ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין גילה שור כהן נגד המוסד לביטוח לאומי :

לפני: כבוד השופט שמואל טננבוים, סגן נשיא

המערערת
גילה שור כהן
ע"י ב"כ עו"ד ינון תמרי
-
המשיב
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ עו"ד אריק יעקובו

פסק דין

1. בפני ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) מיום 4/11/14 (להלן – הוועדה) אשר קבעה למערערת נכות רפואית יציבה בשיעור 10% החל מיום 1/1/14 לפי פריט ליקוי 35 (1)(ב) לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז – 1956 (להלן – התקנות).

רקע
2. המערערת, ילידת 1953, נפגעה בכף יד שמאל בתאונת עבודה ביום 27/3/12.

3. המערערת עמדה בפני ועדה מדרג ראשון אשר קבעה, כי שיעור נכותה היציבה הנו 5% על פי פריט ליקוי 35(1) א- ב מותאם. על החלטה זו הגישה המערערת ערר.

4. ביום 4/11/14 התכנסה הוועדה לדון בערר שהגישה המערערת. הוועדה קיבלה את הערר והגדילה את שיעור נכותה של המערערת כך שנקבעה נכות יציבה על פי פריט 35 (1)(ב) בשיעור 10%. החלטתה האמורה של הוועדה הנה מושא הליך זה.

טענות הצדדים
5. המערערת טענה, כי הוועדה טעתה הואיל שלא התאימה לה את פריט הליקוי 35 (1) (ג) לתקנות הקובע נכות בשיעור 20%. בדיקתה של המערערת מלמדת על קיומן של מגבלות משמעותיות. הואיל ואין חולק שקיימת מגבלה בתפקוד לא ברור מדוע הותאם סעיף קטן (ב) ולא סעיף קטן (ג). עוד טענה המערערת, כי הוועדה לא התייחסה למסמכים הרפואיים מיום 14/5/13, 13/6/12 ו-7/10/14 וכי החלטתה אינה מנומקת באופן בו ניתן יהיה להבין מדוע הותאם סעיף הליקוי שנבחר.

6. המשיב טען מנגד, כי המערערת לא הפנתה לטעות משפטית וטענותיה מופנות כנגד שיקול דעתה הרפואי של הוועדה. אשר לטענה בדבר התעלמות ממסמכים רפואיים, הרי שהוועדה אינה מחויבת להתייחס לכל מסמך אלא למסמכים מהותיים, וממילא מדובר במסמכים שקיבלו ביטוי בנכות הזמנית שנקבעה. עוד טען המשיב, כי הוועדה פירטה את ממצאי בדיקתה ואת תוצאות צילום הרנטגן וקביעתה נסמכת על הממצאים כאמור.

דיון והכרעה
המסגרת הנורמטיבית
7. בהתאם לסעיף 123 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה – 1995 (להלן – החוק) במסגרת ערעור על החלטות ועדות לעררים, מוסמך בית הדין לדון בשאלות משפטיות בלבד.

8. בהליך הביקורת השיפוטית בוחן בית-הדין, האם הוועדה הרפואית לעררים טעתה בשאלה שבחוק, חרגה מסמכותה, הסתמכה על שיקולים זרים, התעלמה מהוראה המחייבת אותה, סטתה מהוראות החוק והתקנות, או שנפל פגם בסדרי עבודתה (עב"ל 10014/98 הוד נ' המוסד לבטוח לאומי, פד"ע לד 213 ).
9. כן נקבע, כי קביעת שיעור הנכות והתאמת סעיפי הליקוי הרלבנטיים הן קביעות רפואיות מובהקות הנמצאות בתחום סמכותה הבלעדי של הוועדה הרפואית ואין בית הדין מוסמך להתערב בהן (עב"ל (ארצי) 217/06 יוסף בן צבי נ' המוסד לביטוח לאומי , ניתן ביום 22/6/06).

ומן הכלל אל הפרט
10. בפרוטוקול הוועדה נרשמו תלונות המערערת כדלקמן –
"מידי פעם לעיתים קרובות מרגישה כאבים, שגוברים גם בשינוי מזג אוויר. מתקשה בהרמת משאות ובעבודות הבית. אפילו תיק קשה לשאת. יד ימין דומיננטית".

11. הוועדה ביצעה למערערת בדיקה קלינית ופירטה את ממצאי בדיקות ההדמיה שהונחו בפניה –
"הועדה עיינה בצילום פרק יד שמאל מ-1.5.14 שם קיים מצב לאחר שבר בחלק המרוחק של עצם הרדיוס. השבר אומנם מחובר אולם קיים שינוי עם השטחה של הזוית ע"ש באומן, וכן אי סדירות קלה במפרק הרדיוקרפלי.
רמז לאולנה +
יד ימין דומיננטית. קיימת תמונה של אולנה + בצורה קלה משמאל היקף פרק יד שמאל גדול ב-1 ס"מ ודלדול אמה שמאל ב-1 ס"מ.
דלדול אינטרינסקים שמאל בצורה קלה מאד.
תנועות DF ימין 90 שמאל 70
PF ימין 90 שמאל 65
הטיה אולנרית 30 דו"צ, הטיה רדיאלית ימין 20 פרואפינציה 90/90 דו"צ אגרוף ופישוט מלאים
בדיקת תחושה שטחית בלתי מלמדת. כח גס 5/5".

12. בפרק הסיכום והמסקנות נרשם כך –
"הוועדה התרשמה מבדיקת התובעת וצילום הרנטגן וקובעת נכות בשיעור 10% לפי 35 1 ב' מ-1.1.14".

13. הוועדה פירטה אפוא את ממצאי הבדיקה הקלינית שערכה למערערת וכן התייחסה לתוצאות צילום הרנטגן. בהסתמך על האמור התאימה הוועדה למערערת את סעיף הליקוי המתייחס להשפעה קלה על כושר הפעולה. בניגוד לטענת המערערת, הוועדה כן נימקה את קביעתה שכן ציינה במפורש כי "התרשמה" מהבדיקה הקלינית ומפענוח הצילום והיא קובעת נכות בהתאם לאלה.

14. הוועדה היא האמונה על התאמת פריט הליקוי ודרגת הנכות למצבה של המערערת ובית הדין לא יתערב בשיקול דעתה של הוועדה בהיותו נעדר הידע והכלים לעשות כן. לעניין זה נקבע כי -
"כאשר נראה על פני הדין וחשבון שהוועדה התייחסה לפגימות השונות שפקדו את המערער והעריכה לפי שיקול דעתה הרפואי את מידת הנזק (באחוזי נכות) שנגרמה על ידי כל אחת מהפגימות הנ"ל, ולא נראית אי התאמה בולטת או סתירה גלויה בין הממצאים הרפואיים – עובדתיים שנמצאו והמבחנים שהופעלו – אזי אין מקום לטענה כי ישנה שאלה של חוק המצדיקה התערבות בית דין זה" (דב"ע (ארצי) לג/0 – 40 יוסף דוזלר נ' המוסד לביטוח לאומי , פד"ע ד 407).

15. הדברים יפים גם לענייננו. לא קיימת סתירה גלויה על פניה בין הממצאים לבין הפריט שהותאם. חלק מהמבחנים שנערכו הצביעו על ממצא קל כפי שרשמה הוועדה בפרק הממצאים וחלקם היו תקינים. אכן השוואת טווח התנועות בין ימין לשמאל העלתה, כי קיים שוני בין שתי הידיים אך קביעת מידת השפעתו של שוני זה על כושר הפעולה היא מסוג העניינים המסורים לשיקול דעתה של הוועדה, ולא מצאתי בעניין זה אי התאמה בולטת על פניה.

16. אשר לטענה בדבר העדר התייחסות למסמכים הרפואיים – עיון במסמכים שצורפו מעלה, כי שניים מתוכם (מיום 13/6/12 ומיום 14/5/13) ממילא מתייחסים לתקופה בה נקבעה נכות זמנית ועל כן אינם רלבנטיים. המסמך מיום 7/10/14 אינו מחייב כל התייחסות, באשר אינו מסמך מהותי ויש בו תיאור כוללני ובלתי מפורט של ממצאי בדיקה שערך הרופא המטפל. לעומת זאת, הוועדה ביצעה בדיקה קלינית מקיפה, תיעדה ופירטה את מלוא ממצאיה והעריכה את נכותה של המערערת בהתאם לכך.

סוף דבר
17. הואיל והמערערת לא השכילה להצביע על טעות משפטית בהחלטת הוועדה דין הערעור להידחות.

כמקובל בהליכים מתחום הביטחון הסוציאלי – אין צו להוצאות.

ניתן היום, ז' אב תשע"ה, (23 יולי 2015), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .


מעורבים
תובע: גילה שור כהן
נתבע: המוסד לביטוח לאומי
שופט :
עורכי דין: