייפות, ובעיות ריכוז וזיכרון (ת/52, ת/57-58, ת/70). בתאריך 19.6.06 אף נבדקה על ידי פסיכיאטרית בקופ"ח. צוין שם כי בבדיקתה "ללא סימנים פסיכוטיים, ללא דיכאון מג'ורי", אך הופנתה לפסיכולוג (ת/72-73). לא מצאתי כי פנתה לקבלת טיפול פסיכולוגי.

בשנים 2007-2009 המשיכה התובעת להתלונן בעיקר על עייפות וחולשה (בשלב זה כבר אובחנה כחולה בפיברומיאלגיה) אך קיים גם תיעוד לתלונות על דכדוך, התקפי בכי, ומצבי רוח (ת/41 מיום 16.1.07 לפני רפלקסולוג). בתאריך 2.1.09 ציין ראומטולוג קופ"ח כי התובעת מגלה מצוקה במישור הנפשי ( ת/85).

רק בתאריך 18.3.10, כשמונה שנים וחצי לאחר התאונה, התלוננה התובעת לפני פסיכיאטרית על מצב רוח ירוד, קשיי הרדמות, חוסר שקט ותאבון ירוד. הפסיכיאטרית ציינה כי אין הסתמנות פוסט-טראומתית (ת/87), אך הפנתה את התובעת לקבלת טיפול אצל פסיכותרפיסט. אין תיעוד לטיפול מעין זה.

9. אציין כי לדבריו של פרופ' אהרנפלד, באופן כללי - 50% מחולי הפיברומיאלגיה מפתחים דיכאון משני לכאב, ללא קשר למחלה, ותאבון ירוד יכול להיות משני לדיכאון (פרוטוקול מיום 28.1.15 בעמ' 32 שו' 23, 15-17). פרופ' אהרנפלד לא יכול היה להשיב על השאלה האם הוא ממליץ על מינוי מומחה בתחום הפסיכיאטריה, שכן לא זכר שבמועד הבדיקה הנושא עלה. ואכן חוות דעתו ניתנה בתאריך 9.3.10, עוד לפני ביקורה של התובעת אצל הפסיכיאטרית).

10. מהאמור לעיל עולה כי הצורך במינוי אינו חד-משמעי; התיעוד הרפואי על תלונות התובעת בתחום הנפשי הוא דל, מאוחר, אין טיפול נפשי לא כל שכן רצף טיפולי. אך נוכח שיקולי הפסיקה כי יש לנקוט באמת מידה מקלה ומרחיבה, ועדיף כי יתברר כי המינוי היה מיותר מאשר שלא ימונה מומחה כלל בעוד לתובעת אכן יש נכות בתחום הפסיכיאטריה עקב התאונה, אני נעתרת לבקשה.

11. אשר לשכר טרחת המומחה; הפרקטיקה הנוהגת בתביעות שלפי חוק הפיצויים היא כי המבטחות נושאת בשכר טרחת המומחה כמימון ביניים. עם זאת, הצורך במינוי אינו חד-משמעי. התיעוד הרפואי נמצא ברשות התובעת מזה חמש שנים לפחות עובר להגשת הבקשה, ולו סברה כי יש בו כדי לתרום לעניינה חזקה שהיתה עושה בו שימוש קודם לכן. בנסיבות אלו, תישא התובעת, כמימון ביניים, בשכר טרחת המומחה.

12. טרם סיום; בתאריך 29.9.14 הגישה התובעת בקשה למינוי מומחה בתחום הרפואה התעסוקתית ולחילופין להזמין את פרופ' אהרנפלד למתן עדות. כאמור, פרופ' אהרנפלד אכן הוזמן והעיד לפני בית המשפט. ככל שהתובעת עומדת עדיין על בקשתה למינוי מומחה בתחום הרפואה התעסוקתית, ברי כי מקום בו טרם הסתיים הליך ברור נכויותיה הרפואיות, אין מקום לדון בבקשתה הנוספת, ככל שקיימת.

13. על כן, הבקשה למינוי מומחה בתחום הפסיכיאטריה מתקבלת. בשכר טרחת המומחה תישא התובעת (כמימון ביניים). כתב מינוי למומחה יצא בנפרד.

הוצאות משפט תישקלנה בסוף ההליך.

המזכירות תמציא החלטתי זו לב"כ הצדדים.
ניתנה היום, ט' אב תשע"ה, 25 יולי 2015, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: מלי פאר
נתבע: אהרון טוביה
שופט :
עורכי דין: