ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין אפי צפריר נגד שמעון ועקנין :

החלטה בתיק רע"א 2332/15

לפני: כבוד השופט נ' סולברג

המבקשים:
1. אפי צפריר

2. נטלי צפריר

נ ג ד

המשיבים:
1. שמעון ועקנין

2. שרה ועקנין

3. מושב שדה דוד – מושב עובדים של העובד הציוני להתיישבות חקלאית שיתופית בע"מ

4. רשות מקרקעי ישראל

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע מיום 18.03.2015 בת"א 041615-11-14 שניתנה על ידי השופט י' פרסקי

בשם המבקשים:
עו"ד גלעד אבני; עו"ד אמיר מלכי-אור

בשם המשיבים 1 ו-2:

עו"ד יורם שמילה

בשם המשיב 3:

בשם המשיב 4:
עו"ד אריה שפירא; עו"ד גלי פלד-שבתאי

עו"ד האני טרודי

בבית המשפט העליון

החלטה

1. בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר-שבע מיום 18.3.2015 בת"א 41615-11-14 (השופט י' פרסקי), בגדרה נדחתה בקשתם של המבקשים (להלן: צפריר) למחוק על הסף את התביעה שהגישו המשיבים 2-1 (להלן: ועקנין) נגדם ונגד המשיבים 4-3.

2. אלה עיקרי העובדות הצריכות לענייננו: בשנת 2014 רכשו בני הזוג צפריר את הזכויות במשק מספר 30 במושב שדה דוד (להלן: המושב), הנמצא בסמיכות למשק מספר 29, אשר בו מתגוררים בני הזוג ועקנין. בשטח המשק של צפריר, בסמוך לגבול עם המשק של ועקנין, ישנו שביל גישה (להלן: השביל) אשר לטענת ועקנין שימש אותם לאורך השנים לשם מעבר לחצר האחורית של משקם ולשטחים חקלאיים אשר בבעלותם. לאחר הרכישה ערכו צפריר שינויים אחדים במשקם, אשר הובילו בין היתר לחסימת השביל.

3. משראו כן, הגישו ועקנין תביעה נגד צפריר, תחילה לבית המשפט השלום, אשר סולקה על הסף מחוסר סמכות עניינית, ולאחר מכן לבית המשפט המחוזי. במסגרת התביעה ביקשו ועקנין מבית המשפט המחוזי להורות למשיבה 3 (להלן: האגודה) לפעול לרישומה של זיקת הנאה לטובתם ביחס לשביל. את בקשתם ביססו ועקנין על מכתב משנת 2011 מטעמו של נציג המשיבה 4 (להלן: רמ"י) אל האגודה, בו מבקש הראשון מהאחרונה לשקול את האפשרות של רישום זיקת הנאה ביחס לשביל לטובתם. כמו כן, ביקשו ועקנין להורות לצפריר לסלק מן השביל עמודים שהציבו בו האחרונים, המונעים מכלי-רכבם של ועקנין לעבור בשביל. בתביעתם ציינו ועקנין כי על-פי מרשם המקרקעין שייך אמנם השביל למשקם של צפריר, אלא שלטענתם רישום זה בטעות יסודו, ומאחר שהליך תיקונו של הרישום הוא ארוך ומורכב, הם מעדיפים לבחור במסלול של רישום זיקת הנאה לטובתם.

4. בתגובה לכתב התביעה הגישו צפריר בקשה למחיקת התביעה על הסף, בין היתר בשל העדר עילה. לטענתם, ועקנין עצמם מודים בפה מלא כי על-פי מרשם המקרקעין השביל נמצא בשטח המשק שבבעלותם, ותביעתם של ועקנין לרישום זיקת הנאה ביחס לשביל אינה מבוססת כל עיקר: ממה נפשך, אם הטענה היא לקיומה של זיקת הנאה מכוח שנים, הרי שמקומה לא יכירנה, שכן השביל הוא מקרקעי ציבור, כהגדרתם בחוק המקרקעין, התשכ"ט-1969 (להלן: החוק), ובהתאם להוראות סעיף 113(ג) לחוק לא ניתן לרכוש זיקת הנאה מכוח שנים במקרקעין אלו; ואם לזיקת הנאה מכוח הסכמת בעלים טוענים ועקנין, הרי שלא הוצגה כל ראיה המבססת טענה זו, זולת מכתבו של נציג רמ"י, אשר העלה אפשרות זו כהצעה בלבד לפתרון הסכסוך, אך ודאי שהצעתו אינה יכולה להחשב להוראה מחייבת ללא הסכמת צפריר, ובפרט כאשר הדבר מהווה פגיעה בקניינם. האגודה הצטרפה אף היא לטענות צפריר, והבהירה כי אין לה כל כוונה לפגוע בקניינם של צפריר מבַּלעדי הסכמתם.

5. בתגובתם לבקשה למחיקה על הסף טענו ועקנין כי רישום זיקת הנאה אינו תלוי כלל ברישום הפורמלי במרשם המקרקעין, וכי הטענה לזיקת הנאה נועדה בדיוק למצבים כגון דא. בהתייחס למהות זיקת ההנאה המבוקשת הבהירו כי כוונתם היא לרישום זיקת הנאה מכוח הסכמת בעלים, ולא מכוח שנים, והיא מתבססת כאמור על מכתבו של נציג רמ"י לאגודה.

6. בית המשפט המחוזי דחה את בקשתם של צפריר למחוק את התביעה על הסף, וקבע כי בנסיבות העניין לא ניתן לשלול את האפשרות שאמנם התגבשה זיקת הנאה מכוח שנים לטובתם של ועקנין ביחס לשביל. לדברי בית המשפט המחוזי, אף שלפי סעיף 113 לחוק לא ניתן לבסס זיקת הנאה מכוח שנים במקרקעי יעוד, כהגדרתם בסעיף 107 לחוק, ספק בענייננו אם במקרקעי יעוד עסקינן. משכך, מוקדם אפוא לקבוע כי אין תוחלת בבירור תביעה.

מכאן הבקשה שלפנַי.

7. לטענת צפריר נתפס בית המשפט המחוזי לשגגה משקבע כי אפשר שהתגבשה זיקת הנאה מכוח שנים ביחס לשביל, וזאת משתי סיבות מרכזיות: ראשית, לא נטען כי השביל הוא מקרקעי יעוד אלא מקרקעי ציבור, ומכל מקום לפי הוראות סעיף 113(ג) לחוק לא תיתכן זיקת הנאה מכוח שנים גם במקרקעין אלו. שנית, גם לולא הוראת סעיף 113(ג) אין בענייננו תוחלת בבירור התביעה, וזאת לנוכח דבריהם המפורשים של ועקנין בתגובתם לבקשה למחיקה על הסף, הטוענים – ברחל בתך הקטנה – כי תביעתם אינה לזיקת הנאה מכוח שנים ("ברור כי אין המדובר בתביעה לזיקת הנאה מכח שנים אלא מכח הסכמת הבעלים"). אשר על כן, כדי למנוע דיון משפטי ארוך ומורכב אשר הורתו ולידתו בשגגה, ותכליתו לשווא, מן הראוי להעתר בקשתם ולהורות על מחיקתה של התביעה על הסף. רמ"י והאגודה הצטרפו לטענותיהם של צפריר, ואולם לשיטת רמ"י יש להשיב בשלב זה את הדיון לבית המשפט המחוזי לשם עיון מחודש בבקשה למחיקה על הסף, בשים לב לשגיאות עליהן מצביעים צפריר.

8. מנגד, טוענים ועקנין כי דין הבקשה להידחות, שכן לא נפלה טעות בהחלטתו של בית המשפט המחוזי. לדידם, אף שלא עתרו לזיקת הנאה מכוח שנים, אין פירוש הדבר כי לשיטתם אין מקום להקנות זיקת הנאה מכוח שנים בנסיבות דנן. ההחלטה שלא לעתור לזיקת הנאה מכוח שנים נבעה מכך ששאלת האפשרות לרכוש זיקת הנאה מכוח שנים במקרקעי ציבור טרם הוכרעה. משכך, אף שלא נטען בכתבי טענותיהם להתגבשותה של זיקת הנאה מכוח שנים, סלולה דרכו של בית המשפט המחוזי להכריע בסוגיה זו, תוך מתן הוראה לתיקון כתב התביעה, והכל בנוסף לדיון שיש לקיים בשאלת קיומה של זיקת הנאה מכוח הסכמת בעלים. במישור הדיוני טוענים ועקנין, כי אין כל הצדקה לדון בערעור על ההחלטה בשלב זה, שכן לצפריר לא יגרם נזק אם העניין ידון במסגרת הערעור על פסק הדין.

9. בהתאם לסמכותי שלפי תקנה 410 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 החלטתי לדון בבקשת הרשות לערער בעניין זה כאילו ניתנה הרשות והוגש ערעור על-פי הרשות שניתנה. לאחר עיון בטענות הצדדים מזה ומזה, באתי לכלל מסקנה כי דין הערעור להתקבל, במובן זה שהדיון יוחזר לבית המשפט המחוזי לעיון מחודש בהחלטתו.

10. "הלכה פסוקה כי היא, כי בית המשפט ישתמש בסמכותו למחוק תביעה על הסף... רק במקרים בהם יהיה ברור כי בשום פנים ואופן אין התובע יכול לקבל, על יסוד הטענות המבססות את תביעתו, את הסעד המבוקש. בית המשפט – בבואו לשקול אפשרות זו – ינהג בזהירות רבה וישתמש בסמכותו רק במקרים קיצוניים ויוצאי דופן" (ע"א 35/83 לאה חסין נ' רחל פלדמן, פ"ד לז(4) 721, 724 (1983)). לא בנקל תורֶה אפוא הערכאה הדיונית על מחיקת התביעה; וערכאת הערעור – לא כל שכן. לצד זאת, סעיף 41(ב) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, מורנו כי רשות ערעור על החלטה אחרת של בית המשפט המחוזי תינתן, בין היתר, "אם שוכנע בית המשפט כי אם הערעור על ההחלטה יידון במסגרת הערעור על פסק הדין ולא באופן מיידי... עלול להתנהל הליך מיותר או בדרך שגויה". הנמקתו של בית המשפט המחוזי להחלטתו, לפיה לא ניתן לקבוע בשלב זה כי אין תוחלת בבירור התביעה, אינה מתיישבת לכאורה עם עילת התביעה שמציגים ועקנין, כמו גם עם עובדת היותו של השביל מקרקעי ציבור. במצב דברים זה חששם של צפריר, האגודה ורמ"י מניהול הליך מיותר אינו חשש בעלמא.

11. לשם הכרעה בבקשת המחיקה על הסף יש להידרש לשתי שאלות מרכזיות: שאלה עובדתית, קרי – האם יש בעובדות המוצגות בכתב התביעה, ככל שיוכחו, כדי להקים זיקת הנאה מכוח שנים בשביל לטובת ועקנין; שאלה משפטית, קרי – האם ניתן לרכוש זיקת הנאה מכוח שנים בשביל, הרשום כמקרקעי ציבור (ולא מקרקעי יעוד), שאלה אשר טרם הוכרעה בבית משפט זה (ראו רע"א 8910/13 דניאל נ' עזבון המנוחים יחזקאל ואלישבע הסה ז"ל (16.11.2014), פסקה 4). לא עלי המלאכה לגמור, ואינני נוקט עמדה לגופם של דברים ביחס לאיזו מן השאלות. בית המשפט המחוזי ידרש לעניין, יבאר את הטעון ביאור ויכריע כחכמתו. לא מיותר לציין כי אין בדברַי כדי לגרוע מטענותיהם של ועקנין לעניין זיקת הנאה מכוח הסכם, שלא כלפיהן מופנית הבקשה שלפנַי.

12. סיכומם של דברים: הערעור מתקבל; החלטת בית המשפט המחוזי מבוטלת; בית המשפט המחוזי יבחן מחדש את הבקשה למחיקת התביעה על הסף, בשים לב לטענותיהם המפורשות של ועקנין בעניין זיקת ההנאה, ולעובדת היותו של השביל מקרקעי ציבור.

בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.

ניתנה היום, י"ב באב התשע"ה (28.7.2015).


מעורבים
תובע: אפי צפריר
נתבע: שמעון ועקנין
שופט :
עורכי דין: