ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין ראובן בן משה נגד מדינת ישראל :

החלטה בתיק בש"פ 4720/15 בבית המשפט העליון

לפני: כבוד השופט י' עמית

העורר בבש"פ 4720/15:
ראובן בן משה

העורר בבש"פ 4760/15:
אביב ירמיהו

נ ג ד

המשיבה:
מדינת ישראל

עררים על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב בתיק מ"ת 33506-02-15 שניתנה ביום 29.6.2015 על ידי כבוד השופטת ד' שריזלי

תאריך הישיבה:
כ"ז בתמוז התשע"ה
(14.7.2015)

בשם העורר בבש"פ 4720/15:
עו"ד גד זילברשלג ועו"ד ליאור בר-ניר

בשם העורר בבש"פ 4760/15:
עו"ד אבי חימי

בשם המשיבה:
עו"ד נורית הרצמן ועו"ד אופרה קרמני-אוטולנגי

בית משפט קמא קבע כי קיימות ראיות לכאורה, וכי היקף ההונאה ותחכומה מקימות עילת מעצר. בהחלטתו מיום 29.6.2015, ולאחר שתסקירי שירות המבחן לא המליצו על שחרור העוררים לחלופת מעצר, הורה בית משפט קמא על מעצרם של העוררים עד תום ההליכים.

החלטה

שני עררים על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כבוד השופטת ד' שרזילי) מיום 29.6.2015 במ"ת 33506-02-15, בגדרה הורה על מעצרם של העוררים עד לתום ההליכים.

1. בחודש אוגוסט 2010 מגיעה למשטרת ישראל ידיעה ראשונה אודות חבורה של "צרפתים" המבצעים מעשי הונאה ו"עוקץ" מישראל כנגד גופים וחברות בצרפת. בחודש אוקטובר מצטברות מספר ידיעות נוספות, ובסוף חודש דצמבר מתחילה המשטרה בחקירה סמויה. ביום 30.12.2015, מטמינה המשטרה האזנת נפח במשרד ברחוב משכית 21 בהרצליה (להלן: המשרד), לשם הוביל אותה המידע המודיעיני. במקביל, מתחילה המשטרה להאזין לאחד הטלפונים של העורר בבש"פ 4720/14, ראובן בן משה, הידוע גם בשמו הצרפתי "רוברט בלחסן" (להלן: ראובן). לא חולפות שעות, וראובן מורה לעורר בבש"פ 4760/15, ירמיהו אביב, הידוע גם בשמו הצרפתי "טומי בלאיש" (להלן: ירמיהו), לפנות מיידית את המשרד. ירמיהו מגיע אל המשרד יחד עם אדם נוסף בשם חג'ג (להלן: חג'ג'), השניים עובדים מספר שעות במשרד, מפרמטים את המחשבים, זורקים ניירת לפחי הזבל ומרוקנים את המשרד מתכולתו. המשטרה, שבאותו שלב לא הייתה מוכנה כלל לצאת לחקירה גלויה, נאלצת לפעול ועוצרת את השניים בדרכם מהמשרד, ולאחר מכן את ראובן. כך מגיחה לאויר העולם פרשת "העוקץ הצרפתי" מושא כתב האישום ושני העררים שבפנינו.

כתב האישום והחלטת בית משפט קמא בבקשת המעצר

2. כנגד העוררים הוגש ביום 15.2.2015 כתב אישום המונה עשרה אישומים והמייחס להם עבירות של קשירת קשר לפשע לפי סעיף 499 (א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין); קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות לפי סעיף 415 סיפא לחוק העונשין (3 אישומים); עשיית פעולה ברכוש אסור לפי סעיף 4 לחוק איסור הלבנת הון, התש"ס-2000 (להלן: חוק איסור הלבנת הון) (2 אישומים); התחזות לאדם אחר לפי סעיף 441 לחוק העונשין (4 אישומים); ניסיון לקבל דבר במרמה בנסיבות מחמירות לפי סעיף 415 סיפא יחד עם סעיף 25 לחוק העונשין (4 אישומים); השמדת ראיות לפי סעיף 242 לחוק העונשין; ושיבוש מהלכי משפט לפי סעיף 244 לחוק העונשין. ירמיהו הואשם גם בהלבנת הון לפי סעיף 3(ב) לחוק איסור הלבנת הון.

על פי הנטען באישום הראשון, במהלך שנת 2014 העוררים קשרו קשר ביניהם ובין אחרים לרמות חברות בצרפת (להלן: החברות). על מנת לעשות כן, העוררים אספו מידע פיננסי אודות החברות, זייפו מסמכים שונים, התחזו לבעלי תפקידים בחברות ולעורכי דין, והורו להעביר כספים בהיקפים של מאות אלפי אירו תוך הצגת מצגים כוזבים ושימוש במידע שנאסף. העוררים פתחו חשבונות בנק במספר מדינות אירופאיות, התקינו במחשביהם תוכנה המאפשרת להם לבצע שיחות טלפון מישראל הנחזות להיות ממספר טלפון מקומי בצרפת, ויצרו כתובות דואר אלקטרוני הנחזות להיות כתובות של בעלי תפקידים בחברות ושל עורכי דין.

אישומים 7-2 ו-9 נוגעים למקרים קונקרטיים בהם הוציאו העוררים את מזימתם לפועל, ואסקור אותם בקצרה:

(-) על פי הנטען באישום השני, ביום 22.10.14 מי מהעוררים, בעצמו או באמצעות אחר, התקשר לממונָה על מינהלה וכספים בחברת חשמל צרפתית בשם "ברבני", ושכנע אותה, תוך הזדהות בשם בדוי כעורך דין, ותוך שליחת דואר אלקטרוני הנחזית להיות מחשבונו של מנהל חברת ברבני, כי התמנתה ל"משימה סודית" של רכישת מניות מחברה אחרת. בהמשך, דרשו העוררים, תחת הזהות הבדויה של עו"ד, להעביר כספים בהיקף כולל של מעל מיליון אירו לחשבון בנק צ'כי בשליטת הנאשמים, והממונה עשתה כן.

(-) על פי הנטען באישום השלישי, במהלך קיץ 2014, קבוצת הכדורגל Olympique de Marsseille רכשה שחקן חדש, והייתה אמורה לשלם 756,000 אירו לסוכן. ביום 11.9.2015 מי מהעוררים, בעצמו או באמצעות אחר, יצר קשר עם נציגי הקבוצה, הציג את עצמו בכזב כסוכן, והודיע לנציגים על שינוי פרטי חשבון הבנק להעברת התשלום. בעקבות כך, ובהסתמך על מצג השווא שהציגו העוררים, הקבוצה העבירה ביום 27.10.2014 756,000 אירו לחשבון בנק בצ'כיה שבשליטת העוררים.

(-) על פי הנטען באישום הרביעי, מי מהעוררים, בעצמו או באמצעות אחר, התקשר לעובדת בהנהלת החשבונות של חברת "ארבה", והציג את עצמו כנציג של אחת הספקיות שלה. העורר טען בפניה כי חברת האם של הספקית החליפה חשבונות בנק, וכי על החברה להעביר תשלום בסך 1,262,752.26 אירו לחשבון בנק חדש, אשר בפועל היה בשליטת העוררים. חברת ארבה גלתה את המרמה מבעוד מועד ולא ביצעה את התשלום.

(-) על פי הנטען באישום החמישי, ביום 4.12.2014 מי מהעוררים, בעצמו או באמצעות אחר, התקשר למנהלת החשבונות של חברת "פיינדר פראנס", ושכנע אותה, תוך הזדהות בשם בדוי כעורך דין, ותוך שליחת דואר אלקטרוני הנחזה להיות מחשבונו של מנהל החברה, כי התמנתה ל"משימה סודית" של רכישת מניות מחברה אחרת. בעקבות מצג השווא של העוררים, מנהלת החשבונות העבירה סכום של 229,800 אירו לחשבון בנק בשליטת העוררים.

(-) על פי הנטען באישום השישי, ביום 9.10.2014 פנה מי מהעוררים, בעצמו או באמצעות אחר, לעובדת בחברת "סאם" באמצעות דואר אלקטרוני, והציג את עצמו כנציג חברת האם של ספקית של החברה. העורר טען בכזב כי פרטי חשבונות הבנק של הספקית השתנו, וכי יש לבצע את התשלומים הנוגעים לשבע חשבוניות אשר צורפו למייל, אשר כללו חיובים בסכום כולל של 485,863.95 אירו, לחשבונות אשר בפועל היו בשליטת העוררים. משנתגלתה המרמה, הכספים לא הועברו לחשבונם של הנאשמים.

(-) על פי הנטען באישום השביעי, ביום 9.1.2014 פנה מי מהעוררים, בעצמו או באמצעות אחר, לגזברית של חברת "קופר סטנדרד", ושכנע אותה, תוך הזדהות בשם בדוי כעורך דין, ותוך שליחת דואר אלקטרוני הנחזה להיות מחשבונו של מנכ"ל החברה, כי היא ממונה על "משימה חשאית", במסגרתה עליה להעביר 127,854 אירו לחשבון בנק בשליטתם. עקב חשדה של הגזברית כי מדובר במרמה, היא לא העבירה את הכסף.

(-) על פי הנטען באישום התשיעי, ביום 16.7.2014 התקשר מי מהעוררים, בעצמו או באמצעות אחר, למנהלת החשבונות של חברת "דרט לוגיסטיק", ושכנע אותה, תוך הזדהות בשם בדוי כעורך דין, ותוך שליחת דואר אלקטרוני הנחזה להיות מחשבונו של נשיאת החברה, כי היא ממונה על ביצוע של 5 העברות בנקאיות בסכום כולל של 858,842 אירו לחשבון בנק בשליטתם. מנהלת החשבונות השתכנעה וביצעה את העברת הכספים.

3. על פי הנטען באישום השמיני, ביום 30.12.2014, לאחר תחילת החקירה הסמויה של משטרת ישראל, נגד ראובן ואחרים, הלה חשד כי מעשיהם נחשפו. ראובן התקשר לירמיהו ובעצה אחת החליטו להשמיד את הראיות נגדם בכך שימחקו את תוכן המחשבים ויפנו את המשרד בהרצליה, משרד אותו שכר ראובן באמצעות איש קש למטרת המרמה. בהמשך לכך, ועל דעתו של ראובן, ירמיהו הגיע למשרד ביחד עם חג'ג', והחל למחוק את תוכן המחשבים ולהשליך מסמכים לפח מחוץ לבניין בכוונה למנוע את השימוש בהם כראיות בהליך שיפוטי.

על פי הנטען באישום העשירי, מחודש יולי 2012 ועד מעצרו ביום 31.12.2014, העביר ירמיהו 1.2 מיליון יורו במזומן מצרפת לישראל, כשהוא מחלק את המזומנים לסכומים נמוכים מהסכום המינימלי המחייב דיווח בעת הכניסה לישראל, ונתן את המזומנים לחברים ובני משפחה אשר הכניסו אותם לארץ. לאחר מכן החזיר את הסכומים לידיו, והכל על מנת להתחמק מדיווח הסכומים לרשויות.

בית משפט קמא קבע כי קיימות ראיות לכאורה, וכי היקף ההונאה ותחכומה מקימות עילת מעצר. בהחלטתו מיום 29.6.2015, ולאחר שתסקירי שירות המבחן לא המליצו על שחרור העוררים לחלופת מעצר, הורה בית משפט קמא על מעצרם של העוררים עד תום ההליכים.

מכאן שני העררים שלפנינו.

טענות העוררים

4. הערר של ירמיהו (בש"פ 4760/15): ירמיהו תוקף את מסקנת בית משפט קמא לפיה קיימות ראיות לכאורה הקושרות אותו לעבירות המרמה המהוות את ליבת האישומים. לשיטתו, הראיות והעדויות בתיק לא קושרות אותו באופן ישיר לעבירות המרמה ומדובר בראיות נסיבתיות בלבד שאינן מובילות באופן בלעדי למסקנה מרשיעה. לגרסתו, תפקידו היחידי בעניין דנן היה כאיש מחשבים שסייע לראובן במתן שירותי מחשב, מבלי לקחת חלק פעיל בעבירות המרמה.

ירמיהו אינו חולק על קיומן של ראיות לכאורה הקושרות אותו לאישום מס' 8 (פינוי המשרד והשמדת הראיות) אך לטענתו הוא פעל לבקשת ראובן. מה עוד, שכנגד חג'ג', שפעל ביחד איתו בפינוי המשרד ובמחיקת הקבצים, לא הוגש כלל כתב אישום. עוד טוען ירמיהו, כי היה בקשר עם ראובן רק מחודש נובמבר 2014, קרי לאחר ביצועם של רוב מעשי התרמית מושא כתב האישום, מה שמחזק את טענתו שלא היה מעורב בעבירות המרמה. עוד הצביע על חקירתו של ראובן, שטען כי ירמיהו אינו מעורב ב"סיפור הגדול"; על כך שלא נצפה ולא נשמע במשרד לאורך תקופת החקירה הסמויה; על כך שגם במידע המודיעיני שהגיע למשטרה שמו לא נזכר; ג'ורנו שהתקין את המחשבים במשרד לא הכיר אותו; גם "ג'ימס" (רונן נדב יעיש), שלטענת ראובן היה "הרוח החיה" מאחורי המעשים, שסיפר בהודעתו על קשריו עם ראובן, לא הזכיר אותו בהודעתו ולא יודע אודותיו. כל אלו, כך נטען, מחזקים את המסקנה כי הוא עצמו לא מעורב בעבירות המרמה, ופעל כאיש טכני בלבד.

ירמיהו הדגיש כי שיתף פעולה עם החוקרים מהרגע הראשון. על אף שלא ידע כי הייתה תצפית משטרתית על המשרד, מייד כשנעצר אישר בפני השוטרים כי פינה את המשרד. על חלקו הקטן בפרשה ניתן ללמוד, לשיטתו, מכך שראובן אמר לאותו פלוני בשיחת הטלפון, כי שלח את "הדביל" לפנות את המשרד.

5. הערר של ראובן (בש"פ 4720/15): במישור הראיות לכאורה, ראובן עומד על כך שעיקר חלקו הנטען בפרשיות החל בחודש אוקטובר 2014, אז שכר את המשרד, ששימש לעסקיו הפרטיים שאינם קשורים לעבירות. ארבעת המחשבים שהזמין נמצאו, ככל הנראה, נקיים מכל מסמך הקשור לעבירות. נטען כי המשיבה אינה יודעת כלל וכלל מי הן הנפשות הפועלות בעבירות מושא כתב האישום, ולא ברור מה חלקו, אם בכלל, בפרשה. ראובן טען באחת מהודעותיו במשטרה כי אדם בשם רונן נדב יעיש, שכינויו "ג'ימס", היה הרוח החיה מאחורי המעשים, והעובדה שהלה לא נעצר ולא נחקר באופן אפקטיבי צריכה להשליך על מעצרו שלו.

במישור חלופת המעצר הצביע ראובן על גילו (בן 55), היעדר עבר פלילי וטיב העבירות המיוחסות לו. נטען כי היה על בית המשפט להורות על שחרור לחלופת מעצר, נוכח המפקחים שהוצעו, הכוללים שני אנשי משטרה בדימוס.

6. שני העוררים עמדו על מורכבותה של הפרשה, והיקף החומר, שממשיך כל העת לזרום לידי ההגנה. העוררים עצורים מזה שבעה חודשים, המשפט אמור להתחיל רק בחודש דצמבר, דהיינו, תידרש הארכה ראשונה עוד לפני שהמשפט החל, וברור כי תידרשנה מספר הארכות, אם וככל שהחלטת בית משפט קמא תעמוד על כנה.

מישור הראיות לכאורה

7. לעולם יפתח שופט המעצרים בבחינת חומר הראיות המצוי בידי התביעה, באספקלריה של השאלה אם יש בחומר פוטנציאל ראייתי לסיכוי סביר להרשעה (בש"פ 8087/95 זאדה נ' מדינת ישראל, פ"ד נ(2) 133 (1996)). משכך, אפתח בנושא זה.

המסכת הראייתית בעניין דנן אכן מורכבת, מן הטעם שהמשטרה עצרה את העוררים מיד לאחר פינוי המשרד, כך שהחקירה נקטעה בראשיתה. נוסף לכך, קורבנות העבירות הנטענות הם כולם חברות בצרפת, והייתה זו משטרת ישראל שפנתה לרשויות בצרפת בניסיון לאתר את הקורבנות. המשטרה אף לא הצליחה לשים את ידה על הכספים שהושגו במרמה, ואלו שוהים בשלב זה לבטח בחשבונות בנק בסין, כשבעלי החשבונות הן חברות עלומות שלא ידוע מי עומד מאחוריהן. על כן, וחרף העובדה שהעוררים עצורים מזה שבעה חודשים, המשיבה ממשיכה לאסוף ראיות חדשות ולחקור חשודים נוספים, ומבוצעים חיקורי דין בצרפת.

אקדים ואומר כי הגעתי למסקנה כי למרות קשיי החקירה, עלה בידי המשיבה לאסוף שורה ארוכה של ראיות המעידה על הקשר הלכאורי של העוררים לעבירות התרמית וההונאה הנטענות בכתב האישום. אעמוד להלן על ראיות אלה.

8. כאמור, המשטרה החלה את החקירה הסמויה בסוף חודש דצמבר ורק ביום 30.12.2014 הציבה תצפית על המשרד בהרצליה, התקינה האזנת נפח במשרד, והחלה בהאזנת סתר לטלפון של ראובן, אלא שכבר באותו יום נאלצה המשטרה לצאת לחקירה גלויה. ממילא אין לייחס משקל רב לכך שמשך יום אחד בלבד לא נשמע קולו של ירמיהו במשרד.

כבר בשעה 09:01 בבוקר של אותו יום, ראובן קיבל שיחת טלפון מפלוני ואמר לו כי יש "בעיה גדולה" והוא יחזור אליו מקו טלפון אחר. בשעה 22:23 באותו יום ראובן שוחח בטלפון עם אותו פלוני, ודיווח לו כי ירמיהו בדרכו לפנות את המשרד. בשלב מסויים של השיחה, הדובר "מרגיע" את ראובן שהוא ישראלי ולא יקחו אותו לצרפת (אציין כי לא מצאתי ראיה זו בחומר שהועבר לבית משפט זה וכך נטען על ידי המשיבה – י"ע).

ירמיהו נצפה כשהוא נכנס למשרד ביחד עם חג'ג', השניים עובדים כשעתיים וחצי במשרד, אוספים ניירות ומפרמטים את המחשבים. לאחר מכן נצפה ירמיהו גם ביציאתו, כשהוא משליך שקי זבל מלאים במסמכים לפח מחוץ לבניין. ירמיהו נעצר זמן קצר לאחר מכן, וברכבו נמצאו, בין היתר, 9 מחשבים, 30 טלפונים, נטסטיקים (מודם המאפשר גלישה באמצעות הרשת הסלולרית), כרטיסי אשראי נטענים ודרכון בריטי. בחיפוש שנערך בביתו של ירמיהו נמצאו מחשבים ומסמכים נוספים, חלקם בכתב-ידו. בהמשך למעצרו של ירמיהו, נעצר ראובן ביום 1.1.2015, לאחר שהתייצב מרצונו בתחנת המשטרה, משנודע לו כי הוא נדרש לחקירה.

9. במהלך החקירות במשטרה, ירמיהו הציג עצמו כטכנאי מחשבים ותו-לא. ירמיהו מסר גרסאות שונות לגבי הימצאותם של המסמכים ברשותו ובמחשבו בבית, ובשלב מסויים טען כי כחלק מתפקידו הטכני הוא עשה גיבויים לכוננים של ראובן, ומכאן החומר שנתפס במחשב בביתו.

ראובן, לעומת זאת, שמר על זכות השתיקה בחקירותיו, למעט ניסיון גישוש להגיע להסדר טיעון, מה שהמשיבה רואה כ"ראשית הודאה".

10. יוני ג'ורנו (להלן: ג'ורנו) הוא איש המחשבים שמכר והתקין עבור ראובן בנובמבר 2014 מספר מחשבים במשרד. בהודעתו תיאר ג'ורנו את המשרד כ"מסריח ומוזר, אני מתכוון שעושים שם קומבינות". לדבריו, כשהגיע להתקין את המחשבים במשרד הסביר לראובן שיש להתקין תשתית אינטרנט של בזק לצורך הפעלת המחשבים. אלא שראובן סירב לכך ונאמר לו שהאינטרנט יהיה על בסיס 3G (דהיינו, גלישה ברשת הסלולרית – י"ע) וג'ורנו הבין כי הדבר נעשה על מנת שלא יצליחו לזהות את המשתמש. לדבריו, הוא התרשם כי המשרד נועד להוות תשתית להונאות אינטרנטיות. ג'ורנו אף גילה בקיאות בסוגי ה"קומבינות" ותיאר בפני החוקרים מעשי "עוקץ" דומים לאלה שבכתב האישום, ואף הסביר לחוקרים כי כל העיר נתניה מדברת על כך. אכן, חלק מדברי ג'ורנו הם בבחינת עדות שמיעה וסברה, אך התרשמותו על הנעשה באותו משרד מאלפת.

11. שמו של ג'ימס (נדב רונן יעיש) הועלה על ידי ירמיהו כמי שעומד מאחורי ראובן, ושמו הועלה גם על ידי ראובן כמי שעומד מאחורי הפרשה. הנ"ל נחקר לגבי מעורבותו, ובהודעתו במשטרה סיפר כי ראובן ואחרים "עקצו" אותו ואחרים בצ'כיה, וראובן, שחייב לו הרבה כסף, אף שלח אנשים לתקוף אותו. לדבריו, הוא עצמו קישר בשעתו בין ראובן לבין איש עסקים בצ'כיה (ונזכיר כי חלק מהכספים מצרפת הועברו לחשבונות בנק בצ'כיה), ובעקבות מעלליו של ראובן בצ'כיה נעצרו שם אנשים רבים. אציין כי גרסתו של יעיש קיבלה חיזוק מסוים מהודעתו של חוקר פרטי בשם עודד גביש.

12. אין חולק לגבי הראיות שבית משפט קמא כינה כ"רובד הקצה", דהיינו, אותן ראיות המתייחסות לחברות-קרבנות העבירה, כמו הודעות שנגבו מהחברות וחילופי ההודעות בדואר אלקטרוני שניהלו עם מבצעי העבירות. על כן נתמקד ברובד שאותו כינה בית משפט קמא כ"רובד המבצעי". ברובד זה נמצאות הראיות הקושרות את העוררים למעשים מושא כתב האישום, ואציג בקצרה את עיקריהן.

ראיות אלה אותרו במסמכים שנמצאו ברשותו של ירמיהו, בשקיות שהושלכו לזבל ליד המשרד, במשרד עצמו ובשרידי הכוננים. בין המסמכים שנתפסו היו תדפיסי בנק הן של החשבונות בצ'כיה ובמקומות אחרים באירופה, לשם העבירו החברות המתלוננות את הכספים, והן של חשבונות הבנק בסין אליהם הועברו הכספים מהחשבונות באירופה. יתרה מזו, גם במחשב של ירמיהו בבית נתגלו נתונים לגבי החברות בסין ובהונג קונג לשם הועבר הכסף, פרי התרמית.

קשה להפריז בחשיבותן של ראיות אלה, המוכיחות קשר ישיר למעשי התרמית וההונאה. המסמכים שנתפסו ברשותם של העוררים תואמים במדויק את התלונות של החברות בצרפת שנפלו קרבן למעשי התרמית כמפורט להלן:

א. המתלוננת באישום 2 (חברת ברבני) ביצעה שש העברות בנקאיות בסכומים שונים לחשבון בנק בצ'כיה. בשרידי הדיסק של אחד מהמחשבים שנתפסו ברכבו של ירמיהו נמצא חשבון בנק בעל אותו מספר (6655000000008236716001cz). ברכב נמצא דף חשבון בנק עם העברות מחברת ברבני בדיוק באותם סכומים ובאותם תאריכים, והעברות של הכספים מהחשבון הצ'כי לחשבונות הבנק בסין, ובמחשב בביתו של ירמיהו נמצא דף מאותו חשבון עם ההעברות, והמילה "bravo".

ב. המתלוננת באישום 3 (קבוצת הכדורגל) העבירה 756,000 אירו לחשבון בנק בצ'כיה ביום 27.10.2014. ברכבו של ירמיהו נמצא דף של אותו חשבון בנק, בו מופיעה העברה של אותו סכום באותו התאריך, ומיד לאחר מכן העברות של מאות אלפי אירו מאותו חשבון לחשבונות אחרים.

ג. המתלוננת באישום 4 (חברת ארבה) התבקשה להעביר כספים לחשבון בנק בצ'כיה בשיחת טלפון שיצאה מאיזור שאוכן כאיזור המשרד. במחשב שנמצא ברכבו של ירמיהו נמצא מייל הזהה לזה שנשלח לחברת ארבה; כן נמצאו שני מיילים מודפסים עם פרטי חשבון הבנק הצ'כי מושא הפנייה למתלוננת; ובשק הזבל שהושלך על-ידי ירמיהו נמצא דף בכתב יד עם מספר הטלפון של איש הקשר בארבה, ושם של הספקית שביקשה, לכאורה, את העברת הכספים (Industeel Belgique).

ד. המתלוננת באישום 5 (חברת פיינדר פראנס) העבירה 229,800 אירו לחשבון בנק סלובקי. במזוודה שנתפסה ברכבו של ירמיהו נמצא עותק של אותה ההעברה, ובפנקס ברשותו ובשקית הזבל שהשליך נמצאו צילומי מסך עם פרטי אותו חשבון בנק.

ה. המתלוננת באישום 6 (חברת סאם) התבקשה להעביר כ-800,000 אירו לחשבון בנק סלובקי, ולבקשה זו צורפו חשבוניות שהתיימרו להיות של ספקית שלה. במחשב שנתפס ברכבו של ירמיהו נמצאו שרידי הודעת מייל זהה בתוכנה להודעת מייל שנשלחה למתלוננת וחשבוניות זהות, וכן נתפסו מסמכים ברשותו של ירמיהו ובשקית הזבל שהושלכה על-ידו עם פרטי אותו חשבון בנק.

ו. המתלוננת באישום 7 (חברת קופר סטנדרד) התבקשה להעביר 127,854 אירו לחשבון בנק בקפריסין. במחשב שנתפס ברכבו של ירמיהו נמצאו שרידי הודעת מייל זהה בתוכנה להודעת מייל שנשלחה למתלוננת, וכן מסמך עם פרטי אותו חשבון בנק.

ההתאמה המופלאה בין "רובד הקצה" ל"רובד המבצעי", קרי, הראיות המתייחסות לחברות המתלוננת בצרפת בהשוואה לחומרים שנתפסו אצל ירמיהו, אף מאיינת לכאורה את הטענה שהעוררים נכנסו לתמונה רק בחודש נובמבר, עם שכירת המשרד. וכי מי לידינו יתקע כי העוררים לא פעלו ממקום אחר קודם לשכירת המשרד? בהקשר זה אציין כי בטלפון שנתפס אצל ירמיהו אותרו שיחות טלפון עם ראובן לפחות מחודש אוגוסט, וידוע כי ראובן החליף באופן תדיר טלפונים. ירמיהו בעצמו אמר בהודעותיו כי הוא התחיל להיות בקשר עם ראובן מחודש יוני 2014.

13. לכך יש להוסיף הוראות שימוש לתוכנות המחשב שבאמצעותן העוררים, לכאורה, רימו את הקורבנות בצרפת, טיוטות ופורמטים של מיילים שנשלחו לחברות צרפתיות והוראות מפורטות, בבחינת תדרוך מקצועי, כיצד לנהל שיחה עם קורבן פוטנציאלי.

התדרוך תואם במדויק את השיטה בה פעלו הנוכלים שהפילו בפח את החברות המתלוננות. בהקשר זה, וכראיה בעלת משקל רב, אביא להלן חלק מתרגום של דוגמה לשיחת פנייה, כנראה למנהל כספים של קורבן עתידי. המסמך נכתב בכתב-ידו של ירמיהו (פריט 77174013), על כל המשמעויות הנובעות מכך לגבי מעורבותו-שלו וידיעתו אודות המעשים. עם זאת, אציין כי מחומר החקירה שהונח לפניי עולה כי המשטרה לא עימתה את ירמיהו עם מסמך זה (כך עולה מהודעה מיום 4.2.2015 עמ' 7 שם נתבקש ירמיהו רק ליתן דוגמת כתב ידו), ולכך עשויה להיות משמעות ביחס למשקלו הראייתי של המסמך:

"שלום, גברת, אדון,
אני (שם פרטי ומשפחה) היועץ החיצוני בענף הניהול של יחסים עסקיים, אותנו מינו כמייפה כוח ע"י מנכ"ל החברה שלכם [...]
[הסמנכ"ל] עדכן אותי בתפקידכם בעסק וכן עדכן אותי כי אתה איש הקשר ואתה זה שיכול לעדכן אותי בכל שירותי החברה [...]
אה, אה, סליחה!
מה, נשיא החברה לא עדכן אתכם במעורבות שלי בחברה, סליחה...
אני מתקשר אליו מייד כדי להגיד לו שיעדכן אתכם בנדון...".

ומיד לאחר מכן מופיעה דוגמה של מייל שיש לשלוח לאותו מנהל כספים, מחשבון המתיימר להיות חשבונו של המנכ"ל:

"גברתי, בדיוק סיימתי לשוחח עם אדון _____
למעשה אנחנו ביקשנו ממנו ביקורת חיצונית מהפעילות העסקית בכדי לחזק צוות המכירות ואת יחסי הלקוחות אנחנו מארגנים בעתיד הקרוב ישיבה עם _____ בכדי לשוחח על האסטרטגיה, ובינתיים אבקש להעביר את הנתונים הבאים:
פרטי חשבון בנק:"

דוגמה נוספת אנו מוצאים בקובץ וורד ששוחזר מאחד המחשבים שנתפס ברכבו של ירמיהו (קובץ 160970, פריט 77173438):

"דף א.
שלום,
יש לי הכבוד לבשר לך שטיפול במשימה סודית וחשאית יהיה מבוצע בטיפולכם.
משרדנו המשפטי KPMG כבר יצר אתך קשר הבוקר?

דף ב.
להלן הפעולה בדרך.
אנחנו מבצעים פעולה פיננסית שמטפלת ברכישת חברה שמקומה באסיה שמצרפת את האינטרסים העכשויים והעתידיים של הקבוצה שלנו.
אני בחרתי בך בשביל הדיסקרטיות שלכם והיעילות שבעבודתכם מול החברה שלנו, למען שיתוף פעולה עם משרד עו"ד בטיפול במשימה זו [...]
המשימה הזו מאוד חשובה לקבוצה שלנו וצריכה להישאר לחלוטין חסויה וסודית. בשום פנים ואופן אף לא אחד צריך לדעת ממנה ברגע זה".

לטעמי, ראיות אלה אינן מתיישבות עם תזת טכנאי המחשבים התמים שאך דואג לגיבויים, כפי שנטען על ידי ירמיהו.

14. בין המסמכים נתפסו קבצים עם מידע מפורט אודות מאות חברות בצרפת, כולל מידע כלכלי, כתובות ושמות של אנשי מפתח בחברות, רשימת ספקים וכדומה. קווין, בנו של ראובן, סיפר כי נתבקש להעתיק כתובות של אלפי חברות בשל כתב ידו היפה. אציין כי קווין, שעדותו אינה קבילה, ציין כבדרך אגב כי העתיק רק כתובות של חברות כי לא עושים הונאות נגד אנשים פרטיים, ובכך חשף את "הקוד האתי" של החבורה.

במצב הדברים הרגיל, ניתן היה לקבל טענה כי המידע אודות החברות השונות נאסף לצרכים עסקיים לגיטימיים, באשר איסוף מידע מסחרי הוא כיום חלק ממהלך העסקים הרגיל. אלא שעל רקע הפעילות הבלתי לגיטימית שהתנהלה במשרד, כפי שעולה ממכלול הראיות, קשה לקבל הסבר תמים כגון דא.

15. כאמור, אין חולק על הראיות הקשורות לאישום מס' 8, בנוגע לפינוי הבהול של המשרד, כפי שעולה, בין היתר, מהתצפית המשטרתית. ירמיהו עצמו מאשר כי ראובן התקשר אליו וביקש ממנו לפנות בדחיפות את המשרד. ההנחה כי ירמיהו ידע שמתנהלת פעילות לא חוקית במשרד, מתיישבת עם היענותו להוראתו של ראובן לפנות את המשרד באופן מיידי.

במכוניתו של ירמיהו נתפסו, בין היתר, 30 טלפונים, כרטיסי אשראי נטענים ודרכון בריטי גנוב. אלו אינם ממצאים תמימים. ירמיהו טען למעשה כי הראיות נגדו הן נסיבתיות וכלשונו, "זה יכול להיות מוזר. תדע כמוני שבכל התיק זה בגלל שמצאתם איש עם סכין ודם שהוא הרוצח".

מחומר הראיות עולה כי ירמיהו ידע שהפעילות המבוצעת אינה תמימה, ואף לשיטתו-שלו יש לייחס לו עצימת עיניים. כך, בהודעתו מיום 2.1.2015 הוא מאשר "להיות אמיתי היה לי ספק שהעבודה שלהם, לא כל כך ישר" אך טוען "רציתי לדעת מבחינת סקרנות מה הם עושים ולהביא להם מחשבים מותאמים יותר לצרכים שלהם, אולי גם תוכנות. אני בסך הכל רציתי למכור את הידע שלי". כאשר החוקר שואל אותו "אתה חשדת שנתת לו את החברות האלו?", הוא משיב "אתה רוצה תשובה אמיתי או תשובה של ילד בן שלוש? [...] מה אתה חושב?" (עמ' 6, ש' 140-137).

אציין כי בסיכום החומר שהוגש על ידי המשיבה, נזכר זכ"ד שרשמה החוקרת ביום 18.1.2015, ממנו עולה כי ירמיהו ידע שראובן משתמש בשירותיו על מנת לבצע "עוקץ", והוא מזכיר את שמו של אדם בשם מרקו מולי, כשם של מי שיצר קשר עם ראובן על מנת לבצע "עוקץ" כפי שביצע בעבר, וכי ירמיהו רצה "לעקוץ" את אותו מרקו מאחר שפגע בעבר באביו. אציין כי שמו של מרקו מולי נזכר גם בהודעתו של יעיש (ג'ימס) כמי שעצור בצרפת יחד עם אנשים נוספים שנקב בשמם (עמ' 3 שורה 56). לצערי, לא עלה בידי לאתר אותו זכ"ד בחומר שהועבר לבית משפט זה, שקשה להפריז בחשיבותו, באשר ירמיהו מגלה בו כי ידע כי מדובר במעשי "עוקץ".

דומה כי ירמיהו הסתבך בגרסתו כאשר הוצגו בפניו תמונות לוגו בדיסק שנמצא אצלו בבית. תחילה טען כי ייתכן שמצא דיסק און קי במשרד בהרצליה והשתמש בו, אך בהמשך טען כי העתיק את המסמכים מעו"ד מישל.

16. מתסקיר שירות המבחן עולה כי ירמיהו הוא בעל תואר מהנדס מחשבים, עבד בתחום זה בצרפת, עסק בסחר בינלאומי בזהב ובנדל"ן, וכך העיד עליו גם אחד המפקחים המוצעים. ירמיהו הוא בעל נכסים, ורכש אך לאחרונה שלוש דירות בישראל, וכפי שסיפר בהודעתו במשטרה, הוא העביר לארץ במזומן סכום של 2.5 מליון אירו עובר לעלייתו לישראל. עושרו הלכאורי של ירמיהו אינו עולה בקנה אחד עם תזת הטכנאי התמים שאך מילא הוראות שקיבל. ודוק: על פניו, נראה כי ירמיהו אכן מילא תפקיד טכני, בהיותו מומחה מחשבים, אך אין בכך כדי להמעיט בחלקו בפרשה. שמו של ירמיהו אכן לא נזכר במפורש במידע המודיעיני שהגיע למשטרה, אך במידע נזכר כי בחבורה של ראובן יש 3-2 ישראלים ממוצא צרפתי שמומחים במחשבים המבצעים בפועל את העבודה, מה שלכאורה עשוי להתיישב היטב עם תפקידו של ירמיהו כאיש המחשבים בחבורה, גם אם לא היוזם.

הרושם הראשוני המתקבל מהודעותיו המפורטות של ירמיהו בחקירותיו במשטרה הוא, שירמיהו עצמו לא ביצע את מעשי ההונאה ולא הוא שהתקשר לחברות בצרפת ושלח להן מיילים. היו אחרים שעשו זאת, בעוד שהוא עצמו העביר לראובן נתונים אודות חברות בצרפת, וסייע לו בהיבטי המחשב. רושם זה מתחזק לאור טענתו של ראובן כי ירמיהו אינו מעורב "בסיפור הגדול". גם במידע המודיעיני, חוזרים ועולים השמות של ראובן, ושותפיו פרנסואה וג'ואל, בעוד שמו של ירמיהו נפקד מהמידע. למקרא הודעותיו המפורטות של ירמיהו במשטרה התחושה היא כי אינו מכחד מחוקריו, הוא מספר להם גם על דברים שלא ידעו (כמו הדרך בה העביר כספים מצרפת, החברה שיש לו בהונג-קונג ועוד), ומעיד על עצמו כי עצם את עיניו ולמעשה ידע כי ראובן מבצע במשרד מעשים לא כשרים. כך עולה גם מהעובדה שנזדרז לפעול לפקודתו של ראובן ולפנות את המשרד.

17. ראובן השתמש ביהודה פרץ כאיש קש לשכירת המשרד. מדוע ביקש להסוות את זהותו של השוכר האמיתי? אין חולק כי ראובן הוא שוכר המשרד והוא שהזמין מהחברה של ג'ורנו ארבעה מחשבים למשרד (באמצעות בנו קווין). ראובן טען כי אין ממצא הקושר את ארבעת המחשבים האלה למחשבים שנתפסו ברכבו של ירמיהו, אך לאור הקשר בין השניים, קשה להלום כי ירמיהו וחג'ג נזעקו להגיע למשרד כדי לפנות מחשבים אחרים.

בביתו של ראובן נתפסו 9 טלפונים ניידים, וראובן לא נתן הסבר לצורך במספר כה רב של טלפונים. יעיש סיפר בהודעתו במשטרה כי ראובן היה מחליף טלפונים כל שבוע, כל יום (עמ' 3 שורה 71).

כאמור, ראובן שמר על זכות השתיקה כמעט לאורך כל חקירותיו, סירב להשיב על שאלות הקשורות למשרד, וטען כי מה שנתפס במשרד אינו שלו. לשתיקה יש כמובן היבט ראייתי הנזקף לחובתו של ראובן. בהודעתו מיום 5.1.2015 המשיך ראובן לסרב להשיב לשאלות החוקרים, אך בתזכיר שנרשם לגבי אותה חקירה נכתב כי אמר שקיבל הוראה לפנות את המשרד וכך עשה, וכי ביצע הונאות בצרפת ולא בישראל.

18. בזכ"ד שנרשם ביום 4.1.2015 גישש ראובן אחר האפשרות למסור למשטרה את הסיפור המלא. בהודעתו מיום 7.4.2014, לאחר חודשים של שתיקה, הוא שובר את שתיקתו ומספר אודות ג'ימס, שלדבריו הציע לו לעסוק בכל מיני דברים לא כשרים, ולגרסתו, הוא ששילם על המשרד והוא שהביא את אנשיו למשרד, שיש בו שתי קומות, והוא עצמו לא קשור לפעילות שהתנהלה מטעם ג'ימס בקומה העליונה במשרד. גם בהודעה זו סירב ראובן להשיב על כל שאלה הקשורה בו והבהיר לחוקר פעם אחר פעם בנוסח "אני עונה לשאלות ביחס לג'ימס...היום אני רוצה לענות רק ביחס לג'ימס". לא למותר לציין כי יעיש הכחיש כל קשר לדברים שייחס לו ראובן והגיב בשלילה מוחלטת כאשר הטיחו בפניו כי לדברי ראובן הוא הפעיל את הקומה העליונה במשרד.

כאמור, גם ירמיהו הזכיר את ג'ימס בהודעותיו באומרו כי ראובן הוא האחראי על המקום, ומעליו יש ישראלי המכונה ג'ימס. העובדה שראובן, שנצר את פיו לאורך רוב החקירות, ביקש "להפיל" את התיק על ג'ימס (נדב רונן), כמו גם ההודעה שנגבתה מנדב רונן, יכולים להעיד על כך שבין השניים קיים סכסוך כלשהו, בגינו השניים "צהובים" זה לזה. אך אין בטענה זו של ראובן, שבשלב זה היא טענה בעלמא, כדי לכרסם בעוצמת הראיות. עוד אציין כי לדברי נדב רונן, הוא אינו ג'ימס, ומדובר בכינוי כללי לכל מי שלא רוצים להזכיר את שמו.

כנגד חג'ג, שעזר לירמיהו לפנות את המשרד, לא הוגש כתב אישום. בשלב זה ידוע למשיבה כי הנ"ל הגיע לארץ במסגרת פרוייקט "מסע" וביקש להתמחות אצל ירמיהו, וגם ירמיהו מתאר אותו כמתמחה. חג'ג סיפר בחקירתו כי התבקש לאסוף מידע לגבי מליוני חברות בצרפת.

אכן, לא כל הנסתרות נגלו בשלב זה למשיבה, ואף לא ברור מה חלקו המדוייק של כל אחד מהעוררים בפרשה. המשיבה אישרה כי ככל הנראה היו מעורבים נוספים, ובהקשר זה אפנה להודעתו של ג'ורנו שסיפר כי כאשר התקין את המחשבים, "היה שם רק רוברט (ראובן), עוד אחד היה אתו למטה ועוד כמה היו למעלה כולם צרפתיים". הוא תיאר כי "שני גברים שיחקו קלפים עם כמויות גדולות של כסף, שטרות של 500 אירו", ותיאר אחד מהם כרזה מפחיד שנראה כאילו לוקח סמים. גם אם היו מעורבים נוספים, וככל הנראה היו, אין בכך כדי לגרוע מחלקם הלכאורי של העוררים בפרשיות התרמית וההונאה.

סיכומו של דבר, כי לאור כל הראיות שפורטו לעיל, יש לקבוע כי קיימות ראיות לכאורה לביסוס כתב האישום נגד העוררים.

עילת מעצר וחלופת מעצר

19. בית משפט זה הכיר זה מכבר כי עבירות מרמה טומנות בחובן סכנה לציבור, ובמיוחד כשהן מבוצעות בתחכום, בשיטתיות, בהיקפים נרחבים, וכשהמבצעים פועלים בצוותא חדא: "עבירות רכוש המבוצעות באורח שיטתי, או בהיקף ניכר, או תוך התארגנות של עבריינים מספר, או תוך שימוש באמצעים מיוחדים ומתוחכמים, עלולות לפי מהותן ונסיבות ביצוען לסכן את ביטחון האדם ואת ביטחון הציבור" (בש"פ 5431/98 פרנקל נ' מדינת ישראל, פ"ד נב(4) 268, 272 (1998); בש"פ 5289/07 גיא וייסמן נ' מדינת ישראל (16.7.2007); בש"פ 5561/12 מדינת ישראל נ' אריה שירזי (31.7.2012); בש"פ 6393/13 אילן שפק נ' מדינת ישראל (20.10.2013); בש"פ 4658/15 רונאל פישר נ' מדינת ישראל (9.7.2015)).

בענייננו, העבירות בוצעו במרחב האינטרנטי, תוך שימוש במחשבים ביתיים ותוכנות ייעודיות, ונשענו על תחכומם ותכונותיהם האישיות של המבצעים. אופן ביצוע העבירות ונסיונם של המשיבים להעלים ראיות, משליכים לא רק על מידת מסוכנותם, אלא גם על האפשרות לשחרור לחלופה של מעצר באיזוק אלקטרוני או חלופת מעצר אחרת.

20. שיטת המרמה חבקה עולם וכללה שיחות מישראל לצרפת, העברות בנקאיות מצרפת למדינות אירופאיות שונות, ומשם לחשבונות בנק בסין – בכל אלה יכולים העוררים להמשיך גם בתנאי מעצר בפיקוח אלקטרוני או חלופה אחרת, תוך שיבוש והעלמה של ראיות במרחב הוירטואלי. יתרה מזו, גורלם של כספי המרמה עדיין לוט בערפל, לאחר שהועברו לחשבונות בנק בסין, חשבונות שלא ברור בשלב זה מי עומד מאחוריהם. נוכח היקף הכספים שהועברו – ויש לקחת בחשבון כי ייתכן שבוצעו עבירות תרמית נוספות שטרם נחשפו – הפיתוי למלט את הכספים במספר פעולות מחשב הוא גדול, והדבר יכול להיעשות בתנאי חלופת מעצר.

לא למותר לציין, כי בעניינו של ירמיהו נערכו שני תסקירי מעצר, אך בשניהם מצא שירות המבחן כי לא היה בחלופה בביתו ובמעורבות המפקחים שהוצעו ליתן מענה מתאים. כך גם לגבי ראובן, נקבע כי קיים סיכון להישנות ביצוע עבירות מתחום המרמה ואפשרות להימלטות מן הדין, וכי אין במפקחים המוצעים כדי להציב לו גבולות.

21. לכך יש להוסיף את החשש להימלטות הנשקפת מהעוררים, שעלו לארץ רק בשנים האחרונות ומחזיקים בדרכונים זרים. אמנם משפחותיהם של העוררים נמצאות בארץ, אך החשש מתעצם, הן נוכח העונש לו צפויים המערערים ככל שיורשעו, והן לאור העובדה שכספי המרמה כבר עברו מהחשבונות באירופה לחשבונות בנק בסין, ועל פי טבלאות אקסל שנתפסו, בחשבונות רובצים עשרות מליוני דולרים. אף לא למותר להזכיר כי ברשות ירמיהו נתפס דרכון בריטי אותנטי, שכנראה אבד או נגנב. עוד אציין כי ראובן אמר למדובב בתאו כי יש לו כסף שמפוזר בעולם, כי הוא יודע שהוא בבעיה ויש סיכוי שישב בכלא.

גם עברם הפלילי של העוררים אינו נקי, ולכך השלכה גם לעניין המסוכנות. בשנת 2010 ירמיהו הורשע בבית משפט צרפתי בעבירה של ניהול עסקים באופן מטעה, עבירה שהיא מתחום ההונאה והתרמית. ואילו כנגד ראובן תלוי ועומד צו מעצר בינלאומי בגין עבירות מרמה והלבנת הון שביצע בצרפת בשנים 2009-2005, מה שיוצר את הרושם כי נוכלות ותרמית הן תורתו-אומנתו. ראובן טען כי עילת הצו אינה ידועה לו, וכי דווקא בשל כך קטן החשש כי יימלט לצרפת. אלא שצרפת אינה ארץ המקלט היחידה העומדת בפני ראובן וירמיהו, ובהתחשב באפשרות שלרשות השניים עומדים כספים בהיקף בלתי ידוע, גובר החשש להימלטות.

22. לא אכחד כי הוטרדתי מכך שההליך העיקרי יתחיל, למעשה, לאחר שהעוררים יבלו שנה במעצר. עם זאת, יש לציין כי כבר נקבעו שבעה מועדים לשמיעת ראיות, ויש לקוות כי אם המשפט יישמע בתכיפות, מיום ליום, הוא לא יתארך יתר על המידה על אף מורכבותו.

סופו של דבר, שהעררים נדחים.

ניתנה היום, י"ב באב התשע"ה (28.7.2015).


מעורבים
תובע: ראובן בן משה
נתבע: מדינת ישראל
שופט :
עורכי דין: